גלגולי לשון מאת גיא דויטשר

קראתי את ספרו של גיא דויטשר, גלגולי לשון בעניין רב. את הספר קניתי במכירת מחסן של הוצאת עם עובד. המחבר עוסק במנגנונים להרס שפות ובמנגנונים לבניית שפות ומתאר כיצד שפות מתפתחות. משעשע מאוד הדיון שלו שבו הוא מציג שפה אחרי שפה שגדולים בה טוענים בתקופות הולכות וקדומות כיצד השפה מתדרדרת ויורדת ומתנוונת -- בעצם, נדמה שמעולם אנשים לא היו מרוצים מטהרנות השפה שלהם ונדמה שתמיד סברו שקודם היה טוביותר והשפה היתה טהורה ומושלמת יותר. דויטשר מראה שלא בהכרח, ושכנראה שלא כך היא. הספר מלא באנקדוטות מעניינות וכבר כתבתי על התייחסותו ליוצאי הדופן בנטיות ובגזירות במערכות השם והפועל. אולי יזדמן לי לכתוב את רשמיי על כמה קטעים מהספר.

גישה שהיה לי קל וטבעי להזדהות עמה היתה הגישה שגם בשפה, ההתפתחות היא מהמוחשי אל המופשט ומהאני, ומהגוף שלי ומהסביבה שלי הלאה. כך הדגים יפה המחבר כיצד התפתחה המטאפורה בשפה, לא בהכרח (ובד"כ לא) כאמצעי ספרותי אלא ככלי לביטוי ואיך זה מהווה מנגנון לבנייה ולפיתוח שפה וכיצד זה בא לידי ביטוי במערכות השם, הפועל, התואר, מילות היחס וכו'. אני סבור שבדומה גם בהוראה בכלל יש להגיע מהמוחשי אל המופשט ולא לקפוץ ישר למופשט ולנסות ללמד מהכלל אל הפרט ומהפורמלי לקונקרטי. הלמידה יעילה ואולי לא רק משמעותית יותר, אלא מבוססת יותר כאשר יוצאים מעולם מושגים ומהבנה מוחשית שקרובה לחושים ולסביבה של הלומד ואז לאט לאט מעמיקים בסיבוך ומתרחקים עוד ועוד ברמות ההפשטה. למעשה, עקרון זה הוא אחד מעקרונות היסוד בהעשרה אינסטרומנטלית ובשיטת מתמטיקה יסודית להוראת המתמטיקה.

הספר מעניין, משעשע לפעמים וטרחני לעיתים. טווח השפות שנדון הוא מרשים ויפה היה לטעמי ההתעמקות היתירה בעברית ובאנגלית (ששגורים יותר אצל ישראלים) כדי להעביר את המסר. הבנתי שהמחבר שכתב מחדש את הספר לטובת גרסתו העברית, שכן במקור הספר היה מיועד לקוראים באנגלית ורובן של הדוגמאות המעמיקות היתה בשפה האנגלית.

שווה לקרוא.

יוצאי הדופן והכללים בגזירה ובנטייה

אני נהנה מאוד מהקריאה בספרו של גיא דויטשר, גלגולי לשון. מבדר מאוד השיר שלו על הקשיים במערכת הפועל באנגלית. את השיר הוא כתב, כך הבנתי, כשהיה תלמיד ולמד אנגלית:

The teacher claimed it was so plain,
I only had to use my brain
She said the past of throw was threw.
The past of grow -of course- was grew,
So flew must be the past of fly,
And now, my boy, your turn to try.
But when I trew,
I had no clue, if mow was mew -
Like know and knew
Or was it knowed
Like snow and snowed

The teacher frowned at me and said
The past of feed was – plainly – fed.
Fed up, I knew then what I ned:
I took a break, and out I snoke.

She shook and quook (or quaked or quoke?)
With raging anger out she broke:
"Your ignorance you want to hide?
Tell me the past form of collide!"
But how on earth should I decide
If it's collid (Like hide and hid)
Or else – from all that I surmose,
The past of rise was simple rose,
And that of ride was surely rode
So of collide must be collode?

Oh damn these English verbs, I thought
The whole thing absolutely stought !
Of English I have had enough.
These verbs of yours are far too tough.
Bolt upright in my chair I sat,
And said to her "That's that. I quat!".

השיר מבדח ומשעשע והזכיר לי את ספרה של דתיה בן דור, ככה זה בעברית, שחביב עליי מאוד להקריא ממנו לילדיי. ואכן דויטשר מזכיר גם אותו ומצטט ממנו:
כשיש עננים אומרים – היום מעונן.
וכשיורד גשם אומרים – היום מגושם?
-מה פתאום?!
כשיורד גשם אומרים – היום גשום.
למה?
-ככה זה בעברית.

מי שמתלבש הוא לבוש.
ומי שמתפשט הוא פשוט?
-מה פתאום?!
מי שמתפשט הוא ערום.
למה?
-ככה זה בעברית.

מי שמתרחץ הוא רחוץ.
ומי שמתנגב הוא נגוב?
-מה פתאום?!
מי שמתנגב הוא מנוגב.
-למה?
-ככה זה בעברית.

אם אומרים – הרבה חורים וחור אחר,
למה לא אומרים – הרבה הורים והור אחד?
ואם אומרים – חור אחר והרבה חורים,
למה לא אומרים – אור אחד והרבה אורים?
-למה? ככה זה בעברית.

ועוד אני נהנה לי, ומגלה שפוסט כזה כבר נכתב בבלוג מדע בזיוני.