מסיבת פורים אצל הוריי

אביב מחופש לסיני

הוריי עם ניר

אביב, יובל, נועה וסיון

יובל, נועה, ניר וסיון

רות משחקת טאקי עם אביב, סיון ונועה

הוריי, רות, שי והילדים

יובלי

אבא שלי עם יובל הקופיף

אבא שלי עם סיון הכלה

רות בתפקיד הרמזור

יובל הקופיף וסיון הכלה

כתבה על הדודנים שלי, מלין וסלים, רקדני הטנגו המפורסמים

כתבה על הדודנים שלי, מלין וסלים, רקדני הטנגו  המפורסמים

אמא שלי, אני, סיון וניר ביום ההולדת שלי

סיון וניר מחופשים בפורים

פורים בגן חיים ובגן נעים

תמונות שצילמתי של ילדי גן נעים מחופשים אפשר לראות באתר גן נעים

מסיבת יום המשפחה של גן חיים

מיכל, אביב וסיון עם סבא זאב ועם סבתא שרה

סיון

ניר

תמונות אלה ואחרות שבהן צילמתי משפחות ילדי גן חיים מופיעות באתר גן חיים

אי ודאות, ציפיות ומדיניות מאקרו כלכלית בישראל מאת ירון זליכה

גם היום אני פליט בספרייה בין שיעור בקורס בגיאומטרייה אוקלידית (השעור משעמם, המרצה טוב, אבל מתעכב מידי בגלל שרוב התלמידים מבינים לאט, הנושא מרתק) לשעור בקורס בהסטורייה של המתמטיקה (הנושא מעניין ביותר, הקורס, כנראה יהיה מעניין פחות לפי מה שהספקתי לקרוא בספר הקורס -- קראתי ספרים טובים בהרבה שמספרים בצורה מרתקת על הסטוריה של המדע ועל הסטוריה של המתמטיקה). בכל אופן, הנושא הוא ספר חדש (ראה אור ב-2009) של ירון זליכה (לשעבר, החשב הכללי של מדינת ישראל -- וכבר כתבתי על ספר אחר שלו הגווארדיה השחורה). בין שיעורי בית (קלים מידיי) בגיאומטרייה לקריאת רשות בקורס באסטרטגיות הוראה לאוכלוסיות אתגריות (קראתי הרבה מאוד על למידה מתווכת ועל העשרה אינסטרומנטלית) השתעממתי וחיפשתי ספרים בכלכלה. מצאתי בערך 10 ספרים שרציתי לקרוא ולא הזדמן לי לקנות ולקרוא בבית וספרו של זליכה בראשם. אז פניתי למדף לקחתי וקראתי. והנה הרשמים שלי.

מדובר בספר אי ודאות, ציפיות ומדיניות מאקרו כלכלית בישראל מאת ירון זליכה

הספר מבוסס על עבודת המחקר לדודטורט של המחבר ונדמה לי שהספר הוא נסיון להוציא לאור את עבודת הדוקטורט במעטפת שקלה יותר לעיכולו של קורא משכיל ובשפה יותר פופולרית אבל תוך כדי שמירה על רשמיות ואולי גם תוך כדי שמירה על שפה אקדמית.

כתבה של מירב ארלוזורוב בדה מרקר מספטמבר 2009 מעלה טיעונים רבים של זליכה מהספר.

פרק ראשון מהספר פורסם בחדשות מחלקה ראשונה.

בספר שמונה פרקים:

בפרק הראשון, המבוא, נותן המחבר רקע לנושא אי הוודאות, הקשר שלו לכלכלה, לכלכלה בישראל ומשום מסיים בכמה מהטיעונים שהוא מעלה בנוגע לכלכלת ישראל בהקשר זה שעליהם יפרט בפרקים הבאים. טענה מעניינת היא שהיתה וישנה אי התייחסות להשפעתה של אי הוודאות לאורך מרבית שנות ניהול המדיניות המאקרו כלכלית בישראל. המחבר מסביר זאת בחוסר מודעות, חוסר הכשרה וחוסר בהשכלה של העוסקים בהחלטות בנושאים כלכליים בשרות הציבורי ואף בעיתונות. המחבר טוען שלפני 2003 לא נכללה אי ודאות כמסגרת להתייחסות המדיניות המאקרו כלכלית בישראל.

הפרקים הבאים מלאים בניסוחים פורמליים מתמטיים, שאינני בטוח שהיו הכרחיים בספר כזה שאמור להנגיש עבודת מחקר לדוקטורט... אינני חושש ממתמטיקה ולא מנוסחאות אבל בליל הנוסחאות והניסוחים (שאמנם מעניינים) הוא לדעתי עדות לחוסר היכולת של המחבר להציג את הדברים בשפה פופולרית שתהיה מובנת לכל אדם משכיל. הרי יכול היה המחבר להפנות לעבודת הדוקטורט שלו או למקורות אחרים למי שמעוניין היה להעמיק בייצוגים המתמטיים הפורמליים. אפשר היה גם להציג את הנוסחאות ואת הביטויים המתמטיים בנספח ולא כפי שהוצגו -- זה שובר את רצף הקריאה ומרחיק קוראים שלהם המתמטיקה מאיימת ומפחידה. חבל. לא חייבים לדבר ולהסביר כלכלה ופיננסים כך וישנם ספרים רבים ומוצלחים שמסבירים יפה עקרונות רבים בשפה פשוטה ובדוגמאות מאלפות ומבלי לדבר בשפה מתמטית ומבלי לכתוב נוסחה או ביטוי מתמטי כלל. למשל, ספריו של טים הרפורד, יש הגיון בחיים ו-הכלכלן הסמוי, אבל גם אחרים. בין אלה שקראתי וזכורים לי כרגע יש גם את כלכלה רומנטית, אגדות הכלכלה, כלכלה עירומה, למה קשה לתפוס מונית בימים גשומים? ו-אחרים שלא עולים כרגע בדעתי.

הפרק השני עוסק בצריכה הפרטית.  המחבר טוען שהשפעתה של אי הוודאות בכלל ושל אי ודאות אינפלציונית במסגרתה, על הכנסתו הריאלית הצפוייה של הפרט עוברת דרך מנגנוני תמסורת שבין אי ודאות לבין צריכה וחסכון ושהם לפעמים אפילו סותרים בחלקם:

• מנגנון החסכון --  כשחוששים מאי ודאות חוסכים יותר
• מנגנון התחלופה -- כשאי הוודאות גדלה גדל גם החשש בנוגע לערכו של החסכון הקיים ואז אנשים נוהגים להמיר נזילות במוצרים בני קיימא מחשש לאינפלצייה
• מנגנון ההכנסה -- פה יש דיון בהסתברות להגדלת או להקטנת הצריכה השולית לפי ההכנסות ולפי ציפיות לאינפלצייה. מרוב מילים והתפלפלויות וניסוחים מסובכים לא הבנתי דבר...
• מנגנון היציבות המשקית -- אינפלציה מערערת את היציבות במשק
• מנגנון החיפוש של הפרטים -- אנשים משקיעים מאמצים וזמן ואנרגיה בחיפוש אחרי מוצרים זולים כל עוד ההשקעה בחיפושים לא עולה על המחיר שאפשר לקנות בו את המוצר -- בעברית זה אומר שלא נתאמץ לחפש מציאות עם החסכון הצפוי הוא זניח לדעתנו.
• מנגנון הפנאי -- הזמן הפנוי נופל קורבן לאי וודאות שכן אז אנשים מחפשים להתגונן מפני אי הוודאות ולכן מקדישים פחות זמן לפנאי ויותר זמן לטובת ייצור הכנסה
• מנגנון הנזילות -- אשראי והנחות גורמים לצרכנים לצרוך יותר
• מנגנון הרכוש -- פה נדמה לי שהטיעונים ממחזרים טיעונים מהקטע שעסק בבמגנון התחלופה. לא הבנתי כ"כ את ההבדלים מלבד שבחלק הזה פה מדובר על התייחסות של אנשים לרכוש לאורך זמן ובפרט ככל שהם מתקדמים ומביטים לפרישה ואילו בחלק השני (שעסק במנגנון התחלופה לא היתה התייחסות לגיל או לוותק... -- או שאולי לא הבנתי גם את החלק הזה...)
• מנגנון הריבית -- יותר אי וודאות גורר יותר סיכון שגורר ריביות גבוהות יותר

הפרק ממשיך בעוד נוסחאות ועוד טבלאות ובנסיון להגדיר וגם להצדיק באופן פורמלי טיעונים והבטים שונים על צריכה מתוך רצון לאמוד הקפים ותבניות של צריכה בתנאי אי ודאות.

מסקנה מתבקשת שאליה מגיע המחבר (מתבקשת אבל היה בכל זאת צריך לנסות ולהוכיח, או להצדיק אותה) היא שעוצמת ההשפעה השלילית של אי הוודאות עולה על זאת החיובית (אני מכבס ומפשט מידיי אבל זה הרעיון להבנתי).

הפרק השלישי עוסק בהשקעה הפרטית. כמה מסקנות: אי הודאות מתוך אינפלציה משפיעה על טווחי זמן שאינם קצרים. המחבר מטיל ספק בכלים המוניטריים הממשלתיים לספק תרופה לאי וודאות שגורמת לאינפלציה ולכן מטיל ספק במידת האפקטיביות של תגובה ממשלתית לאינפלציה בישראל באופיו הנוכחי כשפעולות שעומדות בראש סולם התגובה מביאות לתוצאות זניחות באמידה הסטטיסטית שהביא המחבר.

טוב, אני מתעייף כבר מהסקירה המלאה אז אקצר. הפרק הרביעי עוסק בצריכה ציבורית ובקשרים בינה ובין ציפיות ואי ודאות לבין צמיחת התוצר.  בפרק החמישי עוסק המחבר בדיון בייצוא ובקשר שבינו לבין אי הוודאות במחירי הייצוא ובעיקר בשער החליפין.  הפרק השישי עוסק בהצעים במשק על ידי דיון בתעסוקה ובתפוקה ובייצרנות כשהקשר לנושא הספר הוא בזיקה שבין אי ודאות לבין האבטלה. הפרק השביעי עוסק בקשר שבין אי ודאות  וציפיות לבין מדיניות מאקרו כלכלית. בפרק השמיני מסכם המחבר את הנושא ומסיק מסקנות. הפרק משמש לדיון בסוגיית ניהול המדיניות תחת אי ודאות. המסקנות העיקריות הן בתחומים של המיסוי, המחירים, הריבית, אי הודאות הבטחונית, התשתית הסטטיסטית של החשבונאות הלאומית ו-ההכשרה המקצועית.

הספר מעניין ומחכים ביותר. מהקריאה בספר אפשר להבין לא מעט את ירון זליכה בהתבטאויותיו הפומביות. נהנתי ולמדתי מהספר לא פחות מספרו הקודם. באותו האופן גם הזדעזעתי מדברים רבים שלמדתי בספר על ההתנהלות הכלכלית במדינת ישראל -- כמו שהזדעזעתי מהקריאה בספרו הקודם.

הספר מומלץ מאוד למי שיודע לקרוא את המתמטיקה או משכיל לדלג עליה ולברור מבין הכתוב את המסקנות ולהשאיר את ההצדקות למי שיודע לקרוא את המתמטיקה ולהבין ולהסביר לו (אפשר גם להאמין למחבר -- הרי עבודתו עברה שיפוט מחמיר). הספר יקר מאוד. אולי בגלל הסוגה ואולי מתוך הכרה שבעיקר ספריות תצרוכנה את הספר ולא אנשים בודדים. זה לא ממש רב מכר... -- לכל השאר מומלץ לחכות שיכתבו מסקנות ותקצירים (הכתבות על אודות הספר וכתוצאה מהספר בעיתונות כנראה מתאימות יותר לרוב הקוראים).

איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר מאת פינקי פיינשטיין

בשיטוטיי בספרייה קראתי עוד ספר קצרצר, איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר מאת פינקי פיינשטיין.הספר חביב. מתרכז לדעתי הרבה בבעיות של הורים עם עצמם וההשלכות של אלה על ההתייחסות לילדים.
הרעיונות לא רעים וחלקם שניסיתי עוד לפני שידעתי על הספר (למשל לשבת עם הילדים ולצייר סתם דברים באופן חופשי) עובדים יפה.

בסוף הספר ישנן 12 המלצות:
המלצה 1 - יש לעודד את הילדים ליצירה ואף ליצור יחד עמם ככל היותר


ילדים זקוקים להכוונה ולמודל לחיקוי. יש לעודד אותם ליצור באופן פשוט – ממה שיש בבית, ולא בהכרח לשלוח אותם לחוגים בהם לא ברור מה באמת קורה. מומלץ שההורה גם ייצור יחד עם הילד באותם חמרים.



המלצה 2 - יש להרעיף עליהם שבחים רבים על כל פעולה יצירתית ויוזמה שלהם

הביטוי "כל הכבוד" וכל צורת התפעלות אחרת חיוניים והכרחיים על כל יזמה יצירתית וכל מעשה יצירה שהוא. אין קשר לדעתכם לגבי "היופי" של היצירה. הילד זקוק להתפעלות שלכם ובכמויות עצומות.



המלצה 3 - יש להימנע בכל מקרה מיסיון להבין או לשאול את הילד לגבי "מה הוא עשה". הורים רבים מנסים לברר מהר ומדיי את פשר היצירה של ילדם, מתוך רצון לגלות התעניינות. פעולה זו מעודדת ביקורת וחשיבה הגיונית ואלה מצמצמים מאד את החופש היצירתי ואת פיתוח ההמצאה. ילד שירצה לספר יעשה זאת מיזמתו. אחרת מומלץ להסתפק רק בהתפעלות.



המלצה 4 -הכרחי שכל הורה ישקיע אנרגיה בטיפוח עצמו ובאהבת עצמו כאדם וכהורה – הורה שאין בו שמחה והנאה מהחיים אינו יכול להעניק דבר לילדיו, שלא לדבר על תמיכה, פרגון ועידוד היצירתיות. לא כל שכן, הורה שאין בו אהבה עצמית מלמד את ילדיו שלא יאהבו את עצמם, גם כן, וזה יסרס את היצירתיות שלהם. הכרחי שהורה ייתן דעתו לנושא זה באופן מעמיק.



המלצה 5 -הכרחי שההורים יפגינו את אהבתם זה לזו אם במילים ואם במעשים. ילד מאושר הוא ילד שחש ש"הכל בסדר בממלכת ההורים". החוויה הזו, שההורים אוהבים ומעניקים זה לזה מעניקה לילד בטחון רב ותחושת אווירה נעימה בקרבו ובסביבתו, וכך הוא פנוי ליצירה בהנאה רבה.



המלצה 6 - יש להימנע ככל הניתן מהיסחפות לתוך רגשי אשם הוריים. הורה טוב הוא הורה שגם עושה טעויות. הורה טוב הוא הורה אנושי ולא "סופר הורה". היצירתיות הינה מרחב שמותר בה לטעות וכך גם ההורות. עודף רגשי אשם על מה שעשינו או לא עשינו מצמצם מאד את כל בני המשפחה.



המלצה 7 - יש לזכור שבגנים ובבתי ספר חסר מאד טיפוח היצירתיות ותחת זאת יש הקפדה יתרה על כללים נושנים של "לצייר בתוך הקווים" ו"לצייר יפה". ומסיבה זו יש להקדיש תשומת לב בבית לכללים אלה ולהעניק כל שניתן במסגרת הביתית בה יש לכם שליטה מלאה על מה שקורה.



המלצה 8 - כל ילד זקוק לזמן אישי עם כל אחד מההורים. הכוח היצירתי של הילד מונע מתחושת בטחון וממגע אישי עם הוריו. ילדים זקוקים לתשומת לב ממוקדת ואישית, גם אם היא לא מגיעה כל הזמן. גם אם יש מספר ילדים, כל אחד זקוק לזמן האישי עם כל אחד מההורים על מנת לפתח בטחון עצמי ביכולותיו ובביטוי רגשותיו.



המלצה 9 - יש להימנע מהתייעצות יתר עם הסביבה לגבי הדרך הנכונה לגידול הילדים. הורים, חברים, שכנים, לכולם יש עצות טובות ולכולם כוונות טובות. יחד עם זאת, ילדיכם זקוקים למקוריות שלכם וליצירתיות שלכם יותר מכל. התייעצות רבה מטשטשת את המיוחד שלכם, ההורים ומכאן גם את המיוחד שבילדיכם. הכרחי שהורה יסמוך על חושיו ושילמד בדרכו את הסגנון שלו.



המלצה 10 - יש להעניק לילדים גבולות ברורים של חוקי הבית ולהדגים שיש מחיר לחציית קוים אדומים. יצירתיות אינה חופש מוחלט ואינה כאוס. יצירה פורחת במקום בו הגבולות ברורים ויעילים. ילד זקוק לגבולות ולתחושה שקיימים חוקים וקוים אדומים שאין לחצות אותם. ללא אלה יגדל בבלבול ויתקשה לגלות את היצירתיות שלו.



המלצה 11 - יש לתת לילדים מדי פעם "לנצח" את ההורים בויכוח או בעימות. מדי פעם, ולא תמיד, כדאי שהילד יחוש שהצליח "לנצח את הגדולים". זה מעניק לו תחושת יכולת ואף תחושת אפשרות של מרד במוסכמות ובמערכת, ואלה מעצימים את היצירתיות שבו.



המלצה 12 - יש לשוב ולהדגיש ככל הניתן - הורה שאינו מטפח את עצמו, שלא אוהב את עצמו מספיק ושלא מעניק לעצמו את מתנות היצירתיות שלו, אין לו אפשרות ממשית להעניק את אלה לילדיו. אל תקריבו עצמכם למען תפקיד ההורות מכיוון שאף אחד לא ירוויח מכך. ילדיכם זקוקים לכם מיוחדים, מאושרים וצומחים ללא הרף. הם ילמדו מכם וינהגו באופן דומה.

 
נחמד.

איך לדבר כך שהמתבגרים יקשיבו ולהקשיב כך שהמתבגרים ידברו מאת אלן פייבר ואליין מייזליש

במהלך שיטוט בספרייה כדי להעביר בנועם שעתיים ראיתי על המדף שעליו מעמידים ספרים חדשים את ספרן החדש של אדל פייבר ואליין מייזליש, איך לדבר כך שהמתבגרים יקשיבו ולהקשיב כך שהמתבגרים ידברו, ומתוך חיבתי לספרים הקודמים שכתבו השתיים מייד לקחתי אותו וגמאתי אותו ועתה אני כותב עליו ממחשב בספרייה.

כתבתי על הורים משוחררים ילדים משוחררים וגם כתבתי על אחים ללא יריבות שניהם פרי עטן של המחברות.

כהרגלן, המחברות מספרות על תחושותיהן בעת העברת סדנאות, על לבטיהן לפני ואחרי כל מפגש בסדנה ובעיקר על התכנים שבסדנה -- מה מספרים הורים ומתארות מפרק לפרק את התהליך שעוברים ההורים. בכל פרק מתמודדים עם אוסף של מיומנויות בעניינים שונים ומחדדים מיומנויות שכבר הוזכרו קודם לכן. הספר קצרצר וקטנטן, קל לקריאה, זורם ומשעשע ומעורר הזדהות (לפחות למי שיש לו ילדים...). העלילונים (קומיקס) שמשולבים בספר לטובת דוגמאות של "במקום..." "עשה..." עוזרים להמחיש את הרעיונות ועוזרים לזכור את המקרים וכיצד לנהוג לטובת מי שמתכוון לנסות בעצמו.

לאחר קריאה אינטנסיבית של ספרים בפסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה התפתחותית והרבה מאוד על פסיכולוגיה של גיל ההתבגרות (הספרים של זיו וזיו בפסיכולוגיה חינוכית ושל סולברג בפסיכולוגיה התפתחותית, למשל, אבל קראתי עוד רבים אחרים) אני מוצא גם את ההצדקה ה-"מקצועית" מדוע הרעיונות טובים ומוצלחים ומדוע יש סיכוי טוב מאוד שיעבדו למי שיגלה עקביות וסמכותיות ואמונה במעשיו כהורה. הספרים של חיים עומר ושל חיים עמית גם הם מסייעים מאוד להבין מה הסיבות שאנו ההורים חשים בתסכולים ומה הגורמים האפשריים מאחורי מעשי הילדים ומהן האופנים שאפשר ושרצוי לנהוג וכיצד רצוי פחות לנהוג או אפילו ממה להמנע ומדוע.

הרעיון הכללי דומה בכל הספרים של השתיים אבל היישום דורש רגישות והבחנה בפרטים וגם לעיתים דורש אימון. הרעיון הוא להזדהות, לתת אפשרויות, להעביר מידע, לנקוט פעולה, להקשיב הקשבה פעילה וכו', כל אלה במקום לשפוט, להשפיל, לצעוק, להתעמת.... ועוד ועוד. קשה על רגל אחת לסכם -- הספר עצמו הוא סיכום לא רע בכלל.

בסוף כל פרק יש מעין סיכום קצרצר:

בסוף הפרק הראשון -- במקום לבטל את רגשות המתבגר ולתת עצות

• 
  
  לזהות מחשבות ורגשות
• 
  
  לאשר במלה או בקול
• 
  
  להעניק בדמיון את מה שאין אפשרות לתת במציאות
• 
  
  לקבל את הרגשות תוך שאנו מכוונים את ההתנהגות

בסוף הפרק השני -- כדי לגייס שיתוף פעולה של מתבגר -- במקום לצוות אפשר:

• לתאר את הבעייה
• לתאר את רגשותייך
• למסור מידע
• להציע ברירה
• לומר במילים
• לומר במילה
• להצהיר על עריך או על ציפיותיך
• לעשות את הבלתי צפוי
• להעלות את הדברים על הכתב

בסוף הפרק השלישי -- חלופות לענישה

• לבטא את הרגשות
• לבטא את הציפיות
• להציע ברירה
• להראות כיצד לתקן את המעוות
• לנקוט פעולה (תוך עזיבת החדר)

בסוף הפרק הרביעי -- לעבוד על זה יחדיו --

• להזמין את המתבגר להעלות את נקודת מבטו
• להצהיר על נקודת מבטך
• להזמין את המתבגר לסיעור מוחות איתך
• לרשום את כל הרעיונות, טפשיים או הגיוניים, מבלי להעריכם
• לעבור על הרשימה ולהחליט אילו רעיונות רוצים ליישם וניתנים ליישום

בפרק החמישי, שהוא מאלף לדעתי, יש שאלות למתבגרים על נקודת מבטם על מצוקותיהם וכיצד לדעתם רואים אותם ההורים ועל היחסים עם ההורים -- התשובות בהחלט מאלפות ומעוררות מחשבה!

סרטון מעניין (לא קשור לספר אבל קשור למתבגרים) שגם הוא מעורר מחשבה מדבר על נקודת מבטם של חוקרי מוח על תופעות של גיל ההתבגרות ושופך אור ומסביר כמה מהדברים שאופייניים למתבגרים ועוזר להבין מדוע הם קורים ועם ההבנה הזאת גם קל יותר (לפחות לי) להתמודד. הנה הקישור לסרטון ב-pbs.

בפרק השישי:

• במקום השפלות... להקשיב בניע-ראש, קול או מילה
• במקום לזלזל במחשבות וברגשות... לבטא מחשבות ורגשות במילים
• במקום לשלול משאלות... להעניק בדמיון את מה שאין יכולת לתת במציאות

בפרק השביעי:

• במקום להאשים... לומר מה מרגישים ומה היינו רוצים
• במקום לצאת במתקפת נגד... לומר מה מרגישים או לומר מה רוצים
• כשמשבחים ילד אז במקום להעריך... לתאר מה מרגישים
• כשמשבחים ילד אז במקום להעריך... לתאר מה רואים
• אותו הדבר כשמתבגרים רוצים לשבח הורים אז במקום להעריך... לתאר מה רואים ומה מרגישים

בפרק השמיני -- התמודדות עם מין וסמים --

• במקום שיחה גדולה אחת לחפש הזדמנויות לקיים שיחות קטנות
• לתת דוגמה אישית
• להעיר על דברים שרואים שאחרים עושים או שרואים שקורה באמצעי התקשורת

נהנתי מהקריאה בספר. מכריכה לכריכה לקח לי כשעה לקרוא בו. נחמד מאוד ולדעתי גם מועיל מאוד.

החתול שאיננו שם מאת רון אהרוני

הפעם אני כותב על ספרו החדש של רון אהרוני, החתול שאיננו שם. אני נהנה לקרוא מאמרים וספרים שכתב רון אהרוני. אני גם נהנה מאוד ולמד רבות מעצותיו שהוא באדיבותו נותן לי כשאני פונה אליו להתייעץ בנושאים שקשורים במתמטיקה (לא כל מרצה מוצלח בטכניון מגלה אורך רוח, סבלנות וידענות כשסטודנטים לשעבר פונים אליו גם 10 שנים אחרי שלמדו אצלו...). כך שברגע שקראתי את העדכון מאתר טקסט על ספר חדש של רון אהרוני מיהרתי להשיגו. הפעם היה לי המזל למצוא עותק בספריית בית ברל ומיהרתי לשאול אותו (אני הקורא הראשון!! הידד!!). מנסיון הקריאה המהנה ברור לי שארכוש את הספר, כפי שרכשתי את ספריו האחריו של המחבר שראו אור בשנים האחרונות.

הספר הוא סוג של מבוא לפילוסופייה. יש בספראנקדוטות ופרטי טריוויה רבים על דמויות מעניינות מההסטורייה. המחבר שם לו למטרה בספר להסביר לקוראים מהי הפילוסופיה, כיצד מזהים בעייה פילוסופית וגולת הכותרת היא שלטענתו של המחבר בעיות פילוסופיות אינן אלא בעיות שמבוססות על הנחה שגוייה ומרגע שמזהים ומסלקים את הליקוי או שהבעייה עצמה נעלמת או שהיא הופכת לבעייה רגילה שאפשר בקלות לסווג אותה כבעייה בפסיכולוגייה, או בפיסיקה או במתמטיקה וכו' אך בהחלט היא חדלה להיות פילוסופית.

בתור קורא שבולע ספרים רבים בשבוע אני מתוודה שספרים על פילוסופיה מידי פעם מתגלגלים לרשימות הקריאה שלי וגם למדף הספרים שלי ומה שמשותף להם היא תחושה קשה שאינני ממש מבין על מה מדברים, מדוע זה מעניין והרצון שיש לי לשוב ולקרוא טקסטים על פילוסופייה אחרי כל קריאה שכזאת פוחת באופן משמעותי. הקריאה בספר הזה היתה שונה בהרבה. הרגשתי שלשם שינוי אני מבין את המוסבר. ייתכן שהסיבה היא חזרות אינסופיות על העקרונות ומעין הדרכה או הסבר ספיראלי. למעשה הספיראליות כאן ממש הגיעה לרמה כזאת שהיא הפכה להיות מעין לימוד-שינון עם וריאציות.

אני למד רבות מהספר (מה שכנראה אומר שלבושתי, כמה שקראתי על פילוסופייה כנראה שהבנתי מעט מאוד -- או שאולי כל הקריאה המטרימה שהיתה לי היא היא זאת שסייעה לי להפיק את המרגליות שבספר הזה... אינני יודע!) ומרגיש שאני קצת מבין יותר על התחום ועל הבעיות שבו ועל משמעותן. 

חשתי הקהלה כשלמדתי שאינני לבד כשחשבתי לעצמי פעמים רבות שאינני מבין על מה המהומה כשקראתי על בעיות "גדולות" או על בעיות "משמעותיות" בפילוסופייה. טרנספורמציית הניתוק (הנסיון להפריד בין מי שחוקר לבין מי שנחקר) שמציע המחבר היא כנראה משהו שאני עושה לעיתים מבלי אפילו להיות מודע לכך כאשר אני מרגיש שאני מתבלבל ושוקע ברקורסיה. זאת אסטרטגייה שיפה ונוחה לפתרון בעיות "סבוכות" באלגוריתמיקה ובבעיות חישוביות במערכות מבוזרות ומקבילות -- סוג של בעיות שיוצא לי לפגוש דיי הרבה בעבודתי -- טרנספורמצייה כזאת של "הפרדת רשויות" במקרים רבים מאוד מפשטת את המסובך ומעלימה קשיים רבים ולו רק משום שמתגלה כי המעגליות או הרקורסייה שמסבכת את הכול היא כשל תכנוני או תיאורי ומרגע שזה מסולק הבעייה הופכת טריוויאלית או שלובשת צורה של בעייה "רגילה" שלמי שמנוסה אין קושי רב להתאימה למחלקה מתאימה ולמצוא לה את הבעייה הגנרית שיש לה כמה וכמה "פתרונות ידועים ומוצלחים".

אני חושב שהספר הזה ראוי לקריאות נוספות. אתן למידע "להתיישב" כמה שבועות ואז אקרא שוב. אני סבור שאגיע לתובנות נוספות.

מצאתי מאמר מלפני כשנתיים על הנושא מאת רון אהרוני באי-מנגו. 

לסיכום, הספר מחכים ומעניין ומלמד מאוד וגם מובן וברור מאוד. לפחות כך בשבילי. נהנתי ואני ממליץ מאוד.