השוואת תוכניות לימוד במתמטיקה בבתי הספר היסודיים

יש "מחקר" שמשרד החינוך הזמין ממכון ויצמן כדי לסקור את שש השיטות להוראת מתמטיקה בבתי הספר היסודיים. להלן הדו"ח של "המחקר":  http://mathcenter-k6.haifa.ac.il/tal/curricula_evaluation_weizmann.pdf

אני מופתע מכך שלא הצלחתי למצוא תגובות של מחברי השיטות השונות למסמך הזה. מי שיודע ויכול לתת לי מראי מקום וקישורים, יבורך.


ובכל זאת, מצאתי תגובה של משרד החינוך: http://mathcenter-k6.haifa.ac.il/mafmar/textbooks_response180309.pdf.


מעניין...

שני ספרים שעלו על הכוונת שלי

שני ספרים שעלו על הכוונת שלי:

• האם אלוהים הוא מתמטיקאי? מאת מריו ליביו
• צופן העתיד מאת דוד פסיג

אני מתעתד לשאול אותם מהספרייה עוד השבוע. לשם כך אני צריך לסיים שני ספרים אחרים ששאלתי וטרם קראתי. נו, יש מה לעשות...

מה קראתי בסופ"ש

בסופ"ש קראתי "חשיבה ודיבור" מאת לב ויגוטסקי. תיאוריה של פסיכולוגיה חינוכית התפתחותית שהיתה פורצת דרך במאה הקודמת במיוחד כשהתעמתה עם התיאוריות של פיאג´ה. מעניין לראות כמה דברים יפים צמחו מהתאוריה הזאת, למשל, העשרה אינסטרומנטלית (פויירמן ושות´).

על הקרוס טריינר אני קורא השבוע את ספרו של מל לוין "כל ילד חושב אחרת".

לחובבי ספרים על אודות המתמטיקה ועל הסטוריה של המתמטיקה, אז יש למריו ליביו (מי מכיר אותו מקורסים בפיסיקה בטכניון? בטח מעטים הסטודנטים שלמדו בטכניון ואינם מכירים את האיש) ספר חדש (עם שם "מסחרי" ופרובוקטיבי) בהוצאת אריה ניר "האם אלוהים הוא מתמטיקאי?"

יש מי שזוכר שמריו ליביו כתב גם ספרים פופולריים נוספים בנושאים מתמטיים: "חיתוך הזהב" ו-"שפת הסימטרייה".

השתלטות עויינת מאת ג'וזף פיינדר

קראתי את ספרו של ג'וזף פיינדר, השתלטות עויינת. קיבלתי אותו מידיעות ספרים במסגרת מועדון הקוראים הראשונים.

הנה מה שכתבתי על הספר בפורום הקוראים הראשונים:

השתלטות עויינת (הורסן!)

ShlomoYona

אחרי ששודלתי מאחורי הקלעים לתת הזדמנות נוספת לספר, כי הוא לא "התניע" בתחילה, לקחתי אותו איתי לקריאה על הקרוס טריינר השבוע (ד"ש לטיילור!!) ואכן ההתנעה עברה בשלום.

ספר הרפתקאות, מותחן לכאורה, כי לא הרגשתי מתוח במהלך העלילה. הסיפור נחמד, לא יותר מידי צפוי אבל לא מפתיע גם כן. נחמד לקריאה תוך כדי ספורט (או טיסה...).

מצד אחד הגיבור בספר מנסה להקרין מוסריות גדולה ורדיפה אחרי הצדק ומצד אחר אין לו בעייה לכופף את החוקים ואת המוסר כשזה נוח לו. למשל, אין לו בעייה להשתמש מאחורי גבו של מעסיקו במשאבי החברה הפרטית לצרכיו האישיים (סיפוק סקרנותו, חיפוש אחרי אחיו וכו´) גם אין לו בעייה לשדל עמיתים לעבודה לעשות כן בתמורה ל-"הפקדה בבנק הטובות של ניק קלר...". מלבד הצדקנות המדומה והמוסר הכפול, זה ספר חביב.

התחכום בתחום רשתות המחשבים, המחשבים והתוכנה לא היה מי יודע מה... כנ"ל בתחום האזעקה, אף על פי שנראה לי שהמחבר הרגיש שדווקא הוא כתב על שיא החידושים וההמצאות (את זה הסקתי מפרק התודות בסוף הספר).

בסדר. נחמד. לא רע. (את "מודדים את העולם" אהבתי ממש)


שלמה יונה

הנה קישור לביקורת על הספר: סיגל ריבה, חדשות 2.

 

לסיכום, ספר טיסה חביב.

מודדים את העולם מאת דניאל קלמן

קראתי בהנאה את הרומן המשעשע על אודות גאוס והומבולדט מאת דניאל קלמן (המקור בגרמנית, התרגום לעברית של יפתח הלרמן-כרמל ושל עדינה שטרן), מודדים את העולם. קיבלתי אותו בחבילת הספרים של חודש נובמבר מקהילת הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים.

תלמה אדמון על הספר ב-nrg
אבנר שפירא בעכבר העיר על הספר
פאר פרידמן ב-nrg



נהנתי מהקריאה בספר מאוד. בתור חובב מתמטיקה קראתי רבות על אודות גאוס אבל מעולם לא כך! גם על הומבולדט קראתי, אבל לעין שיעור פחות. מפתיע מאוד שבכל לימודיי במערכת החינוך בארץ לא הזכירו את שמו אפילו פעם אחת. אני מקווה שהיום המצב שונה. האדם באמת תרם רבות למדע ואפילו למדעים שונים ומדובר בתרומות משמעותיות מאוד. הקריאה על קורותיהם ועל חייהם ממבט מאוד אישי מציצני ופרטי, תוך חיטוט בהרגלים הקטנים שלהם בשגרת היום ובטרדותיהם, ההתעסקות ביחסיהם (המיוחדים) עם אנשים סביבם ויחסם למצב הידע של האנושות בזמנם -- כל אלה הופכים את הסיפור שמעניין כשלעצמו מעניין עשרות מונים כאשר מדובר בשני ידועים מסדר גודל עולמי שכזה.

כמה  ששני גיבורי הספר שונים זה מזה -- והם שונים מאוד, בספר הצליח המחבר לשרטט קווים דומים באופיים ובהתנהלותם. זה היה מעניין ומרתק.

הטיפוס על ההר הגבוה שכמעט וגבה את חייהם של הומבולדט ושל בונפלאן היה אחד השיאים הספרותיים לדעתי של הספר מרגע שבונפלאן הרגיש שיש לו כמה עותקים והתאור שלהם והאופן שבו אלה התקיימו בעיני רוחו מאוד הזכירו לי בכלל את הצורה לספר את הסיפור ואת הצורה שהדמויות מדברות על עצמן בכלל לאורכו של הספר כולו. הנה מעמוד 133 למדים להכיר את השכפולים הללו:

"בונפלאן שם לא שהוא עצמו עשוי למעשה שלושה אנשים: האחד הוא זה שהולך, השני מביט בזה שהולך, והשלישי מוסיף עך כך פרשנות תמידית בשפה לא מובנת."

התחביב שנפוץ מאוד להכניס שמות של פילוסופים ושל אנשי רוח כדי "להרים" טקסט מוצא ביטוי גם כאן (פאר פרידמן ב-nrg, שאותו קישרתי למעלה, קורא לזה ניימדרופינג אובססיבי). אבל בחן. זה כמעט ולא מפריע ואולי אפילו מוסיף. כך לדעתי.

מומלץ ביותר!!

ציורים חדשים שקיבלתי מאביב

אביב צייר לי המצאה שלו

קבלות תדלוק המכונית

החלטתי לתעד את צריכת הדלק של המכונית החדשה. הנה שתי הקבלות הראשונות שיש לי מתדלוק המכונית.

ב-20 באוקטובר 2009 מלאתי 59.565 ליטרים של דלק אשר הספיקו לנסיעה של 602.1 קילומטרים. מתקבל יחס של 10.108 קילומטרים לליטר (9.89 ליטרים למאה קילומטרים).

ב-29 באוקטובר 2009 מלאתי 55.605 ליטרים של דלק אשר הספיקו לנסיעה של 603.7 קילומטרים. מתקבל יחס של 10.857 קילומטרים לליטר. (9.21 ליטרים למאה קילומטרים).

הבחנות:

1. תדלקתי רק לאחר תשעה ימים (לצערי, לא תעדתי את צריכת הדלק עד התדלוק העצמי הראשון שלי, הרי המכונית הגיעה עם מיכל מלא כשרכשתי אותה).
2. התחלתי לנהוג באופן אשר מאפשר צריכת דלק חסכונית יותר.

אני חושב שאם אצליח להתאים את משטר הנהיגה שלי כך שאקבל צריכת דלק ביחס של 12 קילומטרים לליטר (שמונה ושליש ליטרים למאה קילומטרים) זה יהיה יפה, ביחס לסוג המכונית. אחכה ואראה עם הזמן.

המחיר הנקוב, ד"א אמור להיות מחיר המקסימום המותר, כי יש לי הסדר עם תחנת הדלק עם כרטיס תדלוק שלהם, והמחיר המוזל אמור להיות זה שתופס בחיוב הכרטיס... איך זה יוצא שעם הקבלה רשום מחיר אחד ואני מחוייב במחיר אחר, את זה אינני יודע... המחיר לפי משרד האנרגיה הוא 6.19 ש"ח לליטר דלק אוקטן 95. אני צריך לברר את זה בתחנה.

פסיכולוגיה בחינוך 2001 מאת אבנר זיו ונעמי זיו

קראתי בסקרנות רבה את הספר מרחיב הדעת פסיכולוגיה בחינוך 2001 מאת אבנר זיו ונעמי זיו. למדתי רבות.

פרקי הלימוד

מבוא	המבוא מציג את תחום הפסיכולוגיה בכלל ואת התחום המקצועי של הפסיכולוגיה החינוכית בפרט, ומתאר את הנושאים המרכזיים בתחום, שיטות איסוף הידע הנהוגות בו וקהל הצרכנים שלו.
פרק 1	גורמי הנעה: הפרק עוסק בגורמים הפנימיים המשפיעים על הלמידה, כגון מניע ההישג, הסקרנות, הדימוי העצמי וכד', באופן שהם משפיעים על הלמידה, בגורמים להתפתחותם ובדרכים לשינויים.
פרק 2	גורמים הכרתיים: הפרק דן בהשפעתם של גורמים קוגניטיביים על הלמידה. מוצגות בו תאוריות המציגות את התפתחות ההכרה, המשכל, הזיכרון, היצירתיות ועוד, ונדונות בו שאלות יסוד הקשורות לגורמים אלה וליישומיהם בתחום הפסיכולוגיה החינוכית.
פרק 3	גורמים חברתיים: הפרק מציג את מכלול ההיבטים החברתיים של חיי הכיתה, והשפעתם על הלמידה. במסגרת זו מוצגים נושאים כגון: קבוצה ולכידות, נורמות וקונפורמיות, תחרות ושיתוף פעולה.
פרק 4	למידה: בפרק זה מוצגות תאוריות מרכזיות וותיקות בתחום: התאוריות הביהביוריסטיות ויישומיהן בהוראה והתאוריות ההכרתיות-פנומנולוגיות. כמו כן מתוארים בפרק תהליכים מרכזיים שמייעלים את הלמידה בבית הספר כגון: למידת גילוי, העברה ועוד, ומולם גורמים המקשים על הלמידה, כגון ליקויי למידה לסוגיהם.
פרק 5	בית הספר והמורה: פרק זה מתמקד במורה – תפקידיו, הגורמים לבחירתו בהוראה, דרכי ההתמודדות שלו עם בעיות משמעת ואלימות, ושיטות הוראה שונות.

הספר הזה ביחד עם ספרה של עדנה כצנלסון, דיאלוג עם ילדים ויחד עם הספר פסיכולוגיה של הילד והמתבגר מאת שאול סולברג מרחיבים מאוד את אופקיי. אני מנסה להרחיב עוד את הידע גם בלימודיי במכללת בית ברל במסלול להכשרת אקדמאים להוראה (הוראת מתמטיקה לחינוך העל יסודי) וגם בקריאה עצמאית על נושאים אחרים בחינוך מתמטי, הוראה, למידה, חינוך, המוח ועוד.


מומלץ.

עבודות שקיבלתי מסיון

סיון נתנה לי עבודות שהיא הכינה בגן:

ההוכחה והפרדוקס מאת רבקה גולדסטיין

קראתי את ההוכחה והפרדוקס מאת רבקה גולדסטיין. הנושא מרתק: משפטי האי-שלמות של קורט גדל וסקירה של חייו ועבודתו של קורט גדל יחד עם פיקנטריה על אנשים מפורסמים שבאו איתו במגע (למשל, אינשטיין). למעשה, הספר כתוב ביבושת מסויימת וממש ממש היה לי קשה להתרכז ולקלוט את המידע. יש ספרים הרבה יותר מוצלחים בסוגה הספרותית הזאת של תיאור אנשי מדע וחייהם. אחד הטובים ביותר שקראתי היה האיש שאהב רק מספרים מאת פול הופמן.

הסיפור של גדל מרתק (ולא בגלל האופן שבו המחברת מספרת אותו, לצערי) והפרסומים שלו הכו בתדהמה את הקהילייה המדעית בכלל ואת אנשי המתמטיקה בפרט. זה היה גדול. נהנתי לקרוא את הזעזועים שגרמו המשפטים של גדל בספרים רבים שנושאם הוא הסטוריה של המתמטיקה והציגו יפה ובאופן מעניין את זה הופמן בספרו על ארדש, רון אהרוני בספרו על מתמטיקה שירה ויופי ובספרים אחרים. הנה כמה קישורים על ספרו הנהדר של אהרוני: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3496492,00.html וגם זה http://www.poetryplace.org/monthpoet2-may08.html.

אולי לי בתקופה הזאת קשה יותר לקרוא ואני מתייחס לכתיבה של המחברת ככתיבה מסורבלת.. ואולי זה לא רק אני. אבל המידע שבספר חשוב ומעניין (רק חבל שהוא מוצג כל כך יבש...).

• יקי מנשנפרוינד בהארץ על הספר
• טל כהן על הספר (ועל עוד כמה ספרים, מוצלחים יותר, לטעמי)
• הצופה על הספר
• 
  

מזוודה על השלג מאת אולה גרויסמן

קראתי בהנאה את ספרה של אולה גרויסמן, מזוודה על השלג. בבחירת השם לספר השתתפו גם קהילות הקוראים של ידיעות ספרים אשר קיבלו את הספר בגרסה שלפני הדפוס, הגרסה האלקטרונית. היה משהו מרגש מאוד לקבל ספר לפני עריכה סופית ולפני הגהה סופית ולפני הבחירה בשם. בעמוד הראשון ממש לאחר הכריכה הפנימית של הספר הלבן (נו... גם כריכה עדיין אין הוחתם העותק שקיבלתי בחותמות מרשימות: "עותק לפני הגהה" ו-"לשימוש פנימי בלבד". השימוש הפנימי הזכיר לי תרופות ואת הכיתוב על הוראות השימוש: "לשימוש חיצוני בלבד" למשחות וכדומה... :-)

הספר מדבר על תהליך מילוי החללים והשחזור של תקופות ושל הסטוריה משפחתית שחסרה לאישה צעירה שעלתה ביחד עם הוריה מרוסיה לארץ. בארץ לא היה מקובל במשפחה להעלות זכרונות על רוסיה ולא על המשפחה ולא על הידידים ולא על מה שהיה שם. למעשה המשפחה מחקה ביד גסה (נו... זאת האם שלה שעשתה זאת האב דווקא ניסה למחות אך וויתר) כל זכר.

האשה הצעירה טסה לרוסיה כדי לסדר עניין משפחתי, קבלת האפר של סבה ולברר נושאים של ירושה. למעשה, היא חשפה את ילדותה הנשכחת, חשפה פרטים על הילדות ועל סיפור החיים של סבתה ושל אמה ושל המשפחה והידידים בתקופה ההיא ושל רוסיה בכלל מאז ועד היום.

נהנתי לקרוא בספר.
היו לא מעד אי-דיוקים ובעיות תחביר וכתיב, אבל כשלוקחים בחשבון את נושא הגרה שלפני הגהה הכל נסלח וברור. אני סבור שיתקנו את הכול (ובמיוחד שהקוראים בקהילות הראו והסבירו יפה את הבעיות והציעו פתרונות).

היו גם דיונים על הספר בפורומים.

השמות שאני הצעתי לספר היו:

• בלאט [הכוונה לקללה ברוסית...] -- ועל זה הגיבו "דיוויד...?" :-)
• תיקון -- ועל זה הגיבו "ישר יחשבו על קברי צדיקים..." :-)
  
• היומן האדום של סבתא
• זכרונות קפואים
• כיסונים לא מעוכלים בשלג [וזה השם החביב עלי ביותר מכל אלה שהצעתי ומי שיקרה בספר יבין גם מדוע הוא משעשע ומדוע הוא גם מתאים ומעורר מחשבה, עוד מעבר לסקרנות מהשם יוצא הדופן כשלעצמו]

הנה מה שכתבתי על הספר לאחר שטיילור מידיעות ספרים הכריזה על השם שנבחר ועל הכריכה:

 התרגיל היה נחמד   ShlomoYona    


נהנתי לראות את הדינמיקה של המרוץ להצעות השם.
אהבתי את ההסברים לשמות.
נהנתי מאוד מהביקורות הנוקבות של איווה (בעיקר) וגם של מעט מהאחרי. התרשמתי מאוד מהתגובות השקולות והמנומסות שלך טיילור. בכלל, הפורום הזה בשבילו הוא בית ספר מסוג מסויים ואני מאוד נהנה לקרוא כאן.

לא משנה לי כל כך שמו של הספר וגם לא הכריכה. אני הייתי מעדיף שם אחר וכריכה אחרת אבל כמוני בוודאי גם רבים אחרים בפורום יעידו כי לא ספ לספר ולא כריכה הם מה שגורם להם לקרוא בספרים והרי אנו קוראים בשמחה ובעניין רב את הספרים ש*את* בוחרת בעבורינו וגם כאלה שהם עדיין חסרי שם וחסרי כריכה. נו... אז כנראה זה לא חשוב כל כך לאנשים שבפורום הזה, אולי רק בשביל הפלפול, הדיון והויכוח שבעניין.

הספר היה נעים לקריאה ועורר אצלי שאלות לא מעטות וגרם לי גם לפשפש בעבר, בילדות ולשאול את ההורים ואת הסבתא שנותרה שאלות שונות ומשונות ולדחוף את האף עם שאלות שבשנים עברו לא הייתי מעז לשאול ונדהמתי מהפתיחות ומהרצון הרב לספר סיפורים ומטעמים. אז בשבילי הספר הזה היה בונוס רציני וקטליזטור מוצלח כדי לנער אבק מעל זכרונות משפחתיים שלי ולקבל הצצה נדיזה ואוליחד פעמית על ארועים פיקנטיים ודרמות ממש במשפחתי שלי. הידד!!

אני כבר מצפה ומחכה לספרים של נובמבר.

ברוכה השבה טיילור.



שלמה יונה