קראתי את ספרה של עדנה כצנלסון, דיאלוג עם ילדים. את המבוא ואת פרק ב' אפשר לקרוא באתר טקסט.
עדי אהרוני ב-ynet בביקורת על הספר.
כבר סקרתי ביומן הרשת שלי ספרים רבים בנושא הורות ויחסים עם ילדים וגם ספרים בנושאיי הוראה ויחסים שבין תלמידים ומורים. ביניהם יש:
רעיון מרכזי שמתאפיין לכל אורכו של הספר הוא אמפתיה לילד ולמצבו. חשוב לחשוב ולנסות להבין מדוע הוא צודק ולא רק מדוע הוא לא צודק או איך לתקן אותו. כדי לסייע בכך עדנה כצנלסון מציגה עשרות רבות של מצבים בין ילדים והורים ומסבירה בכל אחד ואחד מהם מה ילדים בדרך כלל נוהגים לעשות, מדוע, מה המנעד של ההתנהגויות ואיך להבין אותן בהקשרן. היא מסבירה גם גורים משוערים וגורמים ידועים להתנהגויות השונות. עוד מוסיפה המחברת ומציעה מעת לעת תגובות רצויות יותר של הורים למתקים המוצגים ובנוסף גם תגובות שאינן רצויות. בכל פעם שניתנת תגובה מומלצת או אפשרית וגם כשמוצגות תגובות שאינן מומלצות מסבירה המחברת מדוע היא ממליצה לעשות כך או שלא לעשות אחרת.
בדרך כלל הדעות המובעות בספר מנומקות לא רע ומובא מראה מקום אחד לפחות שממנו ניתן להרחיב בנושא. יחד עם זאת יש לא מעט מקומות בספר שבו מתיימרת המחברת להתנסח בצורה שמשתמעת כאילו דבריה הם עובדות מוצקות אף על פי שאין היא מביאה כל נימוק ושום גיבוי לדבריה.
הבחנתי שבעוד שבנושאים מסויימים מובעת דעתה ועמדתה של המחברת כיצד ראוי וכיצד יש לנהוג, במקרים ספורים היא מסתפקת בהבאת הדעות המקובלות במחקר ובפרקטיקה ומשאירה לקוראים להחליט לבד מהי הדרך המתאימה שיש לנהוג בה.
הרעיון להביא דיאלוגים מוצלח ולא מקורי אך יעיל ביותר שכן הוא מהווה בסיס נוח מאד לדיון. הרעיון להביא משירי ילדים ומסיפורי ילדים הוא נפלא לטעמי!
הספר לא קצר כלל, הוא בן כמעט 500 עמודים אך מחולק ל-37 פרקים שאינם ארוכים מאד בעצמם. בכל פרק נוגעים בכמה נושאים שונים שיש ביניהם מכנה משותף. זה מאפשר קריאה רציפה של מספר עמודים קטן וקריאה בהמשכים יעילה מאד של הספר. יתירה מזאת, לא בעייתי כלל לקרוא בספר בסדר כלשהו, לדעתי ואפילו לדלג. כך יכול הקורא ובוודאי שהקורא החוזר יכול, לחפש נושא או נושאים שעליהם ירצה לקרוא או בהם ירצה להזכר, לאתר את העמודים המתאימים וובזריזות לקרוא ולקבל את המידע המבוקש. זה שימושי מאוד.
הגדולה של הספר מעבר לכך שהוא נוגע בנושאים רבים מאד שמעסיקים הורים היא לדעתי האפשרות לקיים דיאלוגים פורים יותר עם הילדים מתוך הבנה של מצבם הרגשי ומתוך הבנה של יכולותיהם השונות לפי גילם והמציאות. במקרים שבהם המחברת גם ניסתה לתאר את מה שגורם להורים להגיב כמו שמגיבים בדרך כלל היא עשתה לדעתי מעשה נפלא, כי זה משקף לקוראים תהליכים שקורים בוודאי להם עצמם כהורים ונותן הזדמנות להתבוננות עצמית, לביקורת עצמית ולהתחלתו של תהליך של הסקת מסקנות.
אם הייתי צריך לבחור עיצה אחת בלבד מהספר אז הייתי בוחר בעצה הבאה שאותה אני מנסה לנסח באופן חופשי במילותיי שלי: לפני שמגיבים לפנייה של ילד או לתקרית שבה הוא מעורב יש קודם כל מקום להביע אמפתיה למצבו ולאותת שמבינים את כעסו/חרדותיו/התלבטויותיו/וכו' וזאת לפני שבכלל נוקטים בעמדה, מגיבים או עושים מעשה.
אני חושב שזאת עיצה טובה מאד בכלל ביחסים בין אנשים ולא רק בין הורים לילדיהם או בין מורים לתלמידיהם.
הספר מומלץ מאד ושווה את הזמן ואת המאמץ בקריאתו. אני גם מתנבא שזה יהיה אחד מהספרים שאחזור לעיין בהם שוב ושוב מעת לעת. הצילום שעל העטיפה הוא מקסים בעיניי ומבוצע הייטב.
עדי אהרוני ב-ynet בביקורת על הספר.
כבר סקרתי ביומן הרשת שלי ספרים רבים בנושא הורות ויחסים עם ילדים וגם ספרים בנושאיי הוראה ויחסים שבין תלמידים ומורים. ביניהם יש:
- ספריו של חיים עומר: הסמכות החדשה (פה וגם פה) המאבק באלימות ילדים ושיקום הסמכות ההורית
- אין ילדים רעים מאת מיכל דליות
- הורים כמנהיגים מאת חיים עמית
- הספרים של מייזליש ופרבר: אחים ללא יריבות, הורים משוחררים ילדים משוחררים, וספריהן על איך לדבר ועל ללמד כדי... (פה ופה -- יש גם בעברית בהוצאת לייף סנטר)
- שיחת משמעת מאת אליעזר יריב
- פריצת דרך במוטיבציה מאת ריצארד לאבוי.
- הורים מבריקים מורים מרתקים מאת אוגוסטו מורי
- למה זה כל כך מסובך?! מאת גורדון ניולפד וגאבור מאטה
- איך תעזור לילדך להצליח בבית הספר מאת דיוויד לואיס
- האומץ להיות מוכשר מאת אריקה לנדאו
רעיון מרכזי שמתאפיין לכל אורכו של הספר הוא אמפתיה לילד ולמצבו. חשוב לחשוב ולנסות להבין מדוע הוא צודק ולא רק מדוע הוא לא צודק או איך לתקן אותו. כדי לסייע בכך עדנה כצנלסון מציגה עשרות רבות של מצבים בין ילדים והורים ומסבירה בכל אחד ואחד מהם מה ילדים בדרך כלל נוהגים לעשות, מדוע, מה המנעד של ההתנהגויות ואיך להבין אותן בהקשרן. היא מסבירה גם גורים משוערים וגורמים ידועים להתנהגויות השונות. עוד מוסיפה המחברת ומציעה מעת לעת תגובות רצויות יותר של הורים למתקים המוצגים ובנוסף גם תגובות שאינן רצויות. בכל פעם שניתנת תגובה מומלצת או אפשרית וגם כשמוצגות תגובות שאינן מומלצות מסבירה המחברת מדוע היא ממליצה לעשות כך או שלא לעשות אחרת.
בדרך כלל הדעות המובעות בספר מנומקות לא רע ומובא מראה מקום אחד לפחות שממנו ניתן להרחיב בנושא. יחד עם זאת יש לא מעט מקומות בספר שבו מתיימרת המחברת להתנסח בצורה שמשתמעת כאילו דבריה הם עובדות מוצקות אף על פי שאין היא מביאה כל נימוק ושום גיבוי לדבריה.
הבחנתי שבעוד שבנושאים מסויימים מובעת דעתה ועמדתה של המחברת כיצד ראוי וכיצד יש לנהוג, במקרים ספורים היא מסתפקת בהבאת הדעות המקובלות במחקר ובפרקטיקה ומשאירה לקוראים להחליט לבד מהי הדרך המתאימה שיש לנהוג בה.
הרעיון להביא דיאלוגים מוצלח ולא מקורי אך יעיל ביותר שכן הוא מהווה בסיס נוח מאד לדיון. הרעיון להביא משירי ילדים ומסיפורי ילדים הוא נפלא לטעמי!
הספר לא קצר כלל, הוא בן כמעט 500 עמודים אך מחולק ל-37 פרקים שאינם ארוכים מאד בעצמם. בכל פרק נוגעים בכמה נושאים שונים שיש ביניהם מכנה משותף. זה מאפשר קריאה רציפה של מספר עמודים קטן וקריאה בהמשכים יעילה מאד של הספר. יתירה מזאת, לא בעייתי כלל לקרוא בספר בסדר כלשהו, לדעתי ואפילו לדלג. כך יכול הקורא ובוודאי שהקורא החוזר יכול, לחפש נושא או נושאים שעליהם ירצה לקרוא או בהם ירצה להזכר, לאתר את העמודים המתאימים וובזריזות לקרוא ולקבל את המידע המבוקש. זה שימושי מאוד.
הגדולה של הספר מעבר לכך שהוא נוגע בנושאים רבים מאד שמעסיקים הורים היא לדעתי האפשרות לקיים דיאלוגים פורים יותר עם הילדים מתוך הבנה של מצבם הרגשי ומתוך הבנה של יכולותיהם השונות לפי גילם והמציאות. במקרים שבהם המחברת גם ניסתה לתאר את מה שגורם להורים להגיב כמו שמגיבים בדרך כלל היא עשתה לדעתי מעשה נפלא, כי זה משקף לקוראים תהליכים שקורים בוודאי להם עצמם כהורים ונותן הזדמנות להתבוננות עצמית, לביקורת עצמית ולהתחלתו של תהליך של הסקת מסקנות.
אם הייתי צריך לבחור עיצה אחת בלבד מהספר אז הייתי בוחר בעצה הבאה שאותה אני מנסה לנסח באופן חופשי במילותיי שלי: לפני שמגיבים לפנייה של ילד או לתקרית שבה הוא מעורב יש קודם כל מקום להביע אמפתיה למצבו ולאותת שמבינים את כעסו/חרדותיו/התלבטויותיו/וכו' וזאת לפני שבכלל נוקטים בעמדה, מגיבים או עושים מעשה.
אני חושב שזאת עיצה טובה מאד בכלל ביחסים בין אנשים ולא רק בין הורים לילדיהם או בין מורים לתלמידיהם.
הספר מומלץ מאד ושווה את הזמן ואת המאמץ בקריאתו. אני גם מתנבא שזה יהיה אחד מהספרים שאחזור לעיין בהם שוב ושוב מעת לעת. הצילום שעל העטיפה הוא מקסים בעיניי ומבוצע הייטב.
No comments:
Post a Comment