לאחר שקראתי את ספרו של תומס פרידמן העולם הוא שטוח ולמדתי ממנו רבות שמחתי לגלות כי הוא הוציא לאור ספר חדש בשם חם שטוח וצפוף שגם הוא עוסק בנושא הגלובליזציה.
הספר במקור (תרגמה מאנגלית עדי הירש) נקרא Hot, Flat, and Crowded.
פרידמן אבחן תהליכים עולמיים, תאר אותם היטב, נתן בהם סימנים (בספרו העולם הוא שטוח הוא מתאר תקופות של קפיצות דרך בגלובליזציה מה שהוא כינה: גלובליזציה 1.0, 2.0 ו-3.0) וניתח השלכות וברירות. בספרו הזה הוא מתקדם הלאה אל מעבר לאבחון ולתיאור ולניתוח. בספרו זה הוא מביט אל ההווה בעיניים פקוחות לרווחה ומציג עתיד רע מאד כתוצאה מריבוי אוכלוסייה והתגברות התחממות כדור הארץ. יחד עם זאת הוא אינו מסתפק בניתוח ובראיית שחורות אלא מציג חזון לפתרון ומנתח את הקשיים ואת ההזדמנויות במימוש חזונו זה.
הספר מרתק ביותר ומהנה ביותר, לא רק מפני שהוא מסביר יפה תהליכים שמתרחשים בעולם באופן ברור ומודגם יפה (בדוגמאות רבות מאד ובסיפורים רבים מאד) אלא גם יש בו שילוב של "מספר סיפורים" (יש לו מטאפורות מפה ועד להודעה חדשה, כמו גם בספרו הקודם) ושל "מסע עולמי" כי הוא מסוגל בסיפוריו ובדוגמאותיו לשאת את הקורא איתו במסעותיו בין מדינות, חבלי ארץ ויבשות עד לקיצוניות שבעמוד אחד עברתי בין שלוש יבשות ובין שש מדינות וכמה תרבויות שונות.
פרידמן מאיר עיניים בחוקי הנפט שהוא מנסח. חוק הנפט הראשון שלו הוא שמחיר הנפט הוא במתאם הפוך לחרויות ולפיתוח: כשהאחד יורד השני יורד. חוק הנפט השני שלו הוא שלא ניתן היום להיות מציאותי וגם יעיל בתחום מדיניות החוץ, או אידאליסט יעיל בקידום הדמוקרטיה ולא להיות גם סביבתן יעיל שחוסך באנרגיה. פרידמן עוד טוען שנפט הוא הסיבה שבגללה נשים בארצות במזרח התיכון נותרות פחות משכילות, פחות מיוצגות בכח העבודה ומשוללות כח פוליטי.
בעמודים 28 ו-29 טוען פרידמן טענה מעניינת מאד שאם מחליפים בה את המילה "אמריקנית" במילה "ישראלית" נדמה לי שהיא תהיה תקפה במידה שווה: "הסכנה היא שהשיתוק של המערכת הפוליטית האמריקנית - אי-יכולתה להתמודד עם כל בעיה רב-דורית שהיא - פשוט ישחק לאיטו את כוחנו ואת נכסינו כחברה. לאט-לאט נעצור את ההגירה, לאט-לאט נוותר על המחויבות שלנו לסחר חופשי, לאט-לאט נרשה לתקציבי המחקר במדעים להצטמצם, לאט-לאט נניח לבתי הספר הציבוריים שלנו לגלוש לבינוניות ורק לאט מאוד ניזכר להכיר באתגר האנרגיה הניצב מולנו. [...] הדברים פשוט ימשיכו להתנהל להם ולהתנהל להם - עד שפתאום הם כבר לא יתנהלו; עד שיום אחד נתעורר ונביט שסיבנו ונגלה שכמדינה, באמת נותרנו מאחור."
בעמוד 42 יש תאור יפה של כימאי אנרגיה להמחשת כמויות פליטת הפחמן הדו-חמצני במונחים של פסולת: "תארו לעצמכם שאתם נוהגים במכוניתכם, ומדי שלושה קילומטרים אתם משליכים קילוגרם אשפה מבעד לחלון. וכל מי שנוסע בכביש המהיר במכוניות ובמשאיות, עושה בדיוק אותו הדבר, ואנשים שנוהגים בהאמרים זורקים החוצה שתי שקיות בכל פעם - אחת מחלון הנהג והשנייה מחלון הנוסע. איך הייתם מרגישים? לא כל-כך טוב. ובכן, זה בדיוק מה שאנחנו עושים; פשוט אי-אפשר לראות את זה. אלא ששמה שאנחנו משליכים החוצה הוא קילוגרם של פחמן דו-חמצני - זה מה שמגיע לאטמוספרה, בממוצע, בכל שלושה קילומטרים של נסיעה במכונית."
פרידמן מסביר שמחסור באנרגיה ואי נגישות לאנרגיה מגדילים באופן ניכר את הפערים בין תרבויות ואת הפערים בתור חברות אנושיות. אם אנרגיה חסרה זו, לכל אותם בני אדם בעולם שכרגע היא חסרה להם ולא נגישה להם, תסופק על ידי פחם, גז טבעי או נפט אזי הנזק הסביבתי יהיה עצום. יש צורך והכרח לאנרגיה ירוקה.
במחצית הראשונה של הספר פרידמן מתאר את הבעיות שלכאורה אינו פתירות שנוצרו בתקופת האנרגיה-אקלים:חוסר איזון בין היצע לביקוש של אנרגיה, רודנות הנפט, שינוי האקלים, דלות אנרגיה ואובדן המגוון הביולוגי. הוא טוען שבעיות אלה עתידות לעצב את חיינו ואת כוכב הלכת שלנו בשנים הבאות. כאמור, פרידמן לא מסתפק בהצגת הבעיות אלא מציע חזון לפתרון כולל.
פרידמן גם לא בוחל בהטפה בסגנון מחזירים בתשובה או סוחטי תרומות כשהוא משתמש פעמים רבות מאד בספרו בהקשרים של גהינום וגן עדן כשמדברים על אנרגיה.
הספר מחכים מאד ופוקח עיניים.
מומלץ!
