את התמונות של ילדי גן נעים שאני מצלם אני מפרסם בכתובת http://gannayim.blogspot.com/.
Saturday, September 5, 2009
תמונות ילדי גן חיים
הנה תמונות ילדי גן חיים אשר צילמתי אתמול. עדכונים בקשר לגן חיים אכתוב ביומן רשת שפתחתי בעבור הגן בכתובת http://ganchayim.blogspot.com/.
Wednesday, August 26, 2009
עמותת מופ"ת
למדתי על עמותת מופ"ת מתוך כיתות מופ"ת שמפעילים בחינוך העל יסודי בכפר יונה. מיכל ואני השתתפנו ביום השתלמות שלהם בשבוע שעבר. אני מצטער לומר שלא הבנתי במה השתלמנו ולא הבנתי מה השיטה ומה המטרות וכיצד ההשתלמות הזאת עוזרת להשיג מטרות אלה או להורות או להשתלם בשיטה כלשהי. הארגון היה חלש ולא רציני (בלבול במקום הכינוס, אי הכנה של מיקרופון, מקרן ועוד ועד המולה כשהמשתתפים הניחו שמחלקים להם לומדות לדוגמה בעוד שלא היתה שום כוונה שכזאת).
יצאתי מבולבל. לכאורה נראה שהכוונה היא לגבש צוותי הוראה מעולים להוראת מתמטיקה ומדעים ובפועל זה נראה כמו התארגנות שמנסה להיות ארגון עובדים ומתנהלת בהתאם. אני מקווה שיש לי תפיסה שגוייה של המציאות. עוד אנסה ללמוגד עוד על הנושא. הנה שאלה ששאלתי על העמותה בקומונה של מתמטיקה יסודית בתפוז.
יצאתי מבולבל. לכאורה נראה שהכוונה היא לגבש צוותי הוראה מעולים להוראת מתמטיקה ומדעים ובפועל זה נראה כמו התארגנות שמנסה להיות ארגון עובדים ומתנהלת בהתאם. אני מקווה שיש לי תפיסה שגוייה של המציאות. עוד אנסה ללמוגד עוד על הנושא. הנה שאלה ששאלתי על העמותה בקומונה של מתמטיקה יסודית בתפוז.
יחס ופרופורציה מאת דוד בן-חיים * יפה קרת * בת-שבע אילני
קראתי את ספרם של דוד בן-חיים, יפה קרת ובת-שבע אילני, יחס ופרופורציה. קיוויתי ללמוד משהו חדש על האופן שבו יש ללמד את הנושא או על האופן שבו חומר הלימוד נתפס אצל תלמידים אבל זה לא קרה. למדתי הרבה יותר על הוראת הנושא הנושא מתוך קריאה ביקורתית והערת הערות על הספר החדש של מתמטיקה יסודית לכתות ד' בנושא השברים.
הרעיו ןהמרכזי בספר הוא ההבחנה בין Rate לבין Ratio לבין Scaling. אפילו לא השכילו המחברים להציע מונחים בעברית למונחים הללו. גם לא ראיתי הצעות לחלוקה שונה של ההבדלים (אף על פי שאני יכול לחשוב על כמה חלוקות אחרות).
להבנתי, הספר הזה ממחזר ולועס רעיונות נפוצים על יחס ועל פרופורציה. יש נסיון לארגן את הספר כספר לימוד למורים למתמטיקה ואולי הוא סביר ככזה. רוב הספר הוא דוגמאות להפעלות ולשאלות ויחידת לימוד.
באופן אישי התאכזבתי מהספר. לא משום שהוא אינו מספק את הסחורה, אלא משום שציפיתי ליותר תוכן, ליותר התבססות על חומר מדעי, על יותר נסיון אישי של הכותבים, בפרט נסיון מעשי בהוראת הנושאים למורים ובהוראת הנושאים לתלמידים ומסקנות. יש פה ושם התייחסויות לדברים הללו אבל ציפיתי ליותר. עוד ציפיתי להתייחסות על הקשרים והאופן שאלה יכולים להלמד ולהבנות אצל התלמידים בין הדברים המושגים הבאים:
בקיצור, ציפיתי לטקסט מסודר ומאורגן מבחינה דידקטית ופדגוגית עם גיבוי של עבודות אקדמיות מסודרות ושל נסיון מהשטח (הן בהוראה למורים והן בהוראה לתלמידים) שיקשור בין כל המושגים הללו לבין עצמם ולבין מושגים אחרים ויציג גישות ורעיונות שונים (באופן מנומק ומוסבר) כיצד הדברים קשורים אלה לאלה ומה המשמעות של הוראה בסדר כזה או אחר או באמצעים כאלה ואחרים.
יש בספר מעט ממה שציפיתי אבל בהחלט לא ברמה ולא בהיקף שציפיתי לו.
כמה קישורים מהספר שייתכן שיימצאו שימושיים:
הרעיו ןהמרכזי בספר הוא ההבחנה בין Rate לבין Ratio לבין Scaling. אפילו לא השכילו המחברים להציע מונחים בעברית למונחים הללו. גם לא ראיתי הצעות לחלוקה שונה של ההבדלים (אף על פי שאני יכול לחשוב על כמה חלוקות אחרות).
להבנתי, הספר הזה ממחזר ולועס רעיונות נפוצים על יחס ועל פרופורציה. יש נסיון לארגן את הספר כספר לימוד למורים למתמטיקה ואולי הוא סביר ככזה. רוב הספר הוא דוגמאות להפעלות ולשאלות ויחידת לימוד.
באופן אישי התאכזבתי מהספר. לא משום שהוא אינו מספק את הסחורה, אלא משום שציפיתי ליותר תוכן, ליותר התבססות על חומר מדעי, על יותר נסיון אישי של הכותבים, בפרט נסיון מעשי בהוראת הנושאים למורים ובהוראת הנושאים לתלמידים ומסקנות. יש פה ושם התייחסויות לדברים הללו אבל ציפיתי ליותר. עוד ציפיתי להתייחסות על הקשרים והאופן שאלה יכולים להלמד ולהבנות אצל התלמידים בין הדברים המושגים הבאים:
- יחס
- מנה (המילה מנה כלל לא הופיעה בספר כולו, אם אינני טועה. איך?!)
- פרופורציה
- דמיון
- אחוזים
- שברים
- חילוק
- כפל
- שברים עשרוניים
- קו שבר
- הופכי
- חילוק כפעולה של כפל בהופכי
בקיצור, ציפיתי לטקסט מסודר ומאורגן מבחינה דידקטית ופדגוגית עם גיבוי של עבודות אקדמיות מסודרות ושל נסיון מהשטח (הן בהוראה למורים והן בהוראה לתלמידים) שיקשור בין כל המושגים הללו לבין עצמם ולבין מושגים אחרים ויציג גישות ורעיונות שונים (באופן מנומק ומוסבר) כיצד הדברים קשורים אלה לאלה ומה המשמעות של הוראה בסדר כזה או אחר או באמצעים כאלה ואחרים.
יש בספר מעט ממה שציפיתי אבל בהחלט לא ברמה ולא בהיקף שציפיתי לו.
כמה קישורים מהספר שייתכן שיימצאו שימושיים:
אני צודק -- אתה טועה מאת אדוארד דה-בונו
קראתי את ספרו של אדוארד דה-בונו, אני צודק -- אתה טועה. הספר לא קצר, אף על פי שיכול היה להכתב ביתר קיצור מבלי לאבד מידע, לטעמי. כרגיל מהספרים שקראתי של דה-בונו, הוא לא מצטנע ולא ממעט להגדיל במעשיו, בהמצאותיו ובבגילויים שלו. הוא מייחס לדברים שעולים בקנה אחד עם רעיונותיו טעם של הוכחה או של דברים שברורים מאליהם ואילו כל דבר שאינו עולה בקנה אחד עם רעיונותיו כשגוי והרסני (לרבות לוגיקה והגיון...).
שוב אני קורא על אותם הדברים ועל אותם הרעיונות שחזר עליהם לזרא בספריו על כובעי החשיבה ולמד את ילדך לחשוב. אין חדש תחת השמש.
חסר לי מאד התקפות או ההגנה על הרעיונות בלשון מדעית ומשכנעת יותר. השכנוע לכאורה הוא בנפנוף ידיים ואני לא מצליח להבין מה בדיוק נותן את התוקף לטענות כאלה ואחרות שמעלה דה-בונו.
אני מתפלא על ההשקעה הרבה שמשקיעים במכון ברנקו-וייס בתרגום ספריו של דה-בונו ובהוראת שיטותיו. ממה שאני קורא באינטרנט אז אין ממש בדיקות שמראות ששימוש בשיטותיו של דה-בונו מקדמות חשיבה ומקדמות הישגים בקרב תלמידים.
אולי החמצתי משהו?
הנושא העיקרי בספר הוא נושא הרשתות העצביות שמתארגנות מעצמן. קראתי על הנושא מתוך לימודיי לתואר שניף למשל, בספר Fundamentals of Neural Networks: Architectures, Algorithms And Applications מאת
Laurene V. Fausett. הוא טוען שהרעיון של המודל העצבי הוא שלו ושגם הרעיון של התארגנות עצמית הוא שלו. אינני יודע. לא מצאתי לכך סימוכין בספרות המדעית. מצחיק אותי גם שהוא טוען שהרעיון שלו נבדק בסימולצייה במחשב ונמצע עובד (היכן המאמרים המדעיים שמתארים את הסימולצייה? היכן התיאור של הניסויים? היכן תיאור מתודולוגיית הבדיקה? בקיצור... זה לא משכנע בכלל... -- וגם אם היה מנסה במחשב, מה זה מלמד או מוכיח בכלל על חשיבה של בני אדם?).
הקריאה בספר מייגעת בעיקר בגלל שאין נסיון רציני (אלא ילדותי בעיניי) לגבות את הטיעונים השונים וכמובן בגלל הכתיבה השחצנית. דה-בונו נתפס בעיניי כאגו-מניאק בלתי נלאה. האם אכן כך או שאינני מבין אותו ואת רעיונותיו?
אשמח לדיון בנושא.
הרעיונות העיקריים הם להבנתי:
שוב אני קורא על אותם הדברים ועל אותם הרעיונות שחזר עליהם לזרא בספריו על כובעי החשיבה ולמד את ילדך לחשוב. אין חדש תחת השמש.
חסר לי מאד התקפות או ההגנה על הרעיונות בלשון מדעית ומשכנעת יותר. השכנוע לכאורה הוא בנפנוף ידיים ואני לא מצליח להבין מה בדיוק נותן את התוקף לטענות כאלה ואחרות שמעלה דה-בונו.
אני מתפלא על ההשקעה הרבה שמשקיעים במכון ברנקו-וייס בתרגום ספריו של דה-בונו ובהוראת שיטותיו. ממה שאני קורא באינטרנט אז אין ממש בדיקות שמראות ששימוש בשיטותיו של דה-בונו מקדמות חשיבה ומקדמות הישגים בקרב תלמידים.
אולי החמצתי משהו?
הנושא העיקרי בספר הוא נושא הרשתות העצביות שמתארגנות מעצמן. קראתי על הנושא מתוך לימודיי לתואר שניף למשל, בספר Fundamentals of Neural Networks: Architectures, Algorithms And Applications מאת
Laurene V. Fausett. הוא טוען שהרעיון של המודל העצבי הוא שלו ושגם הרעיון של התארגנות עצמית הוא שלו. אינני יודע. לא מצאתי לכך סימוכין בספרות המדעית. מצחיק אותי גם שהוא טוען שהרעיון שלו נבדק בסימולצייה במחשב ונמצע עובד (היכן המאמרים המדעיים שמתארים את הסימולצייה? היכן התיאור של הניסויים? היכן תיאור מתודולוגיית הבדיקה? בקיצור... זה לא משכנע בכלל... -- וגם אם היה מנסה במחשב, מה זה מלמד או מוכיח בכלל על חשיבה של בני אדם?).
הקריאה בספר מייגעת בעיקר בגלל שאין נסיון רציני (אלא ילדותי בעיניי) לגבות את הטיעונים השונים וכמובן בגלל הכתיבה השחצנית. דה-בונו נתפס בעיניי כאגו-מניאק בלתי נלאה. האם אכן כך או שאינני מבין אותו ואת רעיונותיו?
אשמח לדיון בנושא.
הרעיונות העיקריים הם להבנתי:
- אדוארד דה-בונו איש אשכולות חשוב שמביא רעיונות הכרחיים לקדמת האנושות
- הגיון מים חייב להחליף הגיון סלע. לא רק הגיון של שחור ולבן אלא חשיבה במקביל ואי הסתמכות על הגיון. הרעיון הוא לעקוף מכשולים ולא להתעקש להחליט מי צודק בסכסוך לפי הגיון (אולי כל אחד לפי הגיונו צודק?) אלא למצוא פתרון עוקף.
- החשיבה החדשה חייבת להחליף את החשיבה הישנה. הוא צופה לעולם פיגור ולא קדמה אם לא יאומצו רעיונותיו ושיטותיו.
Sunday, August 16, 2009
למד את ילדך לחשוב מאת אדוארד דה-בונו
קראתי את ספרו של אדוארד דה-בונו (כן! זה הוא מהספר של שישה כובעי חשיבה!), למד את ילדך לחשוב. אין הפתעות. דה-בונו גם כאן כמו בספר שישה כובעי חשיבה כותב בסגנון ספוג אגו (אני המצאתי ואני עשיתי ואני דיברתי פה ואני הופעתי שם, וגם את זה המצאתי ו...) ומלא בחשיבות עצמית. גם כאן החזרה רבה מאוד וניתן היה לדעתי לתמצת מאוד את הספר. יש גם חזרה רבה על תוכן הספר של כובעי החשיבה. המחזור, כאמור, רב מאוד.
עם זאת, דה-בונו מצליח להגדיר יפה ולתאר מיומנויות חשובות (למה שהוא מכנה חשיבה ואילו אני מכנה פתרון בעיות).
העקרונות שהוא מציג בעמוד 261 הם דוגמה טובה:
מצא חן בעיניי שדה-בונו מציע לנסות נקודות מבט של האחר ולהבין את הצד השני ומציע לנסות ולשנות נקודת מבט בכל מיני דרכים יצירתיות: מילים אקראיות, חשיבה באמצעות רגש, חשיבה על עובדות ונתונים, חשיבה ביקורתית, חשיבה על אבסורד ועוד ועוד. הוא מציע שיטות, תבניות וכלים כדי להניע חשיבה ולצאת מקבעון.ככל שאני קורא יותר על רעיונותיו של דה-בונו כך אני מנסה למצוא יותר סימוכין שיאשרו שאכן שיטותיו מביאות לצוצאות המדוברות ושהן אכן יישימות ואכן מועילות ואכן במידה שהוא מציג את הדברים. להפתעתי, לא מצאתי סימוכין לכך. אשמח אם יש חומר בנושא שהוא בדיקה מסודרת של הרעיונות של דה-בונו ויישומם בכיתות לימוד ותוצאות שמהן אפשר להתרשם ששיטותיו אכן מביאות לתוצאות המדוברות. אני תוהה לגבי המתודולוגייה של הבדיקות שנעשו, אם אכן נעשו כאלה באופן מסודר. דה-בונו עצמו לא מביא בספריו שקראתי על המתודולוגיה ועל התקפות של בדיקת התועלת שבשיטותיו. הוא מביא בעיקר כראייה את התפוצה ואת הפופולריות של השימוש בהן ושלו עצמו.
הספר מעניין, אם כי לוקה מידיי בחזרות על אותם הנושאים ועל אותם הדברים שוב ושוב. התרגום אינו מהמשובחים, בלשון המעטה, ולדעתי חוטא למקור והוא פשטני מידיי וחסר מעוף. אני סקרן האם יש ספרי עיון על הנושא שהם עדכניים, נחקרו בכלים מקובלים ונכתבו בשפה ברורה שמאפשרת להבין את הרעיונות.
מכון ברנקו-וייס תרגם ספרים מספר של דה-בונו ומפיץ את שיטותיו בארץ. מעניין אותי מאוד ללמוד על התוצאות של אותן שיטות ועל הנסיון של הפעלת השיטות הללו בכתות לימוד בארץ.
הספר הבא של דה-בונו שאקרא הוא אני צודק אתה טועה.
עם זאת, דה-בונו מצליח להגדיר יפה ולתאר מיומנויות חשובות (למה שהוא מכנה חשיבה ואילו אני מכנה פתרון בעיות).
העקרונות שהוא מציג בעמוד 261 הם דוגמה טובה:
- לעולם היה קונסטרוקטיבי
- חשוב לאט ונסה שהדברים יהיו פשוטים ככל האפשר
- נתק את האגו שלך מהחשיבה שלך כך שתהיה מסוגל להסתכל עליה מן הצד
- בכל רגע עליך לומר לעצמך: מה אני מנסה לעשות? מהו המוקד והמטרה של חשיבתי?
- היה מסוגל "להחליף הילוכים" בעת חשיבתך. דע מתי להשתמש בהיגיון, מתי להתשמש ביצירתיות, ומתי לחפש מידע
- מהי התוצאה של חשיבתי? מדוע אני מאמין כי זה יצליח?
- הרגשות ורגשות הם חלק מהחשיבה, אך מקומם אחרי חקירה ולא לפניה
- חפש תמיד חלופות, על-מנת להגיע לתפיסות חדשות ולרעיונות חדשים
- היה מסוגל לנוע קדימה ואחורה, בין חשיבה ברמה כללית ובין חשיבה ברמת הפרטים
- האם זהו עניין של "ייתכן שזה כך" או של "זה חייב להיות כך"? ההיגיון אינו יכול להיות טוב יותר מהתפיסות ומהמידע שעליהם הוא מתבסס
- ייתכן שהשקפות שונות פשוט מבוססות על תפיסות שהן שונות לחלוטין זו מזו
- לכל הפעולות יש תוצאות שהן בעלות השלכות על ערכים, על אנשים ועל העולם הסובב
מצא חן בעיניי שדה-בונו מציע לנסות נקודות מבט של האחר ולהבין את הצד השני ומציע לנסות ולשנות נקודת מבט בכל מיני דרכים יצירתיות: מילים אקראיות, חשיבה באמצעות רגש, חשיבה על עובדות ונתונים, חשיבה ביקורתית, חשיבה על אבסורד ועוד ועוד. הוא מציע שיטות, תבניות וכלים כדי להניע חשיבה ולצאת מקבעון.ככל שאני קורא יותר על רעיונותיו של דה-בונו כך אני מנסה למצוא יותר סימוכין שיאשרו שאכן שיטותיו מביאות לצוצאות המדוברות ושהן אכן יישימות ואכן מועילות ואכן במידה שהוא מציג את הדברים. להפתעתי, לא מצאתי סימוכין לכך. אשמח אם יש חומר בנושא שהוא בדיקה מסודרת של הרעיונות של דה-בונו ויישומם בכיתות לימוד ותוצאות שמהן אפשר להתרשם ששיטותיו אכן מביאות לתוצאות המדוברות. אני תוהה לגבי המתודולוגייה של הבדיקות שנעשו, אם אכן נעשו כאלה באופן מסודר. דה-בונו עצמו לא מביא בספריו שקראתי על המתודולוגיה ועל התקפות של בדיקת התועלת שבשיטותיו. הוא מביא בעיקר כראייה את התפוצה ואת הפופולריות של השימוש בהן ושלו עצמו.
הספר מעניין, אם כי לוקה מידיי בחזרות על אותם הנושאים ועל אותם הדברים שוב ושוב. התרגום אינו מהמשובחים, בלשון המעטה, ולדעתי חוטא למקור והוא פשטני מידיי וחסר מעוף. אני סקרן האם יש ספרי עיון על הנושא שהם עדכניים, נחקרו בכלים מקובלים ונכתבו בשפה ברורה שמאפשרת להבין את הרעיונות.
מכון ברנקו-וייס תרגם ספרים מספר של דה-בונו ומפיץ את שיטותיו בארץ. מעניין אותי מאוד ללמוד על התוצאות של אותן שיטות ועל הנסיון של הפעלת השיטות הללו בכתות לימוד בארץ.
הספר הבא של דה-בונו שאקרא הוא אני צודק אתה טועה.
כמה כיף להיות בחופשה
גם אני ישן כמו שצריך. גם אני מבלה עם הילדים. ובעיקר, יש לי ה-מ-ו-ן זמן לקרוא!
לאחר שנבלעו להם הספרים של אוגוסט יש לי חבילה שלמה של ספרים בנושאי חינוך והוראה שהזמנתי מהוצאת אח. אני סקרן לגלות אם אצליח לקרוא את כולם (יש רבים שם) עד לתחילת שנת הלימודים באחד בספטמבר.
לאחר שנבלעו להם הספרים של אוגוסט יש לי חבילה שלמה של ספרים בנושאי חינוך והוראה שהזמנתי מהוצאת אח. אני סקרן לגלות אם אצליח לקרוא את כולם (יש רבים שם) עד לתחילת שנת הלימודים באחד בספטמבר.
אדיוס, המינגוויי, ליאונרדו פדורה
קראתי את ספרו של ליאונרדו פדורה, אדיוס, המינגוויי, ולא נהנתי. למען האמת, השתעממתי מאוד. ספר המתח לכאורה הזה ממש אינו מותח.
מה שכן החזיק אותי בקריאה זה שגם הספר הזה כמו גם שני האחרים שקיבלתי החודש מידיעות ספרים: הקוראת המלכותית וסיפורים קצרים, מדבר על ספרים, סופרים ועל תהליך הכתיבה והיצירה הספרותית. הפעם מדובר בבלש המשטרתי לשעבר וגיבור סדרתי של המחבר, פַּדוּרָה, שמנסה כוחו בכתיבה לאור הערצתו את המינגוויי שגר באותו אזור שבו התגורר ופעל הוא בעצמו. בסיפור עצמו יש גם את המוטיב של מושא הערצה שמתגלה באדם כמו כולם וזה מוריד אותו בעיני המעריץ מאלוהיותו ומזה שהוא גדול מהחיים.
הספר יצא אומנם בסדרה איכותית של ספרי עליית הגג אבל לא עשה לי את זה.
חבל.
הצחיק אותי המתרגם כשלפעמים שינה את התעתיק העברי כדי להדגיש את המבטא הקובני, למשל, חמינגוואי.
מה שכן החזיק אותי בקריאה זה שגם הספר הזה כמו גם שני האחרים שקיבלתי החודש מידיעות ספרים: הקוראת המלכותית וסיפורים קצרים, מדבר על ספרים, סופרים ועל תהליך הכתיבה והיצירה הספרותית. הפעם מדובר בבלש המשטרתי לשעבר וגיבור סדרתי של המחבר, פַּדוּרָה, שמנסה כוחו בכתיבה לאור הערצתו את המינגוויי שגר באותו אזור שבו התגורר ופעל הוא בעצמו. בסיפור עצמו יש גם את המוטיב של מושא הערצה שמתגלה באדם כמו כולם וזה מוריד אותו בעיני המעריץ מאלוהיותו ומזה שהוא גדול מהחיים.
הספר יצא אומנם בסדרה איכותית של ספרי עליית הגג אבל לא עשה לי את זה.
חבל.
הצחיק אותי המתרגם כשלפעמים שינה את התעתיק העברי כדי להדגיש את המבטא הקובני, למשל, חמינגוואי.
הקוראת המלכותית מאת אלן בנט
נהנתי מאוד מהקריאה בספרון השנון והעוקצני והחכם הקוראת המלכותית מאת אלן בנט. כבר חשבתי שהומור בריטי זה רק מישהו מטפל בך? או מונטי פייתון ושאר יבושת וצנוניות. אבל בספר הזה למדתי שאפשר שהומור בריטי יכול להיות באמת מצחיק ושנון ואפילו בפיה של הוד מלכותה.
נהנתי מאוד לקרוא על תהליך ההתבגרות או ההבשלה במיומנות הקריאה וגם בהערכה של הספרים ושל יכולת הכתיבה של הסופרים (את הסופרים עצמם העריצה המלכה, כך הבנתי, בפרק זמן קצר מאוד ולאחר נשף סופרים אחד ויחיד הבינה שעדיף להכירם באמצעות הספרים שלהם ולא באופן ישיר...). מעניינת ההבחנה והמסקנה של המלכה שהכתיבה היא שלב או רמה מעל ומעבר לקריאה.
אני חושב שטיילור מידיעות ספרים מנסה לחנך אותנו (בפרט לאחר המפגש עם גדי טאוב ובו דובר רבות על תהליך הכתיבה ועל הפערים בין מה שהביעו בקולם הקוראים והמבקרים לבין מה שעמד בדעתו של הסופר) ולהציג בפנינו את הקריאה גם מבעד לעיניהם של אחרים. זה התחיל בספר הלבן של הסיפורים הקצרים של נָאם לֶה, המשיך בספר הנפלא הזה, הקוראת המלכותית, וחוט השני הזה הופיע גם הוא באדיוס, המינגוויי של ליאונרדו פַּדוּרָה.
הפתיעה אותי מאוד המילה התבאס בעמוד 68 שאינה מתאימה כלל למשלב השפה, לטעמי. אלא אם התכוון המתרגם למשמעות המילולית של המילה בערבית ולהקשרה ל-"מתרומם" שחתם את הפסקה...?! אני סקרן לדעת.
נהנתי מאוד לקרוא על רשימות הקריאה ועל האובססייה לקרוא בכל פנאי ולפנות פנאי לקריאה. הרגשתי הזדהות עמוקה (אני כבר מוצא את עצמי קורא תוך כדי אימון אירובי על מכשיר cross trainer לאחרונה, גם ברגעים שממתינים בישיבות עד שכולם מגיעים או כשיש הפסקה...)
משעשע מאוד היה לקרוא על הנסיונות השונים והמשונים להגביל את הקריאה על המלכה או להקשותה עליה.
ריגש אותי מאוד כשהמלכה הפכה מודעת יותר ויותר לרגשות של אחרים וגם כנראה של עצמה והפכה אמפתית יותר בעקבות הקריאה. אהבתי מאוד כשהמלכה אומרת שאפשר לגלות את החיים שלנו בספרים אבל אי אפשר לחיות לפי הספרים (או משהו בסגנון). זה נראה מתאים.
הספר הזה בשבילי היה ממש ממתק!!
איפה אפשר למצוא עוד ספרים כאלה?
- לילך וולך ב-ynet
- מאשה צור-גלוזמן ב-nrg
- אהבתי מאוד את הפוסט של סיווי בבלוגייה על אודות הספר
- שהם סמיט ב-הארץ
נהנתי מאוד לקרוא על תהליך ההתבגרות או ההבשלה במיומנות הקריאה וגם בהערכה של הספרים ושל יכולת הכתיבה של הסופרים (את הסופרים עצמם העריצה המלכה, כך הבנתי, בפרק זמן קצר מאוד ולאחר נשף סופרים אחד ויחיד הבינה שעדיף להכירם באמצעות הספרים שלהם ולא באופן ישיר...). מעניינת ההבחנה והמסקנה של המלכה שהכתיבה היא שלב או רמה מעל ומעבר לקריאה.
אני חושב שטיילור מידיעות ספרים מנסה לחנך אותנו (בפרט לאחר המפגש עם גדי טאוב ובו דובר רבות על תהליך הכתיבה ועל הפערים בין מה שהביעו בקולם הקוראים והמבקרים לבין מה שעמד בדעתו של הסופר) ולהציג בפנינו את הקריאה גם מבעד לעיניהם של אחרים. זה התחיל בספר הלבן של הסיפורים הקצרים של נָאם לֶה, המשיך בספר הנפלא הזה, הקוראת המלכותית, וחוט השני הזה הופיע גם הוא באדיוס, המינגוויי של ליאונרדו פַּדוּרָה.
הפתיעה אותי מאוד המילה התבאס בעמוד 68 שאינה מתאימה כלל למשלב השפה, לטעמי. אלא אם התכוון המתרגם למשמעות המילולית של המילה בערבית ולהקשרה ל-"מתרומם" שחתם את הפסקה...?! אני סקרן לדעת.
נהנתי מאוד לקרוא על רשימות הקריאה ועל האובססייה לקרוא בכל פנאי ולפנות פנאי לקריאה. הרגשתי הזדהות עמוקה (אני כבר מוצא את עצמי קורא תוך כדי אימון אירובי על מכשיר cross trainer לאחרונה, גם ברגעים שממתינים בישיבות עד שכולם מגיעים או כשיש הפסקה...)
משעשע מאוד היה לקרוא על הנסיונות השונים והמשונים להגביל את הקריאה על המלכה או להקשותה עליה.
ריגש אותי מאוד כשהמלכה הפכה מודעת יותר ויותר לרגשות של אחרים וגם כנראה של עצמה והפכה אמפתית יותר בעקבות הקריאה. אהבתי מאוד כשהמלכה אומרת שאפשר לגלות את החיים שלנו בספרים אבל אי אפשר לחיות לפי הספרים (או משהו בסגנון). זה נראה מתאים.
הספר הזה בשבילי היה ממש ממתק!!
איפה אפשר למצוא עוד ספרים כאלה?
סיפורים קצרים מאת נָאם לֶה
הספר הלבן של חודש אוגוסט שקיבלתי ממועדון הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים היה קובץ סיפורים קצרים מאת נָאם לֶה. באנגלית הספר נקרא The Boat ואני סקרן מדוע ויתרו על תרגום השם ובחרו בשם הסתמי שמעיד על התוכן מבחינת הסוגה ולא דבקו בשם שנתן הסופר.
הסיפור הראשון היה המהנה ביותר בשבילי. נדמה לי שהוא גם משמש כמעין מבוא לשאר הסיפורים בקובץ ואולי מעין תיאור ארס-פואטי על מאחורי הקלעים של תהליך היצירה ושל הרקע של היוצר.
כל סיפור הוא סיפור אישי של דמות שאינה מערבית טיפוסית, או מערבית בכלל. יש קטע אתני (הנושא גם נדון בסיפור הקצר הראשון, שם ניתנת עיצה לכתוב סיפורים אתניים כי זה מוכר ומאד באופנה). כל דמות ממוצא אחר פרט לדמויות בסיפור הראשון והאחרון שם הדמויות מוויאטנם. מעניין גם שהמין והגיל והדמויות שונות מאד מסיפור לסיפור.
אני לא התחברתי לדמויות בסיפורים פרט לסיפור הראשון שריגש אותי. גם בעצם קרטחנה היה טוב, לטעמי, אם כי, ציפיתי לסיום חזק יותר (גם מבחינת הפתעה וגם מבחינת מחשבה, אבל, לאחרונה, דומני, שזה באופנה לסיים בלי פואנטה וללא שיא ו-חבל...). האחרים היו קריאה לשם קריאה, אבל לא התרגשתי או התעניינתי יותר מידיי.
הבנתי מהסופרלטיבים שהקפידו להוסיף בעמוד הפותח של הספר על אודות הספר ועל אודות המחבר שמדובר בסופר צעיר ומבטיח.
קצת שגיאות ושפה:
נהנתי לקרוא על ייסורי הכתיבה. משני הספרים הנוספים של החודש, הקוראת המלכותית מאת אלן בנט ואדיוס, המינגוויי מאת ליאונרדו פדורה, נדמה לי שהנושא הפעם (ואולי ברוח המפגש שהיה לנו, הקוראים, עם גדי טאוב ובו דובר רבות על תהליך הכתיבה ועל מה שמאחורי הספר) הוא הסופר, תהליך הכתיבה וגם אולי משמעות הקריאה בספרים ואיך הכתיבה היא מעין שלב מעל הקריאה...
נחמד. לא יותר. (הסיפור הראשון מאוד לטעמי, השאר לא ממש. קָרטָחֵנַה: בסדר.)
הסיפור הראשון היה המהנה ביותר בשבילי. נדמה לי שהוא גם משמש כמעין מבוא לשאר הסיפורים בקובץ ואולי מעין תיאור ארס-פואטי על מאחורי הקלעים של תהליך היצירה ושל הרקע של היוצר.
כל סיפור הוא סיפור אישי של דמות שאינה מערבית טיפוסית, או מערבית בכלל. יש קטע אתני (הנושא גם נדון בסיפור הקצר הראשון, שם ניתנת עיצה לכתוב סיפורים אתניים כי זה מוכר ומאד באופנה). כל דמות ממוצא אחר פרט לדמויות בסיפור הראשון והאחרון שם הדמויות מוויאטנם. מעניין גם שהמין והגיל והדמויות שונות מאד מסיפור לסיפור.
אני לא התחברתי לדמויות בסיפורים פרט לסיפור הראשון שריגש אותי. גם בעצם קרטחנה היה טוב, לטעמי, אם כי, ציפיתי לסיום חזק יותר (גם מבחינת הפתעה וגם מבחינת מחשבה, אבל, לאחרונה, דומני, שזה באופנה לסיים בלי פואנטה וללא שיא ו-חבל...). האחרים היו קריאה לשם קריאה, אבל לא התרגשתי או התעניינתי יותר מידיי.
הבנתי מהסופרלטיבים שהקפידו להוסיף בעמוד הפותח של הספר על אודות הספר ועל אודות המחבר שמדובר בסופר צעיר ומבטיח.
קצת שגיאות ושפה:
- בעמוד 21: משתחרת במקום משתחררת. צריך להיות משתחררת.
- בעמוד 31 למטה: "שלוש מילים, וכל מה שנלווה להן..." לא הבנתי על אילו שלוש מילים מדובר.
- בעמוד 51: "... הוא שלף סכין ושיסע להם את הגרון...". גרון משספים. אמנם שיסוף גרון לידיעתי הוא מלפנים ולא מאחור ולכן אולי כתב המתרגם שיסע ולא שיסף... מעניין. קצת צורם לי ה-"מאחורה" במקום "מאחור" אבל, זה עניין של סגנון ואולי גם של לשלב שפה. אולי. או שזאת טעות?!
- הנקודה אחרי המילה אומרת בעמוד 89 היא רק אצלי בדפוס או ככה יצא בכל הספרים?
- בעמוד 110 הכתיב "פלורוסנט" מוזר. לפי כללי התעתיק הייתי מצפה ל-פלורסנט או כמו שכותבים לפעמים פלורסצנט.
- בעמוד 119: " המקיפה" צריך להיות "המקיפה" או עדיף "שמקיפה" אבל לא גם ה"א וגם שי"ן.
- בעמוד 124: "... ומשכה אותו אליו לנשיקה." צריך להיות "... ומשכה אותו אליה לנשיקה."
- בעמוד 126"... בְּפִּי עשר." צריך להיות בפ"ה רפה ללא דגש. אני תוהה מדוע בכלל מנוקד...
- בעמוד 220: "אתה יודעת מה הבעיה איתך?" צריך להיות את ולא אתה...
נהנתי לקרוא על ייסורי הכתיבה. משני הספרים הנוספים של החודש, הקוראת המלכותית מאת אלן בנט ואדיוס, המינגוויי מאת ליאונרדו פדורה, נדמה לי שהנושא הפעם (ואולי ברוח המפגש שהיה לנו, הקוראים, עם גדי טאוב ובו דובר רבות על תהליך הכתיבה ועל מה שמאחורי הספר) הוא הסופר, תהליך הכתיבה וגם אולי משמעות הקריאה בספרים ואיך הכתיבה היא מעין שלב מעל הקריאה...
נחמד. לא יותר. (הסיפור הראשון מאוד לטעמי, השאר לא ממש. קָרטָחֵנַה: בסדר.)
Subscribe to:
Posts (Atom)