יש הגיון בחיים מאת טים הרפורד

קראתי בהנאה את ספרו האחרון של טים הרפורד שראה אור בעברית, יש הגיון בחיים. נהנתי ולמדתי כמה דברים חדשים.
הוצאה לאור: כנרת, זמורה-ביתן.
עמודים: 312.
תרגמה מאנגלית: מיכל גרינפלד.
הספר במקור נקרא Logic Of Life ואפשר לקרוא ביקורות עליו באתר אמאזון.


מדובר בספר חדש של אותו המחבר שכתב את הספר המחכים והמשעשע שהסביר לי יפה נושאים מספר בכלכלה, הכלכלן הסמוי.

מעמודים 12 ו-13 בספר אפשר לצטט כמה משפטים שמסכמים יפה לדעתי את הרעיונות המרכזיים שבספר. בספר נטען כי:

1. התנהגות רציונלית רווחת הרבה יותר מכפי שנדמה, ומתרחשת גם במקומות הכי פחות צפויים, ואפילו במוחותיהם של מתבגרים שטופי הורמונים.
2. הוא טוען שאמונתם של הכלכלנים ברציונליות הכרחית להבנה אמיתית.

המחבר מאמין כי מבלי לרדת לסופן של הבחירות המושכלות העומדות ביסוד חלק גדול מהתנהגויותינו, לא נוכל להבין את העולם שבו אנו חיים. השקפת העולם שהמחבר מציג מנסה להיות מורכבת יותר מה-"ימין הכלכלי" שמציג, למשל, ארז רפאלי בספרו כלכלה רומנטית, ויחד עם זה מצליחה להסביר נושאים רבים גם מתחום הזוגיות בדומה לספרו של רפאלי. הרפורד מדגיש כי "עולם המוסבר בידי כלכלנים אינו עולם נטול אהבה, שנראה או כל רגש אחר". ועם זאת, הוא ממשיך, "זהו עולם שבו אנשים צפויים על פי רוב להחליט החלטות באורח שכלתני ומקום שבו החלטות שכלתניות אלה מציעות לפעמים הסברים מסעירים לרבות מתעלומות החיים."

אז למה הוא מתכוון כשהוא משתמש במילה רציונלי? בעמוד 16 ניתן הסבר בסיסי: "אנשים רציונלים פועלים לפי שקלולי תמורות ותמריצים משתנים. כשהעלות והתועלת של תבר מסויים משתנות, אנשים משנים גם את התנהגותם. אנשים שכלתנים חושבים - לא תמיד במודע - על העתיד לא פחות מאשר על ההווה, ומנסים לחזות את ההשלכות הצפויות של מעשיהם בעולם של חוסר וודאות."

בעמוד 22 מסביר המחבר את הנחת הרציונליות שלו: "אמונתם של כלכלנים ברציונליות של אנשים מוצדקת על פי רוב. אינני טוען שאנשים הם רציונליים בכל עת ובכל מקום, אך אני בהחלט מקווה לשכנע אתכם שלעתים קרובות למדי אנשים הם רציונלייםדיים להפוך את הנחת הרציונליות לשימושית."

בפרק 2, לאס וגאס, הרפורד מנסה לשכנע או להוכיח כי גם התנהגות לא רציונלית לכאורה, למשל, כזאת שבאה לידי ביטוי במשחקי פוקר היא בבסיסה ניתנת לתיאור מתמטי ולחיזוי רציונלי. הוא מפליג בסיפורים על אודות פרגוסון, "ישו", הידוע, שיחד עם סיפורים רבים על פוקר ועל הקשר של פון ניומן לפוקר עייפו אותי מאד בקריאה. זה לא היה הפרק הכי מעניין לטעמי...

בפרק שלוש מנסה להצדיק, הרפורד את הכלכלה ככלי להסביר את ההגיון החבוי מאחורי האהבה וענייני זוגיות. הפרק כולו הזכיר לי, כאמור, חלקים מספרו של רפאלי. בסקירה שלי על ספרו של רפאלי ביומן הרשת שלי כתב מעיר אלמוני כי יש ביקורת על הספר, וחושבני שטים הרפורד פה נותן מענה יפה לרבות מהטענות שנטענו לרעה על ספרו של רפאלי (בלי להכיר, כנראה את ספרו של רפאלי כלל). אני חושב שישנה גם ביקורת רבה על השימוש בתורת המשחקים בכלל בכלכלה לרבות זאת שקראתי בספרו של אריאל רובינשטיין, אגדות הכלכלה.

בעמוד 88 היה מעניין לקרוא על ההצגה של הזמנת נשים לפגישות רומנטיות ע"י גברים לפי חוקי "היצע וביקוש" או לפי "תנאי השוק". הוא מתאר ניסוי שממנו ניתן לראות כי אנחנו יותר בררנים כאשר אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות כאלה, ופחות בררנים כשאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. מעניין היה לראות את המסקנה שב-98% מהדייטים מתאימים עצמם המזמינים ל-"תנאי השוק". עמוד אחד מאוחר יותר אומר המחבר "תחושת הבטן שלי היא שהיות שאנו מתאימים את דרישותינו למצאי כשמדובר בדייטים, אנו מתאימים עצמנו למצאי גם כשמדובר ביחסים ארוכי טווח." עוד הוא טוען "אהבה אינה עניין רציונלי -- אבל האוהבים בהחלט כן."

מודל סופרמרקט הנישואים הפשטני יש הנחת יסוד שכל שעלינו לדעת הוא שנשים וגברים מעדיפים להיות נשואים מאשר להיות רווקים. הניסוי המחשבתי היה מעניין במיוחד כי הוא נעשה כשברקע נשאלות שאלות על קארי בראדשו, מהתכנית סקס והעיר הגדולה, ואכן השימוש בדמות מתכנית הטלוויזיה עזר, לי לפחות, להבין מדוע הדיון אינו מופרך ואולי אפילו מתאים לדמויות שכל רבים מעולם מזדהים עמן. הרפורד נוגע גם בביולוגיה אבולוציונית ומסביר איך ביולוג אבולוציוני הראה שההעדפה של גברים למיןמזדמן ולעומתה בררנותן של הנשים, הן התנהגות רציונלית שאינה תולדה של בחירה מודעת של האבולוציה. פתרון התעלומה של קארי הראדשו שהועלתה מוקדם יותר באה על פתרונה בחסות הביולוגיה האבולוציונית כשנראה כי נשים רבות החליטו שמוטב להן להתחרות על לבם של גברים עשירים, גם אם מעטים, מאשר לעבור ולחיות במקום שיש בו גברים למכביר, אך עניים יותר. מהמודל הפשטני של הסופרמרקט לנישואים דרך סקס והעיר הגדולה מגיע בטבעיות הרפורד לנושאים מעמיקים הרבה יותר תוך שימוש בתשתית שכבר הניח בסיפורים הקלילים יותר והוא מעמיד שאלות מעניינות ומסביר יפה ובפירוט ומדגים יפה מספרות מקצועית. למשל, קשר מעניין בין אחוז הגברים השחורים בכלא לבין נשים שחורות צעירות נשואות. ""תרבות שחורה" אינה מסבירה מדוע מספרן של החד הוריות גבוה לאין שיעור במדינות שבהן צעירים שחורים רבים מאד יושבים בכלא. הכלכלה דוקא כן מסבירה זאת: כוח המיקוח של נשים נפגע קשות כתוצאה ממאסרם של בעלים פוטנציאליים. הבחורים המשכילים יותר אינם מגיעים לכלא, והם חכמים דיים להבין שכאשר מתחריהם נמצאים מאחורי סורג ובריח, הם אינם צריכים להתחתן כדי ליהנות מהחיים. "תרבות" היא הסבר מאד בלתי מספק. נשים שמגיבות באופן רציונלי על נסיבות קשות, הוא הסבר סביר הרבה יותר."

בעמוד 102 מצאתי עוד הבחנה חברתית מעניינת: "דור הגברים המשכיל ביותר בארצות הברית נולד מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, וסיים את לימודי התואר הראשון באמצע שנות ה-60. לאחר מכן החל שיעור הגברים בין בוגרי האוניברסיטאות לרדת ולא חזר מאז לאותו שיא. מנקודת המבט של הנחת הרציונליו אפשר לומר שקרוב לוודאי אין זה צירוף מקרים גרידא שירידה זו התחילה פחות או יותר בזמן שהנשים קיבלו לידיהן את הגלולה". (והוא מתכוון לגלולה למניעת הריון...)

בעמוד 110 עוד הבחנה מעניינת: "נשים בסכנת גירושים נוטות יותר לצאת לעבוד."

בעמוד 120 מסקנה מעניינת מניסוי שערכו על קופאיות במרכולים: "כשעובד זריז יושב לידנו, מיד גם אנחנו מתחילים לסרוק את המוצרים מהר יותר. ואנו עושים זאת לא מפני שאנו מקבלים השראה מזריזותו, אלא משום שאיננו רוצים שיאשימו אותנו בעבודה איטית.... הקופאיות אינן מאיצות את הקצב כשהן מביטות בגבן של קופאיות זריזות -- זה לא יהיה רציונלי מבחינתן. הן עובדות מהר יותר רק כשעובדות זריזות מביטות בגבן שלהן."

בפרק 4 בכלל והחל מעמוד 127 בפרט מתחילים להבין מדוע הבוס שלכם משתכר יותר מידי... וההסברים מעניינים ומחכימים מאד לטעמי. השיא הוא שהם ממש... נו... רציונליים!!

הרפורד לא עוצר שם והוא נוגע בנושאים רבים נוספים, למשל אנשים מתחת לקו העוני שמקובצים בגטאות. עליהם הוא אומר בין השאר (לאחר דיונים רבים והצגות ניסויים ומחקרים ודיונים בתוצאות ובמסקנות): "זה מוכיח כי לשכונה שאנו גרים בה יש השפעה על בריאותינו ועל אושרנו, אולם היא לא תוריד את ציוני הבחינות שלנו, או תוביל אותנו לפשע, או תמנע מאיתנו למצוא עבודה. השכונה שלנו חשובה, אבל היא לא הגורל שלנו."

פרק 6 ריתק אותי בדיון על "גזענות רציונלית" ובניסויים שמאששים אותה. "גזענות אישית" זוכה לעונש מכוחות השוק ואינה רווחית. "גזענות רציונלית" לעומת זאת היא כלכלית ולכן הסיכוי שתעלם מעצמה נמוך מאד. מעניין היה לקרוא גם מנקודת מבט של ילדים: "לשאול ילדים בני 12 עד כמה הם מקובלים, זה כמו לשאול אותם על חיי המין שלהם... אתה עומד לקבל תשובה, אבל סביר להניח שזאת לא תהיה התשובה הנכונה." הפרק המרתק בעצם מראה 3 דברים עיקריים:

1. גזענות יכולה להיות שכלתנית -- וזה אומר שעל אף שהיא מזעזעת, היא רווחית בעבור מעסיקים
2. גזענות רציונלית מובילה באופן רציונלי לכך שילדים שחורים ילמדו פחות
3. על פי ההגיון של קבוצה מקופחת ששואפת באופן רציונלי להשאר ביחד, אותם ילדים שבכל זאת לומדים ייענשו על כך על ידי חבריהם.

בעמוד 208 למדתי כי ערים בעצם תורמות לאיכות הסביבה (הפתעה!). "ערים אכן מייצרות יותר זיהום לכל קילומטר מרובע. אבל מבחינת רמת זיהום לאדם -- זה כבר סיפור אחר. תושבי מנהטן יוצאים לקנות את מצרכי המכולת שלהם ברגל. הם גרים בדירות קטנות, ויש להם מעט מאד מקום לצבור בו דברים. הם מתשמשים בתחבורה ציבורית הרבה יותר מאמריקנים אחרים, צורכים דלק בשיעור קטן יותר משצרכה אמריקה לפני השפל הגדול, נוסעים על פני אין ספור בתים ומשרדים תוך שימוש בתחבורת ההמונים החסכנית ביותר באנרגיה: המעלית." ובעמוד 209 נטען כי השקעות בפריפריה ובחקלאות הן ללא פרופורציה בתרומתן לייצור, להכנסות ולאיכות הסביבה... ומוסבר מדוע זה כך בכל זאת ומדוע זה רציונלי!

הדיונים בספר רבים ומרתקים והצגת הנושא כובשת (טוב, פרט אולי, לנושא הפוקר, שאלי באופן אישי לא רק שלא דיבר אלא אף העיק ועייף אותי...).

הספר מחזיר מלחמה שערה לטיעונים רבים שמצאתי בספרו של רובינשטיין, כאמור, אגדות הכלכלה. המתח בין גישתו של רובינשטיין כפי שמוצגת בספרו לבין זאת של הרפורד כפי שמוצגת בספר זה בעיני רוחי מפרה, מעניין ומחכים מאד. כנראה שאין אמת אחת שאין בלתה ושישנם צדדים רבים לנושא ושהאמת ככל הנראה מורכבת בהרבה מזאת שמוצגת הן בגישתו של זה והן בגישתו של זה.

נהנתי מאד מהקריאה ולמדתי דברים רבים. שפע המאמרים ומראי המקומות והניסויים גירו אותי רבות להוסיף עוד ועוד לרשימות הקריאה ההולכות ומתארכות שלי.

ספר אחר (ולא דווקא מאמר) שוודאי אחפש לקרוא בקרוב יהיה פריקונומיקס מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר.

אני ממליץ מאד על ספרו של טים הרפורד, יש הגיון בחיים.