הספר הלבן של חודש אוגוסט שקיבלתי ממועדון הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים היה קובץ סיפורים קצרים מאת נָאם לֶה. באנגלית הספר נקרא The Boat ואני סקרן מדוע ויתרו על תרגום השם ובחרו בשם הסתמי שמעיד על התוכן מבחינת הסוגה ולא דבקו בשם שנתן הסופר.
הסיפור הראשון היה המהנה ביותר בשבילי. נדמה לי שהוא גם משמש כמעין מבוא לשאר הסיפורים בקובץ ואולי מעין תיאור ארס-פואטי על מאחורי הקלעים של תהליך היצירה ושל הרקע של היוצר.
כל סיפור הוא סיפור אישי של דמות שאינה מערבית טיפוסית, או מערבית בכלל. יש קטע אתני (הנושא גם נדון בסיפור הקצר הראשון, שם ניתנת עיצה לכתוב סיפורים אתניים כי זה מוכר ומאד באופנה). כל דמות ממוצא אחר פרט לדמויות בסיפור הראשון והאחרון שם הדמויות מוויאטנם. מעניין גם שהמין והגיל והדמויות שונות מאד מסיפור לסיפור.
אני לא התחברתי לדמויות בסיפורים פרט לסיפור הראשון שריגש אותי. גם בעצם קרטחנה היה טוב, לטעמי, אם כי, ציפיתי לסיום חזק יותר (גם מבחינת הפתעה וגם מבחינת מחשבה, אבל, לאחרונה, דומני, שזה באופנה לסיים בלי פואנטה וללא שיא ו-חבל...). האחרים היו קריאה לשם קריאה, אבל לא התרגשתי או התעניינתי יותר מידיי.
הבנתי מהסופרלטיבים שהקפידו להוסיף בעמוד הפותח של הספר על אודות הספר ועל אודות המחבר שמדובר בסופר צעיר ומבטיח.
קצת שגיאות ושפה:
נהנתי לקרוא על ייסורי הכתיבה. משני הספרים הנוספים של החודש, הקוראת המלכותית מאת אלן בנט ואדיוס, המינגוויי מאת ליאונרדו פדורה, נדמה לי שהנושא הפעם (ואולי ברוח המפגש שהיה לנו, הקוראים, עם גדי טאוב ובו דובר רבות על תהליך הכתיבה ועל מה שמאחורי הספר) הוא הסופר, תהליך הכתיבה וגם אולי משמעות הקריאה בספרים ואיך הכתיבה היא מעין שלב מעל הקריאה...
נחמד. לא יותר. (הסיפור הראשון מאוד לטעמי, השאר לא ממש. קָרטָחֵנַה: בסדר.)
הסיפור הראשון היה המהנה ביותר בשבילי. נדמה לי שהוא גם משמש כמעין מבוא לשאר הסיפורים בקובץ ואולי מעין תיאור ארס-פואטי על מאחורי הקלעים של תהליך היצירה ושל הרקע של היוצר.
כל סיפור הוא סיפור אישי של דמות שאינה מערבית טיפוסית, או מערבית בכלל. יש קטע אתני (הנושא גם נדון בסיפור הקצר הראשון, שם ניתנת עיצה לכתוב סיפורים אתניים כי זה מוכר ומאד באופנה). כל דמות ממוצא אחר פרט לדמויות בסיפור הראשון והאחרון שם הדמויות מוויאטנם. מעניין גם שהמין והגיל והדמויות שונות מאד מסיפור לסיפור.
אני לא התחברתי לדמויות בסיפורים פרט לסיפור הראשון שריגש אותי. גם בעצם קרטחנה היה טוב, לטעמי, אם כי, ציפיתי לסיום חזק יותר (גם מבחינת הפתעה וגם מבחינת מחשבה, אבל, לאחרונה, דומני, שזה באופנה לסיים בלי פואנטה וללא שיא ו-חבל...). האחרים היו קריאה לשם קריאה, אבל לא התרגשתי או התעניינתי יותר מידיי.
הבנתי מהסופרלטיבים שהקפידו להוסיף בעמוד הפותח של הספר על אודות הספר ועל אודות המחבר שמדובר בסופר צעיר ומבטיח.
קצת שגיאות ושפה:
- בעמוד 21: משתחרת במקום משתחררת. צריך להיות משתחררת.
- בעמוד 31 למטה: "שלוש מילים, וכל מה שנלווה להן..." לא הבנתי על אילו שלוש מילים מדובר.
- בעמוד 51: "... הוא שלף סכין ושיסע להם את הגרון...". גרון משספים. אמנם שיסוף גרון לידיעתי הוא מלפנים ולא מאחור ולכן אולי כתב המתרגם שיסע ולא שיסף... מעניין. קצת צורם לי ה-"מאחורה" במקום "מאחור" אבל, זה עניין של סגנון ואולי גם של לשלב שפה. אולי. או שזאת טעות?!
- הנקודה אחרי המילה אומרת בעמוד 89 היא רק אצלי בדפוס או ככה יצא בכל הספרים?
- בעמוד 110 הכתיב "פלורוסנט" מוזר. לפי כללי התעתיק הייתי מצפה ל-פלורסנט או כמו שכותבים לפעמים פלורסצנט.
- בעמוד 119: " המקיפה" צריך להיות "המקיפה" או עדיף "שמקיפה" אבל לא גם ה"א וגם שי"ן.
- בעמוד 124: "... ומשכה אותו אליו לנשיקה." צריך להיות "... ומשכה אותו אליה לנשיקה."
- בעמוד 126"... בְּפִּי עשר." צריך להיות בפ"ה רפה ללא דגש. אני תוהה מדוע בכלל מנוקד...
- בעמוד 220: "אתה יודעת מה הבעיה איתך?" צריך להיות את ולא אתה...
נהנתי לקרוא על ייסורי הכתיבה. משני הספרים הנוספים של החודש, הקוראת המלכותית מאת אלן בנט ואדיוס, המינגוויי מאת ליאונרדו פדורה, נדמה לי שהנושא הפעם (ואולי ברוח המפגש שהיה לנו, הקוראים, עם גדי טאוב ובו דובר רבות על תהליך הכתיבה ועל מה שמאחורי הספר) הוא הסופר, תהליך הכתיבה וגם אולי משמעות הקריאה בספרים ואיך הכתיבה היא מעין שלב מעל הקריאה...
נחמד. לא יותר. (הסיפור הראשון מאוד לטעמי, השאר לא ממש. קָרטָחֵנַה: בסדר.)
No comments:
Post a Comment