Tuesday, July 21, 2009

אחוזת דג'אני מאת אלון חילו


הנה מה שכתבתי בפורום הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים על הספר שזכה בפרס ספיר (שמאוחר יותר גם נלקח ממנו), אחוזת דג'אני מאת אלון חילו:


אחוזת דג´אני (הורס!! הורסן!!) ShlomoYona


שמחתי לקרוא את הספר שזכה בפרס ספיר השנה.

אהבתי את האתגר בקריאה של עברית שאבד עליה כלח.

אהבתי לקרוא עלילה כפי שהיא נראית מנקודות מבט שונות לחלוטין. מעניין איך רואה את הדברים קלווריסקי ולעומתו איך הדברים נראים מבעד לעיניו של צלאח הלוקה בנפשו.

אהבתי את הקטעים שבהם נתערבבו בדייה ואמת, מציאות ודמיון, עובדות והזיות. זה החזיק אותי במתח עד שהבנתי האם אכן כך היו הדברים או שהמחבר היתל בי.

הייתי שמח מאד לו המחבר היה מוסיף את נקודת מבטה של האם (ולא באופן סובייקטיבי כפי שמציגות שורות היומן של צלאח או של קלווריסקי) גם המציאות מנקודת מבטה של האדונית מסקרנת אותי מאד.

היה מפתיע ומרענן (וגם בוטה למדיי) לקרוא על קורותיו של אדם ועל העלילה שנגזרת מקורותיו, שמונע בעיקר (שלא לומר לחלוטין) על ידיי יצרו המיני. המחשבה שמפעל התיישבותי ברוח חובבי ציון קם לו אך ורק בגלל משיכתו המינית הבלתי נשלטת של קלווריסקי לעפיפה (ואולי משיכה זאת התעצמה מאד בגלל צחיחותה (המינית), כלשונו, של אשתו שמכונה האדונית) מעוררת גיחוך מצד אחד ומצד אחר מעוררת תהיות כמה מפעלים חשובים ומשמעותיים קמו בגלל נסיבות דומות או מניעים דומים...

אני חושב שההתנבאויות לכאורה על עתידם המר של הערבים המקומיים ועל כיבושם לכאורה על ידי המתיישבים היהודיים לא הוסיפו דבר ולא תרמו ויש בהם סוג של פופוליזם זול. אם יש פה משהו מעמיק יותר בעיניהם של קוראים אחרים, אני סקרן לקרוא וללמוד מה הם מוצאים בזה מנקודת מבטם.

בסך הכל הספר היה קריאה קלה ומשעשעת, וכאמור מפתיעה, מפתיעה לטובה.

אני יכול לומר שבקנה המידה שלי זה לא הספר הכי טוב שקראתי השנה, אבל לשמחתי אינני צריך לחלק פרסים וציונים על ספרים אלא רק להביע את דעתי.



שלמה יונה

קישרתי למעלה בקישורים על הזכייה בפרס ספיר ועל ביטול הזכייה לדיונים באתר האייל הקורא. הדיונים מרתקים לטעמי. הם נוגעים בפוליטיקה שמסביב וכלל לא בתוכן הספרותי או בספר כיצירה ספרותית. מוזר. דיונים שמהותם ספרותי יותר אני מקווה לקרוא בפורום הקוראים הראשונים. נחכה ונראה.

והנה עוד תוספת שכתבתי על התרשמותי מהספר בפורום של ידיעות ספרים:

על ההתנשאות ShlomoYona


שכחתי לכתוב שקלווריסקי לא רק מונע בעיקר מינית בפעולותיו אלא גם מראה צד של אדם שאינו מגלה הערכה לנשים אלא לצורך שימוש הגברים (צורך מיני, לצורך חברה או שיחה או לכלכלת הבית והמשפחה). הביטויים הציוריים שבאים מבין דפיי יומנו על תובנותיו על הנשים הצחיקו אותי עד דמעות. הצחוק והשעשוע לא בא דווקא מתוך הסכמה או מתוך הזדהות עם הכתוב אלא עם האבסורד והגיחוך. זה כל כך מגוחך עד כדי שעשוע. ממש סיטקום!

ההתנשאות כלפי הערבים (הערביאים לפי לשון הספר) ותרבותם נלעגת בעיני באותו האופן וקראתי את הדברים בשעשוע.

גיבור סיפור שהוא חזיר שוביניסט, סקס-מניאק וגזען ובה בעת "פאר" התרבות המזרח אירופאית של התקופה ההיא וסמל לחומר האנושי של אנשי חובבי ציון -- זה משהו!! הרגשתי שזה מעין קרוב משפחה של ארצ´י בנקר.

אני לא מאלה שחושבים שספורת טובה צריכה להיות בהכרח עם מסרים ועלילה שהם חינוכיים ואני כלל לא נכנס לנושאים הפוליטיים שמעטרים כל דיון ציבורי בספר שיצא לי לשמוע עליו או לקרוא אותו (וזה מצער כי נראה לי שממעיטים לדבר בתוכן של הספר כיצירה ספרותית ומרבים להתכתש בזירה הפוליטית והפסאודו תרבותית שכנראה שם רגילים יותר אנשים להביע דיעה מאשר בנושאים של ספרות ושל יצירה). לא אכפת לי מהמסר הפוליטי שיש או שאין בספר. לא אכפת לי אפילו אם הסופר כתב על נושא ועל דמויות ועל מציאות כאלה כדי למצוא חן או כדי שלא למצוא חן בעיני הקהל בארץ ובעולם. אכפת לי שנהנתי מהקריאה.




שלמה יונה

Archie Bunker



Sunday, July 19, 2009

הזדמנות אחרונה לראות מאת דגלס אדמס ומארק קרווארדיין


בציפייה רבה חיכיתי לקרוא בספרו של דאגלס אדאמס (עם מארק קרווארדיין ), הזדמנות אחרונה לראות. וכשקראתי, התאכזבתי מעט. הספר אכן משעשע ומחכים ומלמד, אבל ההומור צפוי (לטעמי) והחומר הנלמד ידוע כבר (לי הוא כבר היה ידוע) ואפילו, וזה כבר מצער מאד ולא בגלל הכותבים, לא עדכני, כי מצבם של חלק לא מבוטל מבעלי החיים המדוברים הורע מאד, וחלקם כבר נכחדו ככל הידוע לי (לדוגמה, דולפיין הבאיג'י). מסקרן

מדובר בתרגום של ירון בן עמי ל-Last Chance to See.

אינני שותף לאהבה חובקת העולם של רבים לסגנון כתיבתו ולהומור של אדמס. לא אהבתי לקרוא את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (לא את התרגום לעברית ולא את המקור באנגלית. וקראתי את שניהם פעמיים!! ולא נהנתי...). גם הפעם ההומור שלו לא שבה אותי ובמהלך הקריאה הרגשתי כאילו אני קורא להגים ולהגים ואין ממש סיפור. ואכן חושבני שהיה ראוי יותר שהטקסט ילווה תכנית טלוויזיה או ישמש בתסכיתי רדיו (וכשחיפשתי על אודות הספר גיליתי שהספר מבוסס על סדרת תסכיתי רדיו!!) מוויקיפדיה למדתי רבות על אודות הרקע לספר.

והנה כתבה בוואינט על הספר.

והנה מה שכתבתי בפורום הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים:

מה הסיבה לספר הזה דווקא עכשיו? ShlomoYona


הספר נכתב ב-1990, ומבוסס על מסעות מכמה שנים קודם לכן. הוא לא מעודכן כל כך (המצער הוא שחיות רבות כבר נכחדו ומצבן של האחרות הורע מאד) ואפילו בהוצאה הספר ראה אור לפני מספר שנים. מדוע הוא "עובר החייאה" עכשיו?

אכן הספר משעשע ומצחיק (מה שקורה במפגשים עם האנשים מעלה גיחוך הרבה יותר מההתבדחויות בכל הקשור למסעות עצמן ולחיות שבהן הוא פוגש, לדעתי). אני דווקא אינני נמנה על שוחרי אדמס. אפילו את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (שאותו קראתי פעמיים באנגלית ועוד פעמיים בעברית) לא מצאתי מצחיק ומשמעותי (נונסנס היא אכן הגדרה ראויה לסוגה).

ספר משעשע גם (אבל לא מצחיק כלל) וחשוב הרבה יותר, לדעתי, הוא "חם שטוח וצפוף" של תומס פרידמן, שמסביר איך הגלובליזציה והמודרניזציה חברו להן יחד להרס שיטתי ובלתי נמנע של כדור הארץ והוא גם מסביר יפה את הכלכלה ואת הפוליטיקה של התהליכים הללו. מה שיפה בספרו של פרידמן הוא שיש גם חזון והצעה לפתרון וגם נסיון להציע כיצד להביא אותו מהכח אל הפועל. ועוד יתרון שלו הוא שהספר של פרידמן עדכני.



שלמה יונה

חם שטוח וצפוף

והנה עוד משהו שכתבתי בפורום של הקוראים הראשונים:

מעניין הוא שלאחרונה יש ShlomoYona


סדרות טבע רבות מאד שמציגות בעלי חיים באמצעות זאולוגים וזאולוגיות יפי גוף, משעשעים, שנונים והרפתקניים למדיי. צפיתי בכמה כאלה בערוצים של אנימל פלנט ושל הנשיונל גאוגרפיק.

כשקראתי את הספר של דגלס חשבתי במיוחד על הסגנון של גף קוריין מאנימל פלנט.

משיחות עם מכרים ועם ידידים על הספר גיליתי כי אני מיעוט קטן וזניח של כאלה שאינם מעריכים את כתביו של דגלס אדמס. אפילו למדתי כי בארה"ב ישנם מורים לשפה שנותנים משימות לתלמידיהם לקרוא את הספר הזה. כנראה כדי שיקראו משהו שנחשב בעיניי הנוער עדכני ומשעשע (נו... אדמס...) ויחד עם זאת כתוב באנגלית יפה (יחסית) ומסופר על נושאים חשובים (חיות נכחדות, מקומות בעולם וגם לא מעט אנתרופולוגיה משעשעת וסטראוטיפית למדיי, לטעמי).


שלמה יונה

JEFF CORWIN

המציאות בסין כפי שמתאר המחבר שונה למדיי מהמציאות בסין כיום. תומס פרידמן כותב על כך רבות באמצעות חוויותיו שלו וההבדלים שמצא בין ביקוריו במהלך השנים בסין.

ולקראת סיום, קצת שפה, עריכה ותרגום בספר:
  • בעמוד 10 כותב המתרגם "קופאים" ומייד הערת עריכה בסוגריים מרובעים "פרימאטים" ואילו בעמוד 15 כותב המתרגם קקפו ומייד הערת עריכה "תוכיליל". לא הבנתי את חוסר העקביות. מדוע שלא לבחור תמיד את המונח העברי ולציין בהערת עריכה את המונח הלועזי או להיפך? מה הסיבה לעשות פעם כך ופעם אחרת לעשות אחרת?
  • בעמוד 148 כתוב "סאון" ונדמה לי שהכוונה היתה לכתוב "שאון" וזאת טעות כתיב.


לסיכום,הספר בסדר, ואני סבור שכמעט כולם יאהבו אותו מאד ושדווקא אני הוא יוצא הדופן שלא נהנתי מהסגנון. נו טוב.

לא אהבתי, אבל בכל זאת מומלץ. (אני ממליץ בכל זאת הרבה יותר על הספר של פרידמן).





סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות

סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות, אחותי:


הורים יקרים,

יום א מפגשון: הילדים הגיעו הבוקר לגן וגילו על גבי לוח השמות דברים חדשים: הנושא השתנה למשך השבועיים הקרובים, והלוח התמלא ב"חמשה" ועליה התווים המוסיקליים מדו ועד דו גבוה יותר.

שוחחנו על המושגים: חמשה, מפתח סול, תווים, ההקבלה לאותיות, והסברתי להם מה ייחודיות התווים המסוימים אותם סימנתי על הלוח (הם מקבילים לצלילי הדיבור היומיומיים שלנו). היה מעניין מאוד לכולנו, ונהנתי מהעניין שגילו הילדים בנושא.

כמובן לא דילגנו על TATE ועל TA אותם הם מכירים גם משיעורי המוסיקה.

השתעשענו עם המילה "מוסיקה" ולמדנו שזו אינה מילה בעברית, ולכן ניתן לרשום אותה בשני אופנים: עם האות "ס" או עם האות "ז". הילדים בחרו באות השנייה, אבל השארתי את האות "ס" זמינה למי שרוצה.

בקלילות רבה כל ילד שנקרא ללוח הצליח להצמיד את האותיות בסדר הנכון כדי להרכיב את המילה. כל הכבוד!

בהמשך המשכנו עם שגרת הבוקר, והיום למדנו לספור בשפה הערבית!

כמובן הספקנו גם לרקוד, וגם שמענו חוויות מטיולי שבת:

יעלי ביקרה בספארי, אריאל ביקר בחוף הים של הרצליה (מיד בדקנו היכן נמצאת העיר במפה ביחס להוד השרון),

וגם סיפר על המדוזות שפגש שם, ואיתי דבי ספר פרטים על סוף השבוע המשפחתי בצפון ביישוב שפר (ליד כרמיאל). בעקבות מסלולי הטיול של המשפחה עקבנו גם אנחנו במפה היכן נמצא כל מקום.

מפגש הבוקר: התחלנו עם TA ו- TATE, והראיתי לילדים צירופים שונים ומשונים, אותם תרגלנו בהנאה ביחד.

לאחר מכן שוחחנו מה ההבדל בין יצירה לבין שיר, והגענו למסקנה כי שיר מלווה במילים ויצירה במנגינה בלבד.

השמעתי לילדים את היצירה הראשונה שהבאתי באמתחתי: "הטרומבון הצוחק" מאת פילמור.

האזנו לה בפעם הראשונה כשאנו רגועים על הכסא.

בפעם השנייה הוספתי להאזנה תנועות ומילים.

לפני ההאזנה בפעם השלישית הזמנתי את הילדים לבדוק כמה חלקים יש ליצירה, ונתתי להם רמז, שישימו לב מתי המנגינה חוזרת על עצמה ומתי היא משתנה. כשהיא משתנה – מתחיל חלק חדש.

בפעם השלישית האזנו בצורה ממוקדת יותר, כשאני מדגישה מתי היצירה חוזרת על עצמה ומתי מתחדשת, ואז קרא גיא רוזן שיש ביצירה 3 חלקים. מיד הזמנתי אותו לקבל כרטיסיות שהכנתי מראש, המסומנות באותיות הא-ב (לכל אות צבע משלה, וכן כרטיסיה אחת עם המילה "פתיחה" והשניה עם המילה "סיום").

גיא בהאזנה מרוכזת חילק בעזרת הכרטיסיות את היצירה, כשחבריו תומכים בו ומסייעים לו בשעת הצורך.

הילדים התרגשו מאוד מ"המשחק" החדש, מה שהביא אותי להשמיע את היצירה לפחות עוד 3 או 4 פעמים, כשילדים שונים מגיעים לסדר את הקלפים לפי סדר חלקי היצירה.

לאחר מכן חזרנו לכמה יצירות שאנו מכירים, וילדים הוזמנו לחלק אותן.

כמובן מידי פעם עזרתי לילדים, והסברתי מתי מתחיל חלק א ומתי הוא מסתיים ומדוע, וכן לגבי כל שאר החלקים.

בדקנו באיזו יצירה יש פתיחה ו/או סיום ובאילו אין.

המפגש היה מעניין מאוד, מאתגר מאוד – ומהנה מאוד!

יצירה וזמן חצר: תמונת קיץ: הילדים קיבלו בריסטול, והיו צריכים לחלק אותו ל"חוף ים" ול"ים". היו שבחרו (מעצמם!) להוסיף שמים בנפרד. החוף היה חול מהחצר, הים – נצנצים כחולים. בים "שטו" להם "דגים". העבודה יצאה צבעונית ומיוחדת – כל עבודה מיוחדת בפני עצמה. היה מעניין מאוד איך פנה כל ילד ליצירה, וכיצד יצר את התמונה שביקשתי. תוכלו לראות את היצירות היפות במגירות הילדים.

מפגש הצהרים: התחלנו עם "הטרומבון" הצוחק" מאת פילמור, והמשכנו עם ריקוד שעדן כבר מיום חמישי מבקשת לרקוד. מאחר והיא התעקשה כל כך הרבה זמן – נתתי לה לבחור בכל פעם 9 חברים נוספים שרקדו איתה.

היה פשוט מהמם, ובינתיים הילדים התאמנו לקראת המסיבה ... כן, מסיבת הסיום ...

(הילדים זוכרים לשמור על "סוד כמוס לפרה ולסוסיתא" ?).

סיימנו עם ספר מקסים, ששמרתי לימים אלו: "יונתן שומר הצעצועים" מאת עמרי יבין. יונתן שומר הצעצועים - עלילות יונתן / עמרי יבין

הספר המקסים מספר על ילד שמאבד צעצועים, ומוצא אותם ב"ארץ שמתחת למיטה". הספר עצמו מלמד מילים באנגלית, כגון:

כדור, בובה, ליצן, מכונית, קופסא, דובי וכדומה.

יום ב מפגשון: התחלנו עם שגרת הבוקר, ספרנו בערבית ובאנגלית, חישבנו חישובים וגם התייחסנו ללוח המוסיקה: נזכרנו בכל המושגים שהכרנו אתמול, תרגלנו מקצבים שונים עם TATE ועם TA. וכמובן לא ויתרנו על ריקודים ושירים!

מפגש הבוקר: התחלנו עם "הטרומבון הצוחק" מאת פילמור – כל כך התרגשתי לראות כי הילדים זכרו את שם היצירה ואת שם יוצרה, והתלהבו לעשות את התנועות הממחישות את היצירה ואת האוירה שהיא מעבירה.

כמובן הוצאתי את הקלפים, וכמה ילדים הגיעו כדי לחלק שוב את היצירה לחלקיה השונים. זה היה החלק האטרקטיבי מבחינתם!

לאחר מכן עברנו ליצירה חדשה נוספת: "הבלונדיני עם הנעל השחורה" מאת זמפיר, החלילן הידוע.

לאחר שסיפרתי להם עליו מעט, האזנו ליצירה, ולאחר מכן הראיתי להם ריקוד שחיברתי לו, שממחיש את המקצבים שבו וכן את השוני בין החלקים.

לאט לאט הצטרפו יותר ויותר ילדים לריקוד, עליו חזרנו כמה וכמה פעמים, כשבהזדמנות זו האזנו ליצירה כמה וכמה פעמים, וכך הכרנו אותה.

בסופו של דבר חילקנו אותה לחלקים בעזרת הקלפים לאחר ששוחחנו כמה חלקים יש ביצירה, מהן התנועות הייחודיות לכל חלק, ואיך מבחינים בין החלקים.

הכל הגיע מהילדים, והיה מעניין להקשיב לדיון הפנימי שלהם בינם לבין עצמם.

המפגש הסתיים עם יצירה נוספת: "החייל הקטן" מאת נינו רוטה : האזנו ליצירה תוך כדי שאני מראה להם תנועות שממחישות יותר מכל את התנועתיות הקלילה והזורמת של היצירה היפה והשקטה. שוחחנו מדוע היו ילדים שאהבו את היצירה ומדוע לא, ולבסוף בדקנו מה לדעתם עושה "החייל הקטן" ביצירה? האם הוא נלחם או משהו אחר? הגענו מהר מאוד למסקנה שהוא כנראה ... משחק ...

כאשר הבאתי את הקלפים כדי לחלק את היצירה, מעין גולדבורט בנימוס רב התווכחה איתי על כך שלדעתה יש ליצירה סיום, ובסופו של דבר אני מוכרחה לומר שהיא באמת שכנעה אותי ... היא עמדה בתוקף על דעתה, לא היססה להוכיח את טענותיה, ולבסוף באמת עלה בידה הדבר! כל הכבוד!!

יצירה וזמן חצר: הילדים המשיכו וסיימנו להכין את תמונת הקיץ.

מפגש הצהרים: התחלנו עם הדיקלום האהוב: "זרקתי סוכריה לים", המשכנו עם "החייל הקטן" מאת נינו רוטה, וגם ערכנו חזרה קצרה לקראת המסיבה.

סיימנו עם ספר מקסים שהביא אורי: "לא מדברים עם זרים, פו", מאת קתלין ו. זואיפלד, שהיה המשך יפה לשיחה בעקבות ביקורה של סיגל השוטרת בשבוע שעבר.

יום ג מפגשון: התחלנו ישר עם ריקודים ושירים – להעלאת מצב הרוח למקסימום האפשרי. היה פשוט נהדר להתחיל כך את הבוקר.

המשכנו עם שגרת הבוקר, וכמובן בדקנו מי חסר ומי נמצא – וחישבנו כמה.

סיימנו את המפגשון עם ספור שהביאה הדר: "הדב מרגיש לא טוב" מאת קרמה וילסון. הדב מרגיש לא טוב / קרמה וילסון

לימדתי בהזדמנות זו את הילדים לשים לב, שאם שמות הסופר/ת והמאייר/ת אינם ישראליים, עליהם לשאול שאלה נוספת: מי המתרגם?

מפגש הבוקר: כל ילד שסיים את ארוחת הבוקר ניגש לקחת את המצופים שלו לפני שישב במפגש, וכמובן הילדים בחרו אם הם רוצים להיות שחיינים (ואז הם לקחו מצופים) או צוללנים (ואז ויתרו עליהם …).

כפי שודאי הבנתם, התחלנו ישר עם "ריקוד רוסי" מתוך הבלט "מפצח האגוזים" מאת צ'ייקובסקי.

אחרי שנהננו מן היצירה היפה, סיפרתי להם שבשבוע הבא אספר להם את כל עלילת "מפצח האגוזים", ונאזין ליצירות נוספות מתוך בלט יפה זה. אפילו אביא להם דיסק לצפיה ב- DVD עם קטעי ריקוד מתוך הבלט.

המשכנו עם "דגים" מתוך "קרנבל החיות מאת סנסנס, ועם יצירה זו סיימנו את החוויה הימית שהתחילה את הבוקר.

דיקלמנו את "חמנית קטנה התעוררה", ועברנו ליצירות שכבר הכרנו:

"הטרומבון הצוחק" מאת פילמור, "הבלונדיני עם הנעל השחורה" מאת זמפיר ו"החייל הקטן" מאת נינו רוטה.

בכל חלק הוזמנו ילדים לשחק בקלפים, ולחלק את היצירה לחלקיה השונים תוך האזנה.

יצירה וזמן חצר: היום תרגלנו גזירה, כשהילדים קיבלו דף ובו תמונה של אקווריום ולצידו 5 דגים. את הדגים היה עליהם לגזור ולהדביק בתוך האקווריום. היו שצבעו את האקווריום ן/או את הדגים, אבל הדגש היה לגמרי על תרגול הגזירה. תוכלו לראות את העבודה היפה בקלסרי הילדים.

מפגש הצהרים: התחלנו עם ספור תורה! כן, אמנם לא יום חמישי היום, אבל שמעתי לאחרונה טרוניות רבות על כך שאני תמיד מפסיקה את ספור התורה ברגע המותח ביותר, ושעליהם לחכות שבוע כדי לשמוע את ההמשך ... ולכן הסכמנו שהשבוע אספר פעמיים את ספור התורה, כדי שההפסקה תהיה קצרה יותר.

כל הכיף הוא שלי, לדעת שהילדים כל כך נהנים מספור זה. המשכנו עם עלילות יוסף במצרים, והיום יוסף הגיע לגדולה, לאחר שפתר את חלומות פרעה, וקיבל את תפקיד אוסף המזון ומחלקו ב- 7 השנים הטובות.

ביום חמישי נגיע לשלב שבו אחיו מגיעים לשבור את הרעב במצרים!

סיימנו עם הבטחה נוספת שלי ... אליפות ים – יבשה!

יום ד יום חופשי

יום ה מפגשון: התחלנו עם ריקודים סוערים, שנמשכו ונמשכו בשל "דרישת הקהל". כפי שכבר ציינתי – זו התחלה נהדרת לכולנו!

המשכנו עם נושא המוסיקה, ותרגלנו מקצבים עם TA ו- TATE, וכן אוריינות עם המילה "מוסיקה".

שגרת הבוקר המשיכה לאחר מכן, וכן הספריה. היום ציינתי כי נחליף ספרים בפעם האחרונה לשנה זו, וסיפרתי לילדים כי בהוד השרון ישנה ספריה יפיפיה, בה ניתן להמשיך ולהחליף ספרי ספריה.

למי שיתגעגע לתהליך ...

בחרנו יותר ספרנים מתמיד כדי לעשות את היום חגיגי יותר, ו ... זהו.

אנא מכולכם – הקפידו להחזיר את ספרי הספריה ביום חמישי הבא, אז תסגר הספריה. תודה!

מפגש הבוקר: מייד אחרי ארוחת הבוקר הילדים נשארו לשבת ליד שולחנות הארוחה, וקיבלו בסקויטי פתי בר וממרח שוקולד, והכינו לעצמם קינוח נחמד לאחרי ארוחת הצהרים: כריכוני שוקולד!

לאחר שסיימו ישבו למפגש, והתחלנו עם דיקלומי קיץ, שהילדים הציגו בעצמם: בכל פעם הוזמנה קבוצה אחרת של ילדים להציג את הדיקלומים, והיה משעשע ומקסים!

המשכנו כמובן עם נושא המוסיקה, וחזרנו על היצירות שהכרנו במהלך השבוע, כשהילדים מציינים תוך כדי בעל פה מתי מתחיל כל חלק.

("הטרומבון הצוחק" מאת פילמור, "הבלונדיני עם הנעל השחורה" מאת זמפיר, "החייל הקטן" מאת נינו רוטה).

היום הכרנו יצירה חדשה: "השעון הוינאי" מאת קודאי.

סיפרתי להם שקודאי הגיע מהונגריה, ושבמהלך ביקורו בעיר הבירה של אוסטריה, וינה, ראה שעון מגדל מרשים, ועליו כתב את היצירה.

את היצירה ליוינו עם קוביות משחק, שעזרו לנו לחוש את המקצב, וגם לשים לב למושגים "פורטה" (חזק) ו"פיאנו" (חלש).

מפגש הצהרים: ספור תורה: המשכתי לספר את ספורו של יוסף, והגענו לרגע בסיפור בו אחיו של יוסף מגיעים מכנען במצוות אביהם למצרים על מנת לקנות מזון. שנות בצורת הגיעו, והרעב היה קשה מנשוא.

יוסף מזהה את אחיו, אך הם אינם מזהים אותו, והוא דורש מהם להביא למצרים את אחיהם הקטן, בנימין, אותו לא הסכים יעקב לשלוח במסע למצרים.

ושוב לא נשאר לנו זמן רב, ולכן הבטחתי להמשיך ולספר וגם לסיים את הספור ואת ספר בראשית בכלל בשבוע הבא, ונמשיך בכך ביום א, ואם נצטרך גם ביום ב. כשנסיים הבטחתי לילדים להביא דיסק בנושא ספורי התנ"ך על פי אפרים סידון, ובו נצפה בהמשך השבוע לסיכום הנושא.

מחר נחגוג לעידו יום הולדת 5!

מזל טוב לחמוד ולמשפחתו!

הורי השבת יהיו: אוריה + דן

רוני+ עמית

Saturday, July 18, 2009

חלומות פרטיים מאת רוז טרמיין

הספר הלבן בחבילת חודש יולי שקיבלתי מטיילור ממועדון הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים הפעם הוא חלומות פרטיים מאת רוז טרמיין. זה תרגום מאנגלית של ניצה פלד למקור בשם The Road Home. קראתי את הספר ונהנתי מאד. הקריאה כל כך משכה אותי והסיפור על כך עניין אותי עד שהצטערתי מאד כשנאלצתי להפסיק ולקרוא בלילה שבין יום רביעי לבין יום חמישי ושוב בבוקר חמישי כשנאלצתי לצאת לעבודה. אבל עוד ביום חמישי, אף על פי שחזרתי הביתה מהעבודה מאוחר מאד, המשכתי וקראתי עד תום הספר. ממש נקשרתי לדמות הראשית, לב, מהגר ממזרח אירופה, לרגשותיו, למחשבותיו ולחלומותיו.
טיילור מהקוראים הראשונים מספרת שהספר זכה בפרס אורנג´ לשנת 2008. מכיוון שממש כעת הוציאה הוצאה אחרת ספר אחר (מתורגם מגרמנית) וקראה לו "הדרך הביתה", אי אפשר היה לתרגם את השם מילולית, ונבחר לו שם אחר. באמת התפלאתי על השם העברי שניתן לספר וזה הסבר שמניח את הדעת. ולגבי פרס אורנג' עצמו: מצד אחד לא ברור לי מדוע זקוקים לפרסים בספרות לנשים בלבד ומצד אחר גם בפורום הקוראים הראשונים הבחינו שמירב הספרים (רוב ניכר) שקיבלנו עד כה היו של סופרים ולא של סופרות.
היה מעניין לגלות את הדמויות הנשיות בסיפור. כולן יוזמות (לידיה, סופי ואפילו איווה) כל אחת בדרכה. המשותף לאלה שרצו בלב יזמו הן את הקרבה אליו. מרינה היא דמות מהחלומות: היא הפכה לחלום (ערגה תוך כדי זכרונות של החיים עמה ועצב וכאב מחסרונה) והתחליף היחידי, כך נראה, שהתמיד היה החלום של לב שקרם עור וגידים לקראת סופו של הספר.
מעניין היה לגלות שלב לא ידע בעצם מה הוא מחפש ומה יידועו עד שגמלה בלבו ההחלטה על המסעדה שלו בבארין.
אהבתי לקרוא על האנשים שעזרו לו, וסבלתי כשקראתי על ההתנכלויות כלפיו ואפילו נאנחתי כשקראתי איך הוא עוד רגע שוגה מתוך כעס, קנאה או תמימות ואז ראיתי איך זה מתפוצץ לו בפנים (ההצגה שאליה התלווה לסופי והתקרית בהפסקה שעלתה לו בבגדיו היקרים שנקנו לרגל המעמד, בארנקו (ובה תמונתה של בתו וגם כספו), החופש שלו ללילה (עד שלידיה באה לשלם בעבורו את הקנס), הקשר שלו עם סופי (טוב, זה נהרס באופן שאינו ניתן לתיקון לאחר שהוא כפה עצמו עליה כשהיא באה כנראה להתנצל או לקבל ממנו הבנה, אם לא סליחה) וכמובן עבודתו שממנה נבנה וממנה למד אצל ג'יי קיי אש.
שמחתי על הסיום האופטימי. ראיתי בביקור של כריסטי סליין ושל ג'סמינה בבארין מעין סגירת מעגל: הנה מי שארח את לב בביתו בתמורה לדמי שכירות מידיי שבועיים עלה אליו לרגל כדי לבקר אותו במפעלו החדש, המסעדה, ולהכיר את משפחתו ואת חבריו (לרבות רודי המדובר) ולסיום גם את אורור (שעתה מתחת למים בגלל הסכר שנבנה). אכן סגירת מעגל.
עוד סגירת מעגל שמצאה חן בעיניי היתה עם הדמות של אחמד. אהבתי שלב בא להודות לו. נדמה לי שהמפגש המחודש שבו אחמד מספר על הקשיים שלו בעסק המזון שלו היה כדי למנף עוד יותר את ההחלטה היזמית של לב ואת הבנתו את המודרניזציה ומה שהיא תביא איתה לבארין ואיך הוא יכול להנות ממנה. לב יצא לגלות כדי לקיים את משפחתו שנשארה מאחור ובמטרה לשוב לשם ולשפר לא רק את מעמדם אלא להביא לבני המקום אוכל טוב. אחמד לעומת זאת גלה כדי לשפר את מצבו ואת מצבה של משפחתו בניכר והביא לניכר את תרבותו ועתה הוא מצא עצמו במצב קשה בגלל שהמקומיים שנהגו להשתמש בשרותיו הדירו את רגליהם ממזנונו בגלל הפחד מזרים בכלל ממהגרים בפרט ומהאסלאם והקישור שהיה לרבים מהם בין אסלאם וערבים לבין טרור.
נהנתי לקרוא שהאופן שבו מצא עצמו לב מתקדם במהירות לקראת גיוס הכסף שנזקק לו לצורך הקמת המסעדה שלו היה בשל התנדבותו בבית האבות, יחסו החם לדיירים לרבות הדיירת רובי. הוא גם קיבל משרה מלאה נוספת בתור השף במקום, מה שסייע לו להשתפר ובעיקר להווכח בעצמו כי חלומו להיות שף ולשנות את האנשים בגלל האוכל שלו יצליח. זה גם סייע לו לקבל הכנסה ניכרת נוספת וכמובן, את המתנה הכספית המשמעותית שקיבל מרובי שהייתה על ערש דווי.
אהבתי את הדמות שהמשפחה והחברים מהמולדת ומהשכונה היו בנפשו. אהבתי לקרוא על החולשות ועל העוצמות.
לא הצלחתי (לבושתי, כנראה אני לא חזק בגיאוגרפיה כמו שחשבתי שאני) להבין מהי ארץ מולדתו של לב. פולין או צ'כיה? כנראה שלא, כי אז מדוע לאוטובוס לנסוע דרך אוסטריה... סלובניה? אולי. אינני יודע. יש רעיונות?
לגבי הקשר בין זמינות ורציפות של חשמל ואנרגיה לבין קדמה והתפתחות אפשר לקרוא ולהחכים רבות מקריאה בספרו שלתומס פרידמן, חם שטוח וצפוף.
ואינני יכול בלי קצת הערות על השפה:
  • השפה טובה ויפה עד למילים "זיין" (על הטיותיו) וכוס. לא ברור לי מדוע לא היה אפשר להביע את אותן הרגשות, את אותן האווירות ואת הרעיונות במילים גבוהות קצת יותר... בחירה מוזרה לטעמי של המתרגמת.
  • בעמוד 297 "... הקוטפים היו עושים שם בתורות משמרת ערב..." -- יש לכתוב בתורים ולא בתורות. תורות היא צורת הריבוי של תורה ואילו תורים היא צורת הריבוי של תור.
  • השימוש בנקודות לציון קיצורים וראשי תיבות זר לעברית והוא שאול מהאנגלית ואפילו בספר כאן השימוש הזה אינו עקבי וזה צורם. מדוע לכתוב ג'יי. קיי. אש ולא ג'יי קיי אש? האם הקורא לא ישכיל להבין כי מדובר באותיות שמרכיבות שם? ואם לא, במה זה יפגום בקריאה? ומדוע לכתוב ק.ג.ב. ולא לכתוב קג"ב? ועוד דוגמה: שם הלהקה R.E.M. שנכתב אר.אי.אם ולא אר אי אם. והמוזר הוא שבעמוד 304, למשל פתאום מפציצים בראשי תיבות שכתובות לפי העברית, עם גרשיים: למ"ת, פבצ"ע ו-צח"ר. נו באמת...
אהבתי מאד את הספר.
מוצלח ביותר ומומלץ מאד.

Tuesday, July 14, 2009

הזמן דוחק ואין לי פנאי לכתוב ביומן הרשת

כל זמני הפנוי מוקדש לאחרונה בקריאה של כתבי יד (שני ספרים חדשים של כתה ד' בשיטת מתמטיקה יסודית שהם שכתוב מלא של ספרי סנגפור ע"י רון אהרוני ותלמה גביש וספרה השני של לאה צבעוני בסדרת עברית כהווייתה). בנוסף לקריאה אני מעיר הערות רבות וזה גוזל זמן ניכר וריכוז רב.

ביום ו' האחרון רכשנו אביב ואני אפניים נגררים (חצי אופניים בעצם) שמחברים אותם למושב של האופניים שלי. כך אפשר שילד ירכב על הנגרר כשאני רוכב וגורר את הנגרר. אם הילד רוצה הוא מדווש ועוזר לי ואם לא הוא נגרר. זה אפשר לאביב ולי לגמוע דרך ארוכה בסדרת רכיבות של שעתיים כל אחת במהלך סוף השבוע ותחילת השבוע. למעשה, רכבנו כך מידי יום, פרט להיום. כנראה נמשיך ברכיבות גם מחר. היום את כל הילדים ליוויתי כך לקייטנות. לפי התור. הם היו מרוצים ביותר.

Monday, July 13, 2009

פתרון החדשנות מאת קלייטון כריסטנסן ומייקל ריינור


קראתי את ספרם שלקלייטון כריסטנסן ומייקל ריינור, פתרון החדשנות. על הספר שמעתי מחברי, ליאור בר-און שטען כי זה ספר מעניין ומלמד מאד והוא היה מופתע מאד לטובה שמחירו של הספר רק 25 ש"ח. בדקתי ומצאתי שאכן כך מחירו. אותי הפתיע שהספר באמת מלמד ומחכים (אם כי סגנון התרגום, או אולי המקור, והעריכה אכן טעונים שיפור...) ומחירו זול יחסית.



הספר מכיל 310 עמודים וראה אור בהוצאת אופוס. התרגום מהמקור, The Innovator's Solution, של הדי פרן.

הכותבים מציגים סימנים ומאפיינים של מה שהם מכנים חדשנות מטרידה לעומת חדשנות תומכת. הם מסבירים את ההבדלים בין שני סוגים אלה של חדשנות ומציגים מאפיינים של מנהלים ושל חברות ושל כספי השקעה הטובים לכל אחד מהסוגים. עוד מציגים הכותבים את הכשלים המועדים לפתחיהם של מנהלים, יזמים ומשקיעים כשהם מבלבלים בין צעדים הראויים לחדשנות תומכת בשעה שמדובר ביוזמה של חדשנות מטרידה. כמה מההבחנות וכמה מהמסקנות הן מאלפות בעיני ועזרו לי להבין כמה תהליכים שראיתי בארגון שבו אני עובד ואני מרגיש שאני מסוגל לנתח ולהבין יותר תהליכים שאהיה עד להם בארגון עוד בעתיד. אני מתכוון לנסות ולבדוק עד כמה מובהקים הסימנים והרמזים שעליהם מדברים הכותבים והאם אכן שימוש בעצות ובמסקנות שלהם מועיל יותר או לא משנה כלל.

בעמוד 37 למדתי ש-"חדשנות מטרידה אינה מנסה להציע מוצרים טובים יותר ללקוחות קיימים בשווקים מבוססים. במקום זאת היא מטרידה ומשבשת, ומגדירה מחדש את השוק על-ידי הכנסת מוצרים ושרותים שאינם טובים כמו המוצרים הקיימים, אבל יש בהם תועלת אחרת -- הדרך כלל אלה מוצרים פשוטים, נוחים וזולים יותר, שקורצים ללקוחות חדשים או ללקוחות תובעניים פחות.
אחרי שהמוצר המטריד מבסס את אחיזתו בשווקים החדשים או בשווקים הזולים, מתחילים מחזורי שיפור. מאחר שקצב ההתקדמות הטכנולוגית עולה על יכולת הניצול של הלקוחות, בסופו של דבר הטכנולוגיה שלא היתה טובה מספיק משתפרת עד כדי סיפוק הצרכים של הלקוחות התובעניים יותר. אולם בשלב זה המטרידים כבר עלו על מסלול שבסופו של דבר ימחץ את החברות הוותיקות. זו הבחנה חשובה למחדשים המבקשים ליצור עסקי צמיחה חדשה. אמנם החברות המובילות בתעשייה בדרך כלל מנצחות במאבקים על חדשנות תומכת, אבל הטרדות מוצלחות כמעט תמיד מבוצעות על-ידי השחקנים החדשים."

ובעמוד 59: "ההטרדה היא תאוריה: מודל תפישתי של סיבה ומסובב שמאפשר לנבא טוב יותר את התוצאות של תחרות בנסיבות שונות. חוסר הסימטריה במוטיבציה שנדונה [...] מהווה כח כלכלי טבעי שפועל על כל אנשי העסקים כל הזמן. מבחינה הסטורית, כוחות אלה כמעט תמיד מוטטו את המובילים בתעשייה כאשר המתקיפים הטרידו אותם, משום שאסטרטגיות מטרידות מסתמכות על כך שהמתחרים יעשו את הדבר הטוב ביותר והדחוף ביותר בשבילם: סיפוק הלקוחות החשובים ביותר שלהם והשקעה במקומות שהרווחים בהם הם הכדאיים ביותר. בעולם רודף רווחים זהו הימור די טוב.
אבל לא כל הרעיונות החדשניים יכולים להיות מעוצבים לכדי אסטרטגיית הטרדה, משום שלא תמיד מתקיימים כל התנאים הדרושים. במצבים כאלה עדיף להשאיר את ההזדמנות לחברות שכבר מבוססות בשוק. פה ושם קרה שחברה חדשה תפסה את החברות הגדולות נרדמות על המשמר, והצליחה עם אסטרטגיה של חדשנות תומכת, אבל זו עדיין תופעה נדירה. הטרדות אינן מבטיחות הצלחה, הן רק מוסיפות מרכיב חשוב לנוסחה הכללית. אנשים שיוצרים עסקים למטרת צמיחה חדשה חייבים להתמודד עם כמה אתגרים נוספים [...]"

ובעמודים 82 ו-83: "חלק גדול מאומנות השיווק מתמקד בפילוח: זיהוי קבוצות לקוחות ששרות או מוצר מסויימים יקסמו להן. לעיתים קרובות אנשי שיווק מפלחים את השווקים לפי סוג המוצר, לפי נקודת המחיר או לפי נתונים דמוגרפיים או פסיכוגרפיים של אנשים או חברות שהם הלקוחות המיועדים. למרות המאמץ המושקע בפילוח, אסטרטגיות חדשנות המבוססות על קטגוריות או על סכמות פילוח אלה נכשלות לעיתים תכופות. לדעתנו, הסיבה לכך היא שפילוחים אלה מוגדרים לפי תכונות -- של מוצרים או של לקוחות. כפי שאנו חוזרים ומדגימים בספר, תאוריות המבוססות על קטגוריזציה חפי תכונות יכולות אמנם להצביע על מתאם בין תכונות ובין תוצאות, אבל רק תאוריית שיווק המציעה הסבר סיבתי, והמבוססת על קטגוריזציה של נסיבות (פילוח), יכולה להקנות למנהלים את הביטחון שתכונות המוצרים ומיצובם יכבשו את לב הלקוחות."

בעמוד 104: "זיהוי של דריסת רגל מטרידה פירושו התשרות למטלה מסוימת שאנשים -- כלומר הלקוחות העתידיים שלכם -- מנסים לבצע בחייהם. הבעיה היא שבניסיון לבנות תוכנית עסקית משכנעת למוצרים החדשים מנהלים אנוסים לכמת את ההזדמנות שקיימת לדעתם, והמידע הזמין להם מבוסס על מונחים של תכונות מוצר או תכונות דמוגרפיות ופסיכוגרפיות של הלקוחות הפוטנציאליים. אי-הלימה זו שבין הצרכים האמיתיים של הלקוחות לבין המידע שמכוון את רוב מאמצי הפיתוח מובילה את החברות לעבר מטרות לא קיימות. החשיבות של זיהוי המטלות שהלקוחות מנסים לבצע הוא מעבר לדריסת הרגל הראשונה. רק אם החברה תתחייב להכניס שיפורים שהלקוחות ידעו לשכור, יוכל המוצר המטריד להשאר במסלול צמיחה."

בעמוד 132: "איזה סוג לקוחות יספק את הבסיס האיתן ביותר לצמיחה עתידית? אתם מעוניינים בלקוחות שכבר זמן רב רצו את המוצר שלכם, אבל לא יכלו לרכוש אותו עד שאתם הופעתם בשטח. אתם רוצים לרצות בקלות לקוחות אלה, ואתם רוצים שהם יזדקקו לכם. אתם רוצים שהלקוחות שכבר שייכים לכם יהיו מוגנים מפני התקדמות של מתחרים. אתם רוצים שהלקוחות שלכם יהיו כל-כך כדאיים לאנשים שאתם עובדים איתם, שלכל אחד בתוך רשת הערך שלכם תהיה מוטיבציה לדחוף את ההטרדה קדימה.
החיפוש אחר לקוחות כאלה אינו מלחמה בטחנות רוח. אלה הם הלקוחות שתמצאו כאשר תעצבו את רעיונות החדשנות שלכם על-פי תבנית ארבעת המרכיבים של תחרות באי-צריכה.
אף-על-פי שלקוחות אלה נראים מושכים ביותר, תהליך הקצאת המשאבים מאלץ את רוב החברות, כאשר הן ניצבות בפני הזדמנות כזאת, ללכת בכיוון ההפוך: לפנות ללקוחות קיימים. כדי להמלט מדילמה זו, מנהלים צריכים לתפוש את ההטרדה כאיום ולהקצות לה את המשאבים הדרושים, ואז להציג אותה כהזדמנות בפני האנשים שהופקדו על בניית העסק החדש. ניהול זהיר של התהליך במטרה להתמקד בלקוחות האידאליים עשוי לספק ליוזמת הצמיחה החדשה בסיס מוצק לצמיחה בעתיד."

בעמודים 152 ו-153: "כאשר השימושיות והאמינות של מוצר אינן טובות דיין כדי לענות על צורכי הלקוח, החברות שייהנו מיתרון תחרותי הן אלה שארכיטקטורת המוצרים שלהן היא קניינית, ושיש בהן אינטגרציה על פני הממשקים ברשת הערך שלהן. כאשר השימושיות והאמינות נעשות טובות דיין, המרכיבים שנותרים טעוני שיפור הם מהירות וזמן התגובה ללקוח, ואז האסטרטגיה ההפוכה היא הנכונה. ידן של החברות המתמחות, נטולות האינטגרציה, שעובדות לפי ארכיטקטורה מודולרית וסטנדרטים של התעשייה, תהיה על העליונה.
בתחילת הגל של הטרדת שוק חדש החברות שיצליחו ביותר הן אלה שיש בהן אינטגרציה ושהארכיטקטורה שלהם קניינית, משום שהמוצר עדיין איננו טוב דיו. אחרי כמה שנים של שיפורים תומכים חלוצים מטרידים אלה עצמם יהיו חשופים להטרדות כלאיים מצד חברות מהירות וגמישות יותר, נטולות אינטגרציה, שההתמקדות שלהן מאפשרת להן עלות תקורה נמוכה יותר.
לחברה המשרתת לקוחות בפלחים רבים של השוק ניהול המעברים הוא נפתל, משום שהאסטרטגיה והמודל העסקי, הדרושים כדי להגיע בהצלחה ללקוחות בלתי מרוצים בפלחים הגבוהים, שונים מאד מאלה הדרושים כדי להתחרות במהירות, בגמישות ובמחיר הנמוך של הפלחים הנמוכים בשוק. אחיזת המקל בשני קצותיו פעמים רבות מחייבת בנייה של כמה יחידות עסקיות."

בעמוד 164 מוצגים שישה שלבים של תהליך טבעי ובלתי נמנע (לדברי הכותבים) של קומודיטיזציה:
"1. כאשר השוק החדש מתגבש, חברה מפתחת מוצר קנייני, שגם אם אינו טוב דיו הוא מתקרב להשבעת רצון הצרכנים יותר מהמוצרים של המתחרים. הוא עושה זאת בזכות ארכיטקטורה קניינית, והוא מניב שולי רווח כדאיים.
2. כאשר חברה חותרת להשיג את המתחרים הישירים שלה, היא תספק בסופו של דבר רמת אמינות ושימושיות גבוהה יותר ממה שהלקוחות בפלחים הנמוכים של השוק יכולים לנצל.
3. הדבר גורר שינוי בבסיס התחרות בפלחים אלה.
4. מתפתחת ארכיטקטורה מודולרית.
5. הארכיטקטורה המודולרית מעודדת דה-אינטגרציה של הענף.
6. הדה-אינטגרציה של הענף מקשה מאד את היכולת לבדל ביצועים או מחירים ביחס למתחרים המרכיבים את המוצרים מאותם הרכיבים ועל פי אותם הסטנדרטים. מצב זה מתחיל בתחתית השוק, שם מתחילה שימושיות היתר, ואז הוא נע ללא לאות למעלה ומשפיע על הפלחים הגבוהים בשוק."

בעמוד 166 מסוכמים הצעדים בתהליך הופכי של דה-קומודיטיזציה:
"1. האסטרטגיה של עלות ייצור נמוכה בהרכבת מוצרים מודולריים טובה רק כל עוד המוצרים מתמודדים נגד מתחרים בעלי עלות ייצור גבוהה. פירוש הדבר הוא שברגע שהמתחרים מסלקים את המוצרים הקנייניים גבוהי העלות מפלח השוק, יש לנוע במעלה השוק כדי להתמודד שוב נגד אותם המתחרים ולהמשיך להניב רווחים כדאיים.
2. כיוון שהמנגנונים המגבילים את המהירות שבה החברות יכולות לנוע במעלה השוק הם למעשה התת-מערכות שמגדירות את ביצועי המוצרים, תת-מערכות אלה נעשות לא טובות מספיק.
3. התחרות בין ספקי התת-מערכות גורמת למהנדסים שלהם לתכנן מוצרים יותר ויותר קנייניים ותלויים פנימית. הם חייבים לעשות זאת, משום שהם חותרים לכך שהלקוחות שלהם יוכלו לספק ללקוחות הקצה שלהם מוצרים בעלי ביצועים טובים יותר ממה שהם היו מקבלים אילו היו קונים מוצר מתחרה.
4. הספקים המובילים של התת-מערכות מוצאים את עצמם מוכרים ברווחים נאים מוצרים קנייניים בעלי בידול.
5. יצירה זו של מוצר קנייני רווחי היא ההתחלה של המחזור הבא של קומודיטיזציה ודה-קומודיטיזציה."

בעמוד 213: "בכל פעם שחברה אחת רוכשת חברה אחרת, היא קונה את המשאבים, את התהליכים ואת הערכים שלה. מנהלים רוכשים צריכים קודם כול לשאול, מה הוא הדבר שעשה את החברה שקניתי זה עתה יקרה כל כך? האם משאביה -- עובדיה, מוצריה, הטכנולוגיה שלה והעמדתה בשוק -- מצדיקים את מחירה הגבוה? האם חלק נכבד מערכה נוצר על ידי התהליכים והערכים שלה, כלומר על ידי הדרך המיוחדת שלה להשביע את רצון הלקוחות, לפתח, לייצר ולספק מוצרים חדשים בצורה מהירה -- וכל זאת במסגרת תקציב שהעניק לה פוטנציאל ההטרדה?
אם התהליכים והערכים של החברה שנרכשה הם הגורמים האמיתיים להצלחתה, הדבר האחרון שכדאי לעשות הוא לשלב אותה בחברת האם.אינטגרציה כזאת תגרום להתאדותם של תהליכים וערכים רבים שאפיינו את החברה שנרכשה. המנהלים בחברה שנרכשה יבחרו לעשות עסקים על פי דרכה של החברה הרוכשת, וכן הצעות הצמיחה החדשות שלהם יישפטו לפי הקריטריונים של החברה הרוכשת. אם התהליכים והערכים הם הסיבה להצלחת החברה, אסטרטגיה טובה יותר היא להניח לחברה שנרכשה לעמוד בפני עצמה, ושחברת האם תזרים משאבים לתהליכים ולערכים של החברה שנרכשה. למעשה, אסטרטגיה זו היא מהות הרכישה של יכולות חדשות.
לעומת זאת, אם המשאבים של החברה היו הסיבה העיקרית לרכישה, אזי יש הגיון לשלב את החברה בחברת האם, כלומר להכניס את אנשיה, את מוצריה, את לקוחותיה ואת הטכנולוגיה שלה לתוך התהליכים של חברת האם כאמצעי למנף את היכולות של חברת האם."

בעמוד 217: "מנהלים שהארגונים שלהם עומדים בפני הזדמנויות לצמוח חייבים לוודא תחילה שיש בידם האנשים והמשאבים האחרים הנחוצים להצלחה. עליהם לשאול שתי שאלות נוספות: האם התהליכים שלפיהם העבודה בדרך כלל מתנהלת בארגון מתאימים גם למיזם החדש? האם הערכים של הארגון מעניקים ליוזמה את סדר העדיפויות שהיא זקוקה לו? חברות מבוססות יכולות לשפר את סיכוייהן להצלחה בחדשנות מטרידה, אם הן משתמשות בצוותים פונקציונליים ובצוותים במשקל כבד במקום הנכון, ואם הן ממסחרות חדשנות תומכת בתוך הארגון המרכזי שלהן ומכניסות חדשנות מטרידה כארגון אוטונומי.
סיבה מרכזית לכך שחידושים מוצלחים נראים קשים לביצוע ובלתי צפויים היא שפעמים רבות חברות שוכרות אנשים מוכשרים שכישורי הניהול שלהם נותבו לניהול חברות יציבות. פעמים רבות מנהלים מוצבים בתפקידים הנטועים בתהליכים ובערכים שאינם מתוכננים למשימה החדשה. אם מנהלים יקדישו זמן מספיק כדי לוודא שאנשים מוכשרים עובדים בארגונים במסגרת תהליכים וערכים שמתאימים למשימה, במקום לנקוט מדיניות של מידה אחת לכול הם ייצרו מנוף חשוב להצלחה בעסק צמיחה חדש."

בעמוד 245: "לא די רק לחפש את האסטרטגיה הטובה. המפתח להצלחה הוא לנהל את התהליך שבו האסטרטגיה מתגבשת. יוזמות אסטרטגיות נכנסות לתהליך הקצאת המשאבים משני מקורות -- מכוונים ומתהווים. בנסיבות של חדשנות תומכת ובסוגים מסוימים של הטרדות קצה תחתון הנוף התחרותי ברור למדי, ולכן אפשר להגות אסטרטגיה מכוונת וליישם אותה. אבל בשלבים הראשוניים של הטרדת שוק חדש כמעט בלתי אפשרי לדייק בכל הפרטים של האסטרטגיה. בנסיבות כאלה המנהלים צריכים להפעיל תהליך שבאמצעותו תוכל להתהוות אסטרטגיה יעילה.
יש שלוש נקודות של התערבות ניהולית בתהליך גיבוש אסטרטגיה; הנקודה הראשונה היא ניהול מבנה העלות או הערכים של הארגון כך שהזמנות של מוצרים מטרידים מלקוחות אידאליים יקבלו עדיפות גבוהה. הנקודה השנייה היא תכנון מונחה תגליות -- תהליך שמאיץ את הלימוד של מה עובד ומה שאיננו עובד. הנקודה השלישית היא ההבטחה שבכל עסק בתוך הארגון תופעל האסטרטגיה המתאימה לנסיבות של הארגון. זהו אתגר שרק מנהלים ספורים עמדו בו בהצלחה, והוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על ההצלחה או על הכשלון של חברות חדשניות."

בעמוד 271: "עם תחילתו של עסק צמיחה חדשה שעון מתחיל לתקתק. הבעיה היא ששעון זה מתקתק בקצב המשתנה לפי בריאות השורה התחתונה של התאגיד, ולא לפי בריאותה של היוזמה הקטנה. אם השורה התחתונה של התאגיד בריאה, השעון מתקתק בקצב מתון, אבל אם היא נקלעת לצרות, השעון מתחיל לתקתק במהירות. כשלפתע השעון מצלצל חצות, כדאי מאד שהעסק הקטן יהיה רווחי במידה כזאת שהשורה התחתונה של החברה כולה תהיה חולה יותר בלעדיו. כמקימי העסק החדש, עליכם להיות חלק מהפתרון לבעיות המיידיות של התאגיד, או שלהב הגיליוטינה יצנח עליכם. לחבר המנהלים אין ברירה אלא לשוב ולהתמקד בליבה, כמובן מתוך הכוונות הטובות והכנות ביותר."

בעמוד 274: "הנסיון והידע של מי שמשקיע בעסקי צמיחה ומפקח עליהם הם תמיד בעלי חשיבות גדולה. אך מלבד זאת הרקע להשקעת ההון קובע אם ההון הוא טוב או רע לצמיחה. בין שהמשקיעים הם מתוך התאגיד ובין שהם משקיעי הון סיכון, אם ההקשר של ההשקעה הוא כזה שדורש מן היוזמות לצמוח במהירות רבה למימדים גדולים, רוב הסיכויים הם ששיעור הצלחת היוזמות יצנח באופן ניכר. ואם המשקיעים משני הסוגים פועלים לפי תיאוריה מוצקה, בין שבמודע ובין שעל פי אינטואיציה, סיכויי ההצלחה שלהם עולים בהרבה.
המסר העיקרי למשקיעים ולמקבלי ההשקעות הוא: היו ארכי-רוח לצמיחה, לא לרווחים. עקב הדינמיקה של סחרחרת המוות הנוצרת מצמיחה לא נכונה, השגת צמיחה זקוקה ליכולת כמעט זנית לחתור לצמיחה כאשר היא שאיננה נחוצה. המפתח להשגת דריסת רגל מטרידה הוא למצוא מטלה לביצוע בתוך שוק שהוא קטן מטבעו ולא מובן מאליו. פלח השוק האידאלי הוא זה המאופיין באי צריכה.
לחצים לרווחים מוקדמים גורמים לכך שהמשקיעים יהיו נכונים להשקיע את הכסף הדרוש לתדלק את הצמיחה על בסיס של סיכון נכסים. דרישה לרווחיות מהירה אינה רק שיטה טובה -- היא מכרעת להצלחה. היא מוודאת שאכן קישרתם בין המטלה ובין השוק שבו המתחרים הפוטנציאליים ישמחו להתעלם מכם. בחיפושיכם אחר החידושים התומכים שיממשו את פוטנציאל הצמיחה שלכם הדרישה לרווחיות מחייבת אתכם להצמד למטלה. רווחיות זו תבטיח שתשמרו על התמיכה ועל ההתלהבות מצד חבר המנהלים ובעלי ההון, וכן היא מבטיחה המשך תמיכה והתלהבות של ההנהלה הבכירה, שהניחה על הכף את שמה הטוב, ושל כל יתר העובדים התלויים בהצלחה שלכם. יוזמות שמתירות לעכב רווחיות בדרך כלל אינן מגיעות אליה לעולם."

בעמוד 298: "מנהלים בכירים חייבים למלא ארבעה תפקידים בניהול חדשנות. ראשית, עליהם לתאם אישית את הפעולות ואת ההחלטות, אם עדיין לא קיים תהליך לתיאום כזה. שנית, הם חייבים להרפות מהתהליכים המבוססים בחברה, כאשר צוות עומד בפני מטלות חדשות שדורשות צורות חדשות של תקשורת, תיאום וקבלת החלטות. שלישית, כשמתחילים להתהוות דפוסים לפעולות ולאופני קבלת החלטות, המנהלים חייבים ליצור תהליך שידריך את האנשים המעורבים בו ויתאם ביניהם את העבודה. רביעית, כיוון שטיפוח מחזורי של עסקי צמיחה חדשה כרוך בבנייה ובטיפוח של תהליכים רבים ומודלים עסקיים בעת ובעונה אחת באותו ארגון, מנהלים בכירים חייבים לעמוד בממשקים בין ארגונים אלה ולוודא שתובנות מעסק צמיחה אחד יעברו לזרם המרכזי, וכן להבטיח שהמשאבים, התהליכים והערכים הנכונים ייושמו תמיד בנסיבות המתאימות.
כאשר חברה מבוססת מקישה עסק צמיחה חדש, המנהלים הבכירים חייבים למלא את שני התפקידים הראשונים. הטרדה היא משימה חדשה, ולא יהיו בנמצא התהליכים המתאימים לטיפול בחלק גדול מן התיאום וקבלת ההחלטות שקשורים למיזמים הראשוניים. יהיה צורך לפטור את העסק החדש מתהליכיםבארגון שאינם עוזרים לצוות ההטרדה לבצע את עבודתו. כדי ליצור מנוע צמיחה ששומר על צמיחת הארגון לתקופה ממושכת, מנהלים בכירים חייבים למלא במיומנות רבה את התפקיד השלישי -- השקה של עסקי הטרדה חדשים בקצב מחזור. הדבר כרוך בהדרכה חוזרת של העובדים המעורבים, כדי שהם יוכלו לזהות באופן אינטואיטיבי רעיונות בעלי פוטנציאל הטרדה, ולעצב אותם לתכניות עסקיות שיובילו להצלחה. התפקיד הרביעי של המנהל הוא לעמוד בממשקים בין הזרם המרכזי בחברה ובין העסקים המטרידים ולפקח בצורה פעילה על זרימת המשאבים, התהליכים והערכים מהזרם המרכזי לעסקים החדשים, ולהפך. תפקיד זה הוא המהות של ניהול תאגיד צומח."

הספר נחתם בסיכום עצות המחברים למנהלים שמבקשים פתרונות לדילמת החדשנות:
  1. לעולם אל תאמרו כן לאסטרטגיה שהיעד שלה הוא לקוחות ושווקים שנראים כדאיים למתחרים מבוססים. שלחו את הצוותים חזרה לשולחן השרטוט עד שיזהו דריסת רגל מטרידה שהמתחרים המבוססים ישמחו להתעלם ממנה. אם תצרו א-סימטריה בין המניעים שלכם לאלה של מתחריכם, המתחרים יעזרו לכם לנצח. גם אם לא חוויתם זאת בעבר, עדיף לההמנע מן המלחמות העקובות מדם של חדשנות תומכת נגד מתחרים חדורי מוטיבציה.
  2. אם הצוות שלכם פונה ללקוחות שכבר משתמשים במוצרים טובים למדי, שלחו אותם חזרה כדי לבדוק אם ביכולתם למצוא דרך להתחרות באי-צריכה. לקוחות שבאים מרקע של אי-צריכה ישמחו במוצרים פשוטים וזולים, והטכניקות להשבעת רצונם יהיו פשוטות וזולות. לעומת זאת פנייה ללקוחות שכבר מתשמשים במוצרים טובים מספיק כרוכה בייצור טכנולוגיות יקרות, שיתמודדו נגד המוצרים המבוססים, שהלקוחות כבר מרגישים נוח להשתמש בהם.
  3. אם לא ניתן להגיע לשוק של אי-צריכה, בקשו מהצוות שלכם לבדוק אם הטרדת שוק תחתון היא אפשרית. הם חייבים לבנות מודל עסקי שיכול להפיק רווחים כדאיים במחירים הנמוכים הנחוצים כדי לתפוס לקוחות בקצה התחתון של השוק, שבשבילם המוצרים הקיימים טובים מדי. אם גם שוק כזה לא קיים, שום השקעה לא תביא לצמיחה משמעותית.
  4. אם העומדים בראש המיזם משמיעים משפטים בסגנון, אילו רק היינו יכולים לגרום ללקוחות ל..., סיימו את השיחה. שלחו את הצוות חזרה כדי שימצא דרך לעזור ללקוחות לבצע בצורה זולה ונוחה יותר את המטלות שהם כבר מבצעים ממילא. תחרות בסדר עדיפויות קיים של הלקוחות קיצר את משך הכהונה של כמה אנשים טובים מאד.
  5. אם המוצר של הצוות או תוכנית השיווק שלו מתמקדים בפלחי שוק שגבולותיהם משקפים את גבולות הארגון שלכם, או אם שוק היעד מפולח לפי הקווים שלגביהם יש נתונים בהישג יד (סוג מוצר, נקודת מחיר או קטגוריות דמוגרפיות), שלחו את הצוות חזרה לעבודה. בקשו ממנו לפלח את השוק על פי המטלות שהלקוחות מנסים לבצע.
  6. אם הצפי הוא שהבסיס לתחרות לא ישתנה, כלומר שסוגי השיפורים שזכו לתגמול בעבר ימשיכו לזכות בתגמול גם בעתיד, הביטו לקצה התחתון -- פעמים רבות תראו שם הזדמנות לשנות את הבסיס לתחרות.
  7. אם המוצר או השרות המטרידים שלכם אינם טובים דיים, ונראה שהצוות שלכם שבוי בקסמם של סטנדרטים של התעשייה ומיקור חוץ וחוזי פיתוח, הריו גדל אדום גדול. אם תדבקו בטרם עת במודולריות ובסטנדרטים פתוחים, או שתשמרו על הארכיטקטורה הקניינית שלכם סגורה בזמן שהבסיס לתחרות משתנה, תתקשו להצליח. עדיף לפתח יכולות במקום שהכסף יהיה בו בעתיד מאשר להצמד ליכולות שהביאו לכם הצלחה בעבר.
  8. אם הצוות שלכם מבטיח לכם שתצליחו, משום שהיוזמה החדשה מתאימה ליכולות הליבה של החברה, אמרו לו שאינכם מסתפקים במושגים מעורפלים. בקשו תשובות לשלו שאלות ברורות: 1. האם נמצאים ברשותכם המשאבים להצליח? 2. האם התהליכים שלנו -- הדרך שבה למדנו לעבוד יחד כדי להצליח בעסקים המבוססים שלנו -- מקילים עלינו לעשות את מה שדרוש כדי להצליח בעסק החדש? 3. האם הערכים שלנו או הקריטריונים שהאנשים שלנו משתמשים בהם כדי לקבוע סדר עדיפויות מאפשרים לאנשים הביקורתיים להעניק את העדיפות הדרושה ליוזמה זאת לעומת יוזמות אחרות שמתחרות על הזמן, על הכסף ועל הכשרון שלהם?
  9. שאלו שלוש שאלות אלה על כל אחת מן הישויות שמרכיבות גם את הערוצים של היזמות; התהליכים והערכים של חברות הערוצים יכולות לגרום ליזמות שלכם לרדת מן הפסים ואפילו לעצור לפני שבכלל יצאה לדרך.
  10. לרוע המזל, ייתכן שתצטרכו להטיל ספק במנהלים שלמדתם לבטוח בהם. המנהלים בארגון שלכם, שבאופן עקבי הביאו תוצאות טובות בעבר, עלולים להיות האנשים המוכשרים פחות להביא הצלחה בעסק צמיחה חדשה. בבחירה של צוות הניהול ליזמות החדשה, אל תביטו בתכונות שמתארות את המועמדים או בהיקף האחריות שלהם בעבר. חפשו בקורות החיים שלהם את הבעיות שאיתן הם התמודדו בעבר, והשוו אותן לבעיות הצפויות ביוזמה החדשה.
  11. ודאו שבשנים הראשונות לאחר שהעסק החדש יצא לדרך, האנשים בצוות הפיתוח שלכם יישארו משוכנעים שאינם בטוחים מהי האסטרטגיה הטובה ביותר במונחים של מוצרים, לקוחות וישומים. עמדו על כך שהצוות יציג לפניכם תוכנית שתזרז התהוות של אסטרטגיה מתאימה. עצרו כל החלטה ליישם אסטרטגיה לפני שיוצגו ראיות ליעילותה.
  12. היו קצרי-רוח לרווחים. אם מישהו יאמר לכם שכמנהלים בכירים תצטרכו לספוג שנים של הפסדים ניכרים לפני שהעסק החדש יעשה גדול ורווחי, הדבר מרמז על תוכנית לדחוס טכנולוגיה מטרידה לתוך עמדה של טכנולוגיה תומכת בשוק קיים. יש השקעות נרחבות בטכנולוגיות תומכות בעלות תלויות פנימיות על פני רשת הערך שאכן זקוקות לשנים של השקעות רציניות. הניחו למתחרים המבוססים להתמודד עם בעיות כאלה. בנסיבות מטרידות המתנה סבלנית בשנים של הפסדים בדרך כלל מאפשרת לצוות לדבוק באסטרטגיה לא נכונה במשך זמן רב.
  13. שמרו על הצמיחה בחברה שלכם כדי שתוכלו להיות סבלניים לצמיחה. הטרדה, ובמיוחד תחרות באי צריכה, זקוקה למסלול המראה ארוך יותר לפני שתוכלו לנסוק לגבהים. אם הצמיחה של הארגון כולו מואטת, ואתם מאלצים את העסקים החדשים לנסות ולהמריא מהר מאוד, מה שאתם באמת צריכים לשמוע הוא שההנהלה עומדת לגרום לכם לדחוס את הטכנולוגיה המטרידה שלכם לתוך שוק מבוסס. כאשר תחושו בזאת, אל תקחו את התפקיד -- אתם ככל הנראה תכשלו.

הספר מלא בדוגמאות ובהסברים וכל פרק מסתיים ברשימת הערות ומראי מקומות מפורטת ביותר.

חושבני שהציטוטים שהבאתי בהחלט מסכמים יפה את הרעיונות שהספר מנסה להביא ואולי מי שרוצה לקבל את העיקר ולא לעסוק בדוגמאות ובהסברים יכול להסתפק בהם.

המסרים מאד מחכימים ומלמדים, השפה והעריכה בספר "לא משהו" בלשון המעטה. אולי ראוי להוציא לאור מחדש ובעריכה לשונית הולמת את הספר.

מומלץ! בוודאי במחיר של 25 ש"ח.