תמונות נוספות של סיון בגן נעים

הנה תוספות לתמונות שצילמתי בגן נעים במסיבת הסיום. הפעם אלה תמונות שצילמו הורים אחרים. תמונות רבות אחרות אפשר לראות בגלריה בפיקסה.

המורה מאת פרנק מק'קורט

קראתי בשקיקה את ספרו של פרנק מק'קורט, המורה.

הספר ראה אור בעברית בהוצאת מטר.
הספר מונה 290 עמודים.
עידית שורר תרגמה מאנגלית.

במקור, באנגלית, הספר נקרא Teacher Man.

את הספר קניתי בגחמת קניות ספרים שהיתה לי לפני בערך שנה שבה הזמנתי עשרות ספרים מבוקמי. משהו בתאור תקציר הספר מהכריכה האחורית משך אותי. עתה שקראתי לא הצטערתי על הקנייה.




יוסי שריד בהארץ
מיכאל דדון בבלוג המורים
איריס בקשי ברוש באתר רשימות
יואב ארמוני בבלוגיה
ראיון של נעמי פריי עם פרנק מק'קורט בהארץ
גלעד מורג במגזין במה

נהנתי מאד מהקריאה בספר.
הזדהיתי מאד עם התיאורים של מק'קורט על חייו של מורה ועל השכר שאינו מתאים לגודל האתגר ומידת ההשקעה.
הבנתי אותו כשהוא מתוודה בפני הקוראים שלא היה לו מושג כיצד להתמודד עם משמעת, עם חוסר עניין ועם בעיות של תלמידים. מפליא שאחרי הקשיים הרבים שהוא התמודד מולם בכתות בבית ספר מקצועי עם "אוכלוסייה קשה" הוא לא מוצא את עצמו במספר מקומות "טובים" יותר.

אני לא חושב שאוכל לתאר טוב יותר מאלה שקישרתי לדבריהם על הספר, ודדואי שאתקשה שלא לחזור על כמה מתובנותיהם על הספר. בכל זאת מצאתי לנכון לצטט שני קטעים מהספר שדברו אלי ונגעו בי (ישנם עוד רבים כאלה אבל השניים הללו במיוחד מתמצתים בעיני את מקצוע ההוראה בבתי הספר בפן שאין רואים אותו בכתה ולא חושבים עליו כשחושבים על מקצועו של המורה):

עמודים 207 ו-208:

"בסופו של יום הלימודים אתה יוצא בראש מלא ברעשיהם של בני נוער, בדאגותיהם, בחלומותיהם, הם באים אחריך לארוחת ערב, לסרטים, לשירותים, למיטה. אתה מנסה לגרש אותם ממחשבותיך. לכו. לכו. אני קורא ספר, עיתון, את הכתובת על הקיר. לכו."

עמודים 211 ו-212:

"אם ביקשת מהבנים והבנות בתיכון סטאיווסנט לכתוב שלוש מאות וחמישים מילה על נושא כלשהו הם היו עשויים להשיב בחמש מאות. היו להם די והותר מילים.

אם ביקשת מכל התלמידים בחמתש השיעורים שלך לכתוב כל אחד שלוש מאות וחמישים מילה אתה מקבל 175 כפול 350 ואלה 32,750 מילים שאתה צריך לקרוא, לתקן, ולהעריך ולתת להן ציון בערבים ובסופי שבוע. וזה בתנאי שהיה לך מספיק שכל לתת להם רק עבודה אחת בשבוע. אתה צריך לתקן טעויות כתיב, דקדוק שגוי, מבנה משפט לקוי, רצף, רשלנות באופן כללי. אתה צריך להציע הצעות על תוכן ולכתוב הערה כללית המסבירה את הציון שנתת. אתה מזכיר להם שאין תוספת נקודות על עבודות מקושטות בקטשופ, מיונז, קפה, קולה, דמעות, שומן, קשקשים. אתה מציע בתוקף שהם יכתבו את העבודה ליד שולחן כתיבה או כל שולחן אחר אבל לא ברכבת, באוטובוס, במעלית או בהמולה השוררת בפיצרייה של ג'ו שמעבר לפינה.

אם אתה מקדיש לכל עבודה חמש דקות אתה מקדיש רק למחזור עבודות יחיד זה ארבע-עשרה שעות ושלושים וחמש דקות. ופירוש הדבר יותר משני ימי הוראה וסוף לסוף השבוע.

אתה מהסס להטיל על התלמידים הכנת יומני קריאה. הם ארוכים עוד יותר ועשירים בגנבות ספרותיות.

מדי יום סחבתי הביתה ספרים ועבודות בתיק חום מעור מלאכותי. התכוונתי להתרווח בכיסא-נוח ולקרוא את העבודות, אבל אחרי יום של חמישה שיעורים ו-175 בני-עשרה לא נטיתי להאריך את היום בעזרת התוצרת שלהם. היא תחכה, לעזעזל. מגיעה לי כוסית יין או כוס תה. אגיע אל העבודות אחר-כך. כן, כוס תה טובה וקריאת העיתון או טיול רגלי בשכונה או כמה דקות עם בתי הקטנה שתספר לי על הלימודים שלה ועל הדברים שהיא עשתה עם חברתה קלייר. כמו כן אני חייב לסרוק את העיתון כדי להיות מעודכן בנעשה בעולם. מורה לאנגלית צריך לדעת מה נעשה סביבו. לעולם אין לדעת מתי אחד התלמידים יאמר משהו על מדיניות החוץ או על מחזה חדש שמועלה אוף-ברודוויי. אתה לא רוצה להיתפס מול הכיתה עם פה פעור ששום דבר לא יוצא ממנו.

אלה חייו של מורה לאנגלית בתיכון."

גמאתי את הספר עמוד אחד אחרי השני, והצטערתי כשמידי פעם נאלצתי להתפנות לעיסוקים הרגילים של היום.

מומלץ מאד.

על הדברים החשובים באמת מאת חיים שפירא

קראתי את ספרו של חיים שפירא, על הדברים החשובים באמת, ולמען האמת מצאתי בו דברים שונים ממה שציפיתי. את הציפיות לקראת הספר בניתי לאחר שנהנתי מאד מהקריאה בספרו הקודם של שפירא, שיחות על תורת המשחקים.

כמו ספרו הקודם גם הספר הזה כתוב בשפה קלה, מלא כולו בהומור ודן בחיוך בנושאים "כבדים ורציניים". גם ספר זה כמו קודמו מאוייר בידיו של דני קרמן.

הציטוטים הרבים מפיהם של כל מיני הוגים לכאורה והוגים למעשה ושל דמויות בדויות ושל כאלה אמיתיות היו לי לזרא! הסגנון הזה של אמרת כנף מפיו של זה ומפיו של אחר כבסיס לספר לא מוצא חן בעיני. ציטוטי האמרות הבלתי פוסקים פוגמים מאד ברצף הקריאה וגורמים לי להסיק שאין למחבר מה לומר יותר מידי ושהוא מנסה רק להדביק יחדיו אוספי ציטטות ואמרות כנף כשמידי פעם הוא מוסיף פה ושם פרפראות משל עצמו.

הספר כנראה הוא נסיון להוציא לאור באופן מרוכז את הרצאותיו (המבוקשות מאד, לפי פרסומים באינטרנט) על הנסיך הקטן ועל פו הדב וודי אלן ועל אליס בארץ הפלאות. בעוד שהסגנון הזה של ציטטה של אמרה וכמה פנינים אחרי כן מתאימות לקצב ולאופן ההגשה בהרצאה אשר מלווה בשקופיות או עזר אחר, בספר קריאה זה לא מוצלח, לפי טעמי האישי.

יחד עם זאת ככל שהתקדמתי בקריאה בספר כך למדתי ממנו יותר והוא מצא חן יותר בעיני ואפילו פה ושם היו רגעים של הנאה. החל מהדיונים באליס בארץ הפלאות מצאתי עניין רב יותר בספר.

הרעיון שאין משמעות לבזבוז זמן ולחסכון בזמן מעניין. ההזמנה לחשוב על מי שחסך זמן שפונה לכספת שבה הזמן נחסך והוא מתכוון לפדות אותו מעוררת מחשבות עמוקות על האבסורד שבכך. כנראה שמוטב לדבר על ניצול יעיל של זמן מאשר על חסכון בזמן.

כנראה שאת הכרכים עבי הכרס הרבים שראו אור ובהם פרשיונות שונות ומשונות על אליס בארץ הפלאות אך מעטים קוראים ומבינים על בוריים. יש משהו טוב בגישה קלילה ובטקסט קצר יחסית שדן בפרשנויות על אודות הספר, עלילתו והתוכן שלו שהופך את המידע הזה לנגיש הרבה יותר לקהל רחב יותר שאולי חלקו כתוצאה מההכרות ינסה להעמיק יותר. שפירא רומז שאת הפרשנות הקלאסית לאליס בארץ הפלאות ולמבעד למראה כתב מרטין גרדנר. אולי מי מקוראיו של שפירא ינסה לקרוא עוד והפכם מכתביו של גרדנר בנושא.

בעמוד 146 מוזר השימוש במילה כפילה ("תכונת הכפילה"). נדמה לי ששימוש במילה כפל (ואפילו "תכונת הכפל" או תכונת המכפלה") היה מתאים יותר.

מרוב הבאת מה שאחרים אומרים אני מתקשה למצוא בטקסט מה אומר שפירא בעצמו שאינו מפיהם של אחרים. אחד הדברים שמצאתי את שפירא מסיק בעצמו מנסיונו ומניסוייו היה מעניין מאד (וחבל מאד ששפירא לא כותב ספר על תובנותיו ועל מסקנותיו שלו במקום למלא עמודים רבים בתובנות של אחרים שאפשר אולי לקרוא בספריהם שלהם) ואני מצטט מעמוד 183: "רוב רובם של האנשים מעדיפים זיכרון ללא חוויה על פני חוויה ללא זיכרון." הדיון שקדם למסקנה הזאת היה מעורר מחשבה ואהבתי את הקישור לסרטים ששפירא מביא בהמשך.

בעמוד 196 הבחנתי שחסרה המילה שנים לאחר המספר 126. במקום לכתוב "היקום היה מחכה 126 ללידתה של מרילין." היה צריך להיות "היקום היה מחכה 126 שנים ללידתה של מרילין."

כמו בספרו הקודם של שפירא גם בספר זה חסרה בבליוגרפיה מסודרת ורשימת מראי מקום (ואולי גם הערות עם הרחבה בסוף הספר). יחד עם זאת מצאתי את המלצותיו על ספרים ובהם שעשועים מתמטיים ראויות ואני אכן אנסה להשיג את הספרים הללו כדי לקרוא בהם:

מרטין גרדנר:

• קרקס מתמטי
• החידות המתמטיות והלוגיות שאני הכי אוהב
• אה! הבנתי

ריימונד סמוליאן:

• מה שמו של ספר זה?
• הספר הזה אינו זקוק לשם
• השטן, קנטור ואינסוף
• אליס בארץ החידות

הספר הזה של שפירא יכול לשכון יפה באותה מחלקה יחד עם הספר אפלטון ואתון נכנסים לבר...

לסיכום, לא ממש אהבתי, אבל למדתי בכל זאת כמה דברים.

אנקדוטה לסיום: את חיים שפירא פגשתי בדוכנים של כנרת-זמורה-ביתן, דביר בשבוע הספר. לא הייתי מספיק אמיץ לשוחח עמו על הספרים שלו. הוא מצידו היה עסוק יותר בקידום המכירות של ספריו מאשר לדובב קוראים שכבר קנו (או שכך רק נדמה לי) שכן הוא איבד עניין בי מייד לאחר שאמרתי לו שאת ספריו כבר רכשתי וקאת הראשון כבר קראתי ואת השני אקרא בקרוב.

סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות, אחותי

סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות, אחותי:

הורים יקרים,

יום א – מפגשון הבוקר: התחלנו עם שגרת הבוקר שלנו, הקשבתי לסיפורי הילדים לגבי חוויות השבת שלהם ואפילו הספקנו לרקוד ולשיר!

שחר סיפר על טיול ג'יפים משפחתי באזור ירושלים, בו אפילו אמו נהגה בגיפ! כל הכבוד למירב! הוא גם הביא לגן חמנית יפה שמצא בשדה תירס.

יעלי סיפרה על ביקור בספארי ובעיקר על הופעה מקסימה של ד"ר מולקולה שהעביר פעילות בנושא שמירת איכות הסביבה. להלן לינק לאתר של אותו ד"ר ... http://www.oriweil.com/איכותהסביבה

עידו ועמית סיפרו בשני קולות על סוף שבוע משותף במושב שעל ברמת הגולן: על קטיף פירות יער http://www.cuponofesh.co.il/zimcity.php?zid=100 , על לינה ב"חוּשָה" http://www.cuponofesh.co.il/zimcity.php?zid=1910 ,על מדורה בלילה ורחצה בבריכת הקצינים http://www.trail.co.il/north/golan/kzinim/index.php !

מפגש הבוקר: התחלנו עם שיר בוקר פעיל במרחב (לתקרה... לרצפה...) והמשכנו עם שירי ניקיון: "הסבון בכה מאוד", "שמפו", "אני רוחץ ידיים". אתם מוזמנים לשאול את הילדים – ואין לי ספק שהם ישמחו לשיר לכם את השירים ...

לאחר מכן הזמנתי ילדים להוריד את אותיות המילה "בריאות": 6 ילדים קיבלו אות מתוך המילה, ונעמדו לידי. לאחר מכן הבאתי את הלוח המחיק, ותוך האזנה לצלילי האותיות רשמנו את המילה על גבי הלוח. לאחר מכן הילדים התבקשו לסדר לבד (יכלו כמובן להעזר האחד בשני) את האותיות בסדר הנכון לכדי יצירת המילה "בריאות". עשינו זאת כמה פעמים עם קבוצת ילדים שונה בכל פעם, ולאחר מכן הורדנו גם את המילה "ניקיון" ועשינו את אותה הפעילות עם המילה הזו.

לבסוף הוזמנו 12 ילדים שהיו צריכים לסדר את 2 המילים! היה מוצלח מאוד ומרשים מאוד! כל הכבוד לילדים!

סיימנו עם ספור : "עידן וקוסמת השיניים" מאת ליאור חריש.

מפגש הצהרים: התחלנו עם הבובה מימי, שהילדים שמחו מאוד לראות, ועמית היה זה שטיפל בה היום במסירות רבה! המשכנו עם חזרות למסיבה ...

יום ב – מפגשון הבוקר: שגרת הבוקר + שירים וריקודים

מפגש הבוקר: התחלנו בצורה פעילה מאוד: עשינו התעמלות בוקר, שהפכה מהר מאוד להפעלה של דמיון מודרך, כשהמטרה היתה כל הזמן (מעבר לכיף הגדול בסיפור הדמיוני שהמצאנו ביחד) – הפעלת כמה שיותר שרירים בפלג הגוף העליון והתחתון. היה ממש כיף ומעייף מאוד!

לאחר מכן שרנו את שיר ימות השבוע, ותרגלנו את ספירת הימים עם האצבעות, והמשכנו לשיר השבוע: "הסבון בכה מאוד", האהוב מאוד על הילדים.

לאחר מכן קראתי לילדים את הספור: "הקרנבל בפה של יובל" מאת עדי אלוף,

וסיימנו עם הבובה מימי.

היום טיפלו בה במסירות ראויה לשבח: אוריה וגיא בונה וכן רוני ואיתי דבי.

גם בשעת החצר היו ילדים רבים שבחרו להישאר בגן ולטפל במימי! איזה יופי!

בסיום המפגש יצאנו לטיול מיחזור פורה מאוד, והשלכנו את שלל בקבוקי ומיכלי הפלסטיק שעזרתם לנו לאסוף!

מפגש הצהרים: התחלנו עם ספור יפה שהביאה הדר: "בית ליד הים" מאת הינץ יאניש והלנה באנש,

וציינו כמובן את ארץ המוצא של הכותבים, הלא היא גרמניה.

המשכנו עם חזרות למסיבת הסיום.

יום ג – מפגשון הבוקר: התחלנו סבב חדש של חזאים! שמתי לב שכל סבב אורך בערך 3 חודשים (כל ילד מקבל יומיים בתפקיד החזאי), כך שלצערי בסבב החדש לא כולם יספיקו להיות ...

הבוקר כרגיל עסקנו בשגרת הבוקר וכן הספקנו עוד לשיר ולרקוד ...

מפגש הבוקר: התחלנו עם "לרצפה... לתקרה" כדי להתחיל בקצב, ולאחר מכן המשכנו בשיחה בנושא בריאות: חשיבות הסידן בגוף: בדקנו אילו מוצרים מכילים סידן. לאחר מכן שוחחנו על המושגים אותם הכרנו עוד בשבוע שעבר: "פחמימות", "חלבונים", ירקות ופירות. נתנו דוגמאות לכל קבוצה.

המשכנו עם דף עבודה העוסק בסידן, והילדים היו צריכים להדביק מדבקות עליהן היו תמונות של מוצרי חלב שונים בטבלה: בצד עם הפרצוף המחייך את המוצרים שהם אוהבים לאכול וגם אוכלים אותם, ובצד עם הפרצוף העצוב – את אלה שלא.

בסוף התהליך כל ילד קיבל מדבקה עם "ציון סידן" המתאר את כמות הסידן שהוא מכניס לגופו. שוחחנו על אותם "ציונים" והסברנו שוב את חשיבות הסידן, ומדוע כדאי לנסות מאכלים חדשים.

סיימנו עם חזרות למסיבה.

מפגש הצהרים: קראנו בספר "סידה ודן" מאת נטע סילוני בהמשך לפעילות שהיתה בבוקר, וסיימנו במשחק נהדר של ים-יבשה!

יום ד – יום חופשי

יום ה – מפגשון הבוקר: שגרת בוקר + ספריה

מפגש הבוקר: המשך הפעילות בנושא בריאות השיניים שהתחילה ביום ה שעבר ("שן צוחקת – שן בוכה"). והיום – מרפאת השיניים.

מפגש הצהרים: ערכנו חזרות שמחות מאוד ופוריות מאוד למסיבת הסיום וכמובן סיפרנו את המשך סיפורו של יוסף במסגרת ספור התורה של יום חמישי.

הורי השבת יהיו: איתי ד. ויעלי

מחר נחגוג למיקה יום הולדת 5!

מזל טוב לחמודה ולמשפחתה!

ביום חמישי, ה- 2/7 יערך בגן תיאטרון צלליות מרהיב לילדים!

ההצגה תערך בשעות הבוקר, ללא נוכחות הורים, ותדרוש חשיכה מוחלטת.

הכינו את הילדים לקראת החשיכה הצפויה להיות!!

ביום שישי, ה- 10/7 תתקיים פעילות מוסיקלית עם איריס, המורה למוסיקה בשעה 11:00

במקום קבלת שבת.

ההורים מוזמנים! אנא שריינו את היום ואת השעה!

בשבוע הבא נתחיל את נושא הקיץ וחכם בשמש.

לצורך פעילות (דמיונית) וקייצית עם הילדים, אבקש מכולכם לשלוח אותם עם

מצופים מנופחים מראש ושעליהם רשום שם הילד/ה.

את הפעילות נתחיל ביום ג , והיא תלווה ביצירות קלאסיות.

מסיבת הסיום של סיון בגן נעים

תמונות ממסיבת הסיום של סיון בגן נעים.

טקס קבלת תעודת הוראה בבית ברל -- רות מקבלת תעודת הוראה

הנה טקס קבלת תעודת ההוראה מבית ברל. על הבמה רות יחד עם נועה ועם יובלי מקבלים את התעודה.

משחק כדורסל בין קבוצתו של אביב מכפר יונה לבין קבוצה מאבן יהודה

הנה כמה תמונות מהמשחק בין קבוצת כדורסל של כתות ב מכפר יונה, בחולצות לבנות, לבין קבוצת הכדורסל מאבן יהודה.

אביב שיחק יפה מאד, שמר היטב ומסר יפה והיה לו קהל אוהד ורעשני: סיון, ניר, מיכל, אני ושרה וזאה, סבא וסבתא.

אנשים מתוקים לחיים ארוכים מאת משה זילבר

הזמנתי מהוצאת אוריון בחולון (כי בחנויות הספרים לא שמעו על הספרים שרציתי) את ספרו של משה זילבר, אנשים מתוקים לחיים ארוכים יחד עם לקסיקון לשיפור הניבים מאת אליהוא שנון, שעליו אכתוב בימים הקרובים גם כן.

• עדי כץ ממערכת מוטק'ה על אודות הספר
• המלצה על הספר באתר מתוקים

בספר מניתי 296 עמודים.

את הספר אפשר לקרוא בשלושה אופנים, כפי שמציע המחבר בעצמו בהקדמה לספר:

• מכריכה לכריכה לפי הספר
• קריאת פרקים לפי העניין ולפי תוכן העניינים
• לפי מילות מפתח בהסתייעות באינדקס שבסוף הספר

המסקנה היא שאין הכרח לקרוא לפי הספר וזה דבר טוב כשמדובר בספר שהוא על סף הטכני ושיש בו נושאים רבים שאולי לא מעניינים באותה המידה (או כלל לא) את כלל קוראי הספר.

קניתי את הספר לא מתוך בערות בנושא או כפייתיות באיסוף ספרים על מחלת הסוכרת אלא לאור תוכן העניינים שפורסם ותאור הספר כפי שמצאתי באתר text.org.il. הזמנתי את הספר בתקווה למצוא בו מידע שירחיב את ידיעותי מעבר לדברים שלמדתי מפי הורי (אבי, אלי יונה, מנהל את המחלקה לאשפוז יום פנימית בבית החולים אסף הרופא, ואמי, רבקה יונה, מבכירי הרופאים ההמטולוגיים בארץ), מקריאת מאמרים בנושא ומהספר שעזר לי להבין הרבה מאד על איך הדברים עובדים, מה משתבש, מדוע, מה ההשלכות ומה אפשר לעשות: החופש ממחלה מאת פיטר קאש, ג'י לומברד וטום מונטה.

אהבתי בספר את ההומור הרב ואת הבדיחות עצמן.
ציפיתי להבין יותר לעומק מספר נושאים בסיוע הספר אך לצערי הספר אינו מעמיק ודן בנושאים רבים אבל בקיצור ענייניות ובשטחיות מה.

הספר מוצלח מאד לטעמי כדי להציג בפני מכריהם ובני משפחתם של חולים במחלת הסוכרת את המציאות של החולים במחלה. עוד הוא מוצלח כספר שמלווה חולה סוכרת במפגשיו עם בדיקות רפואיות ועם הרופא שלו בפרט.

יש בספר נגיעות בשלל נושאים שכולם מעניינים מאד קהל שיש לו נגיעה למחלה. הגדיל לעשה המחבר כשהציג מיתוסים מחד (באופן משעשע ומצחיק) ואת המציאות מאידך. הדיונים כולם חרף ההומור מוצגים ברצינות רבה ותוך כדי הדגשת ההשלכות החמורות של אי הטיפול במחלה על סוגיה ועל שלביה ויחד עם זה הכותב הצליח להציג תמונה אופטימית מאד וחיובית מאד על היכולת הרבה להתמודד עם המחלה ולחיות חיים ארוכים ואיכותיים ובלבד שמטפלים נכון וברצינות.

יש בספר הזה כוונה להבנתי לנסות ולתווך בין חולה הסוכרת לבין רופאיו כדי להפוך את החולה לצרכן טוב יותר ולמטופל קשוב יותר ונכון יותר לשתף פעולה. יש גם תאום ציפיות במספר מחלקי הספר בין מה שהרופא מצפה מהחולה לבין מה שנתפס על ידי החולה שהרופא מצפה ממנו. ואין להמעיט בחשיבות הדבר.

אציין לטובה את הדיון הרחב במשמעות הרבה של שינויים בסגנון החיים: אכילה נכונה ופעילות גופנית. מי כמוני יודע על ההשלכות החיוביות המשמעותיות מאד של שינוי אמיתי שכזה. עוד מצאתי לטובה את הדיונים על הקשרים שבין יתר לחץ דם לבין הסוכרת. ובעיקר התרשמתי לטובה מרשימת מראי המקום ורשימת הקריאה שבסוף הספר.

לא קראתי ספרים אחרים על סוכרת פרט לזה של ראש לומברד ומנטנה שעליו אני ממליץ בחום רב לקוראים ביקורתיים ושוחרי ידע והבנה, בעיקר לא אלה בעברית משום שבכל פעם שעלעלתי באחד מהספרים הללו בחנויות הספרים או בספריות נבהלתי מהשטחיות הרבה ומחוסר הרצינות (ולחרדתי גם לעתים מחוסר הדיוק) שמצאתי בהם. ספרו זה של משה זילבר הוא הראשון שמצאתי שהצדיק רכישה וקריאה מעמיקה מכריכה לכריכה ולא רק עלעול.

למה לגברים יש פטמות מאת מארק ליינר ובילי גולדברג

סיימתי לקרוא את ספרם של מארק ליינר ובילי גולדברג, למה לגברים יש פטמות?


במקור, באנגלית, נקרא הספר Why Do Men Have Nipples? Hundreds of Questions You'd Only Ask a Doctor After Your Third Martini והוא ראה אור בשנת 2005. התרגום לעברית של אודי תגרי ראה אור בהוצאת כתר ומטר בשנת 2006.

הספר קטן מידות וקצר (173 עמודים) והוא מכיל שלושה סגנונות כתיבה:

• מבוא לכל פרק
• שאלות ותשובות
• דיאלוגים בין שני הכותבים

הספר הזכיר לי מאד את סדרת הטלוויזיה המצליחה והמוצלחת של דיסקוברי, MythBusters. בשני המקרים עוסקים בשאלות מוזרות ובמיתוסים ומנסים להוכיח או להפריך. בשני המקרים יש הומור של נערים מתבגרים. אלא שלמצער, בספר חסרים הבטים שאינם רפואיים ואין פיצוצים בכלל...

חסרו לי מאד מראי מקום מסודרים למאמרים ולספרות הרפואית שעליה התבססו בתשובות.

הדיאלוגים בין המחברים מטופשים, חסרי טעם ומיותרים וראוי היה להסירם בעריכה.

נפלא בעיני שהמתרגם הכיר את החלופה בעברית לג'טלג (יעפת) אך לא הכיר את החלופה העברית להנגאובר (חמרמורת). זה מוזר במיוחד לאור העובדה ששתי המילים פורסמו יחדיו באותו גליון של למד לשונך של האקדמיה ללשון העברית.

מצאתי לא מעט שאלות שהתשובות להן חידשו לי דבר או שניים ורק הצטערתי שהדיון לא היה רציני יותר ושחסרו מראי מקום.

כדי שלא להכביד, כי הספר אמור היה להיות קליל ביותר, הנה לסיום שתי מילות תואר לתיאור אחוריים (מעמוד 50):

קאליפיגוס (Callipygous): בעל עכוז נאה ופרופורציונלי להפליא.
סטטופיגי (Steatopygic): בעל עכוז שמן בצורה קיצונית.

אולי שווה קריאה לנוער מתבגר או להורים שבאמת רוצים לתת תשובות לשאלות זוועתיות של ילדיהם כמו מה היגייני יותר - שתן או רוק? (שתן! ראו עמוד 112), או האם טבילה באמבטיית עגבניות מסלקת צחנת בואש? (לא! ראו עמוד 94).

ספר קליל ומשעשע... סתם... בעצם יותר טפשי ממחכים... אבל חביב. חביב מאד.

סיפורים מאליס איילנד מאת ז'ורז' פרק עם רובר בובר

אמש לפני השינה קראתי את הספר השלישי שהגיע בחבילת הספרים של של חודש סיוון התשס"ט (יוני 2009) מהוצאת ידיעות ספרים במסגרת מועדון הקוראים הראשונים, סיפורים מאליס איילנד מאת ז'ורז' פרק עם רובר בובר.

בספר 178 עמודים.
הוא ראה אור בהוצאת בבל.
נורית פלד-אלחנן תרגמה מצרפתית.

באתר מכונת קריאה אפשר למצוא דף על אודות הספר שמכיל קישורים רבים (לא אחזור ואקשר אותם כאן) לכתבות ולביקורות על הספר. זה מעניין ושווה קריאה.

זה היה ספר מוזר מאד לקריאה.
מעט מאד טקסט. תמונות רבות מאד.
ערבוב של הסברים של הכותבים מדוע ולמה הם כותבים את הספר יחד עם ראיונות של מהגרים לאמריקה שבעבר הגיעו לאמריקה דרך אליס איילנד.

שלושה צילומים שבו את לבי

• בעמוד 33, תמונת המשפחה שעומדת על רציף ומביטה אל האופק שם ניצב פסזל החירות, מודפסת ונשענת על גבי חצובה ומצלמה שעומדים על גבי רציף שנראה שהוא לשפכו של נהר ההדסון. התמונה שמונחת על החצובה בתמונה שאהבתי הוגדלה, כך נדמה לי, ושימשה בכריכת הספר.
  
• תמונת הבדיקה הרפואית לילדים כשהתגלה החשש למגיפת טיפוס (1911) בעמוד 84. מבטי הילדים שממתינים בתור נוקבים מאד. סקרן אותי מאד לדעת מהו גליון הנייר שנשמט על הרצפה מתחת לספסל שעליו יושב הילד שמצד ימין בתמונה ומהם גליונות הנייר שעליהם הוא יושב. תנוחת הרופא שמציץ ללועו של הילד הראשון בתור ועמידתו של הילד יחד עם השניים שממתינים מאחור ומביטים מבטים חודרים אל עדשת המצלמה מהפנטים בעיני.
• בתמונה שנפרשת בעמודים 104 ו-105 הבטתי דקות ארוכות ומצאתי את עצמי הבוקר שב ומביט בה ארוכות. בתמונה מ-1979 רואים מעבורת מוזנחת והרוסם. לפי הכיתוב בתחתית התמונה המעבורת עברה יותר ממיליון מייל, הולך ושוב בין חוד קצהו של מנהטן לאליס איילנד, והובילה בכל פעם כאלף נוסעים. המסגור של דרידי המעבורת בתוך גבולות רציפים מהצדדים, מורד מספנה מלמטה ועדורן מלמעלה מיוחד מאד בעיני.

שאר התמונות בספר נעות בין סבירות ללא מוצלחות. הכי פחות מוצלחות הן התמונות שנדפסו מתוך הסרט התיעודי. איכותן רעה ולא ברורה תרומתן. כך לטעמי האישי.

במהלך הקריאה נדמה לי שהספר הוא מעין הוצאה לאור של פנקס השרבוטים שבו נכתבו רישומי שיחות, סטטיסטיקות של כמויות אנשים ליחידות זמן, תאריכים, רשימות מכולת, רשימות של אנשים לפגוש ושל אנשים שלא נפגשו עמם וכיוצא באלה שהוכלא יחד עם אלבום תמונות מאולתר. זה מעין מסמך כתוב שאמור לתת הצצה, כך נדמה לי, של מאחורי הקלעים של סרט תיעודי ושל סדרת כתבות שפרק ורובר הכינו על אודות אליס איילנד ועל האנשים שעברו שם.

סיפורים האנשים היו קצרים ומתומצתים למדי וככל שניסיתי להשאב לתוך סיפורו של זה או לתוך סיפורה של זאת זה לא הצליח לי. הכל קצר מידי, מתומצת מידי ולא מעמיק ולא מקיף. הסיפורים בספר הזה לא ממריאים, לדעתי.

כמה דברים בתרגום עוררו אצלי שאלות ואשמח מאד אם יהיה אפשר לקבל את תגובתה של המתרגמת:

• בעמוד 17 יש שימוש בביטוי עולים חדשים ואילו בכל שאר הספר מדובר במהגרים. מה ההסבר? מדוע דווקא בהקשר שם האנשים מתוארים כעולים חדשים?
• בעמוד 44 פתאום מופיעה המילה פאדומים בהקשר של יחידת אורך והנה אני למד שמדובר ביחידת עומק. האם אפשר להסביר?
• בעמודים 94 ו-95 יש ערבוב של שמות ושל מושגים בעברית ובאנגלית. לא הבנתי מה הביא לכתיבה של חלקם בעברית באותיות עבריות, חלק אחר באנגלית אך באותיות עבריות ואחרים באנגלית באותיות לטיניות. קשה היה לי מאד לנחש את הכלל שעמד מאחורי ההחלטה הזאת שהפכה את הקריאה למאד לא נוחה ולמסורבלת.
• בעמוד 112 מזכירים את בתו הבכירה של קאזימוב. מדוע לא בתו הבכורה? במה מתבטאת בכירותה?
• בעמוד 147 נכתב פלשתינה ואילו בעמוד הבא כבר מזכירים את ישראל מספר פעמים. מה לאי האחידות?

קראתי. למדתי כמה עוברות. ראיתי שלוש תמונות מעניינות ומסקרנות בעיני. כל השאר היה מוזר.

הספר הזה לא מוצלח בעיני. אני סקרן מאד ומלא ציפייה לקרוא את תגובות הקוראים האחרים ולראות מה הם רואים מנקודת מבטם.

עיינו ערך עריכה מאת לאה צבעוני

עיינתי בספר עיינו ערך עריכה מאת לאה צבעוני.
הספר אכן ברובו מכיל ערכים מסודרים לפי סדר האלף בית. בראש כל ערך כותרת המורכבת משני חלקים: הניסוח המומלץ והניסוח המקורי. מתחת לכותרת יש שני משפטים, משפט שבו הניסוח המקורי מופיע בהקשרו ומשפך ערוך ותקין.
בספר מופיעה רשימה ארוכה של משפטים לעריכה ולמולם הניסוח הערוך.

הספר מסקרן מאד לעיון, אבל לא מצאתי אותו שימושי לצורך בדיקה ולימוד. קשה לי למצוא בו את מבוקשי. הדוגמאות מצוינות ומועילות אבל אני לא יכול לחפש לפי נושא אלא רק לפי מילה.

חושבני שהספר החדש עברית כהווייתה מוצלח יותר בתוכנו ובארגון תוכנו. יחד עם זאת אני מוצא עניין רב בעיון בספר וזה כשלעצמו מספק.

ימי הפופ מאת עמיחי שלו

קראתי אתמול לפני השינה את ספרו של עמיחי שלו, ימי הפופ.

אין לי מה לחזור על מה שכבר נכתב על אודות הספר ועל אודות המחבר בכריכה האחורית ובביקורות שכבר פורסמו. בכלל גם לא קראתי אותם כי רציתי להקפיד לעצמי על מה שלמדתי מטיילור לכנות בשם קריאה תמה. יש לי רק להוסיף מנקודת מבטי.

הפתיע אותי לגלות שספר זה בדומה לספר השם של העולם שעליו כתבתי אתמול וגם אותו קיבלנו בחבילת הספרים בחודש הזה, גם הוא מונולוג ולא סיפור מנקודת המבט של מספר דמויות ושבכל העלילות מככב אותו הגיבור, הדובר בסיפור.

פה הדובר הוא נער צעיר בגיל ההתבגרות. הוא חווה את מות אמו ואת המשבר המשפחתי שלאחר המוות הזה. בעיקר ההתרחקות המתמדת של בני המשפחה אלה מאלה. הספר פותח בריחוק משפחתי ומסתיים דווקא בזמן עבר רחוק יותר טרם מות האם וכאילו נגמר במצב שאפשרי במשפחות נורמטיביות (אף על פי שנרמז על משבר בין האם לבין האב שאולי חלקו קשור ברומן).

להבדיל מהשם של העולם פה יש חלוקה לחלקים ולפרקים. לפחות היה ידוע היכן אפשר לעצור את הקריאה ולפוש.

התאורים הרבים מספור בספר הם מתחומים רבים: צבע, ריח, אווירה, צליל ומוזיקה. לפעמים יש ערבוב. מראות העיר והעיר בעצמה זוכה בספר לכל אורכו לשלל תאורים שונים ומשונים והמשותף לכולם הוא האווירה השלילית והאסוציאציות השליליות שעולות (שעלו לי, בכל אופן) מהן.

בסיפור יש כמה אבני דרך משמעותיות, כך נדמה לי, וכולן קשורות בבנות המין השני, וכך גם צפוי היה מבחינתי מסיפור על שנות גיל ההתבגרות:

• האם כסמל וכגורם להתרחשויות השונות בספור (או אולי מדובר דווקא במות האם ולא באם עצמה... זה משהו שאני צריך לברר עם עצמי)
• הדודה טי שהיתה מעין מנטור או קואוצ´ר לנער, ובעצם היתה ידידתו ואשת סודו האמיתית לתקופה קצרה בה היא גרה בביתם
• מרב: הנערה שהוא פגש בנסיעה באוטובוס. השניים נדלקו זה על זה והמפגש הסתיים ברגע אירוטי מבחינתו של הנער שלא עמד במעמד ומנלט לאחר שמרב הפשילה את מכנסיה ואת תחתוניה והראתה לו את אחוריה.
• נירית השכנה וידידת נפשו שגם היא סבלה מאבדן הורה, אביה. אתה נראה ששיא היחסים שמתואר היה קיום יחסי המין שלהם בבית הקברות (כמה סמלי!).
• המורה לערבית שעברה לגור בשכנות קומתיים מחתח לדירה שבה הוא גר שהזמינה אותו להכנס, לדבר על אמו, לארגן לה את הספרייה וללון אצלה (עד שאביו גילה והניס אותה ממגורים בבניין).
• וכמובן טלי מהתקופה שאמו עוד היתה בין החיים.

יוצא דופן מכל אלה הוא אדר, חבר של האח הגדול שהקדיש לו תשומת לב והסכים לארח אותו ולשתף אותו באהבתו למוסיקה ולתקליטים. הוא גם האכזבה החברתית המשמעותית ביותר של גיבור הספר.

התאורים באמת מושקעים בספר. הנה אחד שמצא חן בעיני במיוחד, מתוך עמוד 15: "נכנסנו לחדר שלו. היתה שם מערכת סטריאו ענקית ומאות תקליטים, ובאותו רגע ידעתי שאני רוצה שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי. ישבתי בחדר שלו, הקשבתי לתקליטים ולא רציתי ללכת, כי בתור ילד הזמן לא עובר, הוא רק מתקלף."

הנה עוד תאור שאהבתי לקרוא, מתוך עמוד 48: "ככה זה צריך להיות. כל איש במקומו, כמו צלחות בארון. בתים הם כמו ארונות גדולים, ומה שחשוב זה שכל אחד צריך להיות במדף שלו, בתוך הארון שלו, כי לכל צלחת ולכל נעל-בית מרופטת יש מקום משלה. ככה גם האנשים. לכל אחד יש פינה. ולפעמים, כמו נעליים, אנשים חיים בזוגות, ואבא שלי הוא נעל שאיבדה את בת-זוגה. ומה כבר אפשר לעשות עם נעל אחת? וככה הוא מרגיש, כאילו כבר אין בו שימוש."

ועוד תאור אחד אחרון, מעמוד 121: "בכפר או בקיבוץ זה אולי משהו אחר, אני לא יודע, אבל עיר הופכת די מהר לאנדרטה חיה של פסולת רגשית. בכל פעם שאתה הולך בה אתה מרגיש כמו מכונית שערסים שורטים אותה במפתח."

בעמוד 16 הפריע לי המשפט: " הצלילים נשמעו כל-כך חדים ומדויקים, ולמרות שאלה היו תקליטי ויניל, הוא היה מאבק אותם בעדינות..." ונדמה לי שבמקום "למרות ש-" היה נכון לכתוב "משום ש-".

הכתיבה של שמות השירים מאד לא עקבית וחוסר עקביות זה מרגיז ומכעיס (היכן העריכה של הספר??): לפעמים שמות השירים נכתבים בעברית ולפעמים באנגלית. לפעמים שמות השירים בעברית מנוקדים ולפעמים לא. לפעמים שם שיר מופיע בתוך מרכאות ולפעמים ללא ובתוך טקסט מובלט. זה לא מושקע ולא יפה ומעיד על זלזול מה בקורא. רק בעמודים 18 ו-19 לבדם ספרתי שלושה אופנים שונים לכתוב שמות שירים...

בעניין כתיבת שמות השירים כתבה לי טיילור מפורום הקוראים הראשונים בידיעות ספרים את הדברים הבאים:

ביררתי עם יפעת הראבן, עורכת הלשון המדליקה שלנו, והיא אומרת כך:

שמות של אלבומים נכתבים בבולד. של שירים במירכאות (כדי להבדיל מים ממים).
בעמ´ 18 יש באמת משהו יוצא דופן - יש שם שֵם של אלבום שהושאר באנגלית ולא תורגם, כי שמו כה משונה ומוזר, שאני מניחה שהעדיפו לא לתרגמו. ואז משום מה בחרו לכתוב אותו במירכאות ולא בבולד. זה הכול.

האלבום הוא Their Satanic Majesties Request של "האבנים המתגלגלות".אכן, ידוע כיציאה חריגה ומטורפת, בתקופה קשה מאד של הסטונס (1967), ושמו מעולם לא תורגם לעברית.
יתר על כן, האלבום בקושי הושמע בכלל, והלהקה גם מעולם לא בצעה שירים מתוכו בהופעות.

בעמוד 81 פגשתי במילה פיגוע. אני די משוכנע כי המילה לא היתה שגורה בפי הכול בשנות השמונים והרגשתי שהיא זרה ולא מתאימה לטקסט.

אם כבר השוויתי קצת בין השם של העולם לבין ימי הפופ, אז מצאתי עוד הבדל מעניין. הדמות בשם של העולם נגררת כאילו לתוך מאורעות שהם חריגים גדולים ובעיות גדולות וכתבתי אתמול בהודעה על השם של העולם שיש מוטיב התבדרות וחתירה מתוך סדר אל אי סדר. בספר ימי הפופ לעומת זאת גיבור הספר מעיד על עצמו שהסדר חשוב לו ושיש לספר חשיבות רבה ואף יש בהתנהגות שלו ובמיוחד במשחקים שלו, אלה הדמיוניים (בעצם כל המשחקים שהוא משחק בהם יש בהם יסודות דמיון משמעותיים) לחלוטין ואלה שיש להם בכל אופן חלק מוחשי (רשימות השמות וטורנירי הכדורגל, לדוגמה או עתון הפופ כדוגמה נוספת) סממניים של התנהגות כפייתית אובססיבית. הדבקות בסדר או בטקס נראית מוגזמת.

אז הסדר משותף לגיבורים הדוברים בשני הספרים אבל בניגוד זה לזה.

ספר חביב לקריאה לפני השינה. הוא קטן מידות וקצר (171 עמודים). לא יותר. נהנתי מהזכרונות שעלו בי למקרא שמות של מבצעים של להקות ושל שירים ומצאתי עניין בשפה התאורית מאד ובנקודת המבט של הנער המתבגר. הקריאה בספר כמוה לחיות בראשו של הדובר או להשתתף עמו בתמונות קצרות מחייו ולא רק לראות את הדברים מנקודת מבטו אלא לחוש את תחושותיו ולהרגיש את רגשותיו.

.

השם של העולם מאת דניס ג'ונסון

קיבלתי את חבילת הספרים של חודש סיוון התשס"ט (יוני 2009) מהוצאת ידיעות ספרים במסגרת מועדון הקוראים הראשונים.
רק אתמול (יום א') התפנתי לנבור בחבילה ולבדוק מה קיבלתי. קיבלתי הפעם את הספרים הבאים, ואני כותב אותם לפי סדר הקריאה שבו בחרתי:

• השם של העולם מאת דניס ג'ונסון
• ימי הפופ מאת עמיחי שלו
• סיפורים מאליס איילנד מאת ז'ור' פרנק ומאת רובר בובר

בחרתי להתחיל ולקרוא בספר השם של העולם מאת דניס ג'ונסון. לקחתי איתי את הספר למיטה לפני השינה ואכן אחרי שעתיים ומשהו סיימתי לקרוא בו ונרדמתי.

הספר ראה אור בהוצאת בבל.
חני גלעד תרגמה מאנגלית.
הספר מונה 171 עמודים.

הספר בשפת המקור, באנגלית, נקרא The name of the world.

הספר דק וקטן מידות והדפוס בכל עמוד לא תופס שטח גדול. קל ופשוט לקרוא בספר ברציפות וללא הפסקה ולסיימו בזמן של שעתיים לערך.

הספר הוא מונולוג מתמשך וארוך או קשקשת בלתי פוסקת, תלוי במידת הבוטות שאבחר להשתמש בה, של אדם על אודות עצמו. גיבור הספר שהוא גם הדובר במונולוג שנמשך לכל אורכו של הספר חווה אסון קשה - מות אשתו הצעירה ובתו הקטנה בתאונת דרכים. האסון, כך נדמה לי, משמש כבסיס וכרקע ואולי גם לתרוץ או להסבר להשקפת העולם ולמצבו הנפשו של גיבור הסיפור.

התרשמתי שכל דבר שהדמות הראשית בספר מתייחסת אליו מתבדר מארגון, סדר וניבוי לאי-סדר, חוסר משמעות, אי-ודאות ואולי גם יאוש. כמה דוגמאות: חלונות הדירות שאותם רואים מביתו של מארחו טד מקק'י, הרישום החביב עליו במוזאון (ומדוע כותבים בספר שוב ושוב מוזיאון הרי בעברית את המילה הזאת יש לכתוב כפי שהוגים וההגייה היא מו-ז-או-ן -- כיצד חמק הכתיב הנכון מעיני העורך הלשוני? או אולי זה במתכוון? ואם כן, זה מצער אותי) אשר בו התבנית הולכת ומתבדרת מצורה מסורטטת בדיוק ובהקפדה ועד לכאוטיות מוחלטת בגלל סטיות קטנות שצוברות תאוצה וגורמות לשינויים הולכים ומחריפים בתבניות שחוזרות על עצמן בעקבות הסטיות הללו. נדמה לי שדוגמאות אלה ואחרות משמשות משל על השקפת עולמו ועל הדרך שבה הוא תופס את גורלו או אולי אפילו את גורלם של בני-אדם בכלל.

הדובר בספר מקפיד לציין ולהבחין בברבורים שחורים. אותן תופעות לא צפויות ושלא נחזות ולכן גם לא מתכוננים אליהן כראוי והן מפתיעות מאד. זאת הזדמנות, אם כבר אמרתי ברבור שחור, להמליץ על ספר מעניין מאד וביקורתי מאד ושמו הברבור השחור מאת נסים ניקולס טאלב. הוא ראה אור בעברית לאחרונה בהוצאת דביר אחרי שספר קודם בנושא מאת אותו המחבר ראה אור כמה חודשים קודם לכן דווקא בהוצאת ידיעות ספרים ושמו תעתועי האקראיות.

אין בספר הזה פרקים. אין הפסקה. אין הפוגה. כל כולו רצף אחד וארוך של מונולוג.

מצאתי כמה משפטים מוזרים בספר. למשל, בעמוד 6, "כל זה לא בא אלא כדי לציין עד כמה הפתיעה אותי הכרת התודה שחשתי כאשר נעניתי להזמנה ללמד באוניברסיטה." - ואני תוהה האם הכרת התודה היא על ההזמנה ללמד ולא על ההענות שלו לקבל את ההזמנה ללמד. משפט מוזר בעיני. האם כך רק בתרגום או גם במקור? מי יודע? דוגמה נוספת למשפט מוזר מצאתי למשל בעמוד 87, "אחר כך בירכו אותי כולם בזה אחר זה, כתריסר אנשים, כמעט כמו שורת מקבלי הפנים באירוע רשמי. כאילו עשיתי משהו מיוחד במינו שלא היה לי מושג מהו." - המשפט האחרון סתום בעיני.

כמה משפטים אחרים של הדובר דווקא הפתיעו אותו בעת הקריאה כי הם כאילו אותתו לי, הקורא, והכווינו אותי לפרש באופן מסויים את ההתרחשויות. כמה דוגמאות:

• בעמוד 109: "ונדמה לי שאין על כך מחלוקת - שהצמתים בסיפור הזה, נקודות האחיזה, הם אותם רגעים שקשורים לפלאואר קנון"
• בעמוד 118: "רשמתי לפני שבאחד הימים עלי לגשת לכימאי ולברר אם זיעה עשויה מאותו חומר שממנו עשויות הדמעות."
• עמוד 138: "כשאני עובר עכשיו על דפי הזיכרונות האלה אני קולט שיצרתי הטעיה מסוימת. התקבל פה הרושם כי ביקשתי לתאר הרפתקה מינית חד-פעמית, וכי העניין המהותי שהיה תלוי ועומד ביני ובין פלאואר היה מה שניתן לכנותו איבוד בתולי המאוחרים. רמזתי שלא היה לי כל קשר עם נשים מאז שאיבדתי את אשתי. זה לא נכון."

בעמוד 151 כנראה קודה משהו מכונן כי סיפורה של פלאואר שבו היא מסבירה את מקור שמה משפיע עליו מאד. הבחנתי כי יש מוטיב חוזר: סיפורה מזכיר לו את המיצג שלה במחלקת האומנות וגם את חלומו עליה וגם את מילות השיר Let Me Roll It של פול מקרטני. בכל אחד מהדברים הללו ניכרת חשיפה מעל גבי במה בין אם במפורש (כמו במיצג או במועדון שבו הופיעה הופעת סטריפטיז וגם בחלומו עליה) ובין אם במילים (השיר) ובין אם במעמד האינטימי שבו סיפראה לראואר את סיפורה. בעמודים 156 ו-157 יש מעין שיקוף מראה של המוטיב הזה: "דווקא על סף ההתעלסות עם פלאואר לא ראיתי אותה עירומה. יותר מפעם אחת ראיתי אותה מעורטלת לגמרי, אך לא בפעם הזאת. כפתורי החלוק שלה היו פתוחים. זה הכול. הפעם אני זייתי זה שהתערטל. עירום שהיה פתאומי ועם זאת ציפיתי לו זה זמן רב. האם היא עשתה לי את זה? או שזה קרה במקרה?".

בסופו של הרומן הקצר הזה נדמה לי שמעיסוק בהסטוריה (לכאורה, הרי האיש ברח לחיי האקדמיה כדי להתבטל ולא ממש כדי לעסוק בהסטוריה...) ומברבור על צרותיו שלו לסיקור צרותיהם של אחרים (מלחמה בעירק...).

לסיכום, הספר היה מתאים מאד לקריאה לפני השינה, לפחות בכל הקשור לזמן ולמאמץ שהייתי צריך ויכול להשקיע. אני לא מרגיש שקראתי פנינה ספרותית ולא הבנתי מה ה-טררם מהסופר החשוב. לי נדמה שהספר יכול היה לשמש חומר גלם מצויין לסרט (טוב, תלוי מי היה מביים...) או טוב מזה למחזה. עלה בדעתי אבי קושניר שהפליא בעיני במופעים שלו על איש המערות (היתה הצגה ואז עוד הצגת המשך, שכחתי את השמות) שגם הן היו שתיהן מאל"ף ועד ת"ו מונולוגים. כשקראתי בספר אז בעיני רוחי אבי קושניר גילם את גיבור הרומן. מעניין מה חושבים קוראים אחרים כשהם קוראים בספר הזה.

הפריע לי חוסר ההקפדה של העריכה הלשונית בכללי הכתיב חסר הניקוד, וראו למשל בציטוטים שלעיל. זה לצערי מאפיין כמעט את כל הוצאות הספרים. עוד הפריע לי הניקוד החלקי שפוזר פה ושם כנראה באקראי ובלי קשר להקלה בקריאה.

זה הכל. עוד רומן קריאה.