אני נהנה לקרוא על מדעים. אני נהנה להעשיר את אוצר המילים שלי, לגלות דוגמאות חדשות שמעבירות לי באופן אינטואיטיבי יותר את משמעותם של מושגים או את אופן פעולתן של תופעות. ככל שאני מתרחק מתחומי הדעת החזקים שלי כך אני מוצא את עצמי מתקשה יותר ויותר להבין טקסטים מדעיים ועולם המושגים והשיח הופך זר יותר ויותר. כאשר מדובר בתופעות פיסיקליות, בביולוגיה, בביולוגיה מולקולרית, בגיאולוגיה, באסטרונומיה -- אני מוצא את עצמי פעמים רבות חסר הקשר וחסר הבנה באופן כללי נבוך. ספרה של נטלי אנג'יר, הקנון המדעי, נדמה היה כתרופה המתאימה. המחברת היא כתבת מדעית שחרתה על דגלה להנגיש את השיח המדעי ואת המדע לאזרחים כדי שאלה יוכלו לבחור טוב יותר ולהחליט טוב יותר על גורלם על עתידם ולהנחות בהתאם את נבחריהם.
הפרקים הראשונים שדנו במתמטיקה ובפיסיקה היו חביבים בעיני אך ככל שהנושאים השתנו לכימיה ולביולוגיה אבולוציונית הרגשתי שאני שוחה בים של קלישאות והתוכן הפך משעמם יותר ויותר. כשהגעתי לנושאים של ביולוגיה מולקולרית, גיאולוגיה ואסטרונומיה כבר היה לי קשה להתקדם ולקרוא את שלל הגיבובים שהמחברת מצאה לנכון לרצף בהם את התוכן המדעי, כנראה כדי למצוא חן בעיני הקוראים.
הייתי נהנה יותר מטקסט רציני יותר שמסביר היטב מאשר בטקסט שמנסה להתחבב עליי בשפה ובקלישאות רדודות ובאנלוגיות מסדרות טלוויזיה או בביטויים ציניים -- העיקר, לדעתי, הוא ההסברים הטובים והקולעים ולא השפה שנדמה לי שמתאימה יותר לבני טיפש-עשרה... -- ואולי אני לא ממש בקהל הידע של המחברת ולכן הביקורת שלי אינה הוגנת.
יש בספר לא מעט מידע מועיל. יש גם פה ושם הסברים ממש טובים, לדעתי. במקומות אחרים, הכתיבה היתה טרחנית מאוד בשבילי ולא מהנה.
הפרק הראשון עוסק בחשיבות ההשכלה המדעית. חשוב להיות משכיל במדעים כדי להבין חדשות, כדי להיות מסוגל לחשיבה ביקורתית (ולא לאכול ולקנות כל שטות שמספרים עליה בחדשות או בעיתונות או בשיחה במטבחון בעבודה) , כדי להיות מודע לבחירות שיש בחיים וכדי לבחור נכון מבין האפשרויות ובאופן כללי -- כדי שתהיה יותר שליטה לכוון את העתיד לעתיד טוב יותר. ההקדמה היתה חזקה מאוד וטובה והזדהיתי עם רוב הדברים. חבל רק שהספר ברובו כתוב בשפה מתחנחנת ושמנסה למצוא חן ושמנסה להצחיק ולשוות לדברים ארשת של סרט הנפשה לילדים.
בפרק השני דנה המחברת בסטטיסטיקה ובאופן שבו היא משקרת ומעוותת את המידע. אני נהניתי לקרוא על הטיות במחקרים של כהנמן וטברסקי (למשל, רציונליות הוגנות ואושר), בספרים של יעקב בורק , רעש ו-האם שימפנזים חושבים על פרישה, בספרים של ניקולאס טאלב: הברבור השחור ו-תעתועי האקראיות, בספרו המחכים והמסביר של קמיל פוקס תשיגו לי את מינה צמח, בספרו של דן אריאלי לא רציונלי ולא במקרה ואחרים (חבל שהורידו נושא חשוב שהוסבר יפה בספר לימוד מ-2001 על חשיבה הסתברותית בחיי היום יום מהחומר הנלמד בתוכניות הלימודים בבתי הספר בחטיבה העליונה בישראל). ואני סבור שהם מסבירים היטב את הבעייתיות ומדגימים יפה כיצד נוהגים אנשים בהנתן להם נתונים ומידע סטטיסטי וכיצד כושלים ומדוע בהחלטות אפילו כאלה שיש להם הבנה מתמטית חזקה. אני חושב שההצגה של נטלי אנג'יר היתה מעט פושרת כאן, אבל... אולי אני אומר זאת באופן שאינו הוגן. באופן כללי גורסת המחברת ומדגימה שהמספרים משקרים (אני לא אוהב התבטאויות שכאלה -- המספרים אינם משקרים -- האנשים לא חושבים לפני שהם עושים שימוש במספרים...) ושיש לעסוק במספרים מתוך הבנה ובקור רוח ולא בגחמה וכשנתונים להטיות. -- המסר בכל הספרים שהבאתי כדוגמאות כאן היה אחד -- היו מודעים להטיות ולחולשות שלנו כבני אדם כשאנו מתמודדים עם עובדות ועם מספרים ועם מידע סטטיסטי והבינו את הנושא ואז תוכלו לשפר את סיכוייכם שלא ליפול בפח ההטיות ותוכלו כן להסיק את המסקנות הנכונות ולהבין את הנתונים ואת המסקנות כראוי. כאן ידע והבנה וקור רוח ומודעות מביאים לקבלת החלטות נכונה. וזה דבר חשוב לאזרחים.
בפרק השלישי עוסקת נטלי אנג'יר בקנה מידה. נושא מבורך והצגה יפה. היא מביאה לידיעת הקוראים על יחידות מידה של אורכים ומספרת בקצרה (בקצרה מידיי לטעמי) על כל שלא תמיד היתה הסכמה בעולם על יחידות מידה ושלמעשה עד היום אין הכול משתמשים באותה שיטה של יחידות מידה ומדוע זה בעייתי. אני יכול להמליץ על ספר שמדגים היטב את הבעייתיות (אם כי הכתיבה שם משמימה פעמים רבות, אך הסיפור מרתק והנושא חשוב -- במיוחד להבנה של חשיבות ההסכמה המשותפת בין בני אדם על יחידות מידה) ספרו של קן אדלר, הכול לפי מידה. אני יכול לספר על חוויה שהיתה לי כשלימדתי בהתנדבות טריגונומטריה בתיכון וגיליתי שרוב התלמידים בכתה כלל אינם יודעים וכלל אינם מבינים מהי זוית, כיצד מודדים אותה ומה בכלל מודדים. אולי אכתוב מאמר בנושא בהזדמנות כדי להראות עד כמה המושג זוית בעייתי וחמקמק, איך ההגדרות המילוניות וההגדרות בספרי הלימוד בעייתיות במקרה הטוב ושגויות באופן חמור במקרים אחרים ומדוע זה כך ומה בעצם מודדים וכיצד ומדוע זה שימושי. אחרי שתלמידים מקבלים את ההבנה הזאת החרדה פוחתת והשליטה מגיעה והם פנויים יותר ללמוד ולהבין את החומר בהמשך. אולי זה גם זמן טוב להביע עמדה שחשוב ביותר שתלמידים שמסיימים בית ספר יסודי ידעו את שיטת יחידות המדידה המקובלת בישראל, שידעו שיש גם אחרות ושידעו להבין מה זה מילימטר, סנטימטר, מטר, דצימטר, קילומטר וכו/, וכך הלאה גם ביחידות שטח ונפח ומשקל. למשל -- כמה יודעים בכלל מהו הדצימטר? נדמה לרוב האנשים שזה מושג שאינו נחוץ כלל ומי בכלל משתמש בו בחיי היום יום אלא שהמושג שימושי ביותר כי הוא קושר לנו את יחידות האורך שאנו מרבים להשתמש בהן ביחידת הנפח שהיא אולי השימושית והנפוצה ביותר בישראל, הליטר. שהרי ליטר הוא דצימטר מעוקב. תלמידים בבית ספר יסודי צריכים להיות מסוגלים להבין את הקשרים בין יחידות המידה השונות ולהשכיל לעשות בהן שימוש נכון. יפה עושה המחברת כשהיא מציגה את הכשלים, אפילו בימינו אנו עם הטכנולוגיה המפוארת , שקורים ושעולים בחיי אדם ובהון רב, כשלים הנובעים מבלבול בין שיטות ליחידות מידה. עוד יפה התאור של המחברת על קני המידה בחלקיקי החומרים ובגופים מחיי היום יום ועד למרחקים בין כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו, בגלקסיה וביקום -- זה בהחלט שם את הדברים בפרופורציה ומעורר סקרנות ומכין להמשך הספר ולחומר שבשאר הפרקים:
"חלל פנימי, חלל חיצוני, קנה מידה גלקטי, קנה מידה אטומי
-- היינו הך, אין ואפס. אנחנו חיים ביקום נטול חומר רובו ככולו. ובכל זאת שביל החלב
זוהר, ובכל זאת ההמוגלובין זורם בדמנו, וכשאנו מחבקים את אהובי נפשנו, אצבעותינו
אינן שוקעות בריק הממלא את כל האטומים. אם הנגיעה בעורם היא נגיעה באין, מדוע
התחושה כל כך מלאה?"
בפרק הרביעי שעוסק בפיסיקה המחברת מצידה את הפיסיקה כמדע שתכליתו לחקור, לגלות ולהסביר ממה עשוי העולם, כיצד הוא פועל, ולמה הדברים שבעולם מתנהגים כפי שהם. זיקוק נוסף מביא את התאור שהפיסיקה היא "הבנת דבר מורכב מתוך הבנת הדברים שמהם הוא מורכב" (עמוד 146). מנסה המחברת להסביר כמה המקצוע חשוב ושהוא בעצם היסוד שיש ללמדו עוד לפני הכימיה והביולוגיה. המחברת טוענת שכמדע החלקים והכוחות ההתחלתיים אפשר לומר על הפיסיקה שהוא המדע האידאלי למתחילים. (במערכות החינוך דווקא מלמדים פיסיקה במקביל או אחרי שעוסקים, בכימיה ובביולוגיה). הפיסיקה היא היסוד שעליו בנויות הכימיה והביולוגיה וכי אין שום הגיון בהקמת הקירות ובהנחת הגג מעליהם בטרם נוצקו יסודות הבטון. פיסיקה, אם מלמדים אותה כראוי, אינה קשה יותר מכל נושא אחר שכדאי ללומדו. לטעמי האישי, חשוב מאוד לתת לתלמידים יסודות איתנים וחזקים, ללא דילוגים וללא שטויות, במתמטיקה ובשפה ועל היסודות האיתנים של המתמטיקה והשפה להמשיך בפיסיקה, כימיה ובביולוגיה. הדיון של המחברת במודלים השונים לאטום, בהבנה של רוב האנשים שיודעים מה זה אטום, איך ההבנה הזאת לקויה ברובה ומה ידוע למדע היום וכיצד לתאר וכיצד להבין זאת. מעניינת הטענה של המחברת שהמושג חשמל אינו מוגדר היטב לרוב ושרוב האוכלוסיה וגם מהנדסים משתמשים במושג באופן שגוי. לא מצאתי את ההסבר שלה מאיר עיניים במיוחד, אבל הטיעונים היו מעניינים. אני חושב שאפשר להשתמש בחומר של הפרק הזה במתאבן לקריאה מעמיקה יותר בנושאים של חלקיקים, של חשמל ומגנטיות, של מכניקה. למשל, ספרים לא רעים בנושא שיצא לי לקרוא לאחרונה הם: היקום על חולצת טריקו מאת דן פאלק, ספריות של דיוויד בודאניס, היקום החשמלי ו-e=mc2 -- ספרה של אנג'יר משמש קדימון לספרים מעין אלה. הפריע לי שהמחברת מדברת על 4 סוגים של כוחות אך מזכירה רק שניים (חשמלי וכבידה). בפרק הבא, שעוסק בכימיה היא מזכירה את הנותרים שוב ושוב.
בפרק החמישי עוסקת המחברת בכימיה. פה יש דיונים מעניינים שסובבים בעיקר סביב קשרים קוולנטיים וקשרים ואן דר ואלס. מפורטים כמה עקרונות בכימיה אך באופן כללי הדיוק אינו מעמיק.
בפרק השישי, שעוסק בביולוגיה אבולוציונית מדגישה המחברת את תמיכתה בעקרונות הברירה הטבעית ובאבולוציה ותוקפת דעות מתנגדות. אני חושב שהמבוא סביר אם כי ישנם ספרים שעושים עבודה טובה ממנה ומעמיקה ממנה, למשל ספריו של דוקינס. אני קראתי את ספרו, יש אלוהים?, ומצאתי אותו עוסק בנושא מכל הכיוונים וממצה מאוד. ספרים קלילים יותר, אך מחכימים מאוד ומשעשעים מאוד שעוסקים גם באבולוציה הם, למה לגברים יש פטמות? (המחברת עוסקת בפרק הזה גם בכך) ו-זרעים הם מגברים ביציות הן מנשים.
הפרק השביעי עוסק בביולוגיה מולקולרית, שם אני חושב שהמחברת כבר עברה לברברת ושכחה להיות רצינית יותר מאשר לא רצינית. היו דיונים מעניינים על תאים, ומה הם תאים, מהם חיידקים ומה הם נגיפים ועוד. נחמד.
הפרק השמיני עוסק בגיאולוגיה -- הנושא מרתק, אך המחברת התחמקה מלהסביר נושאים בסיסיים כמו איך מגיעים למסקנות על הרכב היסודות של כוכבים, של כוכבי לכת ואפילו של ליבת כדור הארץ? איך יודעים לומר מה הטמפרטורה בליבת כדור הארץ? דוקא יש הסברים סבירים על כיצד מדענים קובעים את גילם של סלעים וכיצד הם מגיעים למסקנות על הווצרותם של תוואי נוף שונים.
בפרק האחרון שדן באסטרופיסיקה, אני כבר השתעממתי מאוד. אין לי הרבה מה לומר מלבד שהחומר כבר לא משך ועייף אותי מרוב שהמחברת ניסתה להתחבב עלי הקורא.
הספר לא רע בכלל. טוב יעשה מי שישתמש בספר כמקפצה וכהקדמה לחקור ולהעמיק עוד בנושאים הללו.
ידע הוא כוח והשכלה מדעית היא אמצעי להשיג שליטה בחיים!
