סיימתי לקרוא את ספרם של מארק ליינר ובילי גולדברג, למה לגברים יש פטמות?
במקור, באנגלית, נקרא הספר Why Do Men Have Nipples? Hundreds of Questions You'd Only Ask a Doctor After Your Third Martini והוא ראה אור בשנת 2005. התרגום לעברית של אודי תגרי ראה אור בהוצאת כתר ומטר בשנת 2006.
הספר קטן מידות וקצר (173 עמודים) והוא מכיל שלושה סגנונות כתיבה:
חסרו לי מאד מראי מקום מסודרים למאמרים ולספרות הרפואית שעליה התבססו בתשובות.
הדיאלוגים בין המחברים מטופשים, חסרי טעם ומיותרים וראוי היה להסירם בעריכה.
נפלא בעיני שהמתרגם הכיר את החלופה בעברית לג'טלג (יעפת) אך לא הכיר את החלופה העברית להנגאובר (חמרמורת). זה מוזר במיוחד לאור העובדה ששתי המילים פורסמו יחדיו באותו גליון של למד לשונך של האקדמיה ללשון העברית.
מצאתי לא מעט שאלות שהתשובות להן חידשו לי דבר או שניים ורק הצטערתי שהדיון לא היה רציני יותר ושחסרו מראי מקום.
כדי שלא להכביד, כי הספר אמור היה להיות קליל ביותר, הנה לסיום שתי מילות תואר לתיאור אחוריים (מעמוד 50):
קאליפיגוס (Callipygous): בעל עכוז נאה ופרופורציונלי להפליא.
סטטופיגי (Steatopygic): בעל עכוז שמן בצורה קיצונית.
אולי שווה קריאה לנוער מתבגר או להורים שבאמת רוצים לתת תשובות לשאלות זוועתיות של ילדיהם כמו מה היגייני יותר - שתן או רוק? (שתן! ראו עמוד 112), או האם טבילה באמבטיית עגבניות מסלקת צחנת בואש? (לא! ראו עמוד 94).
ספר קליל ומשעשע... סתם... בעצם יותר טפשי ממחכים... אבל חביב. חביב מאד.
במקור, באנגלית, נקרא הספר Why Do Men Have Nipples? Hundreds of Questions You'd Only Ask a Doctor After Your Third Martini והוא ראה אור בשנת 2005. התרגום לעברית של אודי תגרי ראה אור בהוצאת כתר ומטר בשנת 2006.
הספר קטן מידות וקצר (173 עמודים) והוא מכיל שלושה סגנונות כתיבה:
- מבוא לכל פרק
- שאלות ותשובות
- דיאלוגים בין שני הכותבים
חסרו לי מאד מראי מקום מסודרים למאמרים ולספרות הרפואית שעליה התבססו בתשובות.
הדיאלוגים בין המחברים מטופשים, חסרי טעם ומיותרים וראוי היה להסירם בעריכה.
נפלא בעיני שהמתרגם הכיר את החלופה בעברית לג'טלג (יעפת) אך לא הכיר את החלופה העברית להנגאובר (חמרמורת). זה מוזר במיוחד לאור העובדה ששתי המילים פורסמו יחדיו באותו גליון של למד לשונך של האקדמיה ללשון העברית.
מצאתי לא מעט שאלות שהתשובות להן חידשו לי דבר או שניים ורק הצטערתי שהדיון לא היה רציני יותר ושחסרו מראי מקום.
כדי שלא להכביד, כי הספר אמור היה להיות קליל ביותר, הנה לסיום שתי מילות תואר לתיאור אחוריים (מעמוד 50):
קאליפיגוס (Callipygous): בעל עכוז נאה ופרופורציונלי להפליא.
סטטופיגי (Steatopygic): בעל עכוז שמן בצורה קיצונית.
אולי שווה קריאה לנוער מתבגר או להורים שבאמת רוצים לתת תשובות לשאלות זוועתיות של ילדיהם כמו מה היגייני יותר - שתן או רוק? (שתן! ראו עמוד 112), או האם טבילה באמבטיית עגבניות מסלקת צחנת בואש? (לא! ראו עמוד 94).
ספר קליל ומשעשע... סתם... בעצם יותר טפשי ממחכים... אבל חביב. חביב מאד.
No comments:
Post a Comment