קראתי מאמר מענייו שכתב ניר ארגוב מרשת אורט לפני כשנתיים. הוא מפרט בעיות של מערכת החינוך ומציע הצעות אופרטיביות. ראיתי רשימות דומות (חלק מההצעות ומהנקודות דומות וחלקן דווקא שונות) אצל עינת וילף בספרה בחזרה לאל"ף בי"ת ואצל בוגי יעלון בספרו דרך ארוכה קצרה.
אני חושב שלצד ההצעות הללו או עד אשר ההצעות הללו תקבלנה התייחסות רצינית ותיושמנה (אשרי המאמין...) חשוב מאוד שמורים יבינו שהם הקו האחרון.
מורים יכולים להקפיד על לימודים רלוונטיים, על הוראה וחינוך לפי עקרונות ומתוך מטרות. המורים אינם חייבים ללכת כמו עדר ולהיות מואכלים בכפית מתוכניות הלימודים, מחומרי הלימוד ומהאופנות השונות והרבות שמתחלפות במערכת החינוך. יש מורים עם חינוך ועם דרך ועם עקרונות -- ולא צריך הרבה יותר מאשר עמוד שדרה, עקביות, נחישות ואסרטיביות כדי לבצע. אני סבור שמורים כאלה ביחד עם קהל גדול מספיק של הורים שיהיו צרכנים חכמים ותובעניים של חינוך איכותי וענייני (ולא קשקושים של "תיאוריות חינוכיות") יכולים להביא לשינוי של המערכת. אפשרות אחרת היא, שיותר ויותר קבוצות של הורים יקימו בתי ספר אלטרנטיביים ומסגרות לימוד אחרות וישלחו את ילדיהם ללמוד שם תחת להשחית את זמנם של הילדים ואת עתידם במערכת שבמובנים רבים היא תקועה ובמובנים אחרים מתדרדרת.
כן למטרות ברורות.
כן לחינוך מקצועי ולאפשרויות חינוך והכשרה מקבילים וחליפיים לבגרות עיונית.
כן ללימודים רלוונטיים שישמשו בסיס הכרחי, שימושי וחשוב לאזרחים יצרניים ומועילים.
כן להכשרת מורים בכישורים נדרשים ובהשכלה רלוונטית (כתבתי כבר על הכשרת מורים לא רלוונטית -- יש גם מאמר מאיר עיניים בנושא של רון אהרוני).
ובאותו עניין ובזיקה לנושא, אני סקרן לראות מה יקרה עם הרפורמה החדשה שקשורה בתנאי העבודה של המורים.
'+-+mathcenter-k6_haifa_ac_il_tal_curricula_evaluation_weizmann_pdf.jpg)