Thursday, April 29, 2010

על מימושים יעילים של מנועים לביטויים רגולריים

ראס קוקס (Russ Cox), כותב מאמרים מאירי עיניים, מסכם חומר עיוני ומעשי ומפתח תוכנה (חופשית) שעניינם מימושים יעילים למנועים לעיבוד ביטויים רגוליים והידור הביטויים הרגוליים למעבדי טקסט שעובדים בזמן לינארי, כך ששמם יהיה מוצדק, על פי המודל המתמטי, ולא לפי עיוותים שונים ומשונים שאינם רגולריים כלל שנכנסו למשל במנוע הפופולרי של Perl ובמיני המימושים שמנסים להדמות לו (לדוגמה, PCRE).

בפרט אני מעוניין להביא לידיעה מתוך החומר הרב שהוא הביא לפרסום, את שלושת המאמרים הבאים:
שווה קריאה בהחלט!!




Monday, April 26, 2010

הורים במבוך מאת עדנה ענב

קראתי את ספרה של עדנה ענב, הורים במבוך. הספר הזכיר לי במידה רבה את איך תעזור לילדך להצליח בבית הספר מאת דיוויד לואיס ואולי אפשר לכנות אותו מעין שכתוב מודרני (על הטוב ועל הרע שבכך) ומותאם לישראל של הספר ההוא (שלדעתי הוא דיי בסדר!).
מהכריכה האחורית:
הספר עוזר להורים לזהות אפשרויות של מעורבות חיובית ומציע הצעות מעשיות לשיפור סיכויי ההצלחה של הילד בבית-הספר. סוגיות כמו: האם לעזור בשיעורי-בית, מה לשאול בימי הורים, איך להקל על הילד במעבר לבית-ספר חדש, איך מתכוננים למבחנים, חזרות על החומר, מה עדיף – קריאה עצמית או משותפת, איך לומדים חשבון ושפה בבית-הספר ומחוצה לו ועוד, עומדות במרכזו של הספר. הדיון בהן עשיר במידע מעשי חשוב ובמגוון רחב של כלים שימושיים, שמאפשרים להורים להבין טוב יותר את בית-הספר ולתמוך בילדיהם בפרק חיים זה.

גלית לוי ב-ynet על הספר.
מור אסאל בלאשה על הספר.
סמדר סולומון במאמר על התנדבות הורים בבית הספר ב-ifeel כותבת גם עמדות שעולות מתוך הספר.


אכן יש תשובות לשאלות רבות ורעיונות מה לשאול ביום ההורים ואיך להתמודד עם מצבים אבל היו לי לא מעט בעיות עם כמה מהדברים שקראתי.

בעייה אחת שיש לי זה עם השימוש במושג סגנונות למידה. המחברת כותבת על כך בהרחבה העמודים 28-46. כבר כתבתי על זה בהרחבה. בקיצור: פעמים רבות מה שמכנים סגנונות למידה זה לא בדיוק מה שהמדענים חוקרים ומתארים -- בחינוך כנראה עושים מזה סלט...

בעייה אחרת יש לי עם מה שהמחברת כותבת על מה שבוגר בית הספר היסודי אמור לדעת במתמטיקה. איכשהו נשמט מרשימתה המבנה העשרוני -- זהו לדעתי (אני לא לבד בקטע הזה, פה אני מכוון לדעת גדולים וראו למשל בספרה של מירה עופרן, שליש לחלק לרבע (אגב, אני חייב למצוא פנאי ולכתוב על הספר הזה בהרחבה!!), או בספרו של רון אהרוני, חשבון להורים (גם פה יש לי "חוב" שעליי לפרוע, ואני צריך לכתוב בהרחבה גם על הספר הזה), או בספרה של תלמה גביש, ללמוד להבין להצליח (ושוב... יש לי הצורך לכתוב בהרחבה רבה על הספר הזה גם כן!). כתבתי כמה מחשבות, טיוטא מהירה, לצאת ידיי חובה, מה לדעתי צריך בוגר בית הספר היסודי במערכת החינוך לדעת ולהבין במתמטיקה. הנה:

לדעתי, מה צריך לדעת ומה צריך להבין בוגר כתה ו' במתמטיקה:


במשפט אחד: הכרות, ידע והבנה מעמיקים במהות המספר וייצוגו בשיטה העשרונית ובארבע פעולות החשבון על משמעויותיהן השונות ועל הכללים שנגזרים ושנובעים מהמשמעויות הללו, לרבות שברים ואחוזים.

הנושאים המפורטים (אני מפרט נושאים ללא התייחסות לסדר או לאופן ההוראה והלמידה – ובכל זאת אני רוצה להדגיש שאני מניח שבכל הנושאים יש יישום בבעיות מעשיות ויש המצאה של התלמידים של בעיות מעשיות בכל נושא ונושא ובשילובים של הנושאים אלה באלה):
• השיטה העשרונית: ארגון וייצוג מספרים; המרה: קיבוץ ופריטה; ערך המקום
• ארבע פעולות החשבון במספרים שלמים חיוביים כלשהם (עד 10, עד 20, עד 100, עד 1000 ובמספרים גדולים שרירותיים) לרבות: משמעות, שיום ומושגים, חוקי שינוי; סוגריים ומשמעותם, חוקי כתיבה, סדר פעולות החשבון; חוקי החילוף, הפילוג, הקיבוץ ופתרון בדרכים שונות באמצעות השימוש בחוקים; שיטות לחישוב ארבע פעולות החשבון; קיבוץ ופריטה; חיבור, חיסור וכפל במאונך; לוח הכפל (גם בשינון); ושיטות שונות לייעול; חילוק ארוך; חישובים בע"פ; אומדן; מספרים פריקים ואי פריקים, כפולה משותפת, כפולה משותפת מינימלית, חזקות, סימני התחלקות
• שברים: משמעויות השבר; ייצוג; ארבע פעולות החשבון בשברים ומשמעויותיהן כולל התייחסות למקרים שבהם מעורבים רק שברים וכאשר מעורבים שברים ושלמים, שיטות לחישוב; שיום ומושגים; חוקי שינוי בשברים (הגדלה או הקטנה של מונה או של מכנה וההשפעה על ערך השבר); שבר עשרוני: ייצוג, משמעות, פעולות החשבון לרבות במספרים עשרוניים מעורבים, חזקות, מעבר משבר פשוט לעשרוני ומעשרוני לפשוט, שברים עשרוניים אינסופיים (מחזוריים ושאינם מחזוריים), חילוק ארוך בשברים עשרוניים;
• אחוזים: ייצוג, משמעות, ארבע פעולות החשבון, חישובים ומעברים בין ייצוגים (משבר לאחוז ומאחוז לשבר, משבר עשרוני לאחוז ומאחוז לשבר עשרוני)
• יחס ופרופורציה: ייצוג, משמעות, יחס ישר ויחס הפוך
• שעון וזמן: קריאת השעה בשעון מחוגים ובשעון ספרות, המרה משיטה לשיטה, אריתמטיקה של זמן ומעבר בין יחידות זמן (שניות, דקות, שעות, יממות, שבועות, חודשים, שנים, עשורים, ...), מדידת זמן, לוח השנה העברי והלועזי
• גיאומטריה: נקודה, ישר, קרן, צלע, קודקוד, זוית, מצולעים (משולש, מרובע, מחומש, ...), מצולעים משוכללים, מעגל, עיגול,
• מידות, יחידות, ומדידות של: אורך, שטח, משקל, נפח, זמן והיחסים ביניהם
באופן כללי העצות של המחברת בהקשר של מתמטיקה חביבות אך אינן מאורגנות ואינן מבוססות ולוקות בחסר. אני ממליץ מאוד לפנות לספרים שהזכרתי של עופרן, של אהרוני ושל גביש כדי להבין מה נדרש כדי לעזור לילדים עם מתמטיקה בבית הספר (מכולם, ספרו של רון אהרוני הוא הידידותי ביותר ולכן אולי כדאי להתחיל ממנו).

טענה מעניינת של המחברת שעליה היא שבה וחוזרת ומשננת ושוב ושוב חוזרת: מעורבות ותמיכת ההורים היא היא סגולה להצלחת הילד בבית הספר.

שתי דוגמאות לרעיונות שאהבתי שמעלה המחברת בספר:
  • לקחת את הילדים למוזאונים ולבלות עמם שם. אני אפילו מרחיב ומוסיף -- תווכו לילדים מה הם רואים, מה המשמעות, עודדו אותם לחשוב מדוע הדברים הם כאלה וכיוצא באלה. על כך כתב בהרחבה ראובן פויירשטיין בפרק ה' (וזה מתוך מאמר שהוא כתב עם עמיתים Feuerstein, R., Rand, Y., Hoffman, M., Miller, R. (1980), Instrumental Enrichment, Baltimore, MD: University Park Press.) בספרו מעורר ההשראה והעניין, האדם כיישות משתנה.
  • לחפש סיפורים וספרים מוקלטים ולהשמיע בעת נסיעה במכונית. באמת הזדמנות לחסוך לפעמים קרקס במכונית ושעמום של הילדים וגם לנצל את "רוחב הפס" לשמוע קצת תרבות...
  • בעמודים 91-92 יש תאור שממנו אני מבין שכאילו הקפדה על עיצוב האותיות (הכתב) ועל הכתיב של התלמידים גורע או בא במקום יצירתיות ופוריות הכתיבה. נדמה לי שההצגה הזאת, חרף הנסיון להסתמך על מחקרים (לא בהכרח בספר הזה, אבל כבר קראתי גם במקומות אחרים על כך ויש לי בעייה עם זה), חוטאת למציאות. דווקא תלמידים שכותבים היטב ונכון פנויים יותר בהמשך לתת דרור למחשבותיהם ומסוגלים להתבטא בקלות וברהיטות לעומת אלה שנאבקים עם כלי הכתיבה ועם יכולתם להעביר את רעיונותיהם באופן בהיר ונהיר לקורא. אין לי מחקרים להסמך עליהם -- אני אומר את אשר על ליבי מנסיוני ומהכרותי את אלה שלמדו איתי במהלך השנים (בבתי הספר, בלימודים האקדמאים השונים וגם בהקשרים שאינם בהכרח קשורים ללימודים).

לסיכום, הספר הוא רשימת מכולת ארוכה של נקודות רבות שקשורות לילדים בבית הספר -- אני חושב שאת רוב המידע רוב ההורים של רוב התלמידים לא מכירים וזאת הזדמנות טובה. יש כמה רעיונות נהדרים וגם כמה המלצות לא מי יודע מה ממוקדות ולעניין (על מתמטיקה, אמרתי כבר... אבל המזל הוא שישנם ספרים מצויינים בדיוק לנושא הזה! הזכרתי אותם.). ספר לא רע -- צריך לקרוא אותו בביקורתיות (כרגיל). אני לא מסתדר עם ההשקפות שלה על הקפדה על כללים ועל גבולות עם ילדים (הזכרתי את זה בנושא הכתיבה) אבל... מי אמר שחייבים להסכים על כל דבר?

אני סבור שלהורה שמחפש כיוון "מהיכן להתחיל" עם נושא בית הספר -- זה ספר בהחלט מוצלח. משם... כל אחד יעמיק ויפליג לפי עניינו ולפי יכולתו.





ציור חדש שקיבלתי מסיון

Sunday, April 25, 2010

הספר הקטן שמכה את השוק בגדול! מאת ג'ואל גרינבלט


קראתי את ספרו של ג'ואל גרינבלט, הספר הקטן שמכה את השוק בגדול! ולא כל כך הבנתי על מה ה-טררם...

הרעיון הוא לדרג מניות (רצוי של חברות גדולות ומבוססות) לפי שני אמות מידה: אמת מידה אחת היא לפי תשואה גבוהה על ההון המושקע (רווח תפעולי חלקי סך נכסים מוחשיים נטו). אמת מידה שנייה היא לפי אומדן לרווחים בעתיד: EV לחלק ברווח התפעולי ב-12 החודשים הקודמים.
אסף אביר בנענע 10 כותב על שיטות טכניות כמו זאת ואחרות.
בדצמבר 2008 עוד סקירה על השיטה של גרינבלט.
ושוב, אסף אביר בכלכליסט באותו העניין.


הספר כתוב בשפה קולחת ופשוטה, מחולק למנות קטנות, מתובל בעלילות ובאנקדוטות, והרעיון המרכזי משונן שוב ושוב ומודגם. יש גם טיפול של המחבר בביקורת.

הספר חביב ומשעשע, מסביר לא רע רעיון פשוט אך חמקמק.

לדעתי, ספר ראוי לקריאה -- אינני חושב ששווה לרכוש אותו -- שווה בהחלט לשאול אותו מהספרייה, להשקיע שעתיים-שלוש בקריאה, להבין את הרעיון וזהו. אני חושב שהרעיון שמובא בספר יכול להיות בסיס לא רע להבנה של שוק ההון. אפשר בהחלט להרשם באתרים פיננסיים שונים ולבנות תיק מניות וירטואלי (לא עם כסף אמיתי -- הכול בכאילו) ולבדוק כמה אנו מבינים, מה ההשלכות של ההבנה שלו וכיוצא באלה.

לא רע.





Wednesday, April 21, 2010

למידה במחשבה תחילה מאת רחל ארנון

באחד המפגשים אצל תלמה גביש הוטלה עלינו מטלה לקרוא על לב ויגוצקי ולעמוד על הדומה ועל השונה בתיאוריה שלו לעומת זאת של פיאז'ה והביהביוריזם וזו של ראובן פויירשטיין. בחיפושים הגעתי למאמר של רחל ארנון על ויגוצקי.

בספריית בית ברל נתקלתי בספרה של רחל ארנון, למידה במחשבה תחילה, שאלתי אותו וקראתי בו. יש בו נושאים מרתקים לטעמי. ורב הכתוב בספר שמעורר אצלי דיונים ביני לבין עצמי. אני מקווה שגם אצליח לדון בדברים הללו עם העמיתים למפגשים אצל תלמה גביש. בעיקר אני מקווה שאצליח להגיע למסקנות כלשהן ולגבש את דעתי עוד טרם הדיון עמם ואז לגלות עד כמה השתנתה או התפתחה עמדתי בעקבות הדיון.

המחברת כותבת על תפקידו של המורה:

"לא סתם העברת ידע אלא הכוונת התלמיד לעבוד המידע בעזרת כישורים שכליים המתאימים לחומר ומותאמים לתלמיד."
והיא מוסיפה עוד על תפקידו של המורה:
זהו, למעשה, תפקיד כפול. מצד אחד, על המורה להיות בקי מאוד באוצר הידע - בקיאות המאפשרת לו מבט-על בתחום הידע הזה, איתור מושגי היסוד והבחנה בין עיקר לטפל. מצד שני, עליו להיות ער למיומנויות השכליות שעל התלמיד להפעיל על מנת לעבד את הידע. עליו לזהות מוקדי קושי ולמצוא את צורות ההצגה המתאימות (סכימות, ציורים, דימויים, אנלוגיות, אנקדוטות וכו'), שיעזרו לתלמיד להתמודד עם המידע. רק מידע, שעובד בעזרת מגוון של כישורים קוגניטיביים, כגון [...] הקבצות, סידורים, הגדרת יחסים, הסקות וכו', ושהוצג בדרכים שונות, שהן משמעותיות לתלמיד, יוצפן היטב בזיכרון ויהיה נגיש מאוחר יותר.
אך יש לי קושי עם הכתוב. בחלק ב' של הספר (עמודים 17-38) היא מציגה יפה (ממש הצגה מאלפת, לטעמי) את החשיבה בגיל הרך (לפי התיאוריה של פיאז'ה עם הערות וביקורות פה ושם). יחד עם זאת אין היא קושרת את הקשר שלמידה יעילה היא כזאת שעוברת דרך שלבי ההתפתחות של פיאז'ה (בזעיר אנפין): מהסנסו-מוטורי (לחוש, לנסות) דרך השלב הקדם אופרציונלי והשלב הקונקרטי ועד לשלב הפורמלי. למדתי ממורתי, תלמה גביש, שחייבים לעבור על השלבים של פיאז'ה כולם בתהליך של הוראה ושל למידה. מעניין שאין התייחסות לעניין הזה בספר כלל וכלל.

עוד קושי שיש לי עם הכתוב במצוטט הוא שדרישותיה מהמורה אין היא דורשת ממנו לקשור את הנלמד לנושאים אחרים (העברה, טרנסצנדנטיות). והריי, מיומנויות שכליות שילמדו בהקשר אחד או במספק הקשרים ולא תנתן הדעת על חוט השני הקושר את אותן המיומנויות בין ההקשרים השונים וכיצד אצר יכולות להיות מוכללות לכדי כלל או לכדי כללים שבהם אפשר וראוי לעשות שימוש גם בתחומים אחרים -- הרי ההתעלמות מכל זה היא פספוס.

מעניין הכתוב בעמודים 15-16:
תלמיד המפעיל עיבוד עמוק של החומר, לא רק שהוא משפר את רמת הידע שלו, אלא גם מתרגל את המבנים השכליים ומפתח מודעות להם: הוא יודע מתי עליו להפעילם וכיצד. כלומר, הוא מכיר את תהליכי החשיבה של עצמו -- הוא חושב על חשיבה (מטה-קוגניציה). המודעות המוגברת מאפשרת העברה בין תכנים, וכך מגיעים להצלחות במקצועות שונים ומגוונים. ההצלחה מחזקת ומדבקת. ההצלחה מחזקת ומדבקת. ההצלחה בנושא אחד, ולו השולי ביותר, מגבירה את תחושת השליטה והיכולת להתמודד עם תחומים נוספים. ההתעניינות והסקרנות גוברות ובד בבד, הפחד מכשלון הולך ופוחת. לימוד בגישה של הדגשת המיומנויות השכליות הוא, אם כן, לימוד להצלחה.
אני חש שפה המחברת נוגעת במידת מה בעניין שהעלתי אך לא מגיעה לעיקר אלה דנה במעטפת. או שמא לא הבנתי למה היא חותרת?!

אני חושב שבכל זאת נוגעת המחברת בעניינים מהותיים. למשל, כשהיא טוענת "רק מידע, שעובד בעזרת מגוון של כישורים קוגניטיביים, כגון [...] ושהוצג בדרכים שונות, שהן משמעותיות לתלמיד, יוצפן היטב בזיכרון ויהיה נגיש מאוחר יותר."אני רוצה לקרוא ולהבין שהיא מתכוונת שיש ליצור משמעות עבור התלמיד ולבוא מתוך עולמו על מנת שישתכנע שיש תכלית ותועלת בנלמד ושראוי להשקיע.

אולי יש פה כמה עקרונות תיוּוכיים: תיווך למשמעות, נגיעה, כאמור, בטרנסצנדנטיות ותיווך לתחושת מסוגלות. עוד הרבה לפני רחל ארנון נטבעה הססמה: "רגע... חושבים!" בכלים של העשרה אינסטרומנטלית.

בעמוד 40 טוענת המחברת טענה נחרצת:
"הטענה שמבחנים בודקים רק זכרון ולא חשיבה היא מגוחכת. הדרך ללמידה ולזכירה עוברת דרך החשיבה, אם זכרת זה מעיד על כך שחשבת על הדברים, ושהבנת אותם, ומצד שני -- הלימוד של תחומי ידע שונים מזמן את האפרשות להפעיל את מיומנויות החשיבה."
אני חושש שיש לי בעייה עם הכתוב. אני פוגש מידיי יום א' בתלמידים בתיכון שרבים מהם זוכרים דברים שאין הם מבינים אותם. אני שומע ילדים רבים ומבוגרים רבים אומרים מילים ומתבטאים במילים שהם זוכרים היטב (ואפילו יודעים לצטט לפעמים מניין שמעו אותם) ואין להם מושג קלוש על המשמעות של אותן המילים ושל אותם הביטויים ועל השימוש הראוי שלהם (ולא תמיד יש להם שימוש ראוי...). איך נתונים אלה עולים בקנה אחד עם הטענה הנחרצת של המחברת?! מה הבעייה לחזור כמו תוכי על מילים ללא התעמקות וללא הבנה של התוכן? אולי רחל ארנון ואני לא מדברים על אותו הסוג של הבנה? לא צריך להמציא יותר מידי דוגמאות סותרות כי אפשר לפנות לדוגמאות ידועות, למשל הניסויים בזכרון שבצע אבינגהאוס שבהם שינן מילים ורצפי אותיות חסרי פשר כדי לנסות ולעמוד על יכולות הזכרון והשכחה שלו ולהסיק מסקנות (טוב... המתודולוגיה שלו זכתה לביקורות רבות אבל עד היום משתמשים בכמה ממסקנותיו, חרף המתודולוגיה הבעייתית, כי -- מה לעשות -- המסקנות יפות וטובות). אני חושש שאינני מסכים עם המחברת. בכל אופן אינני מבין את הטענה ומדוע היא נכונה.


ושוב בעמוד 40 טוענת המחברת טענה נחרצת נוספת:
"אולי הקורא יופתע, אבל מומלץ שהילד יכיר את המבנים הקוגניטיביים שהוא שולט בהם."
מה פשר ההמלצה ועל מה היא נסמכת, לא בואר בכתוב וזה נשאר סתום בעיניי. אני יכול לחשוב על סיבות טובות להכיר את המבנים הקוגניטיביים השונים ולהכיר במי מהם אני שולט יותר ובמי פחות. המחברת טוענת שזה מידע ששווה בחשיבותו לידיעת התפקודים הפיסיולוגיים של גופנו. טוב. אולי. אינני יודע. באופן כללי אני חושב שמוטב לדעת לקרוא בשם לתפקודים ולמבנים שקשורים אלינו ולעולם שסביבנו, זה שרואים ושחשים וזה שלא. אני סבור שלהגדיר ולשיים עוזר (ומחייב) במידה רבה גם להבין בין הדומה והשונה בדברים שאנו מכנים אותם בשמות.

בעמוד 45 הפתיעה אותי המחברת בשבחיה על אודות הבדידים ובאופן תיאורה אותם:
"בחשבון משתמשים בבדידים על מנת שפעולות החיבור והחיסור של קבוצות יהיו פעולות ממשיות של חיבור ושל פירוק שלמים. הדבר מאפשר גם בדיקה עצמית, שכן הטעויות בחיבור בדידים בולטות מאוד לעין. השימוש בבדידים מבליט גם את האלטרנטיביות של פעולת החיבור-חיסור: לתוצאה 5 אפשר להגיע בדרכים שונות -- בעזרת חיבור הבדידים 4+1 או בחיבור הבדידים 2+3 או אפילו בחיבור ארבעה בדידים: 1+1+1+2 וכו'. 
הפעילות בבדידים מבליטה את הסימולטניות ואת ההיפוכיות של פעולת החיבור. הצירוף של החלקים (2,3) מוצג בו זמנית עם השלם (5), וכך, תרגילי החיסור (5-3=2 או 5-2=3) נלמדים כחלק מתבנית ואינם נתפסים כפעולה בודדת וקשה יותר. פעולת החיבור והחיסור נלמדות, אם כן, בד בבד, והדבר תואם את האופי המתמטי והתיאורטי שלהם."

אח"כ מתארת ומשבחת המחברת את "תבנית הפרצוף".

אני תוהה, הרי את הדברים הללו אפשר להדגים בדרכים רבות ומגוונות ומבלי לקבע תפיסות שגויות של בלבול בין גודל לבין כמות ושל בלבול בין כמות לבין צבע, קיבוע של שגיאות שנוצר בעקבות השימוש בבדידים להוראת החשבון. וראו עוד בספרה של תלמה גביש, לחשוב להבין להצליח ובספרה של מירה עופרן, שליש לחלק לרבע -- אך הסבר רחב יותר ניתן במאמרה של תלמה גביש, אל תתנו להם בדידים, שהופיע בחוברת ב' שבט תש"ס של הד הגן. מעניין אותי האם גם לאחר פרסום הספר ולאחר פרסומים כנגד שיטת הבדידים המשיכה ועמדה המחברת מאחורי שבחיה על השימוש בבדידים להוראת החשבון או שמא ניסתה לחזור בה משבחיה.

בעמודים 49-50 ישנו תאור שנמנע מהמילים "כינוי" ו-"מכנה משותף". בדוגמה שבתמונה יש בעייה, לדעתי, שכן בקבוצת האיחוד ציפיתו לראות שלושה משולשים ושני מעגלים ואילו יש בה משולש, שני מרובעים ושני מעגלים. נדמה לי שהמרובעים היו אמורים להיות משולשים.

בכל אופן, בדוגמה של פירות כקבוצת על לתפוחים ולתפוזים ניתן היה לומר שתפוחים הוא כינוי ושתפוזים הוא כינוי ושהכינוי בקבוצת האיחוד הוא פירות ושזה מכנה משותף. אני תוהה האם נכון וראוי להשתמש במונחים כינוי ומכנה משותף כאשר מדברים על פעולות בקבוצות ולא על ארבע פעולות החשבון? לדעתי, אין עם זה בעייה. אינני בטוח, יחד עם זאת, שזה כשר למהדרין. אני עוד צריך להרהר בזה.

בעמודים 55-56 דיי השתכנעתי שלתת דוגמה אופיינית לקבוצה ולהזהיר מפני חברים בקבוצה שאינם אופייניים זה רעיון טוב. אני זוכר את זה לטובה מהלימודים בקורסים מתמטיים בטכניון כאשר השתמשנו בדוגמאות האופייניות כדי להזכר בתכונות אופייניות לחברים בקבוצה וגם השתמשנו בדוגמאות אופייניות פחות או שאינן אופייניות כדי לאזן מקרים שבהם האינטואיצייה היתה מכוונת אותנו לטעויות. קל היה אז לדלות מהזכרון את הנחוץ כדי להשלים לפי תנאי הבעייה פתרון בסגנון "הוכח או הפרך". מעניין אם זה כדאי בכל מקרה או שיש פה גם בעיות. אני צריך לברר את זה. ההצעות של המחברת מבוססים על סדרת מחקרים של אלינור רוש ועמיתיה שפורסמו ב-1976 שבהם הראו שקטגוריות מושגיות בנויות סביב הדוגמה הטובה או האב טיפוב. ככל שהגירוי קרוב יותר לאב טיפוס, כך הוא דוגמה טובה יותר למושג.

בעמודים 107-111, בסעיף ד', יחסי מרחב, עוסקת המחברת ביכולות קוגניטיביות של ילדים להבין ולייצג נכונה, למשל בציור, אוריינטציה שונה (למשל מבט של היטל על של דמות, או ציור נכון של פני נוזל בכוס מוטה או של עצים על גבעה). המחברת מביאה מעבודה של פיאז'ה ושל אינהלדר מ-1956 טענה שרק בסביבות גיל 9 ילדים מצליחים לשרטט נכונה דברים שכאלה. אני תוהה האם אכן הגיל נכון אבל בעיקר מעניין אותי מהן ההשלכות של חוסר בשלות לשרטט נכון ולייצג נכון מידע שכזה על החינוך המתמטי. על אילו נושאי לימוד במתמטיקה העניין משפיע ואיך זה בא לידי ביטוי בתותכניות הלימודים של הילדים שלנו בבתי הספר היסודיים בישראל?

מעניינת הטענה בעמוד 109 לפי מסקנות של סיגל ו-וויט מ-1975, על תהליך התפתחות האוריינטציה הגיאוגרפית. נטען שלא הכול מגיעים לרמה ג' (תבנית מרחבית מתקבלת כאשר כל הדרכים משתלבות זו בזו למבנה שלם אחד שבו ניתן לקבוע את מקומם של כל נקודה או של כל אזור, יחסית לכל נקודה אחרת או לכל אזור אחר. רמה זו מאפשרת יכולת הסקה מרחבית.) -- הדוגמה מעמוד 110 מאפיינת אנשים שלטעמי תפיסתם במרחב נהדרת, למשל אומדן מדוייק להפליא של אורך ושל מידה ובה בעת הצגה של חוסר יכולת להתמצא בדרכים: "אדם שלא הגיע לרמה השלישית של ייצוג מרחבי, יבחר להגיע למקומות רק בדרכים המוכרות לו, ולעולם לא ינסה דרכים חדשות. כאשר הוא מקבל הוראות דרך, הוא נצמד אליהן: אם ייתקל במחסום כלשהו יהיה אובד עצות ולא יעז למצוא דרכים חלופיות, אלא יחזור לנקודת ההתחלה."
אני זוכר לטובה את מטלות השרטוט שהייתי מקבל באחת מהכיתות בחטיבת הביניים. במטלות היינו מקבלים ציור תלת מימדי של גוף ועלינו היתה מוטלת המשימה לצייר במדוייק היטלים של הגוף. אני זוכר שהמטלות היו גוזלות ממני זמן אך נהנתי מההתקדמות ומהשכלול של יכולותיי עד למצד שבו לא הייתי זקוק להשקיע זמן רב של מחשבה ובדמיון היה לי קל לראות בעיני רוחי את ההטלים השונים כאילו שהדגם היה ממשי לנגד עיניי והייתי מסובבו בכח המחשבה בכל כיוון שהייתי רוצה כדי לשרטטו. אלה היו תרגילים טובים. אני שמח על המשמעת שהייתה לי לבצע את המטלות שכן אני זוכר שהאכיפה על ההגשה וההקפדה על המשוב לא היו כמעט קיימים...

בעמוד 119 -- אמפטיה, זיהוי רגש. זה לא מסתדר עם חומר על המוח שקראתי ולמדתי אותו, למשל, Monastersky, R. (2007). Who's minding the teenage brain? Chronicle of Higher Education, 53(19), A14-A18., וגם ראו בסרטון הזה וגם בסרטון הזה שמחולק לשלושה חלקים: 1, 2 ו-3. ניכר שההתפתחות הקוגניטיבית שמסבירה המחברת (וזה מאפיין גם את התאוריה של פיאז'ה) מרגע שמגיעה להתפתחות ולבשלות. בחומר שאני מכיר על המוח יש שלבים שבהם ההערכה וההבנה של רגשות הזולת מעוותת בגלל השימוש בחלק אחד של המוח (האמיגרלדה) במקום בחלק אחר (הקורטקס הקדמי).


בעמודים 141-142 דנים בשימוש בנסיון העבר אך לא בהיבט החיובי אלא בבעייתיות שלו כמקבע מחשבה: "ההשפעה השלילית של ניסיון העבר הולטת בתופעת הקיבעון התפקודי (פיקסציה פונקציונלית): תפיסת האובייקט כמשרת פונקציה אחת עיקרית מונעת את תפיסתו כמשרת פונקציה אחרת. למשל: שימוש בקופסה לא ככלי לקיבול ולהכלה, אלא כמדף תומך; שימוש במברג כמוליך זרם [...]"

בעמוד 145 דנים בהומור ובגורם שגורם לנו להנות ממנו ומה מאפיין אותו. זה מזכיר לי ספר נהדר של רון אהרוני, מתמטיקה שירה ויופי. אני ממליץ מאוד לקרוא אותו. הוא דן שם בהגדרה ובמאפיינים של יופי ומדגים זאת בשירה ובמתמטיקה. נפלא!

בעמוד 149 מדובר על חשיבה מסתעפת ועל טיבוע המונח על ידי גילפורד בפרסום מ-1967(Guilford, J.P. (1967) The Nature of Human Intelligence). אני זוכר מקריאה בספרים של אדוארד דה-בונו שהוא טוען שהוא המציא את זה כשהוא מדבר על Lateral Thinking... -- איזה בידור!

בעמוד 150 קושרת המחברת קשר בין חשיבה מסתעפת לבין יצירתיות כאילו חשיבה מסתעפת היא יצירתיות. אני לא חש בנוח עם הטענה הזאת.


בעמוד 159 נכתב שמטלת הכתיבה שמחייבת תשומת לב לכתיב ולעיצוב האותיות מפחיתה מהתוכן ומהיצירתיות בעוד שאי הקפדה אומנם מביאה לריבוי של שגיאות כתיב ושל כתב לא מעוצב אך נותנת דרור ליצירתיות. אני לא בין. אז מה עושים? אני חש שהקפדה על הכללים היא חשובה ושאין להתיר שגיאות כתיב וכתב לא קריא (אולי יש מקום להתייחס באופן שונה לילדים שיש להם לקות ומגבלה ולטפל בהם בכלים מתאימים) אך מצד אחר כשמעמידים בפני "או-או" כאילו או שיש הקפדה ויש לשלם בחוסר יצירתיות או שאין הקפדה על כללים והכל מותר ואז יש יצירתיות. אני סבור שניתן להשיג גם הכרה בחישובות הכללים ובהקפדה על כתב ועל הכתיב וגם מתן דרור ליצירתיות. מהו האופן להשיג גם וגם? אני לא מצאתי לזה מענה לעת עתה בחינוך שאני מקבל במכללה שבה אני משתלם בהכשרת אקדמאים להוראה. גם בספר הזה לא מצאתי מענה. בספרה של עדנה ענב, הורים במבוך, גם קראתי שוב בעמודים 91-92 שכתיבה רק לאחר התמקצעות בעיצוב האותיות ובאיות נכון ובהקפדה על נקיון ועל דיוק היא גוררת  כתיבה נעדרת דמיון והתרגשות של הילדים מפני שהם חוששים לנסות דברים חדשים. יש לי בעייה עם המסקנות הללו. אני רואה את הבעייתיות של הגישה הזאת בריבוי שגיאות הכתיב ובאי הקפדה על סדר ועל נקיון בכתיבה ובאופן כללי ברשלנות בכתיבה של התלמידים בבתי הספר היסודיים במקרים רבים ובמיוחד אם לשפוט לפי מה שאני רואה בבית הספר שבו לומד בני.


עמדתי במיוחד על דברים שלא הסתדרו לי בספר ואני חוטא לדברים הרבים שמוצגים בספר שראיתי בעין יפה ומצאו חן בעיניי. הספר מאיר עיניים ומחכים. אני נדהם מהפער בין הבהירות של הסברים בנושאים מסויימים וההלימה למה שאני יודע ולמה שאני רואה במציאות לבין אי ההלימה בנושאים אחרים עד כדי התנגשות של ההסבר עם העובדות במציאות. נראה שהנושאים חשובים והרעיונות גדולים אבל אין חוט בהיר שקושר בין הדברים ונראה שהטיפול שטחי ולא מעמיק ובוודאי שאינו עקבי בנושאים השונים.

יש לי עוד הרבה ללמוד. לא הכול אני יודע להסביר. גם לא ברור לי שאני יורד לסוף דעתה של המחברת בכל הנושאים.

כך או כך -- הספר שווה בהחלט את הקריאה. אני סבור שיש לקרוא את הספר בזהירות ובביקורתיות (בעצם, כך ראוי לקרוא בכל ספר, לא?!).
היום אני מחזיר את הספר בחזרה לספרייה. חשבתי עליו רבות וגם חזרתי וקראתיו ואפילו שוחחתי עליו במפגש אצל תלמה. אני סבור שהבעיות ואי ההלימה שמצאתי אינן יד המקרה אלא מצביעות על בעייה בארגון ובגיבוש הרעיונות. נדמה לי שבחלק מהמקרים נכתבו הדברים ללא מחשבה מעמיקה וללא ביסוס ראוי. אמנם ייתכן שהחמצתי את כוונת המחברת אבל נדמה לי שהשקעתי מאמץ ניכר לרדת לסוף דעתה ובכל זאת נשארתי עומד בפני שוקת שבורה. אולי יהיה מעניין לקרוא מאמר או חיבור חדש ועדכני של אותה המחברת היום, כ-16 שנה מאוחר יותר ובו חזרה והצגה של הרעיונות אך באופן מגובש ובהיר ועקבי יותר מאשר בספר הזה.







קידוש בבית הוריי -- ניר מברך על היין

קידוש בבית הוריי.
ניר מברך על היין.

בתמונה: ניר, מברך על היין ומצדדיו, אמא ואבא הגאים, מיכל ושלמה יונה.

ציורים שקיבלתי מסיון לקראת יום העצמאות

נועה וסיון במסיבת יום העצמאות בגינת ביתינו

אחייניתי, נועה, ובתי, סיון, במסיבת יום העצמאות בגינת ביתינו
 


Monday, April 19, 2010

ספרים אלקטרוניים של האוניברסיטה הפתוחה



מקצה השמים - מבוא לאסטרונומיה - 20207
http://ocw.openu.ac.il/c20207





.
.
.







עולם החיידקים - 20237
http://ocw.openu.ac.il/c20237















נדבכים בגיאולוגיה של ארץ-ישראל - 20211
http://ocw.openu.ac.il/c20211














שיפוט והערכה בתנאי אי-ודאות לנהול וכלכלה - 10522
http://ocw.openu.ac.il/c10522








חשיבה ביקורתית - שיקולים סטטיסטיים ושיפוט אינטואיטיבי
http://ocw.openu.ac.il/opus/bin/en.jsp?enZone=External_Application13





Wednesday, April 14, 2010

תשיגו לי את מינה צמח מאת קמיל פוקס

קראתי את ספרו של קמיל פוקס, תשיגו לי את מינה צמח, ונהנתי.

סטטיסטיקה נתפסת בעיניי רבים כתחום סבוך וקשה או משעמם להחריד. אחד הפנים של הסטטיסטיקה בא לידי ביטוי בתורת הסקרים. הסקרים מוכרים לנו מאוד מהתקשורת. המחבר מצליח לדעתי להביא את הדיון במקצוע שלו בסקרים לגובה העיניים ומביא סיפורים שונים מהתחום ובעיקר מהקריירה שלו ומסביר מונחים ושופך אור על "תעלומות" רבות שמסקרנות אותנו, צרכני הסקרים (גם אם בעל כורחנו שהתקשורת מלעיטה אותנו בקיומם ובתוצאותיהם ובמסקנות ובפרשנויות שונות ומשונות על התוצאות). חוט השני הוא הדיון בהטיות של תוצאות סקרים ולפעמים גם בגורמים להטיות הללו ודרכים לזהות אותן ולהתמודד עמן. ספר נהדר ומומלץ אחר שדן בהטיות שקראתי הוא ספרו של דן אריאלי, לא רציונלי ולא במקרה. מבחר מאמרים מחכימים (לא תמיד קלים לקריאה) מאת דניאל כהנמן ועמיתים ערכה מיה בר-הלל, פורסם בהוצאת כתר בשם רציונליות, הוגנות ואושר. גם מאמרים אלה עוסקים בדרכים רבות בהטיות. ניקולס טאלב פרסם שני ספרים, תעתועי האקראיות ו-הברבור השחור,  על הטיות של אנשים כשהוא מתמקד בעיקר בהערכות של סיכויים ושל סיכונים (אחד המסרים שלו הוא שאנשים נוטים לחשוב על דברים כאילו שהם תופעה לינארית או כזאת שיש לה התנהגות נורמלית (גאוסיאנית) בשעה שהרוב המכריע של התופעות שמכירים אינו מתנהג באופן כזה -- יתירה מזאת, הוא אומר שאין אומדים נכון את המשמעות של הסיכוי לקטסטרופה ושלפיכך גם אין מתכוננים כראוי לאפשרות הזאת בשעה שחולמים ומעצימים את הסיכוי לזכות בכל הקופה...).

מועילים בעיניי הנספחים שמופיעים בגוף הספר, כל נספח כזה מייד בתום הפרק שאליו הוא מתייחס שבהם מסביר המחבר ומדגים כיצד ניתן לערוך הדמיות מהסוגים שהוא מציג בעזרת מחשב ביתי וגליון אלקטרוני (הוא נוקב במפורש בשם Excel אף על פי שאין דבר מיוחד במוצר הזה דווקא שלא ניתן לעשות בגליונות אלקטרוניים אחרים, לרבות כאלה שהם חופשיים וכאלה שהם בחינם, למשל, Google Docs, ועוד דוגמה:  Open Office שאפילו זמין בעברית).יפה בעיניי שההסברים הללו מאפשרים להתנסות בעצמנו, לשחק עם המספרים ועם הנוסחאות ועם היחסים ולקבל תחושה מוחשית יותר. אני חושב שסוג הדוגמאות שמביא המחבר בספר הן בהחלט ברמת ההבנה של תלמידי תיכון ויכול להיות מועיל ומעניין לערוך שיעורים בנושא ולהביא את ההדמיות הללו כתרגיל או כמיזם אישי של כל אחד.

כמה דוגמאות לנושאים שמעלה המחבר:

  1. בעמודים 50-52 מציג המחבר את הבעייתיות של שאלת שאלות שמכוונות את הנסקר (אהבתי את הדוגמה ממערכת הבחירות לעיריית הוד השרון: "כיצד אתה מעריך את תפקודה של עיריית הוד השרון בפרשת מכון הטיהור שגורם למטרד ריחות במזרח העיר?")  וכן את ההשפעה של "רצייה חברתית" (הנסקר יטה להסתיר או לכבס את עמדותיו האמיתיות אם יחוש שהן פחות מקובלות או שיגרמו לו להראות "פחות טוב" בעיני הסוקר או בעיני החברה). זה הזכיר לי את ההטייה המכוונת של אלה שמקדמים את השילוב של תוכנית קרב למעורבות בחינוך בבית הספר היסודי שבו לומד בני (בניגוד גמור להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך ולאחרונה גם בניגוד גמור להוראות שר החינוך): "אני מסכים" או "אני מסרב לשלם בעבור לימודי העשרה לילדיי"... נו באמת!
  2. בעמודים 52-54 מדובר על המקרים שבהם פרסום שקדם לסקר גרם לאנשים לבחור בחירה מסויימת, לא משום שזה מה שהם יודעים או לפי עובדה אלא משום שהפרסומת היא המידע היחידי שיש להם. הדוגמה היתה שלאחר חודשים רבים של פרסומות "כללית הכי טובה למשפחה" (הכוונה לקופ"ח כללית) שאלו בסקר איזו קופת חולים הכי טובה למשפחה. הרי לאנשים אין דרך בכלל להכריע בשאלה שכזאת (כמה היו חברים ביותר מקופה אחד ולכמה מהם יש בכלל את הכלים להשוות ולהכריע?!) -- אז לאנשים אין מושג אבל יש להם את האמירה מהפרסומת. בעצם הספר הראה עד כמה הפרסומת השפיעה על האנשים ולא האם זה מה שאנשים אכן קובעים. 
  3. בעמודים 59-60 מציגים בעייתיות של שאלות שאינן דו קוטביות, ז"א שאינן מציגות את שתי האפשרויות (או את כל האפשרויות -- למשל גם את המקרה שהטענה נכונה וגם את המקרה שהיא אינה נכונה) ועל ההשפעה של שאלות כאלה
  4. מייד אח"כ מוצגת ההשפעה של ניסוחים מסויימים על התשובות והצעה מעניינת שגם פורסמה כמאמר יחד עם פסיכולוג שתרם את הרעיון כיצד לנטרל את הבעייתיות הזאת.
  5. פרק 6 כולו מציג שורה של הטיות כשהן מוסברות ומודגמות בסיפורים שונים. 
  6. משפיע על אנשים כאשר שואלים לדעתם בעניין מסויים או האם שואלים אותם כמה שאלות שמביאות אותם לחשוב על העניין בהקשרים אחרים (לדוגמה על איסור דיווח של כתבים סובייטים בארה"ב אל מול שאלה דומה על איסור של בריה"מ על עיתונאים אמריקניים לסקר משם). מעניין מאוד.
  7. יש דוגמאות להשפעות של סקרים על המשפט ושל המשפט על סקרים.
  8. יש דוגמאות על השפעה של סקרים בפרסום ושל פרסום על סקרים.
  9. בפרק 12 גם מוצגות שיטות שונות (למניפולציות) להשגת הסכמה: Door in the face (מחכים שהנשאל יסרב לבקשה גדולה ושערורייתית ואז מציגים שאלה קטנה, השאלה האמיתית) ואת That's not all (הצעה עם מחוייבות גדולה ומייד הצעה נוספת סבירה יותר) ואת Foot in the door (בקשה קטנה שגוררת עוד מחוייבות ועוד מחוייבות)... ואחרות -- זה הזכיר לי את הרעיונות שקראתי בספר תורת השכנוע מאת ריצ'ארד ומוסה. 
  10. בעמוד 152 דנים במדדים שונים שמשתמשים בהם בארה"ב לתיאור סטטיסטיקה על מובטלים. מעניין אם בארץ יש דבר כזה והאם עושים בזה שימוש...





לפני כמה שנים צפה עורך סקרי דעת הקהל של ערוץ 10 ו"הארץ" פרופ' קמיל פוקס בטלוויזיה. הוא ראה את אריאל שרון אומר: "תשיגו לי את קלמן גאייר" שהיה עורך הסקרים של ראש הממשלה. בבואו לכתוב את ספרו העניק לו פוקס את הציטוט מפי שרון.

הבעיה היתה שעורך הספר שמואל רוזנר הגיב כי איש אינו מכיר את גאייר. אם כבר אמר לפוקס תחליף את שמו של גאייר בד"ר מינה צמח ממכון דחף המפרסמת סקרים בערוץ 2 וב"ידיעות אחרונות."

כך נולד הספר ששמו "תשיגו לי את מינה צמח."

שאלתי את פוקס אם הוא מבין שספרו משמש פרסומת מסחרית למתחרתו. "באופן אישי היא עדיין חברה" השיב פוקס והבנתי כי באופן לא אישי יש דברים בגו שהם כסוד כמוס ביניהם.

ספרו של פוקס הוא כתב הגנה על מקצועו. הסוקרים אינם טועים. אם טעו באחוזים - קבעו נכון את מדרג המנצחים; אם טעו במדרג - קלעו באחוזים. קליל אך לא משכנע כליל.

האם הישראלים משקרים לסוקרים? בוודאי. ביום שבו פורסם ב"מעריב" כי 90 אחוזים הודיעו על הליכתם לקלפי התברר כי רק 67 אחוזים טרחו להצביע. אז משקרים או לא? ואם משקרים - עד כמה? ובמה? אין סקר בנדון.

עיקר הדיון הוא בשאלה אם לאסור פרסום סקרים סמוך למועד ההצבעה כדי לא להשפיע על תוצאותיה. אך מה ההשפעה? האם הודעה שציפי לבני מובילה בפער ניכר על פני שאול מופז - שהתגלתה כטעות - ריפתה את ידי נאמניו שנשארו בבית או דווקא להפך העובדה שתומכיה זוכים לרוב כה גדול דירבנה חלק מהם להישאר בבית מפני שהניצחון כבר בכיס?

שווה קריאה גם אם המסקנות הן כתוצאות של סקר - עשויות להתהפך על פניהן.
מהכריכה האחורית:
האם סקרים משפיעים על בוחרים? לטובה או לרעה?
האם אפשר להסתדר בלי סקרים? ואיך סקרים מצילים חיים?
מתי סקרים גורמים לרווח ולהפסד של טריליוני דולרים?
ואיך סקר שנשלח לעשרה מיליון בוחרים נכשל בחיזוי?
איך יכולנו לחשוב שפרס ינצח את ביבי?
למה אמרנו שציפי לבני תביס את מופז?
איך ידענו שקדימה תקבל יותר מנדטים מהליכוד?
ואיך מתייחסים לאלה שאינם משיבים?
הספר הזה עוסק בסקרים, במתמכרים ובמבקרים.

כולנו חיים בעולם שמנוהל במידה רבה, ולפעמים מוגזמת, על פי תוצאות של סקרים. ובכל זאת, רק מעטים מבינים לעומק כיצד סקרים יכולים לתאר את המציאות, או לעוות אותה, לדייק ולסייע בעיצובה, או לשמש ככלי מכוער של מניפולציה. פרופסור קמיל פוקס, מבכירי הסטטיסטיקאים והסוקרים בישראל, מצביע על הסיבות לשגיאות של סוקרים, חושף מצג שווא של תוצאות סקרים, מנתח את הדרכים הנכונות והלא־נכונות לכתיבת שאלות ושאלונים, וגם משיב על טענותיהם של כל אלה שכועסים על הסקרים (במקום לכעוס על המציאות). הוא מסביר, בלשון בהירה וידידותית, את תורת הסקרים, וגם מנסה לענות על השאלה: האם ישראלים משקרים בסקרים?
קמיל פוקס נולד בבוקרשט שברומניה ושבועיים לאחר שנחת בארץ נשלח לכפר הנוער בן שמן ושם סיים בהצלחה בגרות בפלחה וברפת. אחר כך (טוב, לא מיד) קיבל מינוי כפרופסור מן המניין במחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, שבה הוא עובד עד היום. הוא עורך סקרים עבור עיתון "הארץ" וגם תחזית בחירות בטלוויזיה. כיהן כראש המחלקה לסטטיסטיקה, כראש המעבדה לסטטיסטיקה, כראש בית הספר למדעי המתמטיקה וכנשיא האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה. היה פרופסור אורח בכמה אוניברסיטאות בארה"ב וברוב המקרים חזר ארצה בכיף. את זמנו הפנוי הוא מקדיש להרהורים על הסוגיה מדוע אינו מקדיש יותר זמן פנוי לאמיר, לאופרי, לנמרוד, לאמיתי ולכל היתר.
חביב ומומלץ. לדעתי, יש בעיות כמו שמתוארות בספר לא רק בסקרים אלא באופן כללי גם במחקרים שונים ומשונים (גם, או אפילו בעיקר באקדמיה... -- אנסה להרחיב ולהסביר ולהדגים ולנמק בפעם אחרת).


איוריי עלילון שקיבלתי מאביב

אביב אייר, בסיוע ספר ללימור איוריי עלילון (קומיקס), דמויות ונתן לי את האיורים. יש גם "שם התלמיד" ליום השואה שהכין אביב עם איורים של טנק, גדרות תייל ועוד (לי הציור נראה צבעוני ושמח ואינו מרמז על התוכן עד אשר קראתי שמדובר ביום הזכרון לשואה ולגבורה ועד שאביב הסביר לי את אשר אייר).


Monday, April 12, 2010

פריקונומיקס מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר

קראתי את ספרם של סטיבן לוויט וסטיבן דבנר, פריקונומיקס. הספר חביב ומשעשע ומספר על נושאים שעל סדר היום מנקודת מבט כלכלית מתוך ראייה של של תאוריות, לכאורה, אלא מתוך מבט כמוני של נתונים סטטיסטיים.

באתר טקסט יש גם את ההקדמה ואת המבוא לספר.
ביקורת של גלעד סרי לוי.
פריקונומיקס בלוג באתר הניו יורק טיימס.
אתר הספר בשפת המקור, באנגלית.



המסרים העיקריים של הספר להבנתי:
  1. סטיבן לוויט הוא עילוי -- ההקדמה מהללת אותו והמבוא לכל פרק מהלל אותו -- זה ממש מוגזם ולא נעים לטעמי, אבל אולי יש מי שאוהבים את זה...
  2. לא לבלב בין סיבה למסובב ולהזהר ממסקנות "מחקרים" שמבוססים על מִתאם
  3. מדוע לנחש ולשחק בתאוריות בלבד כאשר אפשר לנסות ולבסס מסקנות או להניח הנחות מבוססות על נתונים סטטיסטיים
הדיון על הסיבות לעליית הפשע בארה"ב ולירידה בפשע היה מעניין במיוחד לאור המבט של לוויט על הנושא, דרך חוקיות ההפלות.

עוד עניין הדיון על רמאויות בסומו ואצל מורים (לאור האופנה החדשה בארה"ב של סטנדרטים שמיובאת גם לארץ לאחרונה) -- על הדומה ועל השונה בין הקבוצות הללו בכל הקשור לרמאויות -- מתברר שהעיקר הוא עניין של תרבות

מפתיעה היתה קריאת התיגר של לוויט על המסקנה שקראתי אותה ולמדתי שמצטטים אותה רבות, ששם שמשמע שחור מוריד את סיכוייו של מועמד להתקבל -- לוויט טוען שאין מדובר בהכרח על גזענות אלא מצביע על מתאם בין רמת השכלה ומיומנות לבין השם ולבין צבע העור ומנסה לעמוד על הגורמים לכאורה ועל גורמים למעשה בניתוח סטטיסטי מעניין

ספר חביב אבל קראתי טובים ממנו בנושא. אני לא כ"כ בטוח שהאופן שבו לוויט מגיע למסקנות מקובל עליי אבל גם לא קראתי את המאמרים האקדמיים שלו ולכן לא אמהר להסיק מסקנות. את ספרו של דן אריאלי, לא רציונלי ולא במקרה, אהבתי יותר והוא גם היה נהיר יותר וגם ההיה נטול הערצה עצמית של המחבר. ספר נוסף מוצלח יותר מזה לטעמי היה ספרו של טים הרפורד, יש הגיון בחיים.




תרשים של חדר עם חפצים שצייר לי אביב

אביב הכין לי ציור מפורט של חדר עם חפצים אתמול בערב



ציור שסיון ציירה לי

ציור שסיון ציירה לי משלב פנים שאותם העתיקה מחוברת ללימוד איור
 

Sunday, April 11, 2010

הניקוד בעברית

על הניקוד בעברית והתעמקות בכללים וביתרונות של השימוש בהן עמדתי לעומק לראשונה במהלך עבודת המאסטר שלי לתואר שני שם נדרשתי לפתח מנתח צורני ויוצר לעברית. הנושא מורכב ואינו פשוט. באותה ההזדמנות גם עמדתי על הרעיונות של עוזי אורנן עם הכתב הפונמי שלו. מתוך ריבוי תחומי העניין וקוצר הזמן לא הזדמן לי להתעמק ולהשתכלל ולשפר את ידיעותיי בנושא. לאחרונה אמיר אהרוני הצית בי מחדש את העניין בנושא.

אני אנסה למצוא מקורות ללימוד עצמי של הניקוד ולהשתפר ולהשתכלל בתחום. אולי כשאשלוט אהיה במצב ראוי כדי להתייחס בכובד ראש להצעות לצמצם את מערכת הניקוד או להתייחס לשיטות שונות להוראת הקריאה עם ובלי ניקוד.

ספרים שיכולים לסייע בידי בלימוד:

  • ספר הפעלים -- ברקלי
  • לוח הפעלים -- יצחק צדקה

  • ספר השמות -- ברקלי

  • ניקוד הלכה למעשה -- ניסן נצר

  • דקדוק הפה והאוזן -- עוזי אורנן

כמה מקורות שמצאתי בגוגל מתוך חיפוש שטחי:

Thursday, April 8, 2010

אמיר אהרוני מלמד ניקוד


אמיר אהרוני מספר שכתב ערך על שורוק וקובוץ בויקיפדיה. לאחר סיום הלימודים שלו לתואר ראשון בבלשנות עודדתי אותו כמו רבים אחרים לכתוב כבר ספר על ניקוד והדרכה כיצד לנקד.



יוזמה יפה מאוד. אני מצפה להמשך.

Breaking the Language Barrier: A Game-Changing Approach


From: Yao Ziyuan
To: iscol@cs.haifa.ac.il
Subject: Free E-Book Available:
     "Breaking the Language Barrier: A  Game-Changing Approach"

Hello All,

I'm pleased to announce the availability of my e-book "Breaking the Language Barrier: A Game-Changing Approach", which discusses innovative approaches to foreign language acquisition, reading/writing aids and human-assisted machine translation. Some of the ideas are rarely found elsewhere.

Full Version Download (Free!):


OpenOffice Document:

Redistribution is copyright-free, free of charge and encouraged.

Best Regards,
Yao Ziyuan