My family, books, photos, technology, language and some math משפחתי, ספרים, תמונות, טכנולוגיה, שפה, וקצת מתמטיקה
Showing posts with label ספרים. Show all posts
Showing posts with label ספרים. Show all posts
Saturday, May 4, 2013
Monday, April 1, 2013
המקרה הראשון של זנות קופים בדברי ימי המדע
ביקורת על הספר סופרפריקונומיקס
לפני שנתיים קראתי את הספר פריקונומיקס, של אותם המחברים, סטיבן לוויט וסטיבן דבנר. כשמצאתי עותק של הספר הבא בסדרה, סופרפריקונומיקס בחנות שבה מוכרים ספרים מוזלים (יד שנייה/פגומים/עודפים...), החלטתי לרכוש ולקרוא.
מדובר בעוד ספר שעוסק בכלכלה התנהגותית ובמאקרו כלכלה. יש בו רעיון מוביל שאנשים מונעים על ידי תמריצים. עיקרון נוסף שאותו מהללים בספר הוא שדוקא פתרונות פשוטים וזולים משנים התנהגות ולא פתרונות יקרים ומסורבלים. המחברים טוענים שבעוד שהאנושות מגיבה היטב לפתרונות פשוטים וזולים, ממשלות וחברות מעדיפות לבחון וליישם תוכניות מורכבות ויקרות.
בספר הזה המחברים הרבה הרבה יותר ענווים מאשר בקודם וגם יותר זהירים בהצהרותיהם. הספר נראה כמו מיזוג של נושאים מתוך חם שטוח וצפוף של תומס פרידמן (בפרט בנושא התחממות גלובלית ותמריצים שקשורים), ספרים על כלכלה התנהגותית למשל, האם שימפנזים חושבים על פרישה, רעש, הכלכלן הסמוי, יש הגיון בחיים, אגדות הכלכלה, כלכלה רומנטית, למה קשה לתפוס מונית בימים גשומים? וגם נגיעות שדומות לסגנון של דן אריאלי בספריו לא רציונלי ולא במקרה, לא רציונלי אבל לא נורא וכו'. אגב, לדן אריאלי קורס חינמי ברמה גבוהה מאוד בקורסרה שכדאי מאוד לצפות בסרטונים שלו ושכדאי מאוד לנסות אותו.
בספר ישנה התייחסות לכלכלה של זונות והקשר הכלכלי בינן לבין עבודה של סנטה-קלאוס בקניון בתקופות חג, זיהוי הונאות והיישומים של השיטות בזיהוי טרוריסטים, האם אנשים הם אלטרואיסטים? באמת?! ואיך מגלים את האמת, בטיחות במכוניות: חגורות בטיחות מול כסאות בטיחות לילדים, התחממות גלובלית ופתרונות מעניינים, זיהומים בבתי חולים ושטיפת ידיים, ולסיום נסיון להציג לקופים כלכלה באמצעות מטבעות ודיווח על המקרה הראשון של זנות קופים בדברי ימי המדע...
ואפילו לא כתבתי על כל הנושאים שהספר עוסק בהם!!
הספר משעשע, קולח, מעניין ולא תמיד שגרתי וצפוי ואף שאני קורא בו באיחור (הספר ראה אור במקור באנגלית ב-2009 ובעברית ב-2011 והנה אני קורא בו לקראת אמצע 2013...) הוא עדיין נקרא בעיני באופן עדכני.
בנושא האקלים מושמעות בספר כמה טענות פרובוקטיביות על האופן המקובל לתפוס את האשמים במשבר האקלים ובהתחממות ובפתרונות המעשיים. מרתק, לטעמי. למדתי למשל על: הצעה למנגנון לנטרול הוריקנים באמצעות התערבות בטמפרטורת שכבת המים העליונה שבאוקיינוסים (והנה מאמרון שמסביר מעט על אודות הפטנט) למדתי על גופרית דו חמצנית ועל רעיון לפזר באטמוספירה את החומר כדי לזרז תהליכים שיצננו את כדה"א בדומה למתרחש אחרי פיזור החומר באטמוספירה על ידי התפרצויות הרי געש (וגם פה, ו-פה).
הספר גם מעורר מחשבה ובכך הרווח הגדול שבזמן שהשקעתי בקריאה בו :-)
למה כדאי למחבלים מתאבדים לרכוש ביטוח חיים? למה ירדו תעריפי הזנות? האם אכילת בשר קנגרו תציל את העולם ? ולמה כימותרפיה עוזרת פחות ממה שנדמה ?על אודות הספר בהארץ
על שאלות אלה ואחרות משיבים סטיבן לוויט וסטיבן דבנר בסופרפריקונומיקס, ספרם השני, שהוא "טוב פי כמה מהראשון", לדבריהם .
אחרי שנמכרו ארבעה מיליון עותקים שלפריקונומיקס, ב- 35 שפות, ממשיך הצמד הסקרן להפוך את הכלכלה על פיה, לשאול שאלות יסוד ולהציג תשובות מפתיעות. במבט מרענן, בכתיבה מבריקה ובשפע של הומור הם מפרקים את העולם לאמיתות סוחפות בפשטותן . סופרפריקונומיקס הוא מדריך למסע אופטימי בעולם המודרני הסבוך .
סטיבן לוויט הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקגו וזוכה מדליית ג´ון בייטס קלארק המוענקת לכלכלן אמריקאי מתחת לגיל ארבעים שתרם את התרומה הגדולה ביותר למחשבה ולידע הכלכלי. סטיבן דבנר הוא עיתונאי וכותב עצמאי.
סופר פריקונומיקס - מפרק את החיים לגורמים מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר בהוצאת כתר, תרגמה מאנגלית: עידית שורר, 274 עמודים.
וגם ב-המון-על-ליזה
כדי לאזן, הנה, כמה מילים של חבר שקרא גם ומעיר (ובצדק!):
אני, אם לא הבחנתם, ממליץ בכל זאת,ספר מעניין, קליל וקריא. לקרוא בביקורתיות, אולי תלמדו משהו!!
כדי לאזן, הנה, כמה מילים של חבר שקרא גם ומעיר (ובצדק!):
שני הסופרים לא רעים, קראתי את שני הספרים ומאזין קבוע לפודקאסט, ובכל זאת...
הספר השני מניפולטיבי, מלא חצאי אמיתות והסתרות.
חלק נכבד מהספר עוסק בתיאורים חיוביים ביותר של חברת "אינטלקטואל ונצ'רס", אחת החברות המזיקות בעולם.
חברת שעשועים של כמה מליארדרים וטרול הפטנטים הגדול בעולם. חברה שמרוויחה מיליארדים בכל שנה בלי שייצרה כלום. חברה שמסתתרת מאחורי מעל 13000 חברות קש כדי לרכוש פטנטים ולתבוע את כל העולם.
רק חפש "אינטלקטואל ונצ'רס" בגוגל.
על הכריכה מופיע המלצה מפי ביל גייטס, שהוא, דרך אגב, אחד המשקיעים הגדולים בסופר-טרול...
אני, אם לא הבחנתם, ממליץ בכל זאת,ספר מעניין, קליל וקריא. לקרוא בביקורתיות, אולי תלמדו משהו!!
Thursday, January 10, 2013
בא בימים
קיבלתי אתמול את החבילה של חודש ינואר של "הקוראים המשפיעים" של ידיעות ספרים. בתוך החבילה היה ספר לבן (שכבר התחלתי לקרוא) ואת הנובלה של יורם קניוק, בא בימים, שכבר סיימתי והנה מה שיש לי לכתוב בקצרה עליו:
לא התאפקתי ומייד התחלתי לקרוא את הספרון (כ-100 עמודים) של יורם קניוק שהגיע בחבילה.
לא נהניתי בעבר מקריאת הספרים שלו, במיוחד לא מהיהודי האחרון. אז ניגשתי לקריאה בספקנות.
אבל נשביתי כבר בעמוד הראשון מהסגנון.
זה ספר מעניין על אדם זקן, בא בימים, שיש לו סיפור חיים מרשים ועשיר, אומן (במובן המקצועי ולא ברמה האומנותית בהכרח) ז"א בעל מלאכה מיומן ומקצועי וקפדן בציור. הוא זוכר ומעריך ויודע היטב את הבסיס ואת העבר ומעריך את היכולות ואת ההישגים ואת הטכניקות.יחד עם זאת, אינו מעריך את עצמו כלל. אינו מחשיב את עצמו ומתייחס לסיפור חייו כאל הוכחה ניצחת לכך.
זה אולי גם ספר על "כמעט" כפי שהמחבר בעצמו משלב בסיפור: "בתחילה היה כמעט. הכול כמעט בא, כמעט נוגע. הרגע שבין הדברים הוא עיקר הדברים, שהם רק הדק ולא להפך." -- קראתי את פסקת הפתיחה הזאת כמה פעמים.
היתה לי תחושה חזקה של "התבוננות פנימה" ושל מודעות פנימית של הדמות בעת הקריאה בספר. הדימויים היו מרשימים. כל כך מרשימים עד שאת הקריאה בספר ביצעתי 3 פעמים (לא קשה בהתחשב שמדובר בספרון קטןטן):
קריאה ראשונה שבה רשמתי לי שמות אמנים ויצירות שמוזכרים לרוב בספר ועוד רשימות אחרות, קריאה שנייה שמלווה בהצצה באינטרנט במידע על האומנים ועל היצירות (היום גם קל לראות אותן באינטרנט), וקריאה שלישית, אחרי שהקריאה הראשונה שקעה, ואחרי סקירת האומנות.
הבנייה בעמודים הראשונים, עד שהעלילה בבית האלמנה העשירה מתחילה, נדמית כאילו הגיבור מדבר ומפיק תובנות תוך כדי הדגמה על הציורים שלו -> אח"כ על ציורים בכלל -> על אומנות מהעבר -> על אומנות בכלל.
נהניתי מאוד. חוויה מעולה.
הגיבור שמתוך מחשבתו ומנקודת מבטו קוראים את הספר הוא אישיות מסקרנת ביותר: בן לפושע נאצי ולאם שנטשה אותו ושראתה בו נטל והתחתנה מספר פעמים, פעמיים מתוכן עם ערבים ונולדו לה ילדים נוספים, שאחד מהם הצטרף לפת"ח... הוא עצמו הוטבל לנצרות, ואותו הנזיר שטיפח אותו לימד אותו גם יידיש למען יזכור מניין בא... [לא אמשיך... יש עוד וזה רק נהיה יותר צבעוני ומרתק, ויחד עם זה האמנתי והייתי מרותק!] למחייתו ולחייו (זה עיסוקו) הוא מצייר מתים.
כמה משפטים בספר שתפסו אותי:
* "אינני צייר חשוב של אנשים חיים, אני צייר לא חשוב של אנשים מתים." [עמוד 8]
* "אומנות אינה שייכת לצופים בה. היא מעשה שאנשים מסויימים אוהבים לעשות, או זקוקים לעשות." [עמוד 10]
* "אני מצייר מתים מפני שהמתים אינם רואים את עבודתי ואינם מתלוננים." [עמוד 11]
* "אני אוהב לראות את היצירה נרשמת על פניו של המנצח לפני הישמע הצליל הראשון." [עמוד 12] -- זה מופע נוסף של מוטיב ה-"כמעט" שיש בספר, ודוגמה יפה ומעוררת מחשבה.
* "לא המצאתי דבר, ציורי מתים היו פעם נורמה, הם צוירו כדי לשמר את דמויות האהובים ובראשית המאה העשרים גם צילמו מתים כמזכרת נצח. "[עמוד 16]
* "אני צייר גרוע, זאת האמת. אבל הציור הגרוע שלי הוא הכי טוב שאני יכול לצייר." [עמוד 17]
* "אמנות לשמה היא מושג חדש בהיסטוריה, כמו נישואי אהבה." [עמוד 18]
* "צעירים שרק בקעו מן הביצים מתייחסים אל עצמם כאל אמנים ולא כמוני, כאל פועל." [עמוד 19]
* בעמוד 25 בפסקה השנייה יש מה שנראה כמו ביאור המילה "קניוק" כשבשבת בצורת סוסון שהיו תוקעים על גגות בגליציה. מעניין.
* בעמוד 29 מתוארת יצירת אומנות של גויה, שלושה במאי 1808, התיאור מעלף וזאת עוד דוגמה נפלאה של מוטיב ה-"כמעט" שבספר.
* זאת הערה אסתטית בנוגע לדפוס: בעמוד 54 הדפוס יצא מלוכלך והעמוד נראה מפוייח. לא יפה.
* [באחד המפגשים עם הבן, עמרי, שלדעתי בחירת שמו אינה מקרית... האם הגיבור רואה בדמותו קוים דומים לזה של ירבעם?]: "... ושתינו בלי להגיד לחיים, כי לא אומרים לחיים במעונות של מת ואין מזכירים את החבל בבית התלוי ואסור לילדים להיכנס לארון מתים למדוד איזה ארון יתאים להם בעתם." [עמוד 77]
הסוף יצא קצת מוזר לטעמי ואולי מעט מאכזב. אבל חלמתי ביקיצה על כמה סופים חלופיים.
נהניתי אתמול מאוד מהקריאה ומהעיסוק בדימויים, בהשאלות וברמיזות ובהפניות שבספר הזה. יופי של בילוי ויופי של ספר.
מהכריכה האחורית:
אורלוב הוא צייר זקן ונבגד המצייר מתים לפרנסתו. לילה אחד מתקשרת אליו אלמנה טרייה ומזמינה אותו לצייר את קלסתרו של בעלה המת. המפגש בין שניהם מוליד מחול נוגע ללב של כנות, חמלה וזיכרון. אורלוב, שׂבע ימים וכישלונות, פורש בפני האישה הזרה את סיפור חייו, והיא מחזירה לו בסיפור מפתיע משלה. ככל שהלילה מעמיק והשעות נוקפות, אורלוב מגלה כי המת שאותו הוא מצייר אינו זר לו לגמרי - גילוי שצובע באור חדש את המפגש ביניהם, שני מכרים שלא נפגשו מעולם.
שלמה יונה
Sunday, December 30, 2012
אפס: ביוגרפיה של רעיון מסוכן
שאלתי מהספרייה את הספר אפס: ביוגרפיה של רעיון מסוכן מאת צ'רלס זייף וקראתי אותו בעניין ובהנאה. כמו ספרים רבים על מתמטיקה ועל ההסטוריה של המתמטיקה, ספר זה מתורגם מאנגלית.
מהכריכה האחורית:
אפס ביוגרפיה של רעיון מסוכן מתאר בהומור ובהתפעלות את סיפורה של סיפרה אחת שהביכה וריתקה את הוגי הדעות מאז ימי אתונה עד ללוס אלאמוס. צ'רלס זייף טוען שההתמודדות עם מושג הלא-כלום יחד עם תאומו: האינסוף גרמה פעם אחר פעם למהפיכות במחשבה הפילוסופית ובתפיסות היסוד של הציביליזציות. אם הנכם ששוחרים של מתימטיקה ומדע תיהנו מספר זה: אם אינכם כאלה, וודאי תהפכו לכאלה עם סיום קריאתו. צ'רלס זייף הצליח ליצור משהו מהנה במיוחד ממש מתוך הלא-כלום. 256 עמודים כולל מפתח שמות ונושאים וביבליוגרפיה.
בספר מסופר על הסטוריה של המתמטיקה ושל המדע ומוזכרות בו פריצות דרך, התקדמויות ונושאים חשובים יותר ופחות. חוט השני בספר הוא העיסוק באפס כספרה, כמספר וכמושג ושימושים שלו במתמטיקה וכיצד ההתייחסויות לאפס או אי ההתייחסות לאפס גרמו לבעיות ולצרות שדרשו פתרונות יצירתיים אך עקביים. בתור ספר על הסטוריה של המתמטיקה הוא מזכיר ועוסק בנושאים שספרים רבים על אודות ההסטוריה של המתמטיקה מזכירים.
בספר, שבתרגומו יש פה ושם (אבל לא המון) נפילות מביכות מבחינה מתמטית, שאני מקווה שאינן קיימות במקור, ישנו עיסוק בשני רעיונות ומושגים: האפס והאינסוף והדואליות ביניהם. אפס הוא מספר, אך לאנושות לקח זמן רב להשתמש בו ובספרה שלו באופן עקבי במבנה המספר. הקשיים שנוצרו מתוך בעיות כגון חלוקה באפס (שאינה מוגדרת במתמטיקה) והתנגדויות מתוך תפיסה שמרנית אפילו לאור מציאות שמראה אחרת, עיכבו את האנושות במשך תקופה ארוכה מאוד.
האינסוף, שגם אותו מזכירים לא מעט בספר (כ-תאום של האפס, תיאור שאינני כל כך מחבב ומסכים עמו) אינו כלל מספר. אין כזה מספר, אינסוף.
כמו ספרים רבים על אודות הסטוריה של מדע ומתמטיקה גם הספר הזה פותח בנושאים עם יותר הסברים ומסיים בפחות, מתחיל במתמטיקה שיותר נגישה לרוב הקוראים וככל שהספר מתקדם כך גם הנושאים הופכים פחות ופחות נגישים. בעוד שההסברים המתמטיים נשארו פחות או יותר באותה רמת עמימות ותמצות הנושאים בפיסיקה הלכו והפכו מעורפלים יותר ויותר, אם כי הדיונים הזכירו רבים מהמושגים המלהיבים: "חור תולעת", "המפץ הגדול", "תורת הקוונטים", תורת המיתרים, יחסות כללית ו-יחסות פרטית ועוד... מעניין תמיד לקרוא על התפתחות מושג המספר והרחבתו, כולל הטיפול במספרים מרוכבים, על פיתוח כלים חשובים כמו אלגברה, חדו"א, תורת הקבוצות ועוד. דחיסות הנושאים בפיסיקה ביחס לשטח הדפים שעמדו לרשותו של הכותב והמורכבות ברעיונות שאינם אינטואיטיביים כלל הופכים את הסיפא של הספר למתסכל מעט ולמעייף. בקיאים בנושאים יצלחו אותו בקלות אך אחרים עלולים להתייאש וחבל.
נהניתי מאוד, כרגיל, מקריאה על מתמטיקה ומדע ועל אישים והתפתחויות. השימוש באפס ובאינסוף כנושא המרכזי שעליו תלויים כל הנושאים המוצגים הוא מעניין מאוד והופך את הקריאה על ההסטוריה של המתמטיקה לשונה מאשר בספרים אחרים שכך אין כאן רק התקדמות לאורכו של ציר זמן אלא לתובנות על אודות היתרונות, הקשיים והפתרונות שבהתמודדות עם האפס והאינסוף.
הספר מומלץ לחובבי מתמטיקה ומדע.
Friday, December 14, 2012
למדוד את העולם מאת אשר קרביץ וכלנית דותן
למדוד את העולם מאת אשר קרביץ וכלנית דותן
סופר מוכשר שהוא גם מרצה למתמטיקה ולפיסיקה וחוקרת באסטרופיסיקה חברו יחדיו לכתוב ספר משעשע ומחכים שעונה על צורך חשוב מאוד: בשביל מה בכלל אנחנו לומדים מתמטיקה, פיסיקה, כימיה (השלם את החסר במדע החביב או השנוא עליך) בבית הספר? למה זה טוב? -- נו... לא בטוח שבשביל זה כתבו השניים את הספר, למעשה הם מנסים לתת מידע באופן חביב ונגיש כיצד גדלים חשובים בעולמנו נמדדו.
מהכריכה האחורית:
נבחרתם להתמודד בתוכנית מי משתוקק להיות מיליונר?השבתם כהלכה על כל השאלות ועתה נותרה לפניכם רק שאלת המיליון. הדרמה בשיאה! זה הכול או לא כלום! שקט שורר באולם, והמנחה שואל: מהו כלי המדידה שבעזרתו מדד מנהל הספרייה באלכסנדריה, לפני למעלה מאלפיים שנה, את רדיוס כדור הארץ?א. שעון חול ב. מחוגה ג. מקלבין דפיו של ספר זה תמצאו את התשובה המפתיעה לשאלה זו, כמו גם תשובות לשאלות מרתקות נוספות:•כיצד ניתן למדוד את המרחק אל הירח במחיר שקל אחד בדיוק?•כיצד אפשר למדוד את מהירות האור בעזרת נקניקייה?•כיצד נמדדה הטמפרטורה על פני השמש?•כיצד ניתן להעריך את גילו של כדור הארץ?למדוד את העולם הוא ספר עיון מעשיר ומחכים – וגם משעשע – הסוקר את ההיסטוריה של המדע ואת תהליך פיצוח המסתורין הגדול של היקום מבעד לפריזמת הגדלים הבסיסיים של הטבע.אשר קרביץ הוא סופר ומרצה למתמטיקה ולפיזיקה במכללה האקדמית להנדסה בירושלים ובאוניברסיטה הפתוחה. הוא כתב שישה ספרי פרוזה מצליחים, בהם הכלב היהודי, סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' וקלמן קימרלינג חוקר פרטי, בעזרת השם.ד"ר כלנית דותן היא חוקרת בתחום האסטרופיזיקה באוניברסיטה העברית. זהו ספרה הראשון.
תוכלו להכיר את הסיפור של ארטוסתנס שהסיק מהו רדיוס כדור הארץ (ולמעשה גם חישב בקירוב מצויין, ביחס לתקופתו, את היקף כדור הארץ), תוכלו להכיר דרכים שונות למדוד את מהירות האור (ואפילו בעצמכם בעזרת נקניקיה ותנור מיקרוגל), ולדעתי החלק המעניין ביותר הוא האופנים השונים שבהם שיכללו את המדידה והגיעו לדיוק רב יותר.
בכלל הדיון לגבי מתי היה ידוע שהארץ אינה שטוחה אלא שאנחנו חיים על גלובוס בדרך כלל בציבור נדמה שהגילוי שהעולם כדורי (כן.. רבים אומרים עגול...) קשור לגלילאו, אך לא כך היא. הנה סרטון קצרצר שנותן 10 סיבות שונות (כל אחת משכנעת בפני עצמה) לכך שהעולם שאנו חיים עליו אינו שטוח אלא עקמומי (רק חלק מהן משכנעות בדבר היותו גלובוס):
אפשר גם לקרוא איך חישבו בעבר ואיך אפשר לחשב היום את המרחק לירח, איך מודדים את המרחק אל השמש. תהיתם פעם איך מודדים את מהירות כדה"א? (לפי ויקיפדיה, כדור הארץ מסתובב סביב צירו במהירות משיקית של כ-0.5 ק"מ לשנייה ונע סביב השמש במהירות של כ-29 ק"מ לשנייה.) ואם המהירות כה גבוהה איך זה שכדור שזורקים כלפי מעלה אינו מתרחק הצידה? תוכלו גם לקרוא סיפורים מעניינים על אנשים ועל חייהם ואיך מדדו ואיך מודדים היום דברים נוספים כמו: תכונות האלקטרון, קבוע פלאנק, כמה חמה השמש ואיך מודדים את זה? ואפילו, איך יודעים (בערך) לפני כמה שנים נוצר כד, או סוס עץ או אפילו גילו של כדור הארץ בעצמו.
בכלל הדיון לגבי מתי היה ידוע שהארץ אינה שטוחה אלא שאנחנו חיים על גלובוס בדרך כלל בציבור נדמה שהגילוי שהעולם כדורי (כן.. רבים אומרים עגול...) קשור לגלילאו, אך לא כך היא. הנה סרטון קצרצר שנותן 10 סיבות שונות (כל אחת משכנעת בפני עצמה) לכך שהעולם שאנו חיים עליו אינו שטוח אלא עקמומי (רק חלק מהן משכנעות בדבר היותו גלובוס):
אפשר גם לקרוא איך חישבו בעבר ואיך אפשר לחשב היום את המרחק לירח, איך מודדים את המרחק אל השמש. תהיתם פעם איך מודדים את מהירות כדה"א? (לפי ויקיפדיה, כדור הארץ מסתובב סביב צירו במהירות משיקית של כ-0.5 ק"מ לשנייה ונע סביב השמש במהירות של כ-29 ק"מ לשנייה.) ואם המהירות כה גבוהה איך זה שכדור שזורקים כלפי מעלה אינו מתרחק הצידה? תוכלו גם לקרוא סיפורים מעניינים על אנשים ועל חייהם ואיך מדדו ואיך מודדים היום דברים נוספים כמו: תכונות האלקטרון, קבוע פלאנק, כמה חמה השמש ואיך מודדים את זה? ואפילו, איך יודעים (בערך) לפני כמה שנים נוצר כד, או סוס עץ או אפילו גילו של כדור הארץ בעצמו.
הספר הזה מעולה לחובבי מדע ומתמטיקה. מי שהחישובים נראים בשבילו מאיימים ולא מובנים יכול לדלג עליהם וליהנות מהסיפורים המחכימים והמשעשעים. תלמידים שהכתיבה המתמטית והנוסחאות מפחידות אותם פחות יבינו יותר.
אולי הביקורת היחידה שיש לי על הספר היא שהמחברים אכן מצאו את עצמם חייבים להשתמש בנוסחאות ולא מצאו את הדרך להמשיך את ההסברים באופן מוחשי עם דימויים הולמים מנסיון חיים שמשותף לכל איש, אז לדעתי היו יכולים לקבל תחת ידיהם ספר נגיש בהרבה. אני חושב שיש מקום רב לשיפור בהנגשה. גם הקפיצות האדירות בידע ובהבנה המתמטית שנדרשים מהקורא בהתחלה לעומת ההמשך ובעיקר בפרקים האחרונים הן מוגזמות. השימוש בנוסחאות השונות גורם לדעתי לאיבוד חלק משמעותי מאוד מקהל היעד האפשרי וחבל. דוגמה טובה להנגשה של רעיונות מדעיים ושל הסטוריה של המדע אפשר למצוא בספריו של רן לוי, פרפטום מובילה ו-האוניברסיטה הקטנה של המדעים ובפודקאסט המעולה שלו עושים הסטוריה.
ילדים ונוער סקרנים שמתעניינים אך הנוסחאות מאיימות עליהם, טוב יעשו אם יחפשו מבוגר (מורה, הורה, מכר) שבקיא בנושאים הללו ויבקש הסברים קצת יותר בגובה העיניים במקום הנוסחאות. מורים למתמטיקה, לפיסיקה ולכימיה: הספר הזה הוא דוגמה נהדרת איך אפשר להשתמש בהסטוריה של המתמטיקה ושל המדע ובשימושים מעשיים כדי לצקת יותר משמעות בחומר הלימוד וכדי לתת מענה לתלמידים בשביל מה בכלל לומדים את זה?!
אגב, דוגמה חביבה להמחשה שאין מדובר רק בדברים מהעבר... רק אמש היה מטר מטאורים (ג'מינידים) וערב קודם לכן, בשעה חמש לערך,אפשר היה לצפות בשמי ישראל (למי שמצוייד בראייה מעולה וכנראה גם בטלסקופ) בתחנת החלל שחלפה מעלינו (http://spotthestation.nasa. gov/).
אז הספר עוסק בנושאים מעניינים וחשובים, וקהל יעד של ילדים ושל נוער חובבי מדעים ומבוגרים שחובבים מדע והסטוריה של המדע יהנו מאוד -- הנוסחאות והסיבוכים המתמטיים לטעמי מיותרים ואני מקווה שיהיו נסיונות רבים נוספים להוציא לאור ספרים בסגנון אבל נגישים בהרבה. הנסיון הזה לא רע ומי שישכיל לדלג (או טוב מזה, למצוא מי שיסביר בשפה ברורה ויום-יומית) ימצא הרבה ידע ושעשוע.
ספר מעניין שעוסק גם במדידות של גדלים בכדור הארץ, ועוסק פחות במתמטיקה ובנוסחאות ועוסק המון בסיפורים על אנשים ובעלילה מרתקת ומשעשעת אפשר למצוא בספרו של דניאל קלמן, מודדים את העולם.
מומלץ.
שלמה יונה
* באותו העניין, הציצו בסדנה, הסטוריה ושימושים במציאות של מתמטיקה שלומדים בתיכון, או במועדון המתמטיקה והמדע למשתתפי מדע בהתכתבות ומתמטיקה בהתכתבות.
Thursday, May 24, 2012
חידת פרלמן -- סיפור על האיש שהוכיח את השערת פואנקרה
| חידת פרלמן, מאשה גסן, ידיעות ספרים ספרי עליית הגג |
הספר חידת פרלמן מאת מאשה גסן מספר סיפור על גאון ועל פריצת הדרך המתמטית של המאה.
הספר פותח צוהר לחינוך המתמטי הרוסי, במיוחד זה שמטפח כישרונות מתמטיים. בספר אפשר לקרוא גם התייחסות מעניינת של המחברת לדומה ולשונה בין מתמטיקאים לבין תכונות שאופייניות לאנשים שמאובחנים "על הקשת האוטיסטית".
אמנם מדובר רבות על מתמטיקה, אבל זה אינו ספר מתמטי ואין צורך ברקע מתמטי (אם כי רקע כזה רק תורם לעניין ולהבנה): זהו ספר על אנשים ובמיוחד על הגיבור: גריגורי פרלמן.
הנה מאמר ובו הפרק הראשון של הספר: מה גרם לגרגורי פרלמן לוותר על מיליון דולר?
הבעיה המתמטית שפתר פרלמן היא השערת פואנקרה. התחום במתמטיקה שאליו שייכת הבעיה נקרא טופולוגיה. פרלמן למעשה הוכיח גם את השערת הגיאומטריזציה של ת'ורסטון. את ההשערה אפשר לנסח כך:
האם יריעה תלת מימדית חלקה ופשוטת קשר היא דיפאומורפית לכדור תלת מימדי?
חלקה: היריעה אינה מפותלת
פשוטת קשר: אין בה חורים
דיפאומורפית: אפשר לעצב מחדש את היריעה לצורה אחרת ובחזרה תוך כדי שמירת התכונות שלה
תלת מימדית: יריעה תלת מימדית היא פני השטח של עצם ארבע-מימדי
כדור: אוסף כל הנקודות שמרחקן שווה מנקודה נתונה
מעניין מאוד לקרוא על אמות המידה הקיצוניות והבלתי מתפשרות של פרלמן בנוגע לאמת, לידידים, לפרסים, לפרסום ולגבי המתמטיקה וההשלכות החריפות של יישום אמות המידה הללו על חייו.
מרגע שהצטרף פרלמן למועדון המתמטיקה של רוקשין כשהיה בן עשר -- או אולי בשלב מוקדם הרבה יותר, כשאמרה אימו למורה שלה שהיא עוזבת את המתמטיקה כדי להקים משפחה -- היה פרלמן פרויקט מתמטי אנושי. אימו גידלה אותו, רוקשין בנה אותו, ריז'יק פינק אותו, אברמוב אימן אותו, זלגלר כיוון אותו, אלכסנדרוב הגן עליו, בוראגו טיפל בו, וגרומוב קידם אותו כדי שיוכל לעסוק במתמטיקה טהורה בעולם של מתמטיקה טהורה. פרלמן גמל למוריו ולמיטיביו כשעשה את הדבר הזה בדיוק: פתר את הבעיה הקשה ביותר שמצא -- ומתוך התמסרות מלאה לתהליך. וכשסיים את המלאכה, הוא ציפה לדברים מסויימים.
האיש דחה ממון רב, כבוד ומעמד, דחה פניות של מוסדות מחקר מובילים, דחה פרסים מדעיים באירופה, דחה את מדליית פילדס שהוענקה לו וכן דחה גם את פרס המילניום, פרס קליי. את הפרסומים שלו שבהם מתואר הפתרון הוא פרסם באתר אינטרנט,
לסקרנים: הנה קישור למאמרים המדוברים בספר: http://math.berkeley.edu/~lott/ricciflow/perelman.html
הספר מרתק ביותר ולדעתי ימצאו בו עניין מיוחד חובבי מתמטיקה, מורים למתמטיקה וכנראה גם הורים או מכרים של אנשים שנחשבים "מוזרים". הספר גם מאיר על מנגנוני הטיפוח של המתחרים הרוסיים באולימפיאדות המתמטיקה.
ספר מעניין לחובבי היסטוריה של המתמטיקה ולחובבי סיפורים אנושיים. יש בספר גם טעימה מהפוליטיקה של המתמטיקה בעולם האקדמי.
Tuesday, April 24, 2012
נגד האלים מאת פיטר ברנשטיין
קראתי את הספר בהנאה רבה. הספר עוסק בהיסטוריה של המתמטיקה ובקשר של התהליכים הללו לניתוח סיכונים (ולא לסיכון כמו שנרמז) עם דגש רב על דוגמאות ועל זיקה לכלכלה בכלל ולשוק ההון בפרט. הספר הזה הוא מנה הגונה של השכלה שירוויח ויהנה ממנה כל מי שיקרא בו.
את הספר תרגמה מאנגלית שיר חבר. המקור ראה אור ב-1996 תחת השם Against the Gods עם כותרת המשנה The Remarkable Story of Risk.
את הפרק הראשון של הספר אפשר לקרוא באתר ההוצאה לאור, כאן.
מהכריכה האחורית:
כשמחליטים להשקיע במניות או בדרך אחרת, כשחייבים להכריע: כן או לא לנתח, כשיזמים, או מפקדים, מהססים אם להמשיך להילחם או לוותר, כשמהנדסים מתכננים גשר או מנהרה – הסיכון הוא השותף המלַווה אותם בקביעות. הטיעון המרכזי כנגד כל הסיכונים הוא חד וברור: הרעיון שיש אפשרות – איך? – למעט את האי-ודאות, לשלוט בסיכון, להבין ולהתכונן טוב יותר לעתיד, הוא מן הרעיונות המרכזיים שמפרידים בין העידן המודרני ובין העבר, שבו ההסתמכות על בשורות מלמעלה ומגידי עתידות למיניהם ניסו לשלוט בגורלנו.
מן האחים ברנולי דרך פּסקל, פֶרמה, גאוּס וגלטון, ועד פון נוימן, קנת אֶרו ועמוס טברסקי בני-זמננו, נגד האלים הוא מסע מרתק ומחכים בדרך להבנה של אחד מן המרכיבים החשובים ביותר כל יחיד וכל חברה.
הספר ברובו עוסק בהתפתחות של ההסתברות ושל הסטטיסטיקה מהעת העתיקה ועד לימינו תוך כדי הזכרת מתמטיקאים ואישים אחרים מהעבר שתרמו להתפתחויות הללו. העיסוק באישים ובהיסטוריה של המתמטיקה תמיד קוסם לי ואני נהנה מאוד מקריאה על אודות המתמטיקאים ועל אודות פועלם בתקופת חייהם. אני סבור שלמורים בבתי הספר תהיה ברכה מהקריאה בספר. זה ירחיב את הדעת ויאפשר להם להורות את הנושאים מתכנית הלימודים תוך כדי קישור להיסטוריה. מניסיוני האישי, לקישורים שכאלה יש ערך רב ביותר.
המחבר מספר במבוא:
הסיפור שיש לי לספר רצוף לכל אורכו במתח המתמיד בין אלה שטוענים כי ההחלטות הטובות ביותר מתבססות על כימות ומספרים, הנקבעים על ידי דפוסים מן העבר, ובין אלה שמבססים את החלטותיהם על אמונות יותר סובייקטיביות על העתיד הלא נודע. המחלוקת הזאת לא יושבה מעולם. [...] כדי שנוכל לשפוט עד כמה השיטות להתמודדות עם סיכון בימינו יש בהן תועלת או איום, עלינו להכיר את הסיפור כולו, מראשיתו. עלינו לדעת מדוע אנשים בעבר ניסו, או לא ניסו, לרסן את הסיכון, איך הם ניגשו למשימה, איזה אופנים של חשיבה ושפה צמחו מתוך ניסיונם, ואיך השתלבו פעולותיהם באירועים אחרים, גדולים וקטנים, כדי לשנות את מהלכה של התרבות. נקודת מבט כזאת תעניק לנו הבנה מעמיקה יותר בשאלה היכן אנו עומדים ולאן אנו הולכים.
בפינת הקטנוניות הלשונית: במקום לכתוב כל כך הרבה בספר "לקיחת סיכון" מדוע שלא לכתוב פשוט "הסתכנות"? סגנון שכזה שמנסה לאמץ ביטויים מאנגלית אמריקאית במקום להשתמש בשפה עברית שגורה, אינו נהיר לי. אך כך יצא. ובעמוד 53 המילה מתמטיקאי שובשה ונכתבה מתמטיקיאי. בהערת השוליים השנייה שבעמוד 105 הטיית הפועל אכ"ל בבניין קל בגוף ראשון יחיד כתובה בטעות יאכל במקום אוכל.
יש בספר התייחסויות גם למורשת ישראל, למשל מהתלמוד, ולחוקרים ישראלים, למשל, נחום רבינוביץ', שמואל סמבורסקי וכמובן דניאל כהנמן ועמוס טברסקי.
עד עמוד 166 הספר עוסק בהיסטוריה ובהתפתחות של ניתוח סיכון לפי מחשבה וצרכים ואילו מעמוד 166 ואילך הדיון על ניתוחי הסיכונים מתמזג עם השימושים בשלוש הנחות: מידע מלא, ניסויים בלתי תלויים ורלוונטיות של הערכה כמותית.
ישנה גם התייחסות להתפתחות בכתב, במספרים ובמושג המספר ובייצוגם. העיסוק מספיק כדי לתת הקשר ראוי לנימוקיו של המחבר על התפתחויות במחשבה ובמתמטיקה בהקשר לניתוח סיכונים. ההתייחסות נכונה ורצינית כשמפנה המחבר את תשומת ליבם של הקוראים לכך שהשיטות לייצוג מספרים (למשל השיטה הרומית) שקדמו לשיטה הרווחת היום, השיטה העשרונית, סבלו מסרבול גדול ולמעשה עיכבו באופן ניכר את התקדמות המדע בשל הקשיים לנסח ולתקשר רעיונות ולפעול בנוחות קפיצת דרך נוספת היתה הכנסת טיפול מסודר בסמלים (המשתנים שאותם אנו לומדים להכיר בלימודי האלגברה), וכמובן השימוש באפס, שהומצא יחסית לאחרונה. קוראים שמעוניינים לקרוא בהרחבה על הכתב ימצאו אוצר גדול של ידע בספרו של יהושפט גבעון, האודיסיאה של הטקסט, הוצאת מסדה, 2011.
הנה כמה מהדמויות מההיסטוריה שמוזכרות בספר עם תרומתן בהיסטוריה של המתמטיקה והקשר להיסטוריה של הטיפול בסיכון:
- פיבונאצ'י (ליאונרדו פיזאנו), שמוזכר בגלל תרומתו לקידום השימוש בספרות ההודיות-ערביות, זאת אומרת בספרות שבהן אנו משתמשים היום בשיטה העשרונית, אך גם בגלל מספרי פיבונאצ'י וקשרים שלהם בטבע שבגללם הוא מוכר יותר לציבור. על פיבונאצ'י כתבו בהרחבה בספרים רבים אך כנראה את הכיסוי היסודי ביותר על אודותיו ובעיקר על אודות היישומים והתופעות בטבע קראתי בספרו הנפלא של מריו ליביו, חיתוך הזהב.
- דיופנטוס, שמוזכר בגלל תרומתו לפיתוח האלגברה
- אל-חואריזמי (על שמו המילה אלגוריתם), שמוזכר כמתמטיקאי הראשון שניסח את חוקי החיבור, החיסור, הכפל והחילוק בספרות ההודיות החדשות. שמו של ספרו "אל ג'אבר" הוא גם כנראה מקור השם "אלגברה".
- עומר ח'יאם, שמוזכר גם הוא בהקשר לשימושים בספרות החדשות ופביתוח האלגברה.
- לוקה פצ'ולי, שמוזכר בין השאר כזה שקידם את שאיפותיו המתמטיות של ידידו ליאונדרו דה וינצ'י אך בהקשר של הספר מוזכר בתור זה שהציב את בעיית חלוקת הקופה במשחק הבאלה, חידה שהופיעה בספריהם של מתמטיקאים רבים.
- ג'ירולמו קרדאנו, שמוזכר לא רק בגלל תרומותיו הרבות למתמטיקה, אלא גם בגלל ילדיו שהיו מכורים להימורים ולבן חסותו המתמטי, לודוביקו פרארי, שגם הוא היה ידוע התמכרותו להימורים ועיסוקו הכפייתי בהם. קרדאנו פרסם ספר (הספר) על משחקי המזל.
- גליליאו גלילי, שמוזכר בגלל עיסוקיו בשאלות של מזל בהמשך לעבודתו של קרדאנו (ואנו יודעים שלגליליאו יש תרומות חשובות יותר, כנראה, לעולם)
אבל גם: הויחנס, ניוטון, ליבניץ, גראונט, פסקל, מרסן, שבליה דה מרה, פייר דה קרקבי, פייר דה פרמה, צ'ו שי צ'יה, ויליאם פטי, אדמונט האלי, משפחת ברנולי, דה מואבר, גאוס, בייס, גלטון, קטלה, קורנו, פואנקרה, לפלס, בשליה, לייבניץ, ועוד רבים רבים רבים אחרים. תוכלו למצוא מידע על אישים נוספים שתרמו לפיתוח ההסתברות והסטטיסטיקה בעמוד הזה.
אמנם העיסוק רב הוא במתמטיקאים אבל גם בפורצי הדרך למקצועות כמו ביטוח, סוחרי בורסה, דמוגרפיה, סטטיסטיקה, אקטואריה ואחרים עוסק הספר ועם דוגמאות רבות ומאלפות וגם פיקנטריה, למשל, שמדינות נהגו לממן את תקציבן על ידי מכירת ביטוחי חיים.
בעמודים 75-57 בדיון על ההגדרה של קרדאנו להסתברות על ידי שבר יש מעט עירפול, לטעמי, בדוגמה: "... כשאנו אומרים שהסיכוי לקבל עץ בהטלת מטבע הוא 50/50, הכוונה היא שעץ היא אחת משתי תוצאות שהן סבירות באותה המידה. ההסתברות לשלוף מלכה מחפיסת קלפים היא 1/13 כי בחפיסה של 52 קלפים יש ארבע מלכות; לעומת זאת הסיכוי לשלוף את מלכה עלה הוא רק 1/52 כי בחפיסה שלמה יש רק מלכה עלה אחת." ראשית במשחק העץ או פלי יש הסתברות, או סיכוי, של חצי לנחש את התוצאה. את היחס בסיכויים לקבל עץ או לקבל פלי (אין אפשרות נוספת) רושמים 1:1 ואפשר כמובן גם להרחיב ל- 50:50. מכאן, שאת היחס שבין הסיכוי לשלוף מלכה מחפיסת קלפים לבין הסיכוי לשלוף מלכה עלה מחפיסה קלפים יש לייצג 1/13:1/52 שאותו אפשר להרחיב ליחס שווה ערך 4:1, שמשמעותו שהסיכוי לשלוף מלכה כלשהי מחפיסת קלפים גדול פי 4 מהסיכוי לשלוף מלכה עלה מחפיסת קלפים.
בעמודים 75-57 בדיון על ההגדרה של קרדאנו להסתברות על ידי שבר יש מעט עירפול, לטעמי, בדוגמה: "... כשאנו אומרים שהסיכוי לקבל עץ בהטלת מטבע הוא 50/50, הכוונה היא שעץ היא אחת משתי תוצאות שהן סבירות באותה המידה. ההסתברות לשלוף מלכה מחפיסת קלפים היא 1/13 כי בחפיסה של 52 קלפים יש ארבע מלכות; לעומת זאת הסיכוי לשלוף את מלכה עלה הוא רק 1/52 כי בחפיסה שלמה יש רק מלכה עלה אחת." ראשית במשחק העץ או פלי יש הסתברות, או סיכוי, של חצי לנחש את התוצאה. את היחס בסיכויים לקבל עץ או לקבל פלי (אין אפשרות נוספת) רושמים 1:1 ואפשר כמובן גם להרחיב ל- 50:50. מכאן, שאת היחס שבין הסיכוי לשלוף מלכה מחפיסת קלפים לבין הסיכוי לשלוף מלכה עלה מחפיסה קלפים יש לייצג 1/13:1/52 שאותו אפשר להרחיב ליחס שווה ערך 4:1, שמשמעותו שהסיכוי לשלוף מלכה כלשהי מחפיסת קלפים גדול פי 4 מהסיכוי לשלוף מלכה עלה מחפיסת קלפים.
בעמוד163 יש טקסט שמסביר יפה ושמדגים הסתברות:
תיאוריית ההסתברות יכולה להגדיר את ההסתברויות בקזינו או בלוטו -- אין צורך לסובב בפועל את גלגל הרולטה או לספור את כרטיסי ההגרלה כדי להעריך את טבעה של התוצאה -- אבל בחיים האמיתיים כל מידע רלוונטי הוא מהותי לבעיה. אלא שאף פעם אין לנו כל המידע שאנחנו רוצים שיהיה לנו. לטבע דפוסים קבועים, אבל רק על פי רוב. התיאוריה, שהיא הפשטה של הטבע, נוחה כלפינו יותר: או שיש לנו המידע שאנחנו צריכים או שפשוט אין לנו צורך בשום מידע כלל.
בעמוד 164 יש קטע שממש יכול לשמש מבוא לסרט כדור הכסף, שאגב, כתב עליו יפה הסטטיסטיקאי יוסי לוי בבלוג נסיכת המדעים ושמראה כיצד יישמו בבייסבול עיקרון שעיסוק בעובדות עדיף על הערכות שרירותיות שמבוססות על דיעה קדומה:
חובבי בייסבול בעולם האמיתי, כמו חובבי שוק ההון, אוספים ערימות של סטטיסטיקות בדיוק מפני שהמידע הזה כן נחוץ להם כדי לשפוט את יכולותיהם של השחקנים ושל הקבוצות -- או את ההכנסות העתידיות של חברות הנסחרות בבורסה. ואפילו בעזרת אלפי עובדות, מעקב אחרי מידת ההצלחה של המומחים בתחזיות -- הן לספורט והן לכספים -- מוכיח לנו כי הערכותיהם לגבי ההסתברויות של התוצאות הסופיות נתונות בספק ובאי ודאות.
בעמוד 167 עוסקים בחוק המספרים הגדולים ובחוק הממוצעים ומנסים להסביר כל אחד מהם ולהבדילם זה מזה:
כל מה שהחוק אומר לנו הוא כי סביר שהממוצע של מספר גדול של הטלות מטבע -- יותר מאשר הממוצע של מספר קטן של הטלות מטבע -- יחרוג מן הממוצע האמיתי בפחות משיעור קבוע מסויים.
מעניין היה ללמוד בעמוד 174 שדה מואבר הציע את ההתפלגות הנורמלית ואת סטיית התקן הרבה לפני גאוס שאותו נוהגים להזכיר כשמלמדים בבתי הספר את החומר הזה.
בפרק 10 הדיון הוא בין שימוש בנסיגה לממוצע, לבין הליכת אקראי, לבין התייחסות לברבורים שחורים בשוק ההון.
כמובן שיש דיונים ארוכים על תיאוריות כלכליות וביניהן של קיינס, התייחסויות לרציונליות של אנשים ותורת המשחקים וכמובן התובנות על הטיות, אפילו אצל מומחים, מבית מדרשם של כהנמן וטברסקי (אנו שומעים רבות על דן אריאלי שפרסם ספרים בנושא באופן שנגיש וקריא). איזה מין ספר על סיכון יהיה ללא הטיפול בבלק ושולס ונוסחתם ומה שקדם לה ומה שאחריה... אז גם על זה אפשר לקרוא בעניין בספר.
כמה ספרים שיהיו מעניינים באותו ההקשר לקורא הישראלי:
ספריו של טאלב: הברבור השחור ותעתועי האקראיות.
קמיל פוקס, תשיגו לי את מינה צמח
דן אריאלי: לא רציונלי ולא במקרה, לא רציונלי אבל לא נורא, הרצאותיו באוניברסיטה המשודרת, יומן הרשת שלו.
לסיכום, הספר מחכים מאוד ומרחיב אופקים: אפשר ב"מכה אחת" גם ללמוד היסטוריה, גם לקבל תובנות מעשיות על ניתוח סיכונים, גם להבין את "המנוע" שמאחורי הרבה מאוד מההחלטות שלנו ומההחלטות של כלים רבים שאנו משתמשים בהם ביום יום וכמובן, העיסוק בשוק ההון.
קריאה שווה ביותר "למיטיבי לכת", לחובבי היסטוריה של המתמטיקה אבל גם ל"מרפרפים" שבין הקוראים הספר ידידותי ואפשר בהחלט לדלג ולקרוא חלק פה וחלק שם ועדיין להבין. לדעתי ההנאה רבה יותר בקריאה פעילה (עם עיפרון ונייר לרישום הערות ומחשבות) מכריכה לכריכה ואחר כך חזרה לקטעים מסוימים להעמקה.
מומלץ!
* למתעניינים: לרן לוי מהפודקאסט המשובח עושים היסטוריה יש פרק בשם: על שקרים, שקרים מתועבים וסטטיסטיקה -- ובו אפשר לשמוע בשפה קולחת ומעניינת על סטטיסטיקה מתוך הסיפור האנושי ולא מתוך המתמטיקה.
** ותודה רבה לידידי, אורי ברוק, על הערותיו המועילות.
* למתעניינים: לרן לוי מהפודקאסט המשובח עושים היסטוריה יש פרק בשם: על שקרים, שקרים מתועבים וסטטיסטיקה -- ובו אפשר לשמוע בשפה קולחת ומעניינת על סטטיסטיקה מתוך הסיפור האנושי ולא מתוך המתמטיקה.
** ותודה רבה לידידי, אורי ברוק, על הערותיו המועילות.
Thursday, January 12, 2012
Tuesday, December 20, 2011
Sunday, October 30, 2011
רשימת ספרי לימוד במתמטיקה מהטכניון
ספרי לימוד מולמצים לקורס - עכשיו ברשימה אלקטרונית!
Courses Textbooks by Faculty
aleph.technion.ac.il
הרשימה נראית שימושית מאוד -- כשרוצים למצוא בזריזות ספרים רלוונטיים לנושא מסויים
Sunday, September 25, 2011
המנון הקרב של אמא נמרה מאת איימי צ'ואה
שאלתי את הספר המנון הקרב של אמא נמרה מאת איימי צ'ואה מספריית כפר יונה.
שמעתי לא מעט על אודות הספר ועל אודות ההדים שעוררה איימי צ'ואה על הגישה שלה להורות ולחינוך (למשל, ב-Time Magazine, ו-למשל ב-Wall Street Journal). הספר מתורגם מאנגלית.הנה כמה ראיונות עם המחברת -- אפשר להבין מהם מה הדיון הציבוי שהתפתח:
ראיון נוסף עם המחברת: "תפקידם של הורים להאמין בילדיהם יותר מכל אחד אחר"
וראיון נוסף ב-CNN:
פה דיון על הנושא -- בהומור ובפארודיה:
| The Colbert Report | Mon - Thurs 11:30pm / 10:30c | |||
| The "Battle Hymn of the Tiger Mother" Controversy | ||||
| www.colbertnation.com | ||||
| ||||
בספר מתארת אמא הישגית את גישתה להורות ואת האופן שבו יישמה את גישתה על שתי בנותיה.
הספר עורר אצלי הרבה מאוד רגשות והרבה מאוד מחשבות.
אני מסכים שבמקום לוותר לילדים צריך להתעקש איתם. להסביר לעצמנו, לסביבה ובעיקר להם שאנחנו לא מתעללים בהם כשאנחנו דורשים מהם יותר, אלא דווקא מאמינים ביכולת שלהם וגם מאמינים בחוסן שלהם.
מנסיוני האישי (אני מלמד את הילדים שלי מתמטיקה ולא מוותר להם על המפגשים האלה ועל העבודות שקשורות בזה) לפעמים יש עצלות, או קושי והנטייה של הילדים היא להתחמק ולמצוא תירוצים וסיבות שלא לעבוד ושלא להשקיע. להתעקש ולא לוותר מעביר מסרים חשובים:
* שהעיסוק הזה חשוב
* שלא מוותרים כשקשה
* שדברים בעלי ערך הם מטבע הדברים דורשים יותר מאמץ
* שאני מאמין שהם מסוגלים לעמוד בדרישות
הזדהיתי עם המחשבות ועם הכוונות של המחברת.
קשה מאוד להגיע למצבים שהיא הגיעה אליהם ללא תמיכה מהבעל. לדעתי הוא תמך בה הרבה יותר מאשר היא נותנת לו קרדיט בספר.
אני לא מאמין בהשפלה ובדרימה של הרגשה רעה לילדים, אבל אני בהחלט מאמין שצריך לשקף להם את המציאות בכל הקשור לדרישות ולעבודה ולא לתת להםתחושת מסוגלות מזוייפת. להיפך, הם צריכים ללמוד להבין שהם יקבלו מחמאות והישגים רק אם אלה יהיו באמת ראויים. עוד חשוב לשבח על מאמץ ועל דבקות -- אך אין לשבח על הישיגי דמי.
הספר גם מראה את הענווה ואת התובנות שהאם הגיעה אליהן כשהמציאות טפחה על פניה במרד של הבת הצעירה (אגב, להשקעה רבת השנים ולחתירה להישגים יש תוצאות ניכרות בבגרות של הבנות -- של שתיהן!)
יש בספר כמה תובנות מעניינות על מה שהמחברת מכנה "הורים מערביים" ועל "הורים סיניים". ב-"מערבי" היא מתכוונת להורים שמוותרים לילדים שלהם ומקדמים בינוניות ושפוחדים להתמודד מול הילדים (כיאה למסרים שהתרבות המערבית מעבירה -- מסרים אופנתיים מאוד). ב-"סיני" היא מתכוונת להורים שמטפחים ושמקדמים באופן פעיל את הילדים שלהם.
נוח מאוד להטפל למקרה ספציפי כזה או אחר בספר כדי לטעון שהאם מתעללת בבנותיה ושהיא מטורפת -- אבל המסר העיקרי הוא שהיא גם לא מוותרת לעצמה על הקריירה שלה ובעת ובעונה אחת משקיעה את מיטבה כדי להביא את בנותיה להישגים ולכישורים שיכינו אותם לחיים כמיטב יכולתה. ויש לה יכולת... אוהו!
הנה האתר של הספר: http://tigermombook.com/
מומלץ מאוד -- (כנראה שהורים "משוחררים" לא יהנו מהספר ויתייחסו למחברת כאל אכזרית וכאל מתעללת בילדים).
Saturday, June 18, 2011
בעיולוגיה מאת קן וטנאבה
שאלתי את הספר בעיולוגיה מאת קן וטנאבה מהספרייה. מהכריכה האחורית נראה שמדובר בספר קצרצר ולעניין שנותן כלים בצורה בהירה ונגישה כיצד להפוך לפותר בעיות. קהל היעד הוא בראש ובראשונה ילדים. אני מסופק אם ילדים בבית ספר או בחטיבת ביניים יכולים אפילו לצלוח את מחסום השפה והניסוח של הספר לא כל שכן תלמידי ישראל שלוקים מאוד בהבנה של יחסים ושל אחוזים ובשימוש בתרשימים -- הכותב מניח ששימוש באחוזים או בהסתברות או באומדן הם כלים בסיסיים ונגישים ושימושיים (והוא צודק -- זה מה שצריך לקרות וזה גם המצב במדינות שמלמדות מתמטיקה כראוי) אך למצער תלמידי ישראל חסרים באלה. מכאן מתקבל שהתלמידים שמסוגלים לקרוא ולהבין את הטקסט הם ככל הנראה דווקא אלה שזקוקים לו פחות מכול.
טוב יעשו הורים שיקראו את הטקסט ויתווכו אותו לילדיהם וילוו אותם בקריאה ובהבנה וביישום של הכתוב. לא טוב אם הורים יסתפקו בנתינת הספר לילדים ויאחלו להם בהצלחה בהמשך דרכם. לדעתי, ספורים הילדים שיקראו את הספר בעצמם וגם יצליחו להפיק ממנו תועלת באופן עצמאי, אם בכלל יבינו את המלל במתובל במילים לועזיות ובמושגים שאינם מוסברים ואינם מובנים לילדים ולבני נוער בישראל.
מהכריכה האחורית:
בעיולוגיה |
המבוא עוזר לילדים ולמבוגרים לקבל רעיון למה מתכוון המחבר כשהוא כותב "פותרי בעיות" וכיצד ניתן להבחין במי שאינו פותר בעיות. אח"כ במספר קטן של פרקים המחבר מתאר מצב בו על ילד או על חבורת ילדים לפתור בעיה וכיצד ניתן לגשת לבעיה, לנסח אותה, לתאר אותה ואת האפשרויות לפתרון בעזרת תרשימים, כיצד להעריך ולשער ועוד. הכלים טובים ויפים. לדעתי, אין הם סגולה להצלחה בפתרון בעיות וישנם יסודות רבים שעל התלמיד לאחוז בהם ולשלוט בהם טרם יוכל להבין ולהשתמש בכתוב בספר.
אני חושב שהספר הוא ניסיון יפה וטוב. לא מזיק לקרוא ולנסות. לא ברור לי עד כמה תועלת הוא יביא לתלמידים שינסו להשתמש בו. אבל בסך הכול גם אם יקבלו מעט וישתמשו במעט, דיינו. אני חושב שתלמידים שלמדו באופן מסודר העשרה אינסטרומנטלית מקבלים כלים ומבני חשיבה ונמצאים במקום טוב לפתור בעיות באופן עצמאי, שיטתי ומוצלח. לצערי, זה לא מה שתופס בארץ. זה גם לא מה שמוכר הספר.
אני חושב שדווקא הורים שיקראו את הספר יוכלו להיעזר ברעיונות ובהצעות לשימושם האישי בפתרון בעיות ואז גם אולי יוכלו להסביר חלק מהם (עם או ללא הספר) לילדיהם. בכלל, אני חושב שהניסוח מתאים יותר למבוגרים (ולדעתי השפה מכוונת להורים בעוד שהדוגמאות מכוונות לילדים).
אייזק ניוטון מאת ג'יימס גליק
שאלתי בספרייה וקראתי את הספר אייזק ניוטון מאת ג'יימס גליק.מיקי אלעזר סוקר את הספר בגלילאו, מפורסם באתר הידען -- גם בוואינט.
באתר טקסט אפשר לקרוא גם את הפרק הראשון של הספר.
ביקורת על הספר של אבשלום אליצור.
מהכריכה האחורית:
אייזק ניוטון נולד בבית חווה בכפר נידח באנגליה, בשנת 1642. תינוק לא רצוי לאמו ובן לאיכר נבער מדעת שלא ידע קרוא וכתוב, שנפטר לפני הולדת בנו. העולם סביבו היה אפוף בערות, תעלומה וכישוף.ובלב החשיכה הזאת, ניוטון פתח לרווחה דלת שהוליכה ליקום חדש, קבוע במקום וזמן מוחלטים, ניתנים למדידה וכפופים לחוק הטבע. הוא הגדיר מושגים כ"מסה", "כבידה", "מהירות", שהיו מאז למונחי יסוד של המדע.שמו של ניוטון נותר עד היום סמל לשיטה ולסדר בעולם, ומה שגילה, הוא עדיין תמצית הידע שלנו, האינטואיטיבי כביכול, על היקום.
ואולם, האיש שחשף, יותר מכל אדם אחר לפניו או אחריו, את לב הדעת האנושית, האדריכל הראשי של העולם המודרני, היה אדם בודד, מר-נפש ומהיר חמה, שמעולם לא התקרב לאישה.
תורתו של אריסטו, גילוייו של גליליאו והפילוסופיה של דקארט שימשו לו השראה, אבל הוא רב בגסות עם אישים דגולים שנקלעו על דרכו. ניוטון, אשר הראה כיצד ניתן לנבא את מסלולם של גרמי השמים וכך קבע את מקומנו ביקום, היה גם דתי אדוק, אלכימאי בסתר ולא ויתר על משיכתו למיסטיקה. הוא עטף את עבודתו במעטה של סודיות והתנודד לפחות פעם אחת על סף השיגעון.
ניוטון זכה לתהילה עוד בימיו. כאשר נפטר בלונדון בגיל 84, בשנת 1727, כיבדה אותו אנגליה בהלוויה ממלכתית. זו הייתה הפעם הראשונה שהממלכה הבריטית העניקה כבוד כזה לנתין שלה בעבור הישגיו בתחום הרוח. על המצבה שהוקמה לזכרו חרוטה כתובת בלטינית המהללת את עוצמת רוחו האלוהית כמעט, ואת העקרונות שניסח, ומכתירה אותו כגולת כותרת דגולה למין האנושי.
אנו הטמענו את התורה הניוטונית, והיא משמשת בסיס לתפיסתנו את היקום עד עצם היום הזה. ואולם, ניוטון עצמו, שביקש להשליט שיטה וסדר בעולם, היה אדם מיסטי, מסתורי, קדחתני ונסער. הוא היה, יותר מכל אדם אחר, לא ניוטונאי.
ג'יימס גליק, עיתונאי וסופר המדע מהמפורסמים בימינו. מחבר הספר כאוס והביוגרפיה של ריצ'רד פיינמן. כתב מדעי של הניו-יורק טיימס. הביוגרפיה שכתב על ניוטון מסתמכת בין השאר על תעודות ומסמכים היסטוריים ועל למידה מעמיקה של התקופה. הוא עוקב בדקדקנות אחר פרטי חייו והגותו של ניוטון, ומתאר אותם כסיפור מרתק.
נושא הספר מעניין אותי מאוד. חיפשתי לקרוא על האדם, על התקופה ועל התהליכים של היצירה של התיאוריות. למדתי מהספר רבות ובאתי כל סיפוקי בכמה מובנים. יחד עם זה הניסוח טרחני והתרגום (שכנראה נאמן למקור) מייגע. למעשה השפה מייגעת. יש כאילו ניסיון ליצור הילה בתיאורים במקום לכתוב לקורא בגובה העיניים. אין צורך בשפה נמוכה אך אין גם צורך בהתפלפלות. הכתיבה משעממת -- לולא היה לי עניין רב בנושא ובאיש וודאי הייתי זונח את הקריאה כבר אחרי פרק או שניים ולכל היותר ממשיך לרפרף.
מעניין היה לי לקרוא את הכתוב לאור מה שקראתי בספרו הקצר והקולע והמחכים של זאב בכלר, תולדות המחשבה המדעית. פרק ח' מעניין. עוד ספרון של האוניברסיטה המשודרת שהכתוב בו השלים לי את מה שקראתי בספר הזה הוא מבוא לתולדות המתמטיקה (חלק ב') מאת שבתאי אונגרו. גם נקודת מבט מעניינת מספרו של פאלק, היקום על חולצת טריקו.
על האישיות של ניוטון למדתי שמצד אחד לא שש לפרסם ומצד אחר נלחם בעוז עם אחרים על מי גילה מה ומי טען מה ומי הוכיח מה.
בעמוד 64 מוזכר כבדרך אגב מושג חשוב "למטה" וגם "למעלה" ולהתייחסות אליהם -- למטה זה לכיוון הכבידה ולמעלה זה בכיוון ההפוך לכבידה. זה משהו שלא מלמדים במפורש ילדים בבית הספר. נדמה לי שמושגים כמו למעלה ולמטה מוצגים לפי דוגמה ואין דיון מעמיק בהם כדי לשרש בעיות חשיבה שקשורות בכך.
למדתי מהספר שסיפור התפוח הוא למעשה אגדה ואין אמת בכך. מעניין לקרוא את הדיון בנושא.
בעמודים 76-77 כשקראתי כיצד הוק תיעד את קורותיו (עד כדי כמה חתיכות של קקי יצאו לו...) חשבתי על טוויטר ועל פייסבוק ועל בלוגים ואפילו נזכרתי בכרזה שהסתובבה ברשתות החברתיות.
הספר שופך אור על דמות חשובה ומעניינת. כמה מריבות על החדו"א (מול ליבניץ) על אופטיקה, על כבידה... דברים רבים ניסח ותיאר. חלק לא מבוטל מההצגה המודרנית של הרעיונות של ניוטון מנוסחים דווקא ללא שימוש באינסוף כגודל מתימטי -- דיון מרתק ומעמיק בנושא זה, שנדמה לי שהוזכר באופן חפיפניקי למדיי בספר הזה אפשר למצוא בצורה קריאה ומרתקת, לפחות לחובבי מתמטיקה, בספרו של ארנון אברון, משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה בהוצאה האוניברסיטה המשודרת. הדיון שם בבעיות של החדו"א ובדוגמאות מתוך תורת ניוטון והזכרת התקופה משלימים דיי הרבה על הכתוב בספר הזה של גליק.
בסה"כ נושא מעניין, שפה טרחנית ופומפוזית לפעמים. הייתי שמח על פירוט והעמקה של עקרונות ושל מושגי יסוד או לפחות על סקירה היסטורית מסודרת יותר. קראתי ספרים טובים יותר על היסטוריה של המדע. זה לא רע אבל לא מצטיין.
לגרום לדברים לקרות מאת דיוויד אלן

קראתי את הספר, לגרום לדברים לקרות מאת דיוויד אלן, שאותו שאלתי מהספרייה.
מהכריכה האחורית:
עולם של היום השיטות של אתמול פשוט אינן פועלות עוד. עתה בא המאמן ויועץ הניהול הוותיק דייוויד אלן וחולק עם הקורא הישראלי את שיטותיו פורצות הדרך לתפקוד נטול־לחץ, לאחר שהציג אותן בפני עשרות אלפי לקוחות ברחבי ארצות הברית.
ההנחות של אלן פשוטות: היצרנות (פרודוקטיביות) שלנו עומדת ביחס ישר ליכולת שלנו להירגע. רק כשמוחותינו נקיים ומחשבותינו מאורגנות, אנחנו יכולים להיות יעילים ולהוציא לחופשי את הפוטנציאל היצירתי שלנו. מהנחות אלה נגזרת שיטת העבודה החדשנית של לגרום לדברים לקרות (GTD - Getting Things Done), המלמדת אתכם איך להגביר את הקצב בלי להתיש את עצמכם, ובכוחה להפוך על פיה את הדרך שבה אתם עובדים וחיים. לִמדו איך:
* ליישם את חוק "עשה את זה, האצל את זה, דחה את זה, זרוק את זה" כדי לרוקן את שולחן העבודה שלכם.
* להעריך מחדש מטרות ולהישאר ממוקדים במצבים משתנים.
* לתכנן פרויקטים ולשחרר פרויקטים תקועים.
* להתגבר על תחושות של בלבול, חרדה והצפה.
* לחוש בנוח עם מה שאינכם עושים.
מאז צאתו תורגם לגרום לדברים לקרות (GTD) ליותר מעשרים שפות, והביא להופעתה של תרבות חדשה של ניהול זמן ועבודה. הסודות הקטנים והגדולים של שיטת GTD יסייעו לכם לא רק להיות יעילים ויצירתיים יותר, אלא גם לחיות יותר.
דייוויד אלן הוא יועץ ניהול ומאמן מנהלים, הנמנה עם ההוגים המשפיעים ביותר בעולם בתחום הניהול. הוא נשיא חברת דייוויד אלן (The David Allen Company), משמש יועץ מוביל בארגונים כמו הבנק העולמי, קרן פורד, ל"ל בּין, ניו יורק לַייף וחיל הים של ארצות הברית, ומנחה סדנאות ליחידים ולארגונים.
הוא חי באוֹהאי, קליפורניה.
לכאורה אין מדובר בעוד ספר לניהול זמן. בספר מתוארת שיטה וגם מתואר הלך רוח שיישומם, לדבריו של המחבר, יביאו ליצרנות מוגברת ולניצול נכון של משאבים ושל זמן ובעיקר יפנו את הראש ממחשבות על מטלות שטרם נעשו.
כמה מהרעיונות שמצאו חן בעיני:
- להכניס את כל הדברים שצריכים להתבצע, ללא תלות בזמן הביצוע או בהיקף המעשה, לתוך מערכת לוגית ואמינה מחוץ לראש והרחק מהמחשבות.
- לא לכתוב ביומן דבר מלבד דברים שחייבים להיעשות ביום ובשעה שנקבעו להם. כל מטלה אחרת שצריכה להיעשות מקומה בערימת המטלות שיש לעשות ולא ביומן.
- לא לתת לדברים לנקר בראש. כל דבר מה שאינו גמור או שנדרש לעשייה יש להכניסו למערכת אמינה שמצויה מחוץ לראש ושאליה פונים כאשר מתכננים מה לעשות בהמשך או כשמחפשים את המטלה הבאה לביצוע.
- יש לדאוג לתזכורות לפעולות שהחלטנו שיש לבצע. התזכורות צריכות להיות זמינות במערכת הלוגית שבה אנו מנהלים את המשימות שלנו.
- אין די ברשימת מטלות. כל מטלה צריכה שיתלווה אליה קריטריון סיום: מה צריך לקרות כדי שנוכל לסמן שהמשימה בוצעה? בנוסף יש לרשום מה הפעולה הבאה שיש לבצע כדי לקדם את המצב. בכל שלב של התקדמות יש לנסח את השלב הבא שצריך להתבצע -- כך כשמתפנה זמן או כשנקרית ההזדמנות מיד ברור מה יש לעשות.
- להבהיר במדויק מהי התוצאה הרצויה -> להחליט מהי הפעולה הממשית הבאה -> לייצר תזכורת לתוצאה ולפעולה הדרושה במערכת שבוטחים בה.
- חמישה שלבים לשליטה בתזרים העבודה:
- איסוף דברים שדורשים תשומת לב
- הגדרה הדברים ומה צריך לעשות לגביהם
- ארגון התוצאות, שאותן אנו...
- סוקרים כחלופות שמתוכן אנו בוחרים את מה שאנחנו...
- עושים
- חומר שאין צורך בו או תזכורות שפג תוקפן -- לזרוק! שלא יתפוס מקום ומשאבים ושלא יבלבל
- לעשות שלבים ומטלות שאורכים פחות משתי דקות כאשר סורקים את ה"דלי" ואת כל השאר לזרוק, להאציל או לדחות
- מטלות גדולות לחלק למטלות קטנות עם קריטריון סיום ועם צעדים מוגדרים לפעולה או לפחות את השלב הבא -- לפעמים יש גם להגדיר קריטריון הצלחה
- כל מטלה שדורשת יותר משלב ביצוע אחד היא פרויקט
- פרויקט לא עושים -- מה שעושים זה לבצע שלבים בפרויקט
- ביומן לרשום רק את אלה:
- פעולות לשעה ספציפית
- פעולות ליום ספציפי
- מידע ליום ספציפי
- אין תועלת ברשימת מטלות יומיות -- הרבה משתנה ומה שלא מספיקים דורש זמן מאמץ ומשאבים להעתקה לימים אחרים ומשבש גם תוכניות של ימים אחרים -- העניין לא מוכיח את עצמו. ביומן רק הדברים שציינו -- כל השאר לדלי.
- לקבוע מועדים מוגדרים לסריקה שבועית של הדלי -- מה שאפשר לבצע בשתי דקות או פחות לעשות ואת השאר למיין: לזריקה, להאצלה או לדחייה -- זה זמן טוב גם להגדיר את השלב הבא במטלות שבוצעו.
- לחשוב על התוצאה ולדמיין אותה וכשמתחיל גל רעיונות לרשום ולארגן אותם כדי להוציאם מהמחשבה אל כלי הארגון
- לא מזיק לשאול "למה?" על מטרות -- בשביל מה עושים את זה -- אולי בכלל אין בזה צורך או שהתועלת מועטה או שהיא מוטלת בספק
- סיעור מוחות מועיל -- לפעמים אפילו עם עצמינו
- מרחב העבודה צריך להיות פנוי ויעיל ודברים שמשתמשים בהם לעיתים קרובות צריכים להיות נגישים ונוחים כדי שלא להתעצל ולהשיגם ולדחות דברים
הספר עוסק באיך לחשוב על הדברים, איך לארגן, איך לזכור, בעזרת מה, ומתמקד לא רק במטלות של עבודה או של בית אלא במכלול. יש עצות והצעות אפילו ברמת הכלים לארגון והאופנים לבצע קטגוריזציה.
חסר היה לי בספר משהו שאולי הוא מובן מאליו: הארגון הוא אמצעי ולא המטרה -- מי שמוצא את עצמו בסופו של דבר חי את התהליך הזה שמתואר אבל לא הופך להיות יצרני אז משהו לא בסדר... -- המטרה היא להיות יצרני ולבצע דברים ולהביאם למצב מוגמר ולא לנייד רשימות ומילים ממקום למקום.
ספר חביב -- לא מזיק -- כמה רעיונות מוצלחים -- כוונה טובה. מעניין ומשעשע ולפעמים גם מועיל לקרוא את הרשימה בכלכליסט: המדריך השלם לחיית המשרד המודרנית.
בפודקאסט באנגלית של ליאו לפורט השתתף דיוויד אלן ובו דובר רבות על השיטה שלו
Thursday, June 2, 2011
זכיתי בספר בתחרות כותר השעה של הוצאת מטר
מעניין איזה ספר כדאי לי לבחור מאתר ההוצאה לאור.
יש לכם הצעות?
הנה מה שהיה בפייסבוק:
הזוכה בספר מתנה לבחירה הוא שלמה יונה! הספר ממנו לקוחה הפסקה היא "מדינת הסטארט אפ" של דן סינור ושאול זינגר

www.matarbooks.co.il
הספר עונה על שאלת מיליארד הדולר: איך זה שבישראל - מדינה צעירה וקטנה, מוקפת אויבים - הוקמו יותר חברות סטארט-אפ מאשר במדינות גדולות, שלוות ויציבות כמו יפן, הודו ובריטניה? המחברים מתארים כיצד התרבות הישראלית מטפחת צירוף ייחודי של עוצמה חדשנית ויזמית, מראים כיצד מדיניות ישראל בענייני הגירה, מחקר ופית
על הספר הזה כתבתי רשימה לפני כמה שבועות: מדינת הסטארטאפ.
Subscribe to:
Posts (Atom)

.jpg)





