תשיגו לי את מינה צמח מאת קמיל פוקס

קראתי את ספרו של קמיל פוקס, תשיגו לי את מינה צמח, ונהנתי.

סטטיסטיקה נתפסת בעיניי רבים כתחום סבוך וקשה או משעמם להחריד. אחד הפנים של הסטטיסטיקה בא לידי ביטוי בתורת הסקרים. הסקרים מוכרים לנו מאוד מהתקשורת. המחבר מצליח לדעתי להביא את הדיון במקצוע שלו בסקרים לגובה העיניים ומביא סיפורים שונים מהתחום ובעיקר מהקריירה שלו ומסביר מונחים ושופך אור על "תעלומות" רבות שמסקרנות אותנו, צרכני הסקרים (גם אם בעל כורחנו שהתקשורת מלעיטה אותנו בקיומם ובתוצאותיהם ובמסקנות ובפרשנויות שונות ומשונות על התוצאות). חוט השני הוא הדיון בהטיות של תוצאות סקרים ולפעמים גם בגורמים להטיות הללו ודרכים לזהות אותן ולהתמודד עמן. ספר נהדר ומומלץ אחר שדן בהטיות שקראתי הוא ספרו של דן אריאלי, לא רציונלי ולא במקרה. מבחר מאמרים מחכימים (לא תמיד קלים לקריאה) מאת דניאל כהנמן ועמיתים ערכה מיה בר-הלל, פורסם בהוצאת כתר בשם רציונליות, הוגנות ואושר. גם מאמרים אלה עוסקים בדרכים רבות בהטיות. ניקולס טאלב פרסם שני ספרים, תעתועי האקראיות ו-הברבור השחור,  על הטיות של אנשים כשהוא מתמקד בעיקר בהערכות של סיכויים ושל סיכונים (אחד המסרים שלו הוא שאנשים נוטים לחשוב על דברים כאילו שהם תופעה לינארית או כזאת שיש לה התנהגות נורמלית (גאוסיאנית) בשעה שהרוב המכריע של התופעות שמכירים אינו מתנהג באופן כזה -- יתירה מזאת, הוא אומר שאין אומדים נכון את המשמעות של הסיכוי לקטסטרופה ושלפיכך גם אין מתכוננים כראוי לאפשרות הזאת בשעה שחולמים ומעצימים את הסיכוי לזכות בכל הקופה...).

מועילים בעיניי הנספחים שמופיעים בגוף הספר, כל נספח כזה מייד בתום הפרק שאליו הוא מתייחס שבהם מסביר המחבר ומדגים כיצד ניתן לערוך הדמיות מהסוגים שהוא מציג בעזרת מחשב ביתי וגליון אלקטרוני (הוא נוקב במפורש בשם Excel אף על פי שאין דבר מיוחד במוצר הזה דווקא שלא ניתן לעשות בגליונות אלקטרוניים אחרים, לרבות כאלה שהם חופשיים וכאלה שהם בחינם, למשל, Google Docs, ועוד דוגמה:  Open Office שאפילו זמין בעברית).יפה בעיניי שההסברים הללו מאפשרים להתנסות בעצמנו, לשחק עם המספרים ועם הנוסחאות ועם היחסים ולקבל תחושה מוחשית יותר. אני חושב שסוג הדוגמאות שמביא המחבר בספר הן בהחלט ברמת ההבנה של תלמידי תיכון ויכול להיות מועיל ומעניין לערוך שיעורים בנושא ולהביא את ההדמיות הללו כתרגיל או כמיזם אישי של כל אחד.

כמה דוגמאות לנושאים שמעלה המחבר:

1. בעמודים 50-52 מציג המחבר את הבעייתיות של שאלת שאלות שמכוונות את הנסקר (אהבתי את הדוגמה ממערכת הבחירות לעיריית הוד השרון: "כיצד אתה מעריך את תפקודה של עיריית הוד השרון בפרשת מכון הטיהור שגורם למטרד ריחות במזרח העיר?")  וכן את ההשפעה של "רצייה חברתית" (הנסקר יטה להסתיר או לכבס את עמדותיו האמיתיות אם יחוש שהן פחות מקובלות או שיגרמו לו להראות "פחות טוב" בעיני הסוקר או בעיני החברה). זה הזכיר לי את ההטייה המכוונת של אלה שמקדמים את השילוב של תוכנית קרב למעורבות בחינוך בבית הספר היסודי שבו לומד בני (בניגוד גמור להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך ולאחרונה גם בניגוד גמור להוראות שר החינוך): "אני מסכים" או "אני מסרב לשלם בעבור לימודי העשרה לילדיי"... נו באמת!
2. בעמודים 52-54 מדובר על המקרים שבהם פרסום שקדם לסקר גרם לאנשים לבחור בחירה מסויימת, לא משום שזה מה שהם יודעים או לפי עובדה אלא משום שהפרסומת היא המידע היחידי שיש להם. הדוגמה היתה שלאחר חודשים רבים של פרסומות "כללית הכי טובה למשפחה" (הכוונה לקופ"ח כללית) שאלו בסקר איזו קופת חולים הכי טובה למשפחה. הרי לאנשים אין דרך בכלל להכריע בשאלה שכזאת (כמה היו חברים ביותר מקופה אחד ולכמה מהם יש בכלל את הכלים להשוות ולהכריע?!) -- אז לאנשים אין מושג אבל יש להם את האמירה מהפרסומת. בעצם הספר הראה עד כמה הפרסומת השפיעה על האנשים ולא האם זה מה שאנשים אכן קובעים. 
3. בעמודים 59-60 מציגים בעייתיות של שאלות שאינן דו קוטביות, ז"א שאינן מציגות את שתי האפשרויות (או את כל האפשרויות -- למשל גם את המקרה שהטענה נכונה וגם את המקרה שהיא אינה נכונה) ועל ההשפעה של שאלות כאלה
4. מייד אח"כ מוצגת ההשפעה של ניסוחים מסויימים על התשובות והצעה מעניינת שגם פורסמה כמאמר יחד עם פסיכולוג שתרם את הרעיון כיצד לנטרל את הבעייתיות הזאת.
5. פרק 6 כולו מציג שורה של הטיות כשהן מוסברות ומודגמות בסיפורים שונים. 
6. משפיע על אנשים כאשר שואלים לדעתם בעניין מסויים או האם שואלים אותם כמה שאלות שמביאות אותם לחשוב על העניין בהקשרים אחרים (לדוגמה על איסור דיווח של כתבים סובייטים בארה"ב אל מול שאלה דומה על איסור של בריה"מ על עיתונאים אמריקניים לסקר משם). מעניין מאוד.
7. יש דוגמאות להשפעות של סקרים על המשפט ושל המשפט על סקרים.
8. יש דוגמאות על השפעה של סקרים בפרסום ושל פרסום על סקרים.
9. בפרק 12 גם מוצגות שיטות שונות (למניפולציות) להשגת הסכמה: Door in the face (מחכים שהנשאל יסרב לבקשה גדולה ושערורייתית ואז מציגים שאלה קטנה, השאלה האמיתית) ואת That's not all (הצעה עם מחוייבות גדולה ומייד הצעה נוספת סבירה יותר) ואת Foot in the door (בקשה קטנה שגוררת עוד מחוייבות ועוד מחוייבות)... ואחרות -- זה הזכיר לי את הרעיונות שקראתי בספר תורת השכנוע מאת ריצ'ארד ומוסה. 
10. בעמוד 152 דנים במדדים שונים שמשתמשים בהם בארה"ב לתיאור סטטיסטיקה על מובטלים. מעניין אם בארץ יש דבר כזה והאם עושים בזה שימוש...

דן מרגלית מסביר על מקור השם של הספר:

לפני כמה שנים צפה עורך סקרי דעת הקהל של ערוץ 10 ו"הארץ" פרופ' קמיל פוקס בטלוויזיה. הוא ראה את אריאל שרון אומר: "תשיגו לי את קלמן גאייר" שהיה עורך הסקרים של ראש הממשלה. בבואו לכתוב את ספרו העניק לו פוקס את הציטוט מפי שרון.

הבעיה היתה שעורך הספר שמואל רוזנר הגיב כי איש אינו מכיר את גאייר. אם כבר אמר לפוקס תחליף את שמו של גאייר בד"ר מינה צמח ממכון דחף המפרסמת סקרים בערוץ 2 וב"ידיעות אחרונות."

כך נולד הספר ששמו "תשיגו לי את מינה צמח."

שאלתי את פוקס אם הוא מבין שספרו משמש פרסומת מסחרית למתחרתו. "באופן אישי היא עדיין חברה" השיב פוקס והבנתי כי באופן לא אישי יש דברים בגו שהם כסוד כמוס ביניהם.

ספרו של פוקס הוא כתב הגנה על מקצועו. הסוקרים אינם טועים. אם טעו באחוזים - קבעו נכון את מדרג המנצחים; אם טעו במדרג - קלעו באחוזים. קליל אך לא משכנע כליל.

האם הישראלים משקרים לסוקרים? בוודאי. ביום שבו פורסם ב"מעריב" כי 90 אחוזים הודיעו על הליכתם לקלפי התברר כי רק 67 אחוזים טרחו להצביע. אז משקרים או לא? ואם משקרים - עד כמה? ובמה? אין סקר בנדון.

עיקר הדיון הוא בשאלה אם לאסור פרסום סקרים סמוך למועד ההצבעה כדי לא להשפיע על תוצאותיה. אך מה ההשפעה? האם הודעה שציפי לבני מובילה בפער ניכר על פני שאול מופז - שהתגלתה כטעות - ריפתה את ידי נאמניו שנשארו בבית או דווקא להפך העובדה שתומכיה זוכים לרוב כה גדול דירבנה חלק מהם להישאר בבית מפני שהניצחון כבר בכיס?

שווה קריאה גם אם המסקנות הן כתוצאות של סקר - עשויות להתהפך על פניהן.

מהכריכה האחורית:

האם סקרים משפיעים על בוחרים? לטובה או לרעה?
האם אפשר להסתדר בלי סקרים? ואיך סקרים מצילים חיים?
מתי סקרים גורמים לרווח ולהפסד של טריליוני דולרים?
ואיך סקר שנשלח לעשרה מיליון בוחרים נכשל בחיזוי?
איך יכולנו לחשוב שפרס ינצח את ביבי?
למה אמרנו שציפי לבני תביס את מופז?
איך ידענו שקדימה תקבל יותר מנדטים מהליכוד?
ואיך מתייחסים לאלה שאינם משיבים?
הספר הזה עוסק בסקרים, במתמכרים ובמבקרים.

כולנו חיים בעולם שמנוהל במידה רבה, ולפעמים מוגזמת, על פי תוצאות של סקרים. ובכל זאת, רק מעטים מבינים לעומק כיצד סקרים יכולים לתאר את המציאות, או לעוות אותה, לדייק ולסייע בעיצובה, או לשמש ככלי מכוער של מניפולציה. פרופסור קמיל פוקס, מבכירי הסטטיסטיקאים והסוקרים בישראל, מצביע על הסיבות לשגיאות של סוקרים, חושף מצג שווא של תוצאות סקרים, מנתח את הדרכים הנכונות והלא־נכונות לכתיבת שאלות ושאלונים, וגם משיב על טענותיהם של כל אלה שכועסים על הסקרים (במקום לכעוס על המציאות). הוא מסביר, בלשון בהירה וידידותית, את תורת הסקרים, וגם מנסה לענות על השאלה: האם ישראלים משקרים בסקרים?
קמיל פוקס נולד בבוקרשט שברומניה ושבועיים לאחר שנחת בארץ נשלח לכפר הנוער בן שמן ושם סיים בהצלחה בגרות בפלחה וברפת. אחר כך (טוב, לא מיד) קיבל מינוי כפרופסור מן המניין במחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, שבה הוא עובד עד היום. הוא עורך סקרים עבור עיתון "הארץ" וגם תחזית בחירות בטלוויזיה. כיהן כראש המחלקה לסטטיסטיקה, כראש המעבדה לסטטיסטיקה, כראש בית הספר למדעי המתמטיקה וכנשיא האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה. היה פרופסור אורח בכמה אוניברסיטאות בארה"ב וברוב המקרים חזר ארצה בכיף. את זמנו הפנוי הוא מקדיש להרהורים על הסוגיה מדוע אינו מקדיש יותר זמן פנוי לאמיר, לאופרי, לנמרוד, לאמיתי ולכל היתר.

חביב ומומלץ. לדעתי, יש בעיות כמו שמתוארות בספר לא רק בסקרים אלא באופן כללי גם במחקרים שונים ומשונים (גם, או אפילו בעיקר באקדמיה... -- אנסה להרחיב ולהסביר ולהדגים ולנמק בפעם אחרת).