Shlomo Yona's Blog -- יומן הרשת של שלמה יונה

Thursday, December 17, 2009

צופן העתיד מאת דוד פסיג

על הספר צופן העתיד של דוד פסיג שמעתי מחברי ערן בלטר שסיפר לי בהתלהבות עליו. הוא שהה בחופשה בבית נופש ושם בין הספרים מצא את הספר הזה. הוא הספיק לקרוא חמישים עמודים ממנו ורצה עוד. לשמע ההתלהבות והנושא המעניין (כן.. מעניין אותי...) חיפשתי את הספר ומצאתי אותו בספרייה. בספרייה הוא היה חדש ומבריק ונוצץ (טוב, לא רק משום שאיש לא קרא בו לפני אלא גם בגלל הכריכה המוכספת והמבריקה) ושמחתי מאוד להיות הקורא הראשון בו. במהלך כמה מהימים האחרונים קראתי בספר בזמן אימון הבוקר שלי על הקרוס-טריינר.

אז מה בספר? לא אצטט מהכריכה האחורית וגם לא אחזור על מה שכתבו אחרים. הנה כמה קישורים על הספר:

הספר היה מעניין, ארוך ולא תמיד נהיר וקל לקריאה. נהנתי לקרוא על עתידים סבירים ועל עתידים פרועים לעולם ולישראל. ההנאה באה מכמה סיבות, גם משום שבין העתידים היו פה ושם כאלה שסברתי אותם בעצמי ובעיקר אלה שהפתיעו אותי כי לא העלתי על דעתי את האפשרויות. אין לי ספק שישנם עוד עתידים רבים ומגוונים שבהחלט יהיו סבירים גם הם ופרועים גם הם ואין לי כלים להעריך מי מהם סביר יותר ואפשרי יותר מהאחר. למחבר יש לטענתו כלים להעריך.

המחבר מציג מתודולוגיות שונות להסקת עתידים שונים ברמות כאלה ואחרות של וודאות. לצערי, עד כמה שהן מעניינות המשותף לכולן הוא שהן מסתמכות על תבניות שמזוהות בתהליכים שכבר קרו מתוך נתונים שנאספו. אני אינני סבור שהעבר בהכרח מעיד על העתיד. יחד עם זאת גם אינני שולל את האפשרות שיש בעבר מידע יקר ערך שיכול להגדיל את ההסתברות שניחושים לגבי עתידים כאלה ואחרים אכן יתרחשו. בקיצור -- אינני יודע.

מעניין מאוד היה לקרוא על הרעיונות לדלות מידע ממומחים והכלים והמתודולוגיות לניצול האינטליגנציה של ההמונים.

הצלחתי לגבש בעיני רוחי את הדמות של המחבר, דוד פסיג, מתוך סגנון הכתיבה והדעות שבין השורות בהחבא ובגלוי. מקריאה על אודותיו באינטרנט נראה לי שהרושם שהיה לי במהלך הקריאה היה קרוב מאוד.

יותר ויותר לקראת סופו של הספר נדמה היה לי שהמחבר מנסה לעשות נפשות למקצוע העתידנות ולצקת לתוכו חשיבות במיוחד לאור הרושם הלא רציני של המקצוע כפי שהוא נתפס בארץ. לפעמים אפילו היה נדמה לי שמחבר משתמש בספר בתור חלון ראווה למרכולתו המקצועית -- מעין כרטיס ביקור.

מעניין לקרוא על השקפתו של המחבר בנוגע למצב הנוכחי בישראל ולגבי דעותיו על העתידים הסבירים ועל העתידים הפרועים של ישראל שהוא מציג בספרו. בין אם יש מבין תחזיותיו מה שיתגשם ובין אם לא עצם המחשבה עליהם מעוררת אצלי את הצורך להרחיב ולהעמיק את המחשבות שלי בנוגע לעתידי, עתיד משפחתי וציפיותי מהעתיד.

יפה. זאת היתה קריאה מעוררת מחשבה.

דבש אריות מאת דויד גרוסמן

ביריד מכירות המחסן של ידיעות ספרים המליצה לי טיילור על ספרו של דויד גרוסמן, דבש אריות. נענתי להמלצה וקניתי. קראתי ולא הצטערתי. את הספר הזה קראתי על אופני הכושר במרתף. ספר קצרצר, אימון קצר, שעה בערך, 400 קלוריות בערך...

הספר מביא את סיפורו של שמשון מתוך ספר שופטים בתנ"ך ולאחריו דיון ספרותי על הסיפור. הדיון הזה מהנה, מרתק ומעניין. אכן, המספר המקראי קימץ בפרטים ומה שכן נכתב שימש לגרוסמן כר נרחב לפירושים ולרעיונות. נהנתי מאוד מהניתוח שלו.

והנה כמה שכתבו על הספר (אין לי רצון לחזור על דבריהם או להעתיק מהכריכה האחורית של הספר):
אריאנה מלמד
דויד פישלוב ו-מיכאל גלוזמן

מעניין לקרוא את האופן שבו אפשר בקלות לצקת משמעויות ופרשנויות לתוך סיפור מקראי. לא מפתיעים קוי הדמיון בין הפרשנות בסיפור לבין דעותיו הפוליטיות המושמעות של המחבר. למשל, המעמד של ערעור העמודים שעליהם נסמך הבית וההרג ההמוני של הפלישתים (הרג של רבים יותר מאשר הרג בכל ימי חייו) בתוך מעשה התאבדות (תמות נפשי עם פלישתים), לדעתו של גרוסמן מהווה הסנונית הראשונה של המתאבד הרוצח הראשון ועוד דיבורים על מנהגים מודרניים שתודעתם מכירה ברצח של חפים מפשע כבר בגלל אותו הסיפור..

פוליטיקה בצד, מסכימים עם דעותיו הפוליטיות או שלא, עדיין הניתוח עמוק ומעניין.

אולי הרווח הגדול ביותר מהקריאה של החיבור הזה הוא שעכשיו יש לי חשק לחזור ולקרוא שוב חלקים בתנ"ך מחדש.

נהנתי!!

Monday, December 14, 2009

שלום לך עצלות מאת קורין מאייר

קניתי במבצע מכירות המחסן של ידיעות ספרים ספרים רבים מאוד לאביב (באתי עם רשימה ושם הוא בחר ואישר מה קונים ומה לא קונים) וגם כמה ספרים לעצמי. בין הספרים שקניתי לעצמי היה ספרה של קורין מאייר, שלום לך עצלות. קראתי אותו אתמול כחטיף לפני השינה.

כהרגלי, במקום לסכם מדברי אחרים או לצטט מהכתוב על הכריכה האחורית אתן קישורים כדי שתקראו את הדברים מפי כותביהם במקור. דעתי שלי, מייד אח"כ. על הספר:

הספר משעשע, וניכר שכתבה אותו צרפתייה, הסגנון מזכיר לי מאוד את הדוד היקר של אמי, דוד ניסים.

הנושא של הספר פשוט -- מדוע ארגונים הם דבר רע, מה מאפיין עובדים בארגונים וכיצד יכול הקורא להגיב ולהתאים את מעשיו בארגון שבו הוא עובד (רמז: בטלה בציפוי של impression management).

הקריאה משעשעת אם כי לעיתים טרחנית. האנלוגיות והקישורים לביטויים מהספרות ומההסטוריה מוסיפים חן.

המחברת אכן חושפת רעות חולות רבות בארגונים ומציירת ומתארת אותם מתוך בוז. חבל מאוד שההתעסקות והתיאורים אינם מלווים בסיפורים מנסיון אישי, אלא סטריליים מאוד. לא נראה לי שהמחברת הכירה עבודה בארגונים רבים מלבד זה שבו היתה מועסקת (חברת החשמל הצרפתית). עוד נראה לי שהאופי של הארגונים שהיא מתארת הוא אופי אופייני לארגונים שמקדמים (בפועל, הרי בעקרון כול מקדמים מצויינות וכו') בינוניות וסחבת. אולי אלה הם מאפיינים של ארגונים גדולים באופן כללי, אינני יודע. אני רק יודע שמי שעובד בסביבה שכזאת מוטב לו לשנות את סביבתו (או בהחלפת העבודה או מקום העבודה) או בהשפעה על סביבתו. לטענת המחברת אין טעם ליזום שינויים ולנסות בכלל לשנות כי זה לא יצלח. אני לא סבור שהיא צודקת, אם כי אני כן סבור שההתנגדות לשינויים תהיה רבה ועזה.

הספר קצרצר, חביב וזהו. לא מצאתי בו תובנות חדשות בכלל ובוודאי לא כאלה שהרעישו את עולמי או ש-"גילו לי את אמריקה".