נהנתי מאוד מהקריאה בספרון השנון והעוקצני והחכם הקוראת המלכותית מאת אלן בנט. כבר חשבתי שהומור בריטי זה רק מישהו מטפל בך? או מונטי פייתון ושאר יבושת וצנוניות. אבל בספר הזה למדתי שאפשר שהומור בריטי יכול להיות באמת מצחיק ושנון ואפילו בפיה של הוד מלכותה.
נהנתי מאוד לקרוא על תהליך ההתבגרות או ההבשלה במיומנות הקריאה וגם בהערכה של הספרים ושל יכולת הכתיבה של הסופרים (את הסופרים עצמם העריצה המלכה, כך הבנתי, בפרק זמן קצר מאוד ולאחר נשף סופרים אחד ויחיד הבינה שעדיף להכירם באמצעות הספרים שלהם ולא באופן ישיר...). מעניינת ההבחנה והמסקנה של המלכה שהכתיבה היא שלב או רמה מעל ומעבר לקריאה.
אני חושב שטיילור מידיעות ספרים מנסה לחנך אותנו (בפרט לאחר המפגש עם גדי טאוב ובו דובר רבות על תהליך הכתיבה ועל הפערים בין מה שהביעו בקולם הקוראים והמבקרים לבין מה שעמד בדעתו של הסופר) ולהציג בפנינו את הקריאה גם מבעד לעיניהם של אחרים. זה התחיל בספר הלבן של הסיפורים הקצרים של נָאם לֶה, המשיך בספר הנפלא הזה, הקוראת המלכותית, וחוט השני הזה הופיע גם הוא באדיוס, המינגוויי של ליאונרדו פַּדוּרָה.
הפתיעה אותי מאוד המילה התבאס בעמוד 68 שאינה מתאימה כלל למשלב השפה, לטעמי. אלא אם התכוון המתרגם למשמעות המילולית של המילה בערבית ולהקשרה ל-"מתרומם" שחתם את הפסקה...?! אני סקרן לדעת.
נהנתי מאוד לקרוא על רשימות הקריאה ועל האובססייה לקרוא בכל פנאי ולפנות פנאי לקריאה. הרגשתי הזדהות עמוקה (אני כבר מוצא את עצמי קורא תוך כדי אימון אירובי על מכשיר cross trainer לאחרונה, גם ברגעים שממתינים בישיבות עד שכולם מגיעים או כשיש הפסקה...)
משעשע מאוד היה לקרוא על הנסיונות השונים והמשונים להגביל את הקריאה על המלכה או להקשותה עליה.
ריגש אותי מאוד כשהמלכה הפכה מודעת יותר ויותר לרגשות של אחרים וגם כנראה של עצמה והפכה אמפתית יותר בעקבות הקריאה. אהבתי מאוד כשהמלכה אומרת שאפשר לגלות את החיים שלנו בספרים אבל אי אפשר לחיות לפי הספרים (או משהו בסגנון). זה נראה מתאים.
הספר הזה בשבילי היה ממש ממתק!!
איפה אפשר למצוא עוד ספרים כאלה?
- לילך וולך ב-ynet
- מאשה צור-גלוזמן ב-nrg
- אהבתי מאוד את הפוסט של סיווי בבלוגייה על אודות הספר
- שהם סמיט ב-הארץ
נהנתי מאוד לקרוא על תהליך ההתבגרות או ההבשלה במיומנות הקריאה וגם בהערכה של הספרים ושל יכולת הכתיבה של הסופרים (את הסופרים עצמם העריצה המלכה, כך הבנתי, בפרק זמן קצר מאוד ולאחר נשף סופרים אחד ויחיד הבינה שעדיף להכירם באמצעות הספרים שלהם ולא באופן ישיר...). מעניינת ההבחנה והמסקנה של המלכה שהכתיבה היא שלב או רמה מעל ומעבר לקריאה.
אני חושב שטיילור מידיעות ספרים מנסה לחנך אותנו (בפרט לאחר המפגש עם גדי טאוב ובו דובר רבות על תהליך הכתיבה ועל הפערים בין מה שהביעו בקולם הקוראים והמבקרים לבין מה שעמד בדעתו של הסופר) ולהציג בפנינו את הקריאה גם מבעד לעיניהם של אחרים. זה התחיל בספר הלבן של הסיפורים הקצרים של נָאם לֶה, המשיך בספר הנפלא הזה, הקוראת המלכותית, וחוט השני הזה הופיע גם הוא באדיוס, המינגוויי של ליאונרדו פַּדוּרָה.
הפתיעה אותי מאוד המילה התבאס בעמוד 68 שאינה מתאימה כלל למשלב השפה, לטעמי. אלא אם התכוון המתרגם למשמעות המילולית של המילה בערבית ולהקשרה ל-"מתרומם" שחתם את הפסקה...?! אני סקרן לדעת.
נהנתי מאוד לקרוא על רשימות הקריאה ועל האובססייה לקרוא בכל פנאי ולפנות פנאי לקריאה. הרגשתי הזדהות עמוקה (אני כבר מוצא את עצמי קורא תוך כדי אימון אירובי על מכשיר cross trainer לאחרונה, גם ברגעים שממתינים בישיבות עד שכולם מגיעים או כשיש הפסקה...)
משעשע מאוד היה לקרוא על הנסיונות השונים והמשונים להגביל את הקריאה על המלכה או להקשותה עליה.
ריגש אותי מאוד כשהמלכה הפכה מודעת יותר ויותר לרגשות של אחרים וגם כנראה של עצמה והפכה אמפתית יותר בעקבות הקריאה. אהבתי מאוד כשהמלכה אומרת שאפשר לגלות את החיים שלנו בספרים אבל אי אפשר לחיות לפי הספרים (או משהו בסגנון). זה נראה מתאים.
הספר הזה בשבילי היה ממש ממתק!!
איפה אפשר למצוא עוד ספרים כאלה?
No comments:
Post a Comment