Thursday, July 30, 2009

סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות, אחותי

הורים יקרים,

יום א – מפגשון: התחלנו עם חזרה די ארוכה לקראת מסיבת הסיום, כשהילדים הם המובילים והדורשים לרקוד עוד ריקוד ולשיר עוד שיר. היה לי כל כך כיף הבוקר! הם ממש לא רצו להפסיק, ומצאנו עצמנו עושים קצת יותר מחצי המסיבה מבלי להתכוון ... הם ממש אלופים! אתם תהנו מאוד!!

המשכנו כמובן עם שגרת הבוקר: עדכנו את לוח השנה העברי, וראינו כי בתאריך י"ט בחודש אב (בעוד 14 יום בדיוק) תתקיים מסיבת הסיום – וכן תסתיים השנה.

בדקנו את מצב מזג האויר וגם החלפנו חזאים. הבוקר בחרנו את תורני הבוקר תוך כדי ספירה בשפה ה... תורכית!! איזו התלהבות מצד הילדים! כמובן גם נזכרנו בשאר השפות שלמדנו.

מפגש הבוקר: התחלנו בשיחה ערה על מצב המים בכינרת ובמדינה בכלל. נזכרנו מהו הקו האדום ומהו הקו השחור, וכן ציירתי להם את הכנרת, כשסימנתי בה את הקוים השונים לצורך הדגמה והמחשה. הילדים התרשמו מאוד. סיפרתי להם שבמלונות הקרובים לים התיכון מזרימים לבריכות מים מהים התיכון כדי לתרום לחיסכון הכללי במים!

המשכנו בהתעמלות בוקר מצחיקה ונהדרת: עשינו תרגילים רבים ומאתגרים בישיבה שכוללים את פלג הגוף התחתון והעליון, וכמובן לא שכחנו את שרירי הבטן... בסופו של מפגש ערכנו תחרות שעסקה בפלג הגוף העליון:

כולנו לפי סימן הרמנו ידיים גבוה מעל הראש, וניצח מי שנשאר אחרון עם ידיו למעלה ...

היה קשה! באמת! אבל 4 ילדים החזיקו מעמד מבלי להתייאש ומבלי לוותר, וקיבלו ממני פרס: בלון!!

4 הילדים היו: מעין ג., בן, עמית והדר. כל הכבוד!

נתתי מחמאות רבות גם לילדים שויתרו בדרך. הסברתי לכולם שעל כולנו להקשיב לגופנו, ואם הוא מאותת לנו שקשה לו ושהוא זקוק למנוחה – חייבים להקשיב לו כדי שלא יסבול. נתתי להם דוגמא אישית בכך שהורדתי את ידיי מוקדם מהאלופים.

ומי שמסתקרן... האלופים החזיקו מעמד 12 דקות עם ידיהם למעלה!! באמת ראויים לתואר אלופים!!

מפגש הצהרים: התחלנו עם היצירות הקלאסיות שהכרנו במהלך השבועיים האחרונים, כשבכל פעם נקראים ילדים אחרים להציגם בפני האחרים, ותוך כדי שאר הילדים קוראים מתי מתחיל ומסתיים כל חלק ביצירה.

כמובן מימשתי את ההבטחה, וברבע השעה האחרונה ישבנו לצפות בהמשך הבלט "מפצח האגוזים". ההתלהבות היתה אדירה והעניין רב, עד כדי כך, שמירב ביקשה שאשאיר את הדיסק, כדי שהילדים יוכלו להמשיך ולצפות גם אחרי לכתי... הילדים אחרת היו מאוכזבים שעלי לכבות את המכשיר.

כמה כיף לראות ילדים שנהנים מצפייה בבלט!

יום ב – מפגשון: שגרת הבוקר + חזרות על החלק השני של מסיבת הסיום.

מפגש הבוקר: התחלנו עם ספר מקסים ואורייני מאוד שהביאה מיקה:

"מאלף ועד תו" מאת: דליה קרח שגב, לאה טל וד"ר עמנואל אלון. מאלף ועד תו

הספר מציג את אותיות הא-ב כמו מיני-מילון כשהדגש הוא על מילים בהן מופיעות אותן אותיות – בצלילים שונים. למשל: באות א נראה מילים שיש בהן את הצלילים: אוֹ (אוזן), אוּ (אולפן), אָ (אפרסק), אֶ (אגוז), אִי (איצטרובל).

הגענו עד לאות י', ונמשיך בכך גם מחר.

לאחר מכן פרסתי את לוחות חודשי השנה העברית, ונזכרנו מעט בהם.

לאחר מכן ערכתי לילדים חידון בנושא זה, עם שאלות ששילבו חישוב חשבוני פשוט.

למשל: מהו החודש החמישי בשנה? או – איזה מספר חודש הוא חודש שבט? או – מה מסמל ט"ו בכל חודש, וכמה הוא במספרים?

שאלות שונות ומשונות בסגנון שהצגתי לעיל, שאתגרו את הילדים ועניינו את כולם.

סיימנו עם לוח התוכן: פרסתי לפני הילדים דף לבן ענקי, וביחד עם דגנית ומירב צבענו את כפות ידיהם, והכנו לוח תוכן, אותו אתם יכולים לראות מוצג.

מפגש הצהרים: לאחר ארוחת הצהרים פינק אריאל את חבריו בוופלים שהביא לגן. איזה חמוד!

במפגש עצמו השמעתי להם את "החייל הקטן" מאת נינו רוטה, ושוחחנו על החלוקה לחלקים.

יום ג – מפגשון: שגרת בוקר + המשך עיון בספרה שהביאה אתמול מיקה בנושא האותיות.

מפגש הבוקר: חזרה גנרלית מלאה למסיבה – יהיה פשוט מקסים! אני מתכננת להגיע עם חבילת טישואים ...

לפני החזרה פינקתי את הילדים בכדורי שוקולד שהכנתי אתמול עם ילדיי ... ככה שתהיה להם אנרגיה לחזרה.

מפגש הצהרים: התחלנו עם תרגילי חשבון פשוטים, כשהמטרה היתה להראות להם וללמדם את סימן החיבור (+) ואת סימן השווה (=). בסוף סיימנו עם תרגיל חיסור (הכל במסגרת העשרת הראשונה כמובן), ועברנו ישר לתרגילי התעמלות היתוליים.

התרגילים היו בפנטומימה, והילדים פשוט התגלגלו מצחוק כשהם חיקו את תנועותיי. עמדנו על הכסא, ישבנו עליו, ואימנו את פלג הגוף העליון והתחתון.

כמובן סיימנו שוב בתחרות הרמת הידיים, והיום עמדו במשימה בכבוד רב 9 (!!) ילדים.

ליום חמישי הילדים כבר תכננו תחרות חדשה ... תראו בהמשך!

יום ד – יום חופשי

יום ה – מפגשון: שגרת הבוקר שלוותה בשיחה על משמעות ט' באב (החל היום). כמובן קינחנו בריקודים סוערים ...

מפגש הבוקר: כל ילד שסיים לאכול ארוחת בוקר לקח את המצופים שלו (היו שנתנו לחברים את שלהם, ובחרו להיות צוללנים במקום שחיינים), והתחלנו עם "ריקוד רוסי" מתוך הבלט "מפצח האגוזים" שכתב צ'ייקובסקי. המשכנו עם "דגים" מתוך "קרנבל החיות" שכתב סנסנס (בליווי הדגים וה"ים"), ולאחר מכן שוחחנו על משמעות הדגלים השונים בים: דגל לבן, שחור ואדום, וערכנו הפעלה לא מתוכננת אבל מהנה מאוד עבורי ועבור הילדים כשאנו מדמים דגל שחור ודגל לבן לסירוגין, בשעה שה"ים" שלנו (=סדין עליו מצוייר ים...) סוער או שוכך לסירוגין...

במחצית השעה האחרונה הצגתי לילדים את המוסיקה האירית, כשאני מספרת להם מעט על המדינה היפה הזו ובמיוחד מספרת להם על היצירות הנכתבות שם.

האזנו ליצירה אחת היום בשם SIAMSA (מתוך "LORD OF THE DANCE" , יצירה מספר 11), ואיפשרתי בהתחלה לילדים עצמם להביע את מה שהם מרגישים כשהם מאזינים ליצירה שנמשכת קצת יותר מ- 4 דקות.

זה היה פשוט נפלא! הילדים היו יצירתיים מאוד, והביעו בתנועות גוף שונות ולפי המקצבים המשתנים מה הם מרגישים מהמוסיקה. כמובן חילקנו (בעל פה בלבד) את היצירה לחלקיה השונים.

התכוונתי בכלל להראות להם את הריקוד לשיר הזה, אבל הם ללא ספק היו מוצלחים יותר ...

הם דרשו לשמוע את היצירה 4 פעמים, ובכל פעם נהנתי מחדש מלראות את הנאת הילדים ואת היצירתיות שלהם ... בסוף הראיתי להם את הריקוד, וכך סיימנו מפגש ארוך במיוחד- אבל מהנה מאוד.

בשבוע הבא אשמיע להם יצירות איריות נוספות, וננסה לדמיין מה אנו מבינים מתוך היצירות הללו. מה הן "מציירות" לנו במוסיקה ...

מפגש הצהרים: תחרות ספורט שמטרתה חיזוק פלג הגוף העליון (לאחר מתיחות והכנות גופניות היתוליות...) ולסיום - אליפות ים – יבשה.

מחר נחגוג לגיא רוזן יום הולדת 5!

מזל טוב לחמוד ולמשפחתו!

מחר יכהנו גיא רוזן ומיקה כהורי השבת .

בשישי הבא – ( 7/8 ) - פעילות יוגה הורים-ילדים.

מזכירה: ביום א, ה- 9/8 בשעה 17:30, תתקיים מסיבת הסיום שלנו! אנא הביאו את הילדים לבושים בצבעי כחול ולבן (אפשר גם רק צבע אחד מביניהם ...).

אנא הגיעו בזמן!!

Tuesday, July 28, 2009

מפגש עם גדי טאוב וקהילת הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים במועדון אלנבי 40 בתל אביב

מיכל ואני הגענו אתמול למועדון אלנבי 40 שנפתח במיוחד למפגש של הקוראים הראשונים עם גדי טאוב לשיחה על ספרו אלנבי בשעה 20:00.

היה מעניין מאד. לצערי, לא נשארנו יותר משעה-וחצי או שעתיים והמפגש עוד נמשך. במפגשים עתידיים אקפיד להצליח ולהשאר עד הסוף.

היה מעניין לשמוע את גדי טאוב מסביר את מחשבותיו על הספר, על הביקורות שנשמעו על הספר (לא רק מפי חברי הפורום אלא באופן כללי בתקשורת ובשיח הציבורי). הוא ראה בדיונים על הסוציולוגיה ולא על הספרות בכל הקשור לספרו ככשלון (של המבקרים או של הספר... למי מהם התכוון בדיוק לא הבנתי...). היה גם טון מתגונן מאד לגבי הביקורות על הספר (ולפעמים תוקפני). הקוראים שדיברו ניסו להרגיע את ההתגוננות ולהציג את נקודת מבטם. נהנתי מאד לשמוע מה הסופר חשב ומה ניסה להשיג ומה ניסה להציג. נהנתי לשמוע מפי הקוראים האחרים על מה שהם הרגישו ומה שהם חשבו.

היה יפה שגדי ענה באריכות רבה לשאלות ואף הוסיף וסיפר מעצמו עוד ועוד.

הנה כמה מילים שכתבתי בפורום הקוראים הראשונים על המפגש:

הופתעתי לטובה מאד מהמפגש ShlomoYona


לא ידעתי למה לצפות.
לצערי נאלצתי לצאת לפני שהמפגש הסתיים, אבל מה שהספקתי לשמוע וללמוד היה מעניין ומהנה.

קיבלתי במפגש תשובות לכמה שאלות שהיו לי:
* הסיבה לתמציתיות והתהליך שעבר על גדי טאוב שהביא אותו לתוצאה בספר (כמו בתסריטים, טרנטינו הוא סוג של אידאל. הרעיון להשמיט פעלים ולהשאיר במשפטים את הנושא וללא נשוא)
* מה המסר שניסה להעביר בספר ובאילו כלים ספרותיים השתמש (מטאפורות: למשל המרכזית: הדירה של נוקי, שרשרת אסוציאציות: למשל הקידוש על היין, היין במתנה, קידוש על אוכל יפני, אוכל יפני וכו´, מילה מרכזית: טינופת, ועוד ועוד).

הבנתי רבות מהתגובות ומההסברים של גדי טאוב. את חלקן לא הבנתי. למשל, היה קורא שהעיר על הסתמיות שבחיי הדמויות. אני דווקא הסכמתי עם הניתוח הזה וחשבתי באופן דומה (אפילו כתבתי על זה בפורום פה כשהגבתי על הספר). גדי טאוב הגיב כאילו הקורא טען שהכתיבה סתמית או שהדמויות סתמיות והתגונן מפני דבר אחר לחלוטין.

בהחלט המפגש עורר אצלי מחשבות מחודשות על הספר.

אשמח מאד להשתתף במפגשים נוספים (ולהבדיל, להשאר עד סיומם).



שלמה יונה

Monday, July 27, 2009

הדוד פטרוס והשערת גולדבך מאת אפוסטולוס דוקסיאדיס


קראתי את הדוד פטרוס והשערת גולדבך מאת אפוסטולוס דוקסיאדיס ונהנתי מאד. אהבתי את השילוב שבין סיפור אישי של המספר, הסיפור של דודו המתמטיקאי והשילוב של מושגים ונושאים מתורת המספרים. הספר קצר, 172 עמודים, וקל לקריאה. הספר במקור נקרא Uncle Petros and Goldbach's Conjecture והוא תורגם על ידי אמיר צוקרמן וראה אור בהוצאת ספרי עליית הגג.

אמיר גוטפרוינד ב-nrg על הספר.


בספר יש השקפות עולם מנוגדות. מצד אחד זאת של אביו של הדמות המספרת שטוען ש-"הסוד בחיים זה תמיד להציב לעצמך מטרות ניתנות להשגה" ומצד אחד הדבקות של הדוד פטרוס להוכיח בגפו את השערת גולדבך. מעניין הוא שהמשבר הנפשי והמקצועי שמתואר בסיפור בגלל הגילוי של גדל על משפטים שלא ניתנים להוכחה ומאוחר יותר ההוכחה של אלן טיורינג שלא ניתן להבדיל א-פריורי האם משפט הוא בלתי ניתן להוכחה אלא אם מצליחים להוכיחו או להפריכו (אך כל עוד אין סתירה ואין הוכחה, פשוט לא יודעים), אפיין כנראה את מצבם של מתמטיקאים רבים באותה התקופה.

עוד מעניין השימוש במשפט של גדל כדי לתרץ אי עשייה מתמטית אצל הדוד פטרוס, מה שמכנה חברו של המספר, סמי, ענבי בוסר לפי המשל של אייזופוס.

מומלץ!

Sunday, July 26, 2009

שיחת משמעת מאת אליעזר יריב


קראתי את ספרו של אליעזר יריב, שיחת משמעת. הנושא חשוב ולא מטופל מספיק, להבנתי. נושא המשמעת בכלל והשלטת סדר ומשמעת והתמודדות עם בעיות משמעת בפרט אינם חלק כלל (אפילו לא חלק שולי) בתכניות להכשרת מורים. אין זה פלא שמורים מגיעים ללמד בכיתות ומוכים בהלם ונתפסים לא מוכנים בכל הקשור למשמעת.

בספרו זה של אליעזר יריב הוא מציע את שיחת המשמעת כתבנית או כשלד (כלי קיבול, במילותיו) שלתוכו יכול המורה (וגם התלמידים המדוברים יכולים) לצקת תכנים ומשמעויות לפי הצורך.

בין הנושאים המטופלים: תזמון השיחה, ברור העובדות, תקשורת לא מילולית, הבדלים ביכולת השיח בגילאים שונים של תלמידים, מקום השיחה, אסטרטגיות לפתרון בעיות, השלכות עתידיות ועוד ועוד.

הספר מלא בהסתמכויות על ספרות מקצועית ומראי המקום מועילים מאד.

במקרים שבהם המחבר הציע דוגמאות לשיחות ולמקרים בין תלמידים הורים ומורים הנושאים היו ברורים יותר.

על לא מעט מהטריקים ומפתרונות הקסם (לכאורה) שמזכיר המחבר קראתי בספרים שונים ומצא חן בעיני שהחומר הזה הולך ומתגבש אצלי מתוך קריאה אצל מחברים שונים, בגישותיהם השונות ובהקשרים השונים. כמה מהרעיונות קראתי בספרו של ריצ'ארד לאבוי, פריצת דרך במוטיבציה. רעיונות אחרים בספריהן של פייבר ומייזליש. נושא האלימות והתמודדות איתן נידון בהרחבה בספרים של חיים עומר, למשל, הסמכות החדשה.

ספר נוסף של המחבר שרכשתי בנושא משמעת וטרם קראתי הוא שקט בכתה, בבקשה!.

כרגיל עם הספרים שרכשתי מהוצאת רכס, איכות הדפוס היא בינונית מינוס. לא ברור לי מדוע הם גובים מחיר מלא בעבור הדפסה שנראית כמו צילום במכונת צילום משרדית.

ספר מעניין ומומלץ, כנראה בעיקר (או אולי רק) למורים ולהורים סקרנים בנושאיי הוראה (כמוני, למשל).

Thursday, July 23, 2009

סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות, אחותי

הורים יקרים,

יום א – מפגשון: שגרת בוקר הכוללת היום ספירה בשפה הספרדית!! כבר למדנו אנגלית, ערבית והיום שפה נוספת. הילדים התלהבו מאוד, ומיקה עזרה לי ללמד את כולם בכישרון רב!

חוויות השבת:

ילדים רבים סיפרו בעל פה מה עשו בשבת.

מעין גולדבורט הביאה פתק בו סיפרה על ביקור במוזיאון ג'ון דירלנד בכפר תבור, וכן במוזיאון המרציפן באותו המקום.

מפגש הבוקר: התחלנו עם "הטרומבון הצוחק" מאת פילמור, והמשכנו ישר עם "מארש תורכי" מאת וולפגנג אמדאוס מוצארט! סיפרתי בתחילה לילדים מעט על מוצארט, ואז האזנו ליצירה היפה, תוך כדי שאני מראה בעזרת הקלפים מתי מתחיל ונגמר כל חלק ביצירה.

בפעם השנייה שהאזנו ליצירה השארתי את הקלפים על הרצפה (בתקווה שהתגשמה שהילדים יעקבו במהלך השמעת היצירה אחר החלקים), ולימדתי את הילדים את התנועות, שבעצם בעיקר עוזרות להבחין בין החלקים השונים, ולהיות מודעים אליהם.

בפעם השלישית הזמנתי ילד אחד שיעקוב במקומי אחר הקלפים, בשעה שעשיתי את התנועות ביחד עם הילדים. במקביל הילדים שנשארו לשבת קראו בקול מתי התחיל כל חלק.

לאחר מכן אספתי את הקלפים, והוזמנו מספר ילדים לסדר את הקלפים לפי הסדר תוך השמעת היצירה.

כל מאמציי להוציא את הילדים החוצה עלו בתוהו, והבנתי שזה באמת מעניין אותם!

אז המשכנו בכך כמה פעמים, ואז יצאנו החוצה.

מפגש הצהרים: התחלנו עם "הריקוד ההונגרי" מאת ברהמס, שזכה להצלחה רבה בקרב הילדים!

הילדים רקדו, ולאחר מכן כמובן חילקנו את היצירה: ראשית בעל פה, כשאנו חושבים מתי מתחיל ומסתיים כל חלק, וכמה חלקים יש בכלל ביצירה, ובסופו של דבר נעזרנו בקלפים.

סיימנו (כפי שהבטחתי בשבוע שעבר) עם ספור תורה, והמשכנו עם עלילותיו של יוסף במצרים.

יום ב – מפגשון: שגרת בוקר (זוכרים? ספרנו בשפה הספרדית) + טיול מיחזור (ממש על הבוקר) + ריקודים!

מפגש הבוקר: התחלנו עם "החייל הקטן" מאת נינו רוטה, המשכנו עם "השעון הוינאי" מאת קודאי בליווי הקוביות שעזרו לנו לחוות את המקצבים ביצירה, וכמובן הגענו למוצארט: "מארש תורכי", כשהילדים ממש מתעקשים לחלק בעזרת הקלפים את היצירה. הם עשו זאת כמה וכמה פעמים.

המשך המפגש היה סביב הבלט "מפצח האגוזים": נזכרנו מה אנו יודעים על יצירה מורכבת ויפיפיה זו של צ'ייקובסקי, וגם האזנו שוב ל"ריקוד רוסי", אותו אנו מכירים כבר (היצירה לפיה אנו עושים את ההפעלה עם המצופים). האזנו לפתיחה מתוך הבלט, ומחר גם נאזין לה שוב על מנת לקשר את עלילת הספור לפתיחה ששמענו (קראו בהמשך). לבסוף סיפרתי להם את עלילת הבלט, והבטחתי כי מחר נאזין לקטעים נוספים מתוך היצירה (כגון: "ריקוד החלילים", "הריקוד הסיני", "ריקוד פיית הסוכר" וכו').

יצירה וזמן חצר: היום הילדים קיבלו דף שעליה צוייר גביע גלידה ו- 3 טעמי גלידה מופרדים. היה עליהם לגזור את החלקים, ולהדביקם ביחד על גבי בריסטול. מירב ישבה עם הילדים על העבודה שמטרתה היתה בעיקר הגזירה ותרגולה, ומחר יצבעו הילדים את ה"גלידה", וישימו בקלסרים.

מפגש הצהרים: ספור תורה – סיימנו לספר את ספר בראשית! בשעה טובה ומוצלחת! היה מעניין לכולנו, וכולי תקווה כי הילדים ייקחו איתם את הסיפורים הלאה בחייהם כחלק מתרבותם ומהעם והדת אליהם כולנו משתייכים.

יום ג – מפגשון: עסקנו בשגרת הבוקר, ושמנו לב שמחר מתחיל חודש חדש! חודש אב!

ספרנו כמובן בשפה הספרדית, אבל נזכרנו גם בשאר השפות, וספרנו בכולן!

כפי שאנו אוהבים לאחרונה להתחיל את הבוקר – התחלנו שוב בריקודים, ואז האזנו שוב לפתיחה של הבלט "מפצח האגוזים", וכן לקטע הקרוי "מארש".

מפגש הבוקר: מייד לאחר ארוחת הבוקר הכנו הכל על מנת "לפתוח את המטבח", והיום הכנו ביחד ...

כדורי שוקולד פשוט מצויינים! כל הילדים השתתפו בתורם בהכנות, וההתרגשות היתה גדולה (גם שלי ...) לראות את הסיר המלא ב"מרק שוקולד" (500 גרם שוקולד נמסים בתוך שמנת מתוקה היו בהחלט מחזה מרשים!).

הילדים הכו במערוכים בעוגיות "פתי בר" בתוך שקיות ניילון, ופוררו אותן לפירורים.

לבסוף הגיעו הילדים ליצור את הכדורים עצמם ולגלגלם בתוך קוקוס.

זה לקח זמן רב (כמעט שעה!), ולכן רק שוחחנו מעט על "מפצח האגוזים", ויצאנו לחצר לסיים את היצירות.

יצירה וזמן חצר: הילדים שהכינו אתמול את גזירת הגלידה צבעו היום את כדורי הגלידה וקישטו אותם ב"סוכריות צבעוניות", שהן למעשה קליפות ביצים מפוררות וצבועות. הילדים שטרם גזרו את הגלידה עשו זאת היום וסיימו את היצירה.

מפגש הצהרים: התחלנו עם חזרות למסיבה, וסיימנו בתקציר של עלילת "מפצח האגוזים", תוך שאנו מאזינים לחלקים נוספים בבלט היפה של צ'ייקובסקי. הילדים אהבו זאת מאוד, ורקדו במהלך כל ההשמעה, והביעו עצמם. שמנו כמובן דגש על נושא כל חלק ביצירה, והיה באמת מקסים!

יום ד – יום חופשי

יום ה – מפגשון: שגרת הבוקר+ סגירת הספריה!

מפגש הבוקר: מסיבת יום הולדת לשוהם!

מפגש הצהרים: "מפצח האגוזים" מאת צ'ייקובסקי: התחלנו את המפגש עם האזנה חוזרת ליצירות מתוך הבלט, ולאחר מכן עברנו לטלויזיה, וצפינו בתחילת הבלט.

ביום ראשון נמשיך בצפיה ומקווה שגם נסיים.

הילדים נהנו מאוד לצפות, והתעניינו מאוד בהאזנה ליצירות שהושמעו ברקע, בדמויות שראו ובעלילה.

הם ממש התאכזבו כשכיביתי את המכשיר, אבל הבטחתי להמשיך בשבוע הבא!

בשבוע הבא נמשיך בשל ההתלהבות והעניין הרב של הילדים בנושא המוסיקה, אבל במקביל נעשה מספר דברים נוספים:

נתחיל נושא נפרד של ספורט וכן נערוך חזרות לקראת מסיבת הסיום!!

נושא הספורט יכלול המון משחקי ספורט היתוליים ותחרויות כייפיות שיכללו שימוש בחישוקים, בכדורים, בכסאות וכו'. יהיה כיף וספורטיבי מאוד!!

מבקשת מאוד לקחת בחשבון כי גננו מקסים אבל קטן, ולמסיבת הסיום נוכל להזמין רק את ההורים.

חם מאוד בימים אלו והצפיפות צפויה להיות גדולה.

אנא השאירו את האחים ואת שאר בני המשפחה בבית.

יש לכם עוד זמן רב, ומקווה כי תוכלו להערך עם שמרטפים בהתאם.

תודה מראש על שיתוף הפעולה!

היום חגגנו לשוהם יום הולדת 4!

מזל טוב לחמוד ולמשפחתו!

ב- 7/8 נקיים בגן פעילות יוגה הורים-ילדים.

פרטים בהמשך!

אנא שריינו יום זה!

מחר יכהנו מעין ל. ולליב כהורי השבת לאחר פעילות מגלשות המים!

על עריכה לשונית בהוצאות הספרים

לאה צבעוני כותבת ב-ynet על העריכה הלשונית בהוצאות הספרים.
אין לי אלא להסכים עם מה שהיא כותבת.
עוד הייתי מוסיף שהעברית בפיהם של מגישי החדשות ברדיו ובטלוויזייה בפרט ושל המגישים בכלל בתקשורת המשודרת היתה טובה, גבוהה ונכונה, ככל הנראה המאזינים והצופים היו גם הם לומדים לדבר כראוי.


Tuesday, July 21, 2009

אחוזת דג'אני מאת אלון חילו


הנה מה שכתבתי בפורום הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים על הספר שזכה בפרס ספיר (שמאוחר יותר גם נלקח ממנו), אחוזת דג'אני מאת אלון חילו:


אחוזת דג´אני (הורס!! הורסן!!) ShlomoYona


שמחתי לקרוא את הספר שזכה בפרס ספיר השנה.

אהבתי את האתגר בקריאה של עברית שאבד עליה כלח.

אהבתי לקרוא עלילה כפי שהיא נראית מנקודות מבט שונות לחלוטין. מעניין איך רואה את הדברים קלווריסקי ולעומתו איך הדברים נראים מבעד לעיניו של צלאח הלוקה בנפשו.

אהבתי את הקטעים שבהם נתערבבו בדייה ואמת, מציאות ודמיון, עובדות והזיות. זה החזיק אותי במתח עד שהבנתי האם אכן כך היו הדברים או שהמחבר היתל בי.

הייתי שמח מאד לו המחבר היה מוסיף את נקודת מבטה של האם (ולא באופן סובייקטיבי כפי שמציגות שורות היומן של צלאח או של קלווריסקי) גם המציאות מנקודת מבטה של האדונית מסקרנת אותי מאד.

היה מפתיע ומרענן (וגם בוטה למדיי) לקרוא על קורותיו של אדם ועל העלילה שנגזרת מקורותיו, שמונע בעיקר (שלא לומר לחלוטין) על ידיי יצרו המיני. המחשבה שמפעל התיישבותי ברוח חובבי ציון קם לו אך ורק בגלל משיכתו המינית הבלתי נשלטת של קלווריסקי לעפיפה (ואולי משיכה זאת התעצמה מאד בגלל צחיחותה (המינית), כלשונו, של אשתו שמכונה האדונית) מעוררת גיחוך מצד אחד ומצד אחר מעוררת תהיות כמה מפעלים חשובים ומשמעותיים קמו בגלל נסיבות דומות או מניעים דומים...

אני חושב שההתנבאויות לכאורה על עתידם המר של הערבים המקומיים ועל כיבושם לכאורה על ידי המתיישבים היהודיים לא הוסיפו דבר ולא תרמו ויש בהם סוג של פופוליזם זול. אם יש פה משהו מעמיק יותר בעיניהם של קוראים אחרים, אני סקרן לקרוא וללמוד מה הם מוצאים בזה מנקודת מבטם.

בסך הכל הספר היה קריאה קלה ומשעשעת, וכאמור מפתיעה, מפתיעה לטובה.

אני יכול לומר שבקנה המידה שלי זה לא הספר הכי טוב שקראתי השנה, אבל לשמחתי אינני צריך לחלק פרסים וציונים על ספרים אלא רק להביע את דעתי.



שלמה יונה

קישרתי למעלה בקישורים על הזכייה בפרס ספיר ועל ביטול הזכייה לדיונים באתר האייל הקורא. הדיונים מרתקים לטעמי. הם נוגעים בפוליטיקה שמסביב וכלל לא בתוכן הספרותי או בספר כיצירה ספרותית. מוזר. דיונים שמהותם ספרותי יותר אני מקווה לקרוא בפורום הקוראים הראשונים. נחכה ונראה.

והנה עוד תוספת שכתבתי על התרשמותי מהספר בפורום של ידיעות ספרים:

על ההתנשאות ShlomoYona


שכחתי לכתוב שקלווריסקי לא רק מונע בעיקר מינית בפעולותיו אלא גם מראה צד של אדם שאינו מגלה הערכה לנשים אלא לצורך שימוש הגברים (צורך מיני, לצורך חברה או שיחה או לכלכלת הבית והמשפחה). הביטויים הציוריים שבאים מבין דפיי יומנו על תובנותיו על הנשים הצחיקו אותי עד דמעות. הצחוק והשעשוע לא בא דווקא מתוך הסכמה או מתוך הזדהות עם הכתוב אלא עם האבסורד והגיחוך. זה כל כך מגוחך עד כדי שעשוע. ממש סיטקום!

ההתנשאות כלפי הערבים (הערביאים לפי לשון הספר) ותרבותם נלעגת בעיני באותו האופן וקראתי את הדברים בשעשוע.

גיבור סיפור שהוא חזיר שוביניסט, סקס-מניאק וגזען ובה בעת "פאר" התרבות המזרח אירופאית של התקופה ההיא וסמל לחומר האנושי של אנשי חובבי ציון -- זה משהו!! הרגשתי שזה מעין קרוב משפחה של ארצ´י בנקר.

אני לא מאלה שחושבים שספורת טובה צריכה להיות בהכרח עם מסרים ועלילה שהם חינוכיים ואני כלל לא נכנס לנושאים הפוליטיים שמעטרים כל דיון ציבורי בספר שיצא לי לשמוע עליו או לקרוא אותו (וזה מצער כי נראה לי שממעיטים לדבר בתוכן של הספר כיצירה ספרותית ומרבים להתכתש בזירה הפוליטית והפסאודו תרבותית שכנראה שם רגילים יותר אנשים להביע דיעה מאשר בנושאים של ספרות ושל יצירה). לא אכפת לי מהמסר הפוליטי שיש או שאין בספר. לא אכפת לי אפילו אם הסופר כתב על נושא ועל דמויות ועל מציאות כאלה כדי למצוא חן או כדי שלא למצוא חן בעיני הקהל בארץ ובעולם. אכפת לי שנהנתי מהקריאה.




שלמה יונה

Archie Bunker



Sunday, July 19, 2009

הזדמנות אחרונה לראות מאת דגלס אדמס ומארק קרווארדיין


בציפייה רבה חיכיתי לקרוא בספרו של דאגלס אדאמס (עם מארק קרווארדיין ), הזדמנות אחרונה לראות. וכשקראתי, התאכזבתי מעט. הספר אכן משעשע ומחכים ומלמד, אבל ההומור צפוי (לטעמי) והחומר הנלמד ידוע כבר (לי הוא כבר היה ידוע) ואפילו, וזה כבר מצער מאד ולא בגלל הכותבים, לא עדכני, כי מצבם של חלק לא מבוטל מבעלי החיים המדוברים הורע מאד, וחלקם כבר נכחדו ככל הידוע לי (לדוגמה, דולפיין הבאיג'י). מסקרן

מדובר בתרגום של ירון בן עמי ל-Last Chance to See.

אינני שותף לאהבה חובקת העולם של רבים לסגנון כתיבתו ולהומור של אדמס. לא אהבתי לקרוא את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (לא את התרגום לעברית ולא את המקור באנגלית. וקראתי את שניהם פעמיים!! ולא נהנתי...). גם הפעם ההומור שלו לא שבה אותי ובמהלך הקריאה הרגשתי כאילו אני קורא להגים ולהגים ואין ממש סיפור. ואכן חושבני שהיה ראוי יותר שהטקסט ילווה תכנית טלוויזיה או ישמש בתסכיתי רדיו (וכשחיפשתי על אודות הספר גיליתי שהספר מבוסס על סדרת תסכיתי רדיו!!) מוויקיפדיה למדתי רבות על אודות הרקע לספר.

והנה כתבה בוואינט על הספר.

והנה מה שכתבתי בפורום הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים:

מה הסיבה לספר הזה דווקא עכשיו? ShlomoYona


הספר נכתב ב-1990, ומבוסס על מסעות מכמה שנים קודם לכן. הוא לא מעודכן כל כך (המצער הוא שחיות רבות כבר נכחדו ומצבן של האחרות הורע מאד) ואפילו בהוצאה הספר ראה אור לפני מספר שנים. מדוע הוא "עובר החייאה" עכשיו?

אכן הספר משעשע ומצחיק (מה שקורה במפגשים עם האנשים מעלה גיחוך הרבה יותר מההתבדחויות בכל הקשור למסעות עצמן ולחיות שבהן הוא פוגש, לדעתי). אני דווקא אינני נמנה על שוחרי אדמס. אפילו את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (שאותו קראתי פעמיים באנגלית ועוד פעמיים בעברית) לא מצאתי מצחיק ומשמעותי (נונסנס היא אכן הגדרה ראויה לסוגה).

ספר משעשע גם (אבל לא מצחיק כלל) וחשוב הרבה יותר, לדעתי, הוא "חם שטוח וצפוף" של תומס פרידמן, שמסביר איך הגלובליזציה והמודרניזציה חברו להן יחד להרס שיטתי ובלתי נמנע של כדור הארץ והוא גם מסביר יפה את הכלכלה ואת הפוליטיקה של התהליכים הללו. מה שיפה בספרו של פרידמן הוא שיש גם חזון והצעה לפתרון וגם נסיון להציע כיצד להביא אותו מהכח אל הפועל. ועוד יתרון שלו הוא שהספר של פרידמן עדכני.



שלמה יונה

חם שטוח וצפוף

והנה עוד משהו שכתבתי בפורום של הקוראים הראשונים:

מעניין הוא שלאחרונה יש ShlomoYona


סדרות טבע רבות מאד שמציגות בעלי חיים באמצעות זאולוגים וזאולוגיות יפי גוף, משעשעים, שנונים והרפתקניים למדיי. צפיתי בכמה כאלה בערוצים של אנימל פלנט ושל הנשיונל גאוגרפיק.

כשקראתי את הספר של דגלס חשבתי במיוחד על הסגנון של גף קוריין מאנימל פלנט.

משיחות עם מכרים ועם ידידים על הספר גיליתי כי אני מיעוט קטן וזניח של כאלה שאינם מעריכים את כתביו של דגלס אדמס. אפילו למדתי כי בארה"ב ישנם מורים לשפה שנותנים משימות לתלמידיהם לקרוא את הספר הזה. כנראה כדי שיקראו משהו שנחשב בעיניי הנוער עדכני ומשעשע (נו... אדמס...) ויחד עם זאת כתוב באנגלית יפה (יחסית) ומסופר על נושאים חשובים (חיות נכחדות, מקומות בעולם וגם לא מעט אנתרופולוגיה משעשעת וסטראוטיפית למדיי, לטעמי).


שלמה יונה

JEFF CORWIN

המציאות בסין כפי שמתאר המחבר שונה למדיי מהמציאות בסין כיום. תומס פרידמן כותב על כך רבות באמצעות חוויותיו שלו וההבדלים שמצא בין ביקוריו במהלך השנים בסין.

ולקראת סיום, קצת שפה, עריכה ותרגום בספר:
  • בעמוד 10 כותב המתרגם "קופאים" ומייד הערת עריכה בסוגריים מרובעים "פרימאטים" ואילו בעמוד 15 כותב המתרגם קקפו ומייד הערת עריכה "תוכיליל". לא הבנתי את חוסר העקביות. מדוע שלא לבחור תמיד את המונח העברי ולציין בהערת עריכה את המונח הלועזי או להיפך? מה הסיבה לעשות פעם כך ופעם אחרת לעשות אחרת?
  • בעמוד 148 כתוב "סאון" ונדמה לי שהכוונה היתה לכתוב "שאון" וזאת טעות כתיב.


לסיכום,הספר בסדר, ואני סבור שכמעט כולם יאהבו אותו מאד ושדווקא אני הוא יוצא הדופן שלא נהנתי מהסגנון. נו טוב.

לא אהבתי, אבל בכל זאת מומלץ. (אני ממליץ בכל זאת הרבה יותר על הספר של פרידמן).