תמונות ממסיבת הסיום של סיון בגן נעים.
Friday, June 26, 2009
משחק כדורסל בין קבוצתו של אביב מכפר יונה לבין קבוצה מאבן יהודה
הנה כמה תמונות מהמשחק בין קבוצת כדורסל של כתות ב מכפר יונה, בחולצות לבנות, לבין קבוצת הכדורסל מאבן יהודה.
אביב שיחק יפה מאד, שמר היטב ומסר יפה והיה לו קהל אוהד ורעשני: סיון, ניר, מיכל, אני ושרה וזאה, סבא וסבתא.
אביב שיחק יפה מאד, שמר היטב ומסר יפה והיה לו קהל אוהד ורעשני: סיון, ניר, מיכל, אני ושרה וזאה, סבא וסבתא.
אנשים מתוקים לחיים ארוכים מאת משה זילבר
הזמנתי מהוצאת אוריון בחולון (כי בחנויות הספרים לא שמעו על הספרים שרציתי) את ספרו של משה זילבר, אנשים מתוקים לחיים ארוכים יחד עם לקסיקון לשיפור הניבים מאת אליהוא שנון, שעליו אכתוב בימים הקרובים גם כן.
בספר מניתי 296 עמודים.
את הספר אפשר לקרוא בשלושה אופנים, כפי שמציע המחבר בעצמו בהקדמה לספר:
קניתי את הספר לא מתוך בערות בנושא או כפייתיות באיסוף ספרים על מחלת הסוכרת אלא לאור תוכן העניינים שפורסם ותאור הספר כפי שמצאתי באתר text.org.il. הזמנתי את הספר בתקווה למצוא בו מידע שירחיב את ידיעותי מעבר לדברים שלמדתי מפי הורי (אבי, אלי יונה, מנהל את המחלקה לאשפוז יום פנימית בבית החולים אסף הרופא, ואמי, רבקה יונה, מבכירי הרופאים ההמטולוגיים בארץ), מקריאת מאמרים בנושא ומהספר שעזר לי להבין הרבה מאד על איך הדברים עובדים, מה משתבש, מדוע, מה ההשלכות ומה אפשר לעשות: החופש ממחלה מאת פיטר קאש, ג'י לומברד וטום מונטה.
אהבתי בספר את ההומור הרב ואת הבדיחות עצמן.
ציפיתי להבין יותר לעומק מספר נושאים בסיוע הספר אך לצערי הספר אינו מעמיק ודן בנושאים רבים אבל בקיצור ענייניות ובשטחיות מה.
הספר מוצלח מאד לטעמי כדי להציג בפני מכריהם ובני משפחתם של חולים במחלת הסוכרת את המציאות של החולים במחלה. עוד הוא מוצלח כספר שמלווה חולה סוכרת במפגשיו עם בדיקות רפואיות ועם הרופא שלו בפרט.
יש בספר נגיעות בשלל נושאים שכולם מעניינים מאד קהל שיש לו נגיעה למחלה. הגדיל לעשה המחבר כשהציג מיתוסים מחד (באופן משעשע ומצחיק) ואת המציאות מאידך. הדיונים כולם חרף ההומור מוצגים ברצינות רבה ותוך כדי הדגשת ההשלכות החמורות של אי הטיפול במחלה על סוגיה ועל שלביה ויחד עם זה הכותב הצליח להציג תמונה אופטימית מאד וחיובית מאד על היכולת הרבה להתמודד עם המחלה ולחיות חיים ארוכים ואיכותיים ובלבד שמטפלים נכון וברצינות.
יש בספר הזה כוונה להבנתי לנסות ולתווך בין חולה הסוכרת לבין רופאיו כדי להפוך את החולה לצרכן טוב יותר ולמטופל קשוב יותר ונכון יותר לשתף פעולה. יש גם תאום ציפיות במספר מחלקי הספר בין מה שהרופא מצפה מהחולה לבין מה שנתפס על ידי החולה שהרופא מצפה ממנו. ואין להמעיט בחשיבות הדבר.
אציין לטובה את הדיון הרחב במשמעות הרבה של שינויים בסגנון החיים: אכילה נכונה ופעילות גופנית. מי כמוני יודע על ההשלכות החיוביות המשמעותיות מאד של שינוי אמיתי שכזה. עוד מצאתי לטובה את הדיונים על הקשרים שבין יתר לחץ דם לבין הסוכרת. ובעיקר התרשמתי לטובה מרשימת מראי המקום ורשימת הקריאה שבסוף הספר.
לא קראתי ספרים אחרים על סוכרת פרט לזה של ראש לומברד ומנטנה שעליו אני ממליץ בחום רב לקוראים ביקורתיים ושוחרי ידע והבנה, בעיקר לא אלה בעברית משום שבכל פעם שעלעלתי באחד מהספרים הללו בחנויות הספרים או בספריות נבהלתי מהשטחיות הרבה ומחוסר הרצינות (ולחרדתי גם לעתים מחוסר הדיוק) שמצאתי בהם. ספרו זה של משה זילבר הוא הראשון שמצאתי שהצדיק רכישה וקריאה מעמיקה מכריכה לכריכה ולא רק עלעול.
בספר מניתי 296 עמודים.
את הספר אפשר לקרוא בשלושה אופנים, כפי שמציע המחבר בעצמו בהקדמה לספר:
- מכריכה לכריכה לפי הספר
- קריאת פרקים לפי העניין ולפי תוכן העניינים
- לפי מילות מפתח בהסתייעות באינדקס שבסוף הספר
קניתי את הספר לא מתוך בערות בנושא או כפייתיות באיסוף ספרים על מחלת הסוכרת אלא לאור תוכן העניינים שפורסם ותאור הספר כפי שמצאתי באתר text.org.il. הזמנתי את הספר בתקווה למצוא בו מידע שירחיב את ידיעותי מעבר לדברים שלמדתי מפי הורי (אבי, אלי יונה, מנהל את המחלקה לאשפוז יום פנימית בבית החולים אסף הרופא, ואמי, רבקה יונה, מבכירי הרופאים ההמטולוגיים בארץ), מקריאת מאמרים בנושא ומהספר שעזר לי להבין הרבה מאד על איך הדברים עובדים, מה משתבש, מדוע, מה ההשלכות ומה אפשר לעשות: החופש ממחלה מאת פיטר קאש, ג'י לומברד וטום מונטה.
אהבתי בספר את ההומור הרב ואת הבדיחות עצמן.
ציפיתי להבין יותר לעומק מספר נושאים בסיוע הספר אך לצערי הספר אינו מעמיק ודן בנושאים רבים אבל בקיצור ענייניות ובשטחיות מה.
הספר מוצלח מאד לטעמי כדי להציג בפני מכריהם ובני משפחתם של חולים במחלת הסוכרת את המציאות של החולים במחלה. עוד הוא מוצלח כספר שמלווה חולה סוכרת במפגשיו עם בדיקות רפואיות ועם הרופא שלו בפרט.
יש בספר נגיעות בשלל נושאים שכולם מעניינים מאד קהל שיש לו נגיעה למחלה. הגדיל לעשה המחבר כשהציג מיתוסים מחד (באופן משעשע ומצחיק) ואת המציאות מאידך. הדיונים כולם חרף ההומור מוצגים ברצינות רבה ותוך כדי הדגשת ההשלכות החמורות של אי הטיפול במחלה על סוגיה ועל שלביה ויחד עם זה הכותב הצליח להציג תמונה אופטימית מאד וחיובית מאד על היכולת הרבה להתמודד עם המחלה ולחיות חיים ארוכים ואיכותיים ובלבד שמטפלים נכון וברצינות.
יש בספר הזה כוונה להבנתי לנסות ולתווך בין חולה הסוכרת לבין רופאיו כדי להפוך את החולה לצרכן טוב יותר ולמטופל קשוב יותר ונכון יותר לשתף פעולה. יש גם תאום ציפיות במספר מחלקי הספר בין מה שהרופא מצפה מהחולה לבין מה שנתפס על ידי החולה שהרופא מצפה ממנו. ואין להמעיט בחשיבות הדבר.
אציין לטובה את הדיון הרחב במשמעות הרבה של שינויים בסגנון החיים: אכילה נכונה ופעילות גופנית. מי כמוני יודע על ההשלכות החיוביות המשמעותיות מאד של שינוי אמיתי שכזה. עוד מצאתי לטובה את הדיונים על הקשרים שבין יתר לחץ דם לבין הסוכרת. ובעיקר התרשמתי לטובה מרשימת מראי המקום ורשימת הקריאה שבסוף הספר.
לא קראתי ספרים אחרים על סוכרת פרט לזה של ראש לומברד ומנטנה שעליו אני ממליץ בחום רב לקוראים ביקורתיים ושוחרי ידע והבנה, בעיקר לא אלה בעברית משום שבכל פעם שעלעלתי באחד מהספרים הללו בחנויות הספרים או בספריות נבהלתי מהשטחיות הרבה ומחוסר הרצינות (ולחרדתי גם לעתים מחוסר הדיוק) שמצאתי בהם. ספרו זה של משה זילבר הוא הראשון שמצאתי שהצדיק רכישה וקריאה מעמיקה מכריכה לכריכה ולא רק עלעול.
Thursday, June 25, 2009
למה לגברים יש פטמות מאת מארק ליינר ובילי גולדברג
סיימתי לקרוא את ספרם של מארק ליינר ובילי גולדברג, למה לגברים יש פטמות?
במקור, באנגלית, נקרא הספר Why Do Men Have Nipples? Hundreds of Questions You'd Only Ask a Doctor After Your Third Martini והוא ראה אור בשנת 2005. התרגום לעברית של אודי תגרי ראה אור בהוצאת כתר ומטר בשנת 2006.
הספר קטן מידות וקצר (173 עמודים) והוא מכיל שלושה סגנונות כתיבה:
חסרו לי מאד מראי מקום מסודרים למאמרים ולספרות הרפואית שעליה התבססו בתשובות.
הדיאלוגים בין המחברים מטופשים, חסרי טעם ומיותרים וראוי היה להסירם בעריכה.
נפלא בעיני שהמתרגם הכיר את החלופה בעברית לג'טלג (יעפת) אך לא הכיר את החלופה העברית להנגאובר (חמרמורת). זה מוזר במיוחד לאור העובדה ששתי המילים פורסמו יחדיו באותו גליון של למד לשונך של האקדמיה ללשון העברית.
מצאתי לא מעט שאלות שהתשובות להן חידשו לי דבר או שניים ורק הצטערתי שהדיון לא היה רציני יותר ושחסרו מראי מקום.
כדי שלא להכביד, כי הספר אמור היה להיות קליל ביותר, הנה לסיום שתי מילות תואר לתיאור אחוריים (מעמוד 50):
קאליפיגוס (Callipygous): בעל עכוז נאה ופרופורציונלי להפליא.
סטטופיגי (Steatopygic): בעל עכוז שמן בצורה קיצונית.
אולי שווה קריאה לנוער מתבגר או להורים שבאמת רוצים לתת תשובות לשאלות זוועתיות של ילדיהם כמו מה היגייני יותר - שתן או רוק? (שתן! ראו עמוד 112), או האם טבילה באמבטיית עגבניות מסלקת צחנת בואש? (לא! ראו עמוד 94).
ספר קליל ומשעשע... סתם... בעצם יותר טפשי ממחכים... אבל חביב. חביב מאד.
במקור, באנגלית, נקרא הספר Why Do Men Have Nipples? Hundreds of Questions You'd Only Ask a Doctor After Your Third Martini והוא ראה אור בשנת 2005. התרגום לעברית של אודי תגרי ראה אור בהוצאת כתר ומטר בשנת 2006.
הספר קטן מידות וקצר (173 עמודים) והוא מכיל שלושה סגנונות כתיבה:
- מבוא לכל פרק
- שאלות ותשובות
- דיאלוגים בין שני הכותבים
חסרו לי מאד מראי מקום מסודרים למאמרים ולספרות הרפואית שעליה התבססו בתשובות.
הדיאלוגים בין המחברים מטופשים, חסרי טעם ומיותרים וראוי היה להסירם בעריכה.
נפלא בעיני שהמתרגם הכיר את החלופה בעברית לג'טלג (יעפת) אך לא הכיר את החלופה העברית להנגאובר (חמרמורת). זה מוזר במיוחד לאור העובדה ששתי המילים פורסמו יחדיו באותו גליון של למד לשונך של האקדמיה ללשון העברית.
מצאתי לא מעט שאלות שהתשובות להן חידשו לי דבר או שניים ורק הצטערתי שהדיון לא היה רציני יותר ושחסרו מראי מקום.
כדי שלא להכביד, כי הספר אמור היה להיות קליל ביותר, הנה לסיום שתי מילות תואר לתיאור אחוריים (מעמוד 50):
קאליפיגוס (Callipygous): בעל עכוז נאה ופרופורציונלי להפליא.
סטטופיגי (Steatopygic): בעל עכוז שמן בצורה קיצונית.
אולי שווה קריאה לנוער מתבגר או להורים שבאמת רוצים לתת תשובות לשאלות זוועתיות של ילדיהם כמו מה היגייני יותר - שתן או רוק? (שתן! ראו עמוד 112), או האם טבילה באמבטיית עגבניות מסלקת צחנת בואש? (לא! ראו עמוד 94).
ספר קליל ומשעשע... סתם... בעצם יותר טפשי ממחכים... אבל חביב. חביב מאד.
סיפורים מאליס איילנד מאת ז'ורז' פרק עם רובר בובר
אמש לפני השינה קראתי את הספר השלישי שהגיע בחבילת הספרים של של חודש סיוון התשס"ט (יוני 2009) מהוצאת ידיעות ספרים במסגרת מועדון הקוראים הראשונים, סיפורים מאליס איילנד מאת ז'ורז' פרק עם רובר בובר.
בספר 178 עמודים.
הוא ראה אור בהוצאת בבל.
נורית פלד-אלחנן תרגמה מצרפתית.
באתר מכונת קריאה אפשר למצוא דף על אודות הספר שמכיל קישורים רבים (לא אחזור ואקשר אותם כאן) לכתבות ולביקורות על הספר. זה מעניין ושווה קריאה.
זה היה ספר מוזר מאד לקריאה.
מעט מאד טקסט. תמונות רבות מאד.
ערבוב של הסברים של הכותבים מדוע ולמה הם כותבים את הספר יחד עם ראיונות של מהגרים לאמריקה שבעבר הגיעו לאמריקה דרך אליס איילנד.
שלושה צילומים שבו את לבי
במהלך הקריאה נדמה לי שהספר הוא מעין הוצאה לאור של פנקס השרבוטים שבו נכתבו רישומי שיחות, סטטיסטיקות של כמויות אנשים ליחידות זמן, תאריכים, רשימות מכולת, רשימות של אנשים לפגוש ושל אנשים שלא נפגשו עמם וכיוצא באלה שהוכלא יחד עם אלבום תמונות מאולתר. זה מעין מסמך כתוב שאמור לתת הצצה, כך נדמה לי, של מאחורי הקלעים של סרט תיעודי ושל סדרת כתבות שפרק ורובר הכינו על אודות אליס איילנד ועל האנשים שעברו שם.
סיפורים האנשים היו קצרים ומתומצתים למדי וככל שניסיתי להשאב לתוך סיפורו של זה או לתוך סיפורה של זאת זה לא הצליח לי. הכל קצר מידי, מתומצת מידי ולא מעמיק ולא מקיף. הסיפורים בספר הזה לא ממריאים, לדעתי.
כמה דברים בתרגום עוררו אצלי שאלות ואשמח מאד אם יהיה אפשר לקבל את תגובתה של המתרגמת:
הספר הזה לא מוצלח בעיני. אני סקרן מאד ומלא ציפייה לקרוא את תגובות הקוראים האחרים ולראות מה הם רואים מנקודת מבטם.
בספר 178 עמודים.
הוא ראה אור בהוצאת בבל.
נורית פלד-אלחנן תרגמה מצרפתית.
באתר מכונת קריאה אפשר למצוא דף על אודות הספר שמכיל קישורים רבים (לא אחזור ואקשר אותם כאן) לכתבות ולביקורות על הספר. זה מעניין ושווה קריאה.
זה היה ספר מוזר מאד לקריאה.
מעט מאד טקסט. תמונות רבות מאד.
ערבוב של הסברים של הכותבים מדוע ולמה הם כותבים את הספר יחד עם ראיונות של מהגרים לאמריקה שבעבר הגיעו לאמריקה דרך אליס איילנד.
שלושה צילומים שבו את לבי
- בעמוד 33, תמונת המשפחה שעומדת על רציף ומביטה אל האופק שם ניצב פסזל החירות, מודפסת ונשענת על גבי חצובה ומצלמה שעומדים על גבי רציף שנראה שהוא לשפכו של נהר ההדסון. התמונה שמונחת על החצובה בתמונה שאהבתי הוגדלה, כך נדמה לי, ושימשה בכריכת הספר.
- תמונת הבדיקה הרפואית לילדים כשהתגלה החשש למגיפת טיפוס (1911) בעמוד 84. מבטי הילדים שממתינים בתור נוקבים מאד. סקרן אותי מאד לדעת מהו גליון הנייר שנשמט על הרצפה מתחת לספסל שעליו יושב הילד שמצד ימין בתמונה ומהם גליונות הנייר שעליהם הוא יושב. תנוחת הרופא שמציץ ללועו של הילד הראשון בתור ועמידתו של הילד יחד עם השניים שממתינים מאחור ומביטים מבטים חודרים אל עדשת המצלמה מהפנטים בעיני.
- בתמונה שנפרשת בעמודים 104 ו-105 הבטתי דקות ארוכות ומצאתי את עצמי הבוקר שב ומביט בה ארוכות. בתמונה מ-1979 רואים מעבורת מוזנחת והרוסם. לפי הכיתוב בתחתית התמונה המעבורת עברה יותר ממיליון מייל, הולך ושוב בין חוד קצהו של מנהטן לאליס איילנד, והובילה בכל פעם כאלף נוסעים. המסגור של דרידי המעבורת בתוך גבולות רציפים מהצדדים, מורד מספנה מלמטה ועדורן מלמעלה מיוחד מאד בעיני.
במהלך הקריאה נדמה לי שהספר הוא מעין הוצאה לאור של פנקס השרבוטים שבו נכתבו רישומי שיחות, סטטיסטיקות של כמויות אנשים ליחידות זמן, תאריכים, רשימות מכולת, רשימות של אנשים לפגוש ושל אנשים שלא נפגשו עמם וכיוצא באלה שהוכלא יחד עם אלבום תמונות מאולתר. זה מעין מסמך כתוב שאמור לתת הצצה, כך נדמה לי, של מאחורי הקלעים של סרט תיעודי ושל סדרת כתבות שפרק ורובר הכינו על אודות אליס איילנד ועל האנשים שעברו שם.
סיפורים האנשים היו קצרים ומתומצתים למדי וככל שניסיתי להשאב לתוך סיפורו של זה או לתוך סיפורה של זאת זה לא הצליח לי. הכל קצר מידי, מתומצת מידי ולא מעמיק ולא מקיף. הסיפורים בספר הזה לא ממריאים, לדעתי.
כמה דברים בתרגום עוררו אצלי שאלות ואשמח מאד אם יהיה אפשר לקבל את תגובתה של המתרגמת:
- בעמוד 17 יש שימוש בביטוי עולים חדשים ואילו בכל שאר הספר מדובר במהגרים. מה ההסבר? מדוע דווקא בהקשר שם האנשים מתוארים כעולים חדשים?
- בעמוד 44 פתאום מופיעה המילה פאדומים בהקשר של יחידת אורך והנה אני למד שמדובר ביחידת עומק. האם אפשר להסביר?
- בעמודים 94 ו-95 יש ערבוב של שמות ושל מושגים בעברית ובאנגלית. לא הבנתי מה הביא לכתיבה של חלקם בעברית באותיות עבריות, חלק אחר באנגלית אך באותיות עבריות ואחרים באנגלית באותיות לטיניות. קשה היה לי מאד לנחש את הכלל שעמד מאחורי ההחלטה הזאת שהפכה את הקריאה למאד לא נוחה ולמסורבלת.
- בעמוד 112 מזכירים את בתו הבכירה של קאזימוב. מדוע לא בתו הבכורה? במה מתבטאת בכירותה?
- בעמוד 147 נכתב פלשתינה ואילו בעמוד הבא כבר מזכירים את ישראל מספר פעמים. מה לאי האחידות?
הספר הזה לא מוצלח בעיני. אני סקרן מאד ומלא ציפייה לקרוא את תגובות הקוראים האחרים ולראות מה הם רואים מנקודת מבטם.
Wednesday, June 24, 2009
עיינו ערך עריכה מאת לאה צבעוני
עיינתי בספר עיינו ערך עריכה מאת לאה צבעוני.
הספר אכן ברובו מכיל ערכים מסודרים לפי סדר האלף בית. בראש כל ערך כותרת המורכבת משני חלקים: הניסוח המומלץ והניסוח המקורי. מתחת לכותרת יש שני משפטים, משפט שבו הניסוח המקורי מופיע בהקשרו ומשפך ערוך ותקין.
בספר מופיעה רשימה ארוכה של משפטים לעריכה ולמולם הניסוח הערוך.
הספר מסקרן מאד לעיון, אבל לא מצאתי אותו שימושי לצורך בדיקה ולימוד. קשה לי למצוא בו את מבוקשי. הדוגמאות מצוינות ומועילות אבל אני לא יכול לחפש לפי נושא אלא רק לפי מילה.
חושבני שהספר החדש עברית כהווייתה מוצלח יותר בתוכנו ובארגון תוכנו. יחד עם זאת אני מוצא עניין רב בעיון בספר וזה כשלעצמו מספק.
הספר אכן ברובו מכיל ערכים מסודרים לפי סדר האלף בית. בראש כל ערך כותרת המורכבת משני חלקים: הניסוח המומלץ והניסוח המקורי. מתחת לכותרת יש שני משפטים, משפט שבו הניסוח המקורי מופיע בהקשרו ומשפך ערוך ותקין.
בספר מופיעה רשימה ארוכה של משפטים לעריכה ולמולם הניסוח הערוך.
הספר מסקרן מאד לעיון, אבל לא מצאתי אותו שימושי לצורך בדיקה ולימוד. קשה לי למצוא בו את מבוקשי. הדוגמאות מצוינות ומועילות אבל אני לא יכול לחפש לפי נושא אלא רק לפי מילה.
חושבני שהספר החדש עברית כהווייתה מוצלח יותר בתוכנו ובארגון תוכנו. יחד עם זאת אני מוצא עניין רב בעיון בספר וזה כשלעצמו מספק.
Tuesday, June 23, 2009
ימי הפופ מאת עמיחי שלו
קראתי אתמול לפני השינה את ספרו של עמיחי שלו, ימי הפופ.
אין לי מה לחזור על מה שכבר נכתב על אודות הספר ועל אודות המחבר בכריכה האחורית ובביקורות שכבר פורסמו. בכלל גם לא קראתי אותם כי רציתי להקפיד לעצמי על מה שלמדתי מטיילור לכנות בשם קריאה תמה. יש לי רק להוסיף מנקודת מבטי.
הפתיע אותי לגלות שספר זה בדומה לספר השם של העולם שעליו כתבתי אתמול וגם אותו קיבלנו בחבילת הספרים בחודש הזה, גם הוא מונולוג ולא סיפור מנקודת המבט של מספר דמויות ושבכל העלילות מככב אותו הגיבור, הדובר בסיפור.
פה הדובר הוא נער צעיר בגיל ההתבגרות. הוא חווה את מות אמו ואת המשבר המשפחתי שלאחר המוות הזה. בעיקר ההתרחקות המתמדת של בני המשפחה אלה מאלה. הספר פותח בריחוק משפחתי ומסתיים דווקא בזמן עבר רחוק יותר טרם מות האם וכאילו נגמר במצב שאפשרי במשפחות נורמטיביות (אף על פי שנרמז על משבר בין האם לבין האב שאולי חלקו קשור ברומן).
להבדיל מהשם של העולם פה יש חלוקה לחלקים ולפרקים. לפחות היה ידוע היכן אפשר לעצור את הקריאה ולפוש.
התאורים הרבים מספור בספר הם מתחומים רבים: צבע, ריח, אווירה, צליל ומוזיקה. לפעמים יש ערבוב. מראות העיר והעיר בעצמה זוכה בספר לכל אורכו לשלל תאורים שונים ומשונים והמשותף לכולם הוא האווירה השלילית והאסוציאציות השליליות שעולות (שעלו לי, בכל אופן) מהן.
בסיפור יש כמה אבני דרך משמעותיות, כך נדמה לי, וכולן קשורות בבנות המין השני, וכך גם צפוי היה מבחינתי מסיפור על שנות גיל ההתבגרות:
יוצא דופן מכל אלה הוא אדר, חבר של האח הגדול שהקדיש לו תשומת לב והסכים לארח אותו ולשתף אותו באהבתו למוסיקה ולתקליטים. הוא גם האכזבה החברתית המשמעותית ביותר של גיבור הספר.
התאורים באמת מושקעים בספר. הנה אחד שמצא חן בעיני במיוחד, מתוך עמוד 15: "נכנסנו לחדר שלו. היתה שם מערכת סטריאו ענקית ומאות תקליטים, ובאותו רגע ידעתי שאני רוצה שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי. ישבתי בחדר שלו, הקשבתי לתקליטים ולא רציתי ללכת, כי בתור ילד הזמן לא עובר, הוא רק מתקלף."
הנה עוד תאור שאהבתי לקרוא, מתוך עמוד 48: "ככה זה צריך להיות. כל איש במקומו, כמו צלחות בארון. בתים הם כמו ארונות גדולים, ומה שחשוב זה שכל אחד צריך להיות במדף שלו, בתוך הארון שלו, כי לכל צלחת ולכל נעל-בית מרופטת יש מקום משלה. ככה גם האנשים. לכל אחד יש פינה. ולפעמים, כמו נעליים, אנשים חיים בזוגות, ואבא שלי הוא נעל שאיבדה את בת-זוגה. ומה כבר אפשר לעשות עם נעל אחת? וככה הוא מרגיש, כאילו כבר אין בו שימוש."
ועוד תאור אחד אחרון, מעמוד 121: "בכפר או בקיבוץ זה אולי משהו אחר, אני לא יודע, אבל עיר הופכת די מהר לאנדרטה חיה של פסולת רגשית. בכל פעם שאתה הולך בה אתה מרגיש כמו מכונית שערסים שורטים אותה במפתח."
בעמוד 16 הפריע לי המשפט: " הצלילים נשמעו כל-כך חדים ומדויקים, ולמרות שאלה היו תקליטי ויניל, הוא היה מאבק אותם בעדינות..." ונדמה לי שבמקום "למרות ש-" היה נכון לכתוב "משום ש-".
הכתיבה של שמות השירים מאד לא עקבית וחוסר עקביות זה מרגיז ומכעיס (היכן העריכה של הספר??): לפעמים שמות השירים נכתבים בעברית ולפעמים באנגלית. לפעמים שמות השירים בעברית מנוקדים ולפעמים לא. לפעמים שם שיר מופיע בתוך מרכאות ולפעמים ללא ובתוך טקסט מובלט. זה לא מושקע ולא יפה ומעיד על זלזול מה בקורא. רק בעמודים 18 ו-19 לבדם ספרתי שלושה אופנים שונים לכתוב שמות שירים...
בעניין כתיבת שמות השירים כתבה לי טיילור מפורום הקוראים הראשונים בידיעות ספרים את הדברים הבאים:
אם כבר השוויתי קצת בין השם של העולם לבין ימי הפופ, אז מצאתי עוד הבדל מעניין. הדמות בשם של העולם נגררת כאילו לתוך מאורעות שהם חריגים גדולים ובעיות גדולות וכתבתי אתמול בהודעה על השם של העולם שיש מוטיב התבדרות וחתירה מתוך סדר אל אי סדר. בספר ימי הפופ לעומת זאת גיבור הספר מעיד על עצמו שהסדר חשוב לו ושיש לספר חשיבות רבה ואף יש בהתנהגות שלו ובמיוחד במשחקים שלו, אלה הדמיוניים (בעצם כל המשחקים שהוא משחק בהם יש בהם יסודות דמיון משמעותיים) לחלוטין ואלה שיש להם בכל אופן חלק מוחשי (רשימות השמות וטורנירי הכדורגל, לדוגמה או עתון הפופ כדוגמה נוספת) סממניים של התנהגות כפייתית אובססיבית. הדבקות בסדר או בטקס נראית מוגזמת.
אז הסדר משותף לגיבורים הדוברים בשני הספרים אבל בניגוד זה לזה.
ספר חביב לקריאה לפני השינה. הוא קטן מידות וקצר (171 עמודים). לא יותר. נהנתי מהזכרונות שעלו בי למקרא שמות של מבצעים של להקות ושל שירים ומצאתי עניין בשפה התאורית מאד ובנקודת המבט של הנער המתבגר. הקריאה בספר כמוה לחיות בראשו של הדובר או להשתתף עמו בתמונות קצרות מחייו ולא רק לראות את הדברים מנקודת מבטו אלא לחוש את תחושותיו ולהרגיש את רגשותיו.
.
אין לי מה לחזור על מה שכבר נכתב על אודות הספר ועל אודות המחבר בכריכה האחורית ובביקורות שכבר פורסמו. בכלל גם לא קראתי אותם כי רציתי להקפיד לעצמי על מה שלמדתי מטיילור לכנות בשם קריאה תמה. יש לי רק להוסיף מנקודת מבטי.
הפתיע אותי לגלות שספר זה בדומה לספר השם של העולם שעליו כתבתי אתמול וגם אותו קיבלנו בחבילת הספרים בחודש הזה, גם הוא מונולוג ולא סיפור מנקודת המבט של מספר דמויות ושבכל העלילות מככב אותו הגיבור, הדובר בסיפור.
פה הדובר הוא נער צעיר בגיל ההתבגרות. הוא חווה את מות אמו ואת המשבר המשפחתי שלאחר המוות הזה. בעיקר ההתרחקות המתמדת של בני המשפחה אלה מאלה. הספר פותח בריחוק משפחתי ומסתיים דווקא בזמן עבר רחוק יותר טרם מות האם וכאילו נגמר במצב שאפשרי במשפחות נורמטיביות (אף על פי שנרמז על משבר בין האם לבין האב שאולי חלקו קשור ברומן).
להבדיל מהשם של העולם פה יש חלוקה לחלקים ולפרקים. לפחות היה ידוע היכן אפשר לעצור את הקריאה ולפוש.
התאורים הרבים מספור בספר הם מתחומים רבים: צבע, ריח, אווירה, צליל ומוזיקה. לפעמים יש ערבוב. מראות העיר והעיר בעצמה זוכה בספר לכל אורכו לשלל תאורים שונים ומשונים והמשותף לכולם הוא האווירה השלילית והאסוציאציות השליליות שעולות (שעלו לי, בכל אופן) מהן.
בסיפור יש כמה אבני דרך משמעותיות, כך נדמה לי, וכולן קשורות בבנות המין השני, וכך גם צפוי היה מבחינתי מסיפור על שנות גיל ההתבגרות:
- האם כסמל וכגורם להתרחשויות השונות בספור (או אולי מדובר דווקא במות האם ולא באם עצמה... זה משהו שאני צריך לברר עם עצמי)
- הדודה טי שהיתה מעין מנטור או קואוצ´ר לנער, ובעצם היתה ידידתו ואשת סודו האמיתית לתקופה קצרה בה היא גרה בביתם
- מרב: הנערה שהוא פגש בנסיעה באוטובוס. השניים נדלקו זה על זה והמפגש הסתיים ברגע אירוטי מבחינתו של הנער שלא עמד במעמד ומנלט לאחר שמרב הפשילה את מכנסיה ואת תחתוניה והראתה לו את אחוריה.
- נירית השכנה וידידת נפשו שגם היא סבלה מאבדן הורה, אביה. אתה נראה ששיא היחסים שמתואר היה קיום יחסי המין שלהם בבית הקברות (כמה סמלי!).
- המורה לערבית שעברה לגור בשכנות קומתיים מחתח לדירה שבה הוא גר שהזמינה אותו להכנס, לדבר על אמו, לארגן לה את הספרייה וללון אצלה (עד שאביו גילה והניס אותה ממגורים בבניין).
- וכמובן טלי מהתקופה שאמו עוד היתה בין החיים.
יוצא דופן מכל אלה הוא אדר, חבר של האח הגדול שהקדיש לו תשומת לב והסכים לארח אותו ולשתף אותו באהבתו למוסיקה ולתקליטים. הוא גם האכזבה החברתית המשמעותית ביותר של גיבור הספר.
התאורים באמת מושקעים בספר. הנה אחד שמצא חן בעיני במיוחד, מתוך עמוד 15: "נכנסנו לחדר שלו. היתה שם מערכת סטריאו ענקית ומאות תקליטים, ובאותו רגע ידעתי שאני רוצה שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי. ישבתי בחדר שלו, הקשבתי לתקליטים ולא רציתי ללכת, כי בתור ילד הזמן לא עובר, הוא רק מתקלף."
הנה עוד תאור שאהבתי לקרוא, מתוך עמוד 48: "ככה זה צריך להיות. כל איש במקומו, כמו צלחות בארון. בתים הם כמו ארונות גדולים, ומה שחשוב זה שכל אחד צריך להיות במדף שלו, בתוך הארון שלו, כי לכל צלחת ולכל נעל-בית מרופטת יש מקום משלה. ככה גם האנשים. לכל אחד יש פינה. ולפעמים, כמו נעליים, אנשים חיים בזוגות, ואבא שלי הוא נעל שאיבדה את בת-זוגה. ומה כבר אפשר לעשות עם נעל אחת? וככה הוא מרגיש, כאילו כבר אין בו שימוש."
ועוד תאור אחד אחרון, מעמוד 121: "בכפר או בקיבוץ זה אולי משהו אחר, אני לא יודע, אבל עיר הופכת די מהר לאנדרטה חיה של פסולת רגשית. בכל פעם שאתה הולך בה אתה מרגיש כמו מכונית שערסים שורטים אותה במפתח."
בעמוד 16 הפריע לי המשפט: " הצלילים נשמעו כל-כך חדים ומדויקים, ולמרות שאלה היו תקליטי ויניל, הוא היה מאבק אותם בעדינות..." ונדמה לי שבמקום "למרות ש-" היה נכון לכתוב "משום ש-".
הכתיבה של שמות השירים מאד לא עקבית וחוסר עקביות זה מרגיז ומכעיס (היכן העריכה של הספר??): לפעמים שמות השירים נכתבים בעברית ולפעמים באנגלית. לפעמים שמות השירים בעברית מנוקדים ולפעמים לא. לפעמים שם שיר מופיע בתוך מרכאות ולפעמים ללא ובתוך טקסט מובלט. זה לא מושקע ולא יפה ומעיד על זלזול מה בקורא. רק בעמודים 18 ו-19 לבדם ספרתי שלושה אופנים שונים לכתוב שמות שירים...
בעניין כתיבת שמות השירים כתבה לי טיילור מפורום הקוראים הראשונים בידיעות ספרים את הדברים הבאים:
ביררתי עם יפעת הראבן, עורכת הלשון המדליקה שלנו, והיא אומרת כך:בעמוד 81 פגשתי במילה פיגוע. אני די משוכנע כי המילה לא היתה שגורה בפי הכול בשנות השמונים והרגשתי שהיא זרה ולא מתאימה לטקסט.
שמות של אלבומים נכתבים בבולד. של שירים במירכאות (כדי להבדיל מים ממים).
בעמ´ 18 יש באמת משהו יוצא דופן - יש שם שֵם של אלבום שהושאר באנגלית ולא תורגם, כי שמו כה משונה ומוזר, שאני מניחה שהעדיפו לא לתרגמו. ואז משום מה בחרו לכתוב אותו במירכאות ולא בבולד. זה הכול.
האלבום הוא Their Satanic Majesties Request של "האבנים המתגלגלות".אכן, ידוע כיציאה חריגה ומטורפת, בתקופה קשה מאד של הסטונס (1967), ושמו מעולם לא תורגם לעברית.
יתר על כן, האלבום בקושי הושמע בכלל, והלהקה גם מעולם לא בצעה שירים מתוכו בהופעות.
אם כבר השוויתי קצת בין השם של העולם לבין ימי הפופ, אז מצאתי עוד הבדל מעניין. הדמות בשם של העולם נגררת כאילו לתוך מאורעות שהם חריגים גדולים ובעיות גדולות וכתבתי אתמול בהודעה על השם של העולם שיש מוטיב התבדרות וחתירה מתוך סדר אל אי סדר. בספר ימי הפופ לעומת זאת גיבור הספר מעיד על עצמו שהסדר חשוב לו ושיש לספר חשיבות רבה ואף יש בהתנהגות שלו ובמיוחד במשחקים שלו, אלה הדמיוניים (בעצם כל המשחקים שהוא משחק בהם יש בהם יסודות דמיון משמעותיים) לחלוטין ואלה שיש להם בכל אופן חלק מוחשי (רשימות השמות וטורנירי הכדורגל, לדוגמה או עתון הפופ כדוגמה נוספת) סממניים של התנהגות כפייתית אובססיבית. הדבקות בסדר או בטקס נראית מוגזמת.
אז הסדר משותף לגיבורים הדוברים בשני הספרים אבל בניגוד זה לזה.
ספר חביב לקריאה לפני השינה. הוא קטן מידות וקצר (171 עמודים). לא יותר. נהנתי מהזכרונות שעלו בי למקרא שמות של מבצעים של להקות ושל שירים ומצאתי עניין בשפה התאורית מאד ובנקודת המבט של הנער המתבגר. הקריאה בספר כמוה לחיות בראשו של הדובר או להשתתף עמו בתמונות קצרות מחייו ולא רק לראות את הדברים מנקודת מבטו אלא לחוש את תחושותיו ולהרגיש את רגשותיו.
.
Monday, June 22, 2009
השם של העולם מאת דניס ג'ונסון
קיבלתי את חבילת הספרים של חודש סיוון התשס"ט (יוני 2009) מהוצאת ידיעות ספרים במסגרת מועדון הקוראים הראשונים.
רק אתמול (יום א') התפנתי לנבור בחבילה ולבדוק מה קיבלתי. קיבלתי הפעם את הספרים הבאים, ואני כותב אותם לפי סדר הקריאה שבו בחרתי:
בחרתי להתחיל ולקרוא בספר השם של העולם מאת דניס ג'ונסון. לקחתי איתי את הספר למיטה לפני השינה ואכן אחרי שעתיים ומשהו סיימתי לקרוא בו ונרדמתי.
הספר ראה אור בהוצאת בבל.
חני גלעד תרגמה מאנגלית.
הספר מונה 171 עמודים.
הספר בשפת המקור, באנגלית, נקרא The name of the world.
הספר דק וקטן מידות והדפוס בכל עמוד לא תופס שטח גדול. קל ופשוט לקרוא בספר ברציפות וללא הפסקה ולסיימו בזמן של שעתיים לערך.
הספר הוא מונולוג מתמשך וארוך או קשקשת בלתי פוסקת, תלוי במידת הבוטות שאבחר להשתמש בה, של אדם על אודות עצמו. גיבור הספר שהוא גם הדובר במונולוג שנמשך לכל אורכו של הספר חווה אסון קשה - מות אשתו הצעירה ובתו הקטנה בתאונת דרכים. האסון, כך נדמה לי, משמש כבסיס וכרקע ואולי גם לתרוץ או להסבר להשקפת העולם ולמצבו הנפשו של גיבור הסיפור.
התרשמתי שכל דבר שהדמות הראשית בספר מתייחסת אליו מתבדר מארגון, סדר וניבוי לאי-סדר, חוסר משמעות, אי-ודאות ואולי גם יאוש. כמה דוגמאות: חלונות הדירות שאותם רואים מביתו של מארחו טד מקק'י, הרישום החביב עליו במוזאון (ומדוע כותבים בספר שוב ושוב מוזיאון הרי בעברית את המילה הזאת יש לכתוב כפי שהוגים וההגייה היא מו-ז-או-ן -- כיצד חמק הכתיב הנכון מעיני העורך הלשוני? או אולי זה במתכוון? ואם כן, זה מצער אותי) אשר בו התבנית הולכת ומתבדרת מצורה מסורטטת בדיוק ובהקפדה ועד לכאוטיות מוחלטת בגלל סטיות קטנות שצוברות תאוצה וגורמות לשינויים הולכים ומחריפים בתבניות שחוזרות על עצמן בעקבות הסטיות הללו. נדמה לי שדוגמאות אלה ואחרות משמשות משל על השקפת עולמו ועל הדרך שבה הוא תופס את גורלו או אולי אפילו את גורלם של בני-אדם בכלל.
הדובר בספר מקפיד לציין ולהבחין בברבורים שחורים. אותן תופעות לא צפויות ושלא נחזות ולכן גם לא מתכוננים אליהן כראוי והן מפתיעות מאד. זאת הזדמנות, אם כבר אמרתי ברבור שחור, להמליץ על ספר מעניין מאד וביקורתי מאד ושמו הברבור השחור מאת נסים ניקולס טאלב. הוא ראה אור בעברית לאחרונה בהוצאת דביר אחרי שספר קודם בנושא מאת אותו המחבר ראה אור כמה חודשים קודם לכן דווקא בהוצאת ידיעות ספרים ושמו תעתועי האקראיות.
אין בספר הזה פרקים. אין הפסקה. אין הפוגה. כל כולו רצף אחד וארוך של מונולוג.
מצאתי כמה משפטים מוזרים בספר. למשל, בעמוד 6, "כל זה לא בא אלא כדי לציין עד כמה הפתיעה אותי הכרת התודה שחשתי כאשר נעניתי להזמנה ללמד באוניברסיטה." - ואני תוהה האם הכרת התודה היא על ההזמנה ללמד ולא על ההענות שלו לקבל את ההזמנה ללמד. משפט מוזר בעיני. האם כך רק בתרגום או גם במקור? מי יודע? דוגמה נוספת למשפט מוזר מצאתי למשל בעמוד 87, "אחר כך בירכו אותי כולם בזה אחר זה, כתריסר אנשים, כמעט כמו שורת מקבלי הפנים באירוע רשמי. כאילו עשיתי משהו מיוחד במינו שלא היה לי מושג מהו." - המשפט האחרון סתום בעיני.
כמה משפטים אחרים של הדובר דווקא הפתיעו אותו בעת הקריאה כי הם כאילו אותתו לי, הקורא, והכווינו אותי לפרש באופן מסויים את ההתרחשויות. כמה דוגמאות:
בסופו של הרומן הקצר הזה נדמה לי שמעיסוק בהסטוריה (לכאורה, הרי האיש ברח לחיי האקדמיה כדי להתבטל ולא ממש כדי לעסוק בהסטוריה...) ומברבור על צרותיו שלו לסיקור צרותיהם של אחרים (מלחמה בעירק...).
לסיכום, הספר היה מתאים מאד לקריאה לפני השינה, לפחות בכל הקשור לזמן ולמאמץ שהייתי צריך ויכול להשקיע. אני לא מרגיש שקראתי פנינה ספרותית ולא הבנתי מה ה-טררם מהסופר החשוב. לי נדמה שהספר יכול היה לשמש חומר גלם מצויין לסרט (טוב, תלוי מי היה מביים...) או טוב מזה למחזה. עלה בדעתי אבי קושניר שהפליא בעיני במופעים שלו על איש המערות (היתה הצגה ואז עוד הצגת המשך, שכחתי את השמות) שגם הן היו שתיהן מאל"ף ועד ת"ו מונולוגים. כשקראתי בספר אז בעיני רוחי אבי קושניר גילם את גיבור הרומן. מעניין מה חושבים קוראים אחרים כשהם קוראים בספר הזה.
הפריע לי חוסר ההקפדה של העריכה הלשונית בכללי הכתיב חסר הניקוד, וראו למשל בציטוטים שלעיל. זה לצערי מאפיין כמעט את כל הוצאות הספרים. עוד הפריע לי הניקוד החלקי שפוזר פה ושם כנראה באקראי ובלי קשר להקלה בקריאה.
זה הכל. עוד רומן קריאה.
רק אתמול (יום א') התפנתי לנבור בחבילה ולבדוק מה קיבלתי. קיבלתי הפעם את הספרים הבאים, ואני כותב אותם לפי סדר הקריאה שבו בחרתי:
- השם של העולם מאת דניס ג'ונסון
- ימי הפופ מאת עמיחי שלו
- סיפורים מאליס איילנד מאת ז'ור' פרנק ומאת רובר בובר
בחרתי להתחיל ולקרוא בספר השם של העולם מאת דניס ג'ונסון. לקחתי איתי את הספר למיטה לפני השינה ואכן אחרי שעתיים ומשהו סיימתי לקרוא בו ונרדמתי.
הספר ראה אור בהוצאת בבל.
חני גלעד תרגמה מאנגלית.
הספר מונה 171 עמודים.
הספר בשפת המקור, באנגלית, נקרא The name of the world.
הספר דק וקטן מידות והדפוס בכל עמוד לא תופס שטח גדול. קל ופשוט לקרוא בספר ברציפות וללא הפסקה ולסיימו בזמן של שעתיים לערך.
הספר הוא מונולוג מתמשך וארוך או קשקשת בלתי פוסקת, תלוי במידת הבוטות שאבחר להשתמש בה, של אדם על אודות עצמו. גיבור הספר שהוא גם הדובר במונולוג שנמשך לכל אורכו של הספר חווה אסון קשה - מות אשתו הצעירה ובתו הקטנה בתאונת דרכים. האסון, כך נדמה לי, משמש כבסיס וכרקע ואולי גם לתרוץ או להסבר להשקפת העולם ולמצבו הנפשו של גיבור הסיפור.
התרשמתי שכל דבר שהדמות הראשית בספר מתייחסת אליו מתבדר מארגון, סדר וניבוי לאי-סדר, חוסר משמעות, אי-ודאות ואולי גם יאוש. כמה דוגמאות: חלונות הדירות שאותם רואים מביתו של מארחו טד מקק'י, הרישום החביב עליו במוזאון (ומדוע כותבים בספר שוב ושוב מוזיאון הרי בעברית את המילה הזאת יש לכתוב כפי שהוגים וההגייה היא מו-ז-או-ן -- כיצד חמק הכתיב הנכון מעיני העורך הלשוני? או אולי זה במתכוון? ואם כן, זה מצער אותי) אשר בו התבנית הולכת ומתבדרת מצורה מסורטטת בדיוק ובהקפדה ועד לכאוטיות מוחלטת בגלל סטיות קטנות שצוברות תאוצה וגורמות לשינויים הולכים ומחריפים בתבניות שחוזרות על עצמן בעקבות הסטיות הללו. נדמה לי שדוגמאות אלה ואחרות משמשות משל על השקפת עולמו ועל הדרך שבה הוא תופס את גורלו או אולי אפילו את גורלם של בני-אדם בכלל.
הדובר בספר מקפיד לציין ולהבחין בברבורים שחורים. אותן תופעות לא צפויות ושלא נחזות ולכן גם לא מתכוננים אליהן כראוי והן מפתיעות מאד. זאת הזדמנות, אם כבר אמרתי ברבור שחור, להמליץ על ספר מעניין מאד וביקורתי מאד ושמו הברבור השחור מאת נסים ניקולס טאלב. הוא ראה אור בעברית לאחרונה בהוצאת דביר אחרי שספר קודם בנושא מאת אותו המחבר ראה אור כמה חודשים קודם לכן דווקא בהוצאת ידיעות ספרים ושמו תעתועי האקראיות.
אין בספר הזה פרקים. אין הפסקה. אין הפוגה. כל כולו רצף אחד וארוך של מונולוג.
מצאתי כמה משפטים מוזרים בספר. למשל, בעמוד 6, "כל זה לא בא אלא כדי לציין עד כמה הפתיעה אותי הכרת התודה שחשתי כאשר נעניתי להזמנה ללמד באוניברסיטה." - ואני תוהה האם הכרת התודה היא על ההזמנה ללמד ולא על ההענות שלו לקבל את ההזמנה ללמד. משפט מוזר בעיני. האם כך רק בתרגום או גם במקור? מי יודע? דוגמה נוספת למשפט מוזר מצאתי למשל בעמוד 87, "אחר כך בירכו אותי כולם בזה אחר זה, כתריסר אנשים, כמעט כמו שורת מקבלי הפנים באירוע רשמי. כאילו עשיתי משהו מיוחד במינו שלא היה לי מושג מהו." - המשפט האחרון סתום בעיני.
כמה משפטים אחרים של הדובר דווקא הפתיעו אותו בעת הקריאה כי הם כאילו אותתו לי, הקורא, והכווינו אותי לפרש באופן מסויים את ההתרחשויות. כמה דוגמאות:
- בעמוד 109: "ונדמה לי שאין על כך מחלוקת - שהצמתים בסיפור הזה, נקודות האחיזה, הם אותם רגעים שקשורים לפלאואר קנון"
- בעמוד 118: "רשמתי לפני שבאחד הימים עלי לגשת לכימאי ולברר אם זיעה עשויה מאותו חומר שממנו עשויות הדמעות."
- עמוד 138: "כשאני עובר עכשיו על דפי הזיכרונות האלה אני קולט שיצרתי הטעיה מסוימת. התקבל פה הרושם כי ביקשתי לתאר הרפתקה מינית חד-פעמית, וכי העניין המהותי שהיה תלוי ועומד ביני ובין פלאואר היה מה שניתן לכנותו איבוד בתולי המאוחרים. רמזתי שלא היה לי כל קשר עם נשים מאז שאיבדתי את אשתי. זה לא נכון."
בסופו של הרומן הקצר הזה נדמה לי שמעיסוק בהסטוריה (לכאורה, הרי האיש ברח לחיי האקדמיה כדי להתבטל ולא ממש כדי לעסוק בהסטוריה...) ומברבור על צרותיו שלו לסיקור צרותיהם של אחרים (מלחמה בעירק...).
לסיכום, הספר היה מתאים מאד לקריאה לפני השינה, לפחות בכל הקשור לזמן ולמאמץ שהייתי צריך ויכול להשקיע. אני לא מרגיש שקראתי פנינה ספרותית ולא הבנתי מה ה-טררם מהסופר החשוב. לי נדמה שהספר יכול היה לשמש חומר גלם מצויין לסרט (טוב, תלוי מי היה מביים...) או טוב מזה למחזה. עלה בדעתי אבי קושניר שהפליא בעיני במופעים שלו על איש המערות (היתה הצגה ואז עוד הצגת המשך, שכחתי את השמות) שגם הן היו שתיהן מאל"ף ועד ת"ו מונולוגים. כשקראתי בספר אז בעיני רוחי אבי קושניר גילם את גיבור הרומן. מעניין מה חושבים קוראים אחרים כשהם קוראים בספר הזה.
הפריע לי חוסר ההקפדה של העריכה הלשונית בכללי הכתיב חסר הניקוד, וראו למשל בציטוטים שלעיל. זה לצערי מאפיין כמעט את כל הוצאות הספרים. עוד הפריע לי הניקוד החלקי שפוזר פה ושם כנראה באקראי ובלי קשר להקלה בקריאה.
זה הכל. עוד רומן קריאה.
Sunday, June 21, 2009
ציור חדש שקיבלתי מאביב
קיבלתי מאביב ציור חדש שהוא הכין לי.
השימוש בסרגל והסימטריה מצאו חן בעיני מאד.
רק לאחר מבט מעמיק יותר הבחנתי כי אין פה רק סימטריה וצורות גיאומטריות אלא מימין דמות אדם ומשמאל מבט חזיתי על כלי תחבורה.
השימוש בסרגל והסימטריה מצאו חן בעיני מאד.
רק לאחר מבט מעמיק יותר הבחנתי כי אין פה רק סימטריה וצורות גיאומטריות אלא מימין דמות אדם ומשמאל מבט חזיתי על כלי תחבורה.
סיכום השבוע בגן יובל מאת אחותי, הגננת רות
הורים יקרים,
יום א – מפגשון הבוקר: התחלנו הבוקר עם לוח התוכן שהשתנה לקראת הנושא החדש: "בריאות וניקיון הגוף".
התחלנו באופן אורייני עם המילים "בריאות" ו"ניקיון": בדקנו כמה אותיות בכל מילה, מהן האותיות הראשונות, האחרונות והאמצעיות, והאם יש אותיות החוזרות על עצמן. לאחר מכן בדקנו איך כתובה כל מילה, ואיך יכולנו לכתוב אותה מבלי לראותה קודם (דגש על האזנה פעילה לצלילי האותיות).
שוחחנו מעט על משמעות המילים "בריאות" ו"ניקיון": מה עושה אותנו בריאים, איך אפשר לשמור על הניקיון, למה זה חשוב? שוחחנו באופן מאוד קליל וזורם, וכבר על הבוקר הילדים הגיעו לתובנות מעניינות ויפות מאוד.
המשכנו כמובן בשגרת הבוקר, אליה הצטרפו חוויות השבת של כמה ילדים, וסיימנו בריקוד עליז של השיר "הורה".
יעלי סיפרה על ביקור "בים התיכון", לדבריה, והביאה להראות לנו צדפים מחוף הים.
אורי סיפר על ביקור במסיבת יום הולדת בפתח תקווה.
אוריה שבה מסוף שבוע ארוך בחרמון, וסיפרה על לינה בנווה אטיב בבקתת עץ http://www.rimonim.com/Hotel.aspx?Lang=heb&Hotel=79 וכן על טיול בבניאס ובנחל דן.
מפגש הבוקר: בזמן ארוחת הצהרים קראנו ספר שהביא אוהד: "יש לי חבר" מאת גתית מור.
לאחר מכן נכנסנו למפגש, אותו התחלנו עם השיר "נראה מי יושב יפה".
לאחר מכן שוחחנו ממושכות על המילה "ניקיון", והפרדנו בין המושגים "ניקיון פנימי" ו"ניקיון חיצוני".
שוחחנו איך אפשר ללכלך וגם לנקות את פנים גופנו, מה משמעות ההפרשות שלנו, ובהמשך לכך שמנו דגש על חשיבות שטיפת הידיים לאחר ההתפנות בשירותים. לאחר מכן שוחחנו איך אפשר לנקות את גופנו מבחוץ, והפרדנו בין סוגי הסבון השונים: משחה לשיניים, שמפו לראש וסבון נוזלי או מוצק. כמו כן שוחחנו על ניקיון הסביבה והבית, ועל ההבדל בין הבית לבין הרחוב מבחינת הניקיון שבהם – ומדוע כך הוא ההבדל.
מפגש הצהרים: התחלנו לערוך חזרות למסיבת הסיום. אנו מכינים הצגה מקסימה, ומקווים שתהנו!
יום ב – מפגשון הבוקר: שגרת הבוקר + אוריינות המילים "ניקיון" + "בריאות". היום שרנו ורקדנו לראשונה את השיר "זה התחיל משני הורים", והיה כיף להתמודד עם שיר חדש וריקוד חדש, ומייד לאחריו הילדים לא ויתרו, ורקדו במרץ שמח את "באלה הידיים".
מפגש הבוקר: התחלנו עם שיר בוקר, ומייד לאחר מכן הזמנו את הבובה מימי להצטרף אלינו (איזו התרגשות אחזה בילדים!), וראינו איך היא מתנקה לאחר שהיא חוזרת מהגן. לאחר מכן הוזמנו הילדים לטפל בה (מעין ג. , אורי, גיא ר.), כשתוך כדי אנו לומדים על תפקידה של מכונת הכביסה, ומשננים מושגים שונים מעולם הניקיון והמכשירים המלווים עניין זה.
סיימנו בשירי ניקיון עליזים:
"שמפו", "אני רוחץ ידיים" ו"קם לו ילד קט".
זמן חצר ויצירה: הילדים קיבלו הדפסה של מברשת שיניים, גזרו אותה וקישטו אותה באופנים שונים.
מפגש הצהרים: המשכנו לערוך חזרות לקראת ההצגה. הילדים מתרגשים מאוד!
יום ג – מפגשון הבוקר: לאחר שסיימנו עם שגרת הבוקר (ממשיכים להתאמן בסיבוב מפתח ובפתיחת דלת ובסגירתה, בחרנו תורני בוקר – וגם ספרנו עד 20 ומ- 20, בדקנו את מצב מזג האויר ועדכנו את לוח השנה העברי באותיות ובמספרים) סידרנו כיסאות כמו במפגש "רישמי", ושרנו ורקדנו.
עדן גם הביאה דף ועליו כתובות חוויות מהנופש המשפחתי באילת – להנאת כולנו. היא גם צירפה תמונות יפות!
מפגש הבוקר: התחלנו עם שיר הבוקר "שלום לכם" מתוך "פרפר נחמד", ושרנו את שיר הניקיון "שמפו". ערכתי לילדים חידון בנושא ניקיון על מה ששוחחנו בימים האחרונים, ואז עסקנו באוריינות המילה "בריאות".
הילדים כל כך היו להוטים לראות את מימי הבובה ולטפל בה, שלא היה מנוס ולהביא אותה. 2 ילדים נקראו לטפל בה (יעלי ואיתי סספורטס), ונהנתי מאוד לראות את המסירות שבה טיפלו בה.
גם לאחר שהזמנתי את הילדים לצאת לחצר, ביקשו כמה ילדים להשאר בגן ולהמשיך ולטפל במימי: "לקצוץ" לה ציפורניים, "לנקות" לה את האוזניים", לאמבט, לחפוף, ליבש, לכבס את בגדיה וכו'... היה פשוט מקסים! לפחות חצי שעה נכנסו ויצאו ילדים שבאו לטפל במימי, ואני מוכרחה לומר שהם שמרו יפה על כל הכללים שלימדתי אותם, וטיפלו בה כמו בתינוק זעיר. במהלך הטיפול בזמן המפגש הקפדתי ללוות אותם בהסברים מקבילים, לשאול שאלות, לכוון ולהדגיש מילים שראוי לזכור אותן.
הטיפול במימי כמובן מהנה מאוד עבור הילדים, אבל מטרתו ברורה מאוד:
לימוד חווייתי של נושא הניקיון וכן טיפוח המיומנויות המוטוריות של הילדים: הם נדרשים לפתוח ולסגור פקק מסתובב של משחת שיניים, להשתמש בקוצץ ציפורניים, להחזיק ולהשתמש באטב כביסה ולהלביש ולהפשיט את מימי.
מפגש הצהרים: משחק זיכרון בנושא פעילות גופנית + חזרות להצגה.
יום ד – מפגשון הבוקר: שגרת הבוקר + חוג יוגה
מפגש הבוקר: לאחר חוג היוגה התכנסנו בגן כדי לשיר ולרקוד – ויצאנו לחצר.
זמן חצר ויצירה: בחצר הילדים צבעו דף ועליו תמונות של אביזרי ניקיון שונים, גזרו אותם מתוכו והדביקו אותם באמצעות סקוטצ'ים על בריסטול – וכך הכינו משחק ניקיון, שמטרתו התאמת זוגות תואמים. למשל: מברשת ומשחת שיניים, סבון וספוג וכו'.
מפגש הצהרים: ערכנו חזרות להצגה של מסיבת הסיום.
נהנתי מאוד לבלות עם הילדים היום עד השעה 17:00, וניצלנו את הזמן לאליפות ים – יבשה ערנית במיוחד, שבסופה הכתרנו אלופים חדשים: עדן, רוני, איתי ס., מעין ג., אמתי. כל הכבוד לאלופים!!
יום ה – מפגשון הבוקר: שגרת הבוקר + ספריה. אפילו הספקנו לרקוד ...
מפגש הבוקר: פעילות ראשונה בנושא בריאות השיניים: "שן צוחקת שן בוכה": http://www.happyshen.co.il
זמן חצר ויצירה: המשכנו וסיימנו את הכנת משחק הניקיון. אתם מוזמנים להנות ממנו ביחד עם הילדים. המשחק נמצא במגירותיהם.
מפגש הצהרים: הקדשנו את המפגש לחזרות למסיבה.
איזה כיף היה להיות שוב עם הילדים עד השעה 17:00 – ואכן הספקנו המון! רקדנו ושרנו וסיפרנו סיפור תורה, שכרגיל הילדים לא היו מסופקים מסופו, ורצו להמשיך להקשיב עוד ועוד, אבל
השארנו קצת לשבוע הבא... ספור התורה להיום היה המשך סיפורו של יוסף וכותנת הפסים. השארנו את יוסף כשהוא בבית פוטיפר, שר הטבחים בארמונו של מלך מצרים, ולאחר שבניו של יעקב שיקרו לו כי "טרוף טורף יוסף"...
הורי השבת יהיו: אוהד והדר
מחר נחגוג לאיתם יום הולדת 4!
מזל טוב לאיתם ולמשפחתו!
ביום חמישי, ה- 2/7 יערך בגן תיאטרון צלליות מרהיב לילדים!
ההצגה תערך בשעות הבוקר, ללא נוכחות הורים, ותדרוש חשיכה מוחלטת.
הכינו את הילדים לקראת החשיכה הצפויה להיות!!
ביום שישי, ה- 10/7 תתקיים פעילות מוסיקלית עם איריס, המורה למוסיקה בשעה 11:00
במקום קבלת שבת.
ההורים מוזמנים! אנא שריינו את היום ואת השעה!
ונסיים עם מעט נוסטלגיה ברוח הנושא:
הסבון בכה מאוד
הסבון בכה מאוד
דני לא רוצה בי עוד
ומברשת השיניים מתייפחת שבעתיים
ואומרת למשחה "אל תבכי" אך היא בוכה
והברז כעסן הוא כועס מאוד על דן
והמים מים מים צר להם על האוזניים
הם שרים שרים שרים שרים:
שורום זורום זורום רים × 3
הם שרים × 3
דני דני מלוכלך
מלוכלך כל כך כל כך
אם יבוא היום לגן מי יתן שלום לדן
כל אחד ישאל "מי זה"?" מלוכלך כזה כזה
והדסה הקטנה תסתתר אז בפינה לא תכיר אותו בכלל כלל וכלל.
והמים מים מים צר להם על האוזניים
הם שרים שרים שרים שרים:
שורום זורום זורום רים × 3
הם שרים × 3
Subscribe to:
Posts (Atom)