קראתי את ספרו של איש האשכולות הידוע (בארץ בעיקר כפסיכולוג התפתחותי/חינוכי) לב ויגוטסקי, חשיבה ודיבור. נדמה לי שישנה הסכמה כי זהו ספרו החשוב ביותר של האיש. בספר הזה ישנה ביקורת עניינית ומעמיקה של ויגוטסקי על התיאוריות של ז'אן פיאג'ה. יפה מאוד שבהוצאה בעברית חשבו לצרף גם את תגובתו של פיאג'ה. הדיו ןשל ויגוטסקי בתיאור התיאוריה של פיאג'ה, הביקורת עליה ואח"כ התגובה של פיאג'ה מחכימות ומעניינות. גם התרבות והאופן שבו כל אחד מהאישים מציג את תורתו של השני וגם האופן שבו הביקורת מתבצעת כל אלה מאלפים בעיני וצריכים לשמש דוגמה ומופת.הטקסט אינו קל לקריאה והתוכן אינו חומר פשוט. זה לא ספר קריאה וגם בקבוצה של ספרי העיון זאת לא בדיוק קריאה של מדע פופולרי. זה hard core של פסיכולוגיה חינוכית אבל היופי פה שאין פה מלל ריק וחסר תוכן רק כדי לכתוב באופן פסאודו מדעי כדי להפחיד את הקוראים ולהרשים אותם. ההפך הוא הנכון -- יש פה מאמץ גלוי לכתוב בשפה נהירה כדי להסביר רעיונות (רעיונות פורצי דרך בזמנו, אין לשכוח זאת).
עידן ויסמן על הספר באתר נוריתה. ההסבר יפה וברור ומאוד מפתה לקרוא בספר לאחר ההסבר הזה. למעשה, זה ההסבר שגרם לי לשאול את הספר מהספרייה ולקרוא בו מלכתחילה!
מרתקת אותי הטענה (והפיתוח וההנמקה) של ויגוטסקי (והופתעתי שפיאג'ה נוח מאוד גם עם אותה הטענה) שמידה מסויימת של אוטיזם היא דבר נורמלי אצל כל אדם. מעניינת הטענה (שוב, שוררת פה הסכמה בין השניים) שכל התנהגות היא התסגלות ושהסתגלות היא תמיד סוג כלשהו של שיווי משקל (יציב או לא יציב) בין הטמעה והתאמה.
הדיון בדיבור אגוצנטרי עניין אותי מאוד. אהבתי את הדוגמה של פיאג'ה בתגובתו לויגוטסקי: הרי כל מרצה מתחיל מגלה במוקדם או במאוחר שההרצאות הראשונות שנשא היו בלתי מובנות משום שהוא דיבר בהן אל עצמו, כלומר התייחס רק לנקודת המבט של עצמו. רק בהדרגה ובקושי רב מתחוור לו שלא קל להכנס לנעליהם שטרם למדו מה שידוע לו על נושא השעור.
אני מאמין ברעיון של ויגוטסקי שיש תחום של התפתחות שבו יש את הכלים לבצע פעולה אולם אין עדיין את העצמאות לבצע אותה ושזה תחום שבו אם הילד יקבל עזרה ויצליח לבצע את המשימה אזי קל וחומר שיש לו את היכולת ואת האפשרות לבצע אותה באופן עצמאי בעתיד. אם ילד מסוגל לקבל עזרה וכתוצאה מכך לבצע מטלה אני מאמין שיש בו את כל מה שנדרש כדי לבצעה באופן עצמאי בעתיד. אני אינני חושב שרובם המכריע של התלמידים שמוצאים את עצמם ב-4 יחידות לימוד ובשלוש יחידות לימוד במתמטיקה סובלים מנחיתות ביכולות מתמטיות. אני מתרגז כשאני שומע מורים שמדברים על תלמידים ש-"לא מסוגלים" וש-"אסור לדרוש מהם". אם אותם תלמידים מצליחים עם עזרה אני מאמין שיצליחו לבד. לדעתי, חסר להם בסיס איתן ומוצק. לדעתי חסרים להם שלבים רבים כדי לטפס עליהם הלאה בהמשך הנושאים שהולכים והופכים מורכבים יותר, תלויים יותר בבסיס ומופשטים יותר ויותר. אני מאמין שיש לעזור לתלמידים להשיג ואח"כ לוודא שיש להם ייצוג פנימי מתאים של תפיסות ושל מושגים, שיש בידיהם דוגמאות חיוביות ושליליות להגדרות ושהם מסוגלים לשלוף את אותו ייצוג פנימי בהקשר המתאים, ולעשות שימוש באותן דוגמאות ולבצע בהן מניפולציות לפי המקרה שלפניהם כדי לקשור בין אותו ייצוג ואותן דוגמאות שברשותם לבין התפיסות המופשטות ואותם מושגים מתמטיים. זה דורש השקעה והבנה אבל זה לדעתי פתרון טוב לעין שיעור מלתייג את אותם התלמידים בכינויים שונים ומשונים החל מטפשות וכלה בעצלות. במתמטיקה יש שפה שיש להכיר ויש לדעת לעשות בה שימוש ויש להכיר את התפיסות שלה ולדעת לייצג אותן ולהשתמש בהן ולהתבטא באמצעותן. אפשר לתת לתלמידים אלה טריקים מפה ועד להודעה חדשה שאולי יסייעו להם לגרד את הניקוד הנדרש במבחני הבגרות אבל מתמטיקה ככל הנראה הם לא ילמדו מזה.
אני מלא בסקרנות לחקור וללמוד על מה שפיתחו כתוצאה מהתיאוריות של ויגוטסקי לרבות העבודות של פויירשטיין וההתפתחויות בהעשרה אינסטרומנטלית. אמשיך לקרוא ולהשכיל בנושא.
הספר מומלץ למי שצריך לצורך הכשרתו והשכלתו להבין את עבודתו של ויגוטסקי ולהעריך את ההבדלים בינה לבין העבודה של פיאג'ה. ממה שאני למד מספרות שאני קורא ומהתבטאויות גם של אנשים באקדמיה, נדמה לי שהרוב בוחרים לקרוא סיכומים והתרשמויות של אחרים שכבר נגועים בהטיות ובשינויים כאלה ואחרים של הטענות המקוריות שהעלה האיש, מאשר להתמודד עם הטקסט המקורי ולהבין מהמקור למה התכוון המשורר.
כאמור, הספר אינו קריאה קלה, אבל למי שיש עניין בתחום וסבלנות לקרוא אני חושב שהקריאה מאוד מתגמלת.
No comments:
Post a Comment