גלגולי לשון מאת גיא דויטשר

קראתי את ספרו של גיא דויטשר, גלגולי לשון בעניין רב. את הספר קניתי במכירת מחסן של הוצאת עם עובד. המחבר עוסק במנגנונים להרס שפות ובמנגנונים לבניית שפות ומתאר כיצד שפות מתפתחות. משעשע מאוד הדיון שלו שבו הוא מציג שפה אחרי שפה שגדולים בה טוענים בתקופות הולכות וקדומות כיצד השפה מתדרדרת ויורדת ומתנוונת -- בעצם, נדמה שמעולם אנשים לא היו מרוצים מטהרנות השפה שלהם ונדמה שתמיד סברו שקודם היה טוביותר והשפה היתה טהורה ומושלמת יותר. דויטשר מראה שלא בהכרח, ושכנראה שלא כך היא. הספר מלא באנקדוטות מעניינות וכבר כתבתי על התייחסותו ליוצאי הדופן בנטיות ובגזירות במערכות השם והפועל. אולי יזדמן לי לכתוב את רשמיי על כמה קטעים מהספר.

גישה שהיה לי קל וטבעי להזדהות עמה היתה הגישה שגם בשפה, ההתפתחות היא מהמוחשי אל המופשט ומהאני, ומהגוף שלי ומהסביבה שלי הלאה. כך הדגים יפה המחבר כיצד התפתחה המטאפורה בשפה, לא בהכרח (ובד"כ לא) כאמצעי ספרותי אלא ככלי לביטוי ואיך זה מהווה מנגנון לבנייה ולפיתוח שפה וכיצד זה בא לידי ביטוי במערכות השם, הפועל, התואר, מילות היחס וכו'. אני סבור שבדומה גם בהוראה בכלל יש להגיע מהמוחשי אל המופשט ולא לקפוץ ישר למופשט ולנסות ללמד מהכלל אל הפרט ומהפורמלי לקונקרטי. הלמידה יעילה ואולי לא רק משמעותית יותר, אלא מבוססת יותר כאשר יוצאים מעולם מושגים ומהבנה מוחשית שקרובה לחושים ולסביבה של הלומד ואז לאט לאט מעמיקים בסיבוך ומתרחקים עוד ועוד ברמות ההפשטה. למעשה, עקרון זה הוא אחד מעקרונות היסוד בהעשרה אינסטרומנטלית ובשיטת מתמטיקה יסודית להוראת המתמטיקה.

הספר מעניין, משעשע לפעמים וטרחני לעיתים. טווח השפות שנדון הוא מרשים ויפה היה לטעמי ההתעמקות היתירה בעברית ובאנגלית (ששגורים יותר אצל ישראלים) כדי להעביר את המסר. הבנתי שהמחבר שכתב מחדש את הספר לטובת גרסתו העברית, שכן במקור הספר היה מיועד לקוראים באנגלית ורובן של הדוגמאות המעמיקות היתה בשפה האנגלית.

שווה לקרוא.

אורי לביא על בניית צוותים מצליחים

במסגרת ה-TechTalks ב-Outbrain הגיע היום אורי לביא מ-PicScout להסביר את עמדתו על אומנות פיתוח התוכנה, כיצד לטפח צוותים וכיצד לבנות צוותים מצליחים.

אורי התחיל ממשל של "ספינת הדגל" -- מפתח מגיע לחברה שאמרו לו שהיא ספינת הדגל ומגלה שהיא בעצם אונייה טרופה... הוא טוען שלכל מפתח יצא להיות במצב כזה מתישהו. אורי יסביר על שיטות בהנדסת תוכנה וניהול -- על החיתוך בין שני הדברים.

מה לדעתכם מחזור החיים של מהנדס תוכנה?

(עם או בלי פיצה...?)

טענה: התעשייה מתבגרת (לטובה) יש יותר מפתחים מבוגרים שאינם מנהלים בהכרח.

אנשים נוגעים בקוד בד"כ כ-10 שנים.

המחזור: למידה של שנה שנתיים, עבודה במה שלמדתי, עבודה חדשה בתחום דומה למקום הקודם, העמקה בנסיון, עבודה חדשה -- וחוזר חלילה. אורי טוען שיצא לו לראיין בין 200 ל-400 מתוך 500 ל-800 קורות חיים (הוא כבר לא סופר) ונדמה לו שהמחזור הזה תופס לפחות ב-75% מהמקרים. והוא טוען שזה מחזיק בערך 10 שנים. באלגוריתמים למשל הוא טוען שנשרפים באותו הנושא באותה החברה תוך שנה-שנתיים.

בתור חברה מצויינת יש לחברה צורך ליצור סביבה שמאפשרת למפתח להצליח.

software engineer vs. developer vs. coder

הוצג קטע קוד ב- #C והקהל הוזמן לחפש דברים "מסריחים" בקוד. מה שעלה: אובססיה לפרימיטיבים (במקום שימוש באובייקטים), שימוש בפרימיטיבים של סנכרון, סנכרון כפול, שימוש ב-HashCode בקוד מקבילי (כנראה ללא מודעות שיש סיכוי להתנגשויות)...

הוצג קטע נוסף עם פונקציה/מתודה של 136 שורות קוד. פונקציה שמטרתה לקחת תמונה בהנתן URL לא צריכה להיות כל כך ארוכה. (הוצג קטע מהסרט מטריקס שבו רואים קוד רץ ומול המסך המפתח לא רואה את הקוד אבל יודע מה קורה שם). אז למה לא לשבור את הקוד למתודות אחרות ולהוציא החוצה פונקציונליות. משתנים צריכים להיות קרובים למקום שבו משתמשים בהם.

הטענה שיש 100% מאמץ ו-0% אפקטיביות. (הוצג סרטון bad code של uncle bob).

מה צריך לדעת? כלים כלים כלים -- לכל דבר צריך להכיר כלים שונים ופרדיגמות שונות:

IDE ולשלוט בו, טכנולוגיה של שפת התכנות, פרדיגמות שונות של שפות תכנות, אנליזה סטטית של קוד, ארכיטקטורה, בדיקות שונות למיניהן (יחידה, קופסה שחורה, קבלה, לקוח, וכו'...) על כל הכלים שלהן, להכיר HTTP וכלים לניתוח ולפיתוח, מה זה WEB, services, פלטפורמות שונות, מערכות הפעלה שונות, mobile, מסדי נתונים sql ו- nosql, להבין בניתוב ובקרה, אבטחה, continuous deployement, continuous integration ועוד ועוד... -- זה מה שמהנדס תוכנה צריך. זה לא מה שלומדים בלימודים בהכרח ובוודאי לא בהיקף הזה. מי שלא לומד לימודים אקדמיים חסר לו מספיק כלים להיות מהנדס תוכנה. ללמוד לתכנת בלבד זה לא מספיק. מהנדס נדרש ליותר יכולת בקבלת החלטות ובהכרות של כלים ותחומים רבים יותר.

מה לומדים?

שפות תכנות, מבני נתונים, אלגוריתמים, מערכות הפעלה,... -- קחו את הסילבוס של תואר בהנדסת תוכנה של אוניברסיטאות ותראו.

צריך לצעוד בצעדים קטנים (baby steps) וצריך לחבק ולקבל שינויים. הכרחי להיות נלהבים.

הוצג קטע של Miyamoto Musashi שאומר שצריך ללמוד כל הזמן ולשקול יתרונות וחסרונות וכו'. הוזכר הספר The book of five rings.

מה עושה המפתח?

להתאמן -- ולהתאמן הרבה וכמה שיותר זה, לפי אורי להב, מה שמבטיח שלא תהיה שחיקה. יש להכיר מעבר -- וזה באחריותנו האישית.

לקרוא ספרים!

להכיר שפות תכנות. להכיר פרדיגמות תכנות שונות. להיות פוליגליטים.

מה עושה החברה? לדאוג שיהיה כל זה וללמד את המפתחים את כל הנדרש לצורך זה:
להיות קנאים למערכת ה-version control.

מה ה-layout?

ניהול גרסאות.

מדיניות לכל check in -- בדיקות קוד, בדיקות יחידה, אנליזה סטטית וכו', כתיבת הערות ב-commit, לחבר למשימות ולבאגים שקשורים -- קישור למערכות הניהול שלהם.

automatic build system

unit testing

Test Driven Development

Refactoring

code reviews: peer reviews, team reviews -- מעבר למה שעושים ב-commit.

ראשי צוותים חלק מהקוד, חלק מהכרת הקוד, חלק מהאיכות וקרוב לעבודה ולא טובע בניהול -- זה דורש צוותים קטנים.

תחרויות: למשל חצי יום עבודה שעובדים ללא עכבר -- המטרה: לייצר משהו מאתגר שילמדו ממנו. המטרה: להיות יותר אפקטיבי. טענה: זמן פיתוח מתקצר ללא שימוש בעכבר.

טיפול בחורים בידע, technical debts, איך להשלים חוסרי ידע.

Tree Model -- מפגשים חינוכיים של שעתיים-שלוש פעם בשבועיים. מפתח נבחר להציג טכנולוגיה חדשה או POC. הוא מקבל חצי מהזמן שדרוש לזה מהחברה וחצי מהזמן על חשבונו.

לקרוא ספרים!

לעשות book reviews.

להשתמש בכלים הטובים ביותר. להשקיע ולהכיר אותם.

אקוסיסטם: פירמידה הפוכה: לקוחות רבים למעלה, מפתחים אח"כ ולמטה מעט מנהלים. (הפוך מהפירמידה הרגילה)

visibility -- ההפך מ-"יהיה בסדר" ו-"עזוב" ו-"היתה בעיה ברשת..." ו-"זה לא עובד" ו-"ככה צריך לעשות את זה"... -- התבטאויות כאלה מסרסות אפשרות לשקול יתרונות וחסרונות.

אבני דרך, milestones. טענה: איכות וזמנים תחומים גורמים לאנשים כאב ראש מתוך פחד לכשלון. לא לתת לאנשים הרגשה שכשלון הוא משהו שמשלמים עליו ביוקר. כי זה גורם לאנשים להתגונן ולהסתיר. הפתרון: ללמד ולתת דוגמה אישית טובה. לא לפחד מהתחייבות.

A Day at Work --

כמה זמן אפקטיבי יש באמת ביום עבודה?

קפה: 15 דקות

שיחות חולין: 15 דקות

דוא"ל: 30 דקות

קפה: 15 דקות

שקט! עובדים: 45 דקות

דיון מה אוכלים: 30 דקות

ארוחת צהריים: שעה

קפה: 15 דקות

דוא"ל: 15 דקות

שיחות חולים ו-social media: 15 דקות

עבודה: שעתיים

מה יצא? נטו עבודה פחות מחמש שעות... אם אין ישיבות... או הסחות עבודה... אז יש כשלוש שעות עבודה ביום.

צריך להיות מעורב ומשמעת!!

חוק הסחת הדעת: 15 דקות לשלווה. צריך זמן שנדרש לצאת מהסחת דעת ולהכנס לעשייה.

לתת הערכות זמנים, לנתח, להשתפר.

ישיבות קצרות ויעילות.

מתי עורכים פגישות? ביום ראשון בבוקר הכי טוב. זה מקרין עבודה להמשך השבוע. ביום שני בבוקר אפשר קצת גם -- בשאר השבוע לבקר ולנטר ולתקן. הזמנים האידאליים או בבוקר או בערב אחרי חמש -- אחרת זה פוגם בעבודה.

כמובן -- כל הטענות, המסקנות וכו' -- הכל לשיטתו של אורי לביא. ולא שלי. אולי אכתוב מתישהו את עמדתי בדברים הללו.

אמירה נחרצה (שאיתה אני מסכים בהחלט): אי אפשר לשרוד במקצוע הזה בלי להתעדכן ובלי להשתפר! מי שנרדם נשאר מאחור ואז נשאר בחוץ.

היה מעניין.

השיחה הוסרטה. אני מקווה שאזכור לקשר לסרטון לכשיהיה לי קישור.

Bill Slawski on Google patents for ratings and raters

I've been following Bill Slawski's SEO by the Sea for a few years. I enjoy the presentation of search related patents and trends and the exposition of technology used by the big names in the search industry: Google, Yahoo! and Microsoft. Due to my recent intereset in recommendation systems (I now work at Outbrain) I searched back for Bill's posts on recommendation systems, ratings and raters. I came up with quite a lot:

• Google Approach to Making Online Ratings Easier... (on October 2, 2009)
  
• Innovating Product Reviews at Google (on June 16, 2006)
  
• The Growing Power of Online Reviews (on September 6, 2006)
  
• Google Reviews: Reputation + Quality + Snippets + Clustering (on April 6, 2007)
  
• Google's New Review Search Option and Sentiment Analysis (on June 12, 2009)
  
• How Google May Rate Raters (on June 15, 2009)
  

I wrote two comments on that post:

Shlomo Yona 11/03/2010 at 3:20 am
I wonder why not just use the actualaccess to a page through Google as a way to measure popularity — in a way, a Click Through Rate measure — number of actual clicks on the proposed page (link) by google on screen divided by the number of times it was shown

Shlomo
Yona 11/03/2010 at 4:24 am
Apparently, if a user actually clicks the link of a search result, then it means that there’s some sort of agreement with it. In cases where google can “see” (cookie of a google domain or of an affiliate) the page view timing or other clue of user satisfaction from the actual “landing” on the page, then it is an additional indication of satisfaction. So, perhaps raters are not so good and they are biased and not representative?!

• Opinion Summaries in Google Maps Reviews (on August 4, 2009)
  

While Google is in the search business and advertisements, Outbrain attempts to make its living from promoting content. The readers that get the recommendations come first -- they are offered with the highest quality recommendations, the revenue comes next. It makes sense as in the long run, the more satisfied the readers are the more they click on the recommendations. So, as long as the recommendations are of high quality, the traffic will drive profit, instead of doing it backwards (by attempting to influence and to control traffic with short term revenues as motivation).

See more on A view of Outbrain's algorithms' focus and on Bruni PR about Outbrain. Is Content promotion a new and a profitable way to advertise on the web?

על אבטחת מידע בעברית

מצאתי את גליון מספר 14 של DigitalWhisper -- גליון על אבטחת מידע בעברית. נהנתי לקרוא את המאמר על התולעת ועל ניתוחה. שאר המאמרים גם מחכימים. אנסה למצוא זמן ככדי לקרוא את הגליונות הקודמים ולהתעדכן. אנסה עוד להבין מתי יוצאים הגליונות הבאים ולקרוא אותם גם.

יוזמה יפה ומועילה.

אולי אציע להם מאמר על XML Processor Attacks שיסביר את התחום ומה אפשר לעשות. אולי.

DigitalWhisper.co.il

הנה הקישור לגליון מספר 14

עבודה בחימר

את הרישום לחוג הקרמיקה במתנ"ס בכפר יונה ביטלנו בגלל שלא טלי מדריכה ואי שביעות רצון מהמחליף. במקום זאת עלה יפה שיעור הנסיון אצל שרה, שיש לה סדנת קרמיקה והיא מפעילה חוג פרטי לילדים בביתה. הילדים נהנו מאוד ועבדו יפה. היינו מרוצים והם היו מרוצים. כנראה שהילדים ימשיכו בחוג שם. אמא שלי צילמה את אביב ואת סיון כשהגענו לקחת אותם.

סיון ואביב יוצרים בחימר

אביב כבר כמה שנים משתתף בחוג קרמיקה במתנ"ס ביישוב ויצר יצירות והשנה סיון הצטרפה. צילמתי אותם בעת היצירה. אתמול הם השתתפו בשעור נסיון אצל גברת שעורכת חוג פרטי בביתה, וניכר שההשקעה שם בילדים ובזמן רבה יותר. כנראה שהחל מהשבוע הבא הם ממשיכים בחוג הפרטי. כך או כך, הם נהנים, הם יוצרים, ואנחנו וההורים שלנו נהנים והיצירות שמפארות לנו את חדרי הבית השונים.

האותיות הקטנות של תאור חברה ושל תאור משרה

ראיתי את זה בפוסט בבלוג Career Tips 4 Geeks שבעצם תרגם לעברית את העלילון שבמקור הגיע מ-C-Section Comics.

משעשע כמה שהרמיזות אינן רחוקות מהמציאות...

לעז -- מילות שירים לועזיים בתרגום חופשי לעברית

מילים עבריות לפזמונים לועזיים: כמה צחקתי ונהנתי לקרוא מילות שירים לועזיים בתרגום חפשי לעברית.

נסו את אתר לעז. אפשר להעלות "תרגום" לשיר לועזיר, מה שמכונה באתר "הלעזה".

משעשע!

יוצאי הדופן והכללים בגזירה ובנטייה

אני נהנה מאוד מהקריאה בספרו של גיא דויטשר, גלגולי לשון. מבדר מאוד השיר שלו על הקשיים במערכת הפועל באנגלית. את השיר הוא כתב, כך הבנתי, כשהיה תלמיד ולמד אנגלית:

The teacher claimed it was so plain,
I only had to use my brain
She said the past of throw was threw.
The past of grow -of course- was grew,
So flew must be the past of fly,
And now, my boy, your turn to try.
But when I trew,
I had no clue, if mow was mew -
Like know and knew
Or was it knowed
Like snow and snowed

The teacher frowned at me and said
The past of feed was – plainly – fed.
Fed up, I knew then what I ned:
I took a break, and out I snoke.

She shook and quook (or quaked or quoke?)
With raging anger out she broke:
"Your ignorance you want to hide?
Tell me the past form of collide!"
But how on earth should I decide
If it's collid (Like hide and hid)
Or else – from all that I surmose,
The past of rise was simple rose,
And that of ride was surely rode
So of collide must be collode?

Oh damn these English verbs, I thought
The whole thing absolutely stought !
Of English I have had enough.
These verbs of yours are far too tough.
Bolt upright in my chair I sat,
And said to her "That's that. I quat!".

השיר מבדח ומשעשע והזכיר לי את ספרה של דתיה בן דור, ככה זה בעברית, שחביב עליי מאוד להקריא ממנו לילדיי. ואכן דויטשר מזכיר גם אותו ומצטט ממנו:
כשיש עננים אומרים – היום מעונן.
וכשיורד גשם אומרים – היום מגושם?
-מה פתאום?!
כשיורד גשם אומרים – היום גשום.
למה?
-ככה זה בעברית.

מי שמתלבש הוא לבוש.
ומי שמתפשט הוא פשוט?
-מה פתאום?!
מי שמתפשט הוא ערום.
למה?
-ככה זה בעברית.

מי שמתרחץ הוא רחוץ.
ומי שמתנגב הוא נגוב?
-מה פתאום?!
מי שמתנגב הוא מנוגב.
-למה?
-ככה זה בעברית.

אם אומרים – הרבה חורים וחור אחר,
למה לא אומרים – הרבה הורים והור אחד?
ואם אומרים – חור אחר והרבה חורים,
למה לא אומרים – אור אחד והרבה אורים?
-למה? ככה זה בעברית.

ועוד אני נהנה לי, ומגלה שפוסט כזה כבר נכתב בבלוג מדע בזיוני.

באים בבוקר לעבודה ורואים דוא"ל ממערכת הבדיקות האוטומטיות

ב-Geek&Poke יש עלילון חביב בעניין שאותו אני מצרף:

http://geekandpoke.typepad.com/geekandpoke/2010/10/geekpokes-list-of-best-practices-today-continuous-integration.html

כמובן, שהמצב התקין והנורמלי והמרגיע הוא שהכל ירוק ועובד. (מנחם לפעמים שיש מה שנפל, אבל הוא באחריות של צוות אחר... :-))

הקנון המדעי מאת נטלי אנג'יר

אני נהנה לקרוא על מדעים. אני נהנה להעשיר את אוצר המילים שלי, לגלות דוגמאות חדשות שמעבירות לי באופן אינטואיטיבי יותר את משמעותם של מושגים או את אופן פעולתן של תופעות. ככל שאני מתרחק מתחומי הדעת החזקים שלי כך אני מוצא את עצמי מתקשה יותר ויותר להבין טקסטים מדעיים ועולם המושגים והשיח הופך זר יותר ויותר. כאשר מדובר בתופעות פיסיקליות, בביולוגיה, בביולוגיה מולקולרית, בגיאולוגיה, באסטרונומיה -- אני מוצא את עצמי פעמים רבות חסר הקשר וחסר הבנה באופן כללי נבוך. ספרה של נטלי אנג'יר, הקנון המדעי, נדמה היה כתרופה המתאימה. המחברת היא כתבת מדעית שחרתה על דגלה להנגיש את השיח המדעי ואת המדע לאזרחים כדי שאלה יוכלו לבחור טוב יותר ולהחליט טוב יותר על גורלם על עתידם ולהנחות בהתאם את נבחריהם.

הפרקים הראשונים שדנו במתמטיקה ובפיסיקה היו חביבים בעיני אך ככל שהנושאים השתנו לכימיה ולביולוגיה אבולוציונית הרגשתי שאני שוחה בים של קלישאות והתוכן הפך משעמם יותר ויותר. כשהגעתי לנושאים של ביולוגיה מולקולרית, גיאולוגיה ואסטרונומיה כבר היה לי קשה להתקדם ולקרוא את שלל הגיבובים שהמחברת מצאה לנכון לרצף בהם את התוכן המדעי, כנראה כדי למצוא חן בעיני הקוראים.

הייתי נהנה יותר מטקסט רציני יותר שמסביר היטב מאשר בטקסט שמנסה להתחבב עליי בשפה ובקלישאות רדודות ובאנלוגיות מסדרות טלוויזיה או בביטויים ציניים -- העיקר, לדעתי, הוא ההסברים הטובים והקולעים ולא השפה שנדמה לי שמתאימה יותר לבני טיפש-עשרה... -- ואולי אני לא ממש בקהל הידע של המחברת ולכן הביקורת שלי אינה הוגנת.

יש בספר לא מעט מידע מועיל. יש גם פה ושם הסברים ממש טובים, לדעתי. במקומות אחרים, הכתיבה היתה טרחנית מאוד בשבילי ולא מהנה.

הפרק הראשון עוסק בחשיבות ההשכלה המדעית. חשוב להיות משכיל במדעים כדי להבין חדשות, כדי להיות מסוגל לחשיבה ביקורתית (ולא לאכול ולקנות כל שטות שמספרים עליה בחדשות או בעיתונות או בשיחה במטבחון בעבודה) , כדי להיות מודע לבחירות שיש בחיים וכדי לבחור נכון מבין האפשרויות ובאופן כללי -- כדי שתהיה יותר שליטה לכוון את העתיד לעתיד טוב יותר. ההקדמה היתה חזקה מאוד וטובה והזדהיתי עם רוב הדברים. חבל רק שהספר ברובו כתוב בשפה מתחנחנת ושמנסה למצוא חן ושמנסה להצחיק ולשוות לדברים ארשת של סרט הנפשה לילדים.

בפרק השני דנה המחברת בסטטיסטיקה ובאופן שבו היא משקרת ומעוותת את המידע. אני נהניתי לקרוא על הטיות במחקרים של כהנמן וטברסקי (למשל, רציונליות הוגנות ואושר), בספרים של יעקב בורק , רעש ו-האם שימפנזים חושבים על פרישה, בספרים של ניקולאס טאלב: הברבור השחור ו-תעתועי האקראיות, בספרו המחכים והמסביר של קמיל פוקס תשיגו לי את מינה צמח, בספרו של דן אריאלי לא רציונלי ולא במקרה ואחרים (חבל שהורידו נושא חשוב שהוסבר יפה בספר לימוד מ-2001 על חשיבה הסתברותית בחיי היום יום מהחומר הנלמד בתוכניות הלימודים בבתי הספר בחטיבה העליונה בישראל). ואני סבור שהם מסבירים היטב את הבעייתיות ומדגימים יפה כיצד נוהגים אנשים בהנתן להם נתונים ומידע סטטיסטי וכיצד כושלים ומדוע בהחלטות אפילו כאלה שיש להם הבנה מתמטית חזקה. אני חושב שההצגה של נטלי אנג'יר היתה מעט פושרת כאן, אבל... אולי אני אומר זאת באופן שאינו הוגן. באופן כללי גורסת המחברת ומדגימה שהמספרים משקרים (אני לא אוהב התבטאויות שכאלה -- המספרים אינם משקרים -- האנשים לא חושבים לפני שהם עושים שימוש במספרים...) ושיש לעסוק במספרים מתוך הבנה ובקור רוח ולא בגחמה וכשנתונים להטיות. -- המסר בכל הספרים שהבאתי כדוגמאות כאן היה אחד -- היו מודעים להטיות ולחולשות שלנו כבני אדם כשאנו מתמודדים עם עובדות ועם מספרים ועם מידע סטטיסטי והבינו את הנושא ואז תוכלו לשפר את סיכוייכם שלא ליפול בפח ההטיות ותוכלו כן להסיק את המסקנות הנכונות ולהבין את הנתונים ואת המסקנות כראוי. כאן ידע והבנה וקור רוח ומודעות מביאים לקבלת החלטות נכונה. וזה דבר חשוב לאזרחים.

בפרק השלישי עוסקת נטלי אנג'יר בקנה מידה. נושא מבורך והצגה יפה. היא מביאה לידיעת הקוראים על יחידות מידה של אורכים ומספרת בקצרה (בקצרה מידיי לטעמי) על כל שלא תמיד היתה הסכמה בעולם על יחידות מידה ושלמעשה עד היום אין הכול משתמשים באותה שיטה של יחידות מידה ומדוע זה בעייתי. אני יכול להמליץ על ספר שמדגים היטב את הבעייתיות (אם כי הכתיבה שם משמימה פעמים רבות, אך הסיפור מרתק והנושא חשוב -- במיוחד להבנה של חשיבות ההסכמה המשותפת בין בני אדם על יחידות מידה) ספרו של קן אדלר, הכול לפי מידה. אני יכול לספר על חוויה שהיתה לי כשלימדתי בהתנדבות טריגונומטריה בתיכון וגיליתי שרוב התלמידים בכתה כלל אינם יודעים וכלל אינם מבינים מהי זוית, כיצד מודדים אותה ומה בכלל מודדים. אולי אכתוב מאמר בנושא בהזדמנות כדי להראות עד כמה המושג זוית בעייתי וחמקמק, איך ההגדרות המילוניות וההגדרות בספרי הלימוד בעייתיות במקרה הטוב ושגויות באופן חמור במקרים אחרים ומדוע זה כך ומה בעצם מודדים וכיצד ומדוע זה שימושי. אחרי שתלמידים מקבלים את ההבנה הזאת החרדה פוחתת והשליטה מגיעה והם פנויים יותר ללמוד ולהבין את החומר בהמשך. אולי זה גם זמן טוב להביע עמדה שחשוב ביותר שתלמידים שמסיימים בית ספר יסודי ידעו את שיטת יחידות המדידה המקובלת בישראל, שידעו שיש גם אחרות ושידעו להבין מה זה מילימטר, סנטימטר, מטר, דצימטר, קילומטר וכו/, וכך הלאה גם ביחידות שטח ונפח ומשקל. למשל -- כמה יודעים בכלל מהו הדצימטר? נדמה לרוב האנשים שזה מושג שאינו נחוץ כלל ומי בכלל משתמש בו בחיי היום יום אלא שהמושג שימושי ביותר כי הוא קושר לנו את יחידות האורך שאנו מרבים להשתמש בהן ביחידת הנפח שהיא אולי השימושית והנפוצה ביותר בישראל, הליטר. שהרי ליטר הוא דצימטר מעוקב. תלמידים בבית ספר יסודי צריכים להיות מסוגלים להבין את הקשרים בין יחידות המידה השונות ולהשכיל לעשות בהן שימוש נכון. יפה עושה המחברת כשהיא מציגה את הכשלים, אפילו בימינו אנו עם הטכנולוגיה המפוארת , שקורים ושעולים בחיי אדם ובהון רב, כשלים הנובעים מבלבול בין שיטות ליחידות מידה. עוד יפה התאור של המחברת על קני המידה בחלקיקי החומרים ובגופים מחיי היום יום ועד למרחקים בין כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו, בגלקסיה וביקום -- זה בהחלט שם את הדברים בפרופורציה ומעורר סקרנות ומכין להמשך הספר ולחומר שבשאר הפרקים:

"חלל פנימי, חלל חיצוני, קנה מידה גלקטי, קנה מידה אטומי
-- היינו הך, אין ואפס. אנחנו חיים ביקום נטול חומר רובו ככולו. ובכל זאת שביל החלב
זוהר, ובכל זאת ההמוגלובין זורם בדמנו, וכשאנו מחבקים את אהובי נפשנו, אצבעותינו
אינן שוקעות בריק הממלא את כל האטומים. אם הנגיעה בעורם היא נגיעה באין, מדוע
התחושה כל כך מלאה?"

בפרק הרביעי שעוסק בפיסיקה המחברת מצידה את הפיסיקה כמדע שתכליתו לחקור, לגלות ולהסביר ממה עשוי העולם, כיצד הוא פועל, ולמה הדברים שבעולם מתנהגים כפי שהם. זיקוק נוסף מביא את התאור שהפיסיקה היא "הבנת דבר מורכב מתוך הבנת הדברים שמהם הוא מורכב" (עמוד 146). מנסה המחברת להסביר כמה המקצוע חשוב ושהוא בעצם היסוד שיש ללמדו עוד לפני הכימיה והביולוגיה. המחברת טוענת שכמדע החלקים והכוחות ההתחלתיים אפשר לומר על הפיסיקה שהוא המדע האידאלי למתחילים. (במערכות החינוך דווקא מלמדים פיסיקה במקביל או אחרי שעוסקים, בכימיה ובביולוגיה). הפיסיקה היא היסוד שעליו בנויות הכימיה והביולוגיה וכי אין שום הגיון בהקמת הקירות ובהנחת הגג מעליהם בטרם נוצקו יסודות הבטון. פיסיקה, אם מלמדים אותה כראוי, אינה קשה יותר מכל נושא אחר שכדאי ללומדו. לטעמי האישי, חשוב מאוד לתת לתלמידים יסודות איתנים וחזקים, ללא דילוגים וללא שטויות, במתמטיקה ובשפה ועל היסודות האיתנים של המתמטיקה והשפה להמשיך בפיסיקה, כימיה ובביולוגיה. הדיון של המחברת במודלים השונים לאטום, בהבנה של רוב האנשים שיודעים מה זה אטום, איך ההבנה הזאת לקויה ברובה ומה ידוע למדע היום וכיצד לתאר וכיצד להבין זאת. מעניינת הטענה של המחברת שהמושג חשמל אינו מוגדר היטב לרוב ושרוב האוכלוסיה וגם מהנדסים משתמשים במושג באופן שגוי. לא מצאתי את ההסבר שלה מאיר עיניים במיוחד, אבל הטיעונים היו מעניינים. אני חושב שאפשר להשתמש בחומר של הפרק הזה במתאבן לקריאה מעמיקה יותר בנושאים של חלקיקים, של חשמל ומגנטיות, של מכניקה. למשל, ספרים לא רעים בנושא שיצא לי לקרוא לאחרונה הם: היקום על חולצת טריקו מאת דן פאלק, ספריות של דיוויד בודאניס, היקום החשמלי ו-e=mc2 -- ספרה של אנג'יר משמש קדימון לספרים מעין אלה. הפריע לי שהמחברת מדברת על 4 סוגים של כוחות אך מזכירה רק שניים (חשמלי וכבידה). בפרק הבא, שעוסק בכימיה היא מזכירה את הנותרים שוב ושוב.

בפרק החמישי עוסקת המחברת בכימיה. פה יש דיונים מעניינים שסובבים בעיקר סביב קשרים קוולנטיים וקשרים ואן דר ואלס. מפורטים כמה עקרונות בכימיה אך באופן כללי הדיוק אינו מעמיק.

בפרק השישי, שעוסק בביולוגיה אבולוציונית מדגישה המחברת את תמיכתה בעקרונות הברירה הטבעית ובאבולוציה ותוקפת דעות מתנגדות. אני חושב שהמבוא סביר אם כי ישנם ספרים שעושים עבודה טובה ממנה ומעמיקה ממנה, למשל ספריו של דוקינס. אני קראתי את ספרו, יש אלוהים?, ומצאתי אותו עוסק בנושא מכל הכיוונים וממצה מאוד. ספרים קלילים יותר, אך מחכימים מאוד ומשעשעים מאוד שעוסקים גם באבולוציה הם, למה לגברים יש פטמות? (המחברת עוסקת בפרק הזה גם בכך) ו-זרעים הם מגברים ביציות הן מנשים.

הפרק השביעי עוסק בביולוגיה מולקולרית, שם אני חושב שהמחברת כבר עברה לברברת ושכחה להיות רצינית יותר מאשר לא רצינית. היו דיונים מעניינים על תאים, ומה הם תאים, מהם חיידקים ומה הם נגיפים ועוד. נחמד.

הפרק השמיני עוסק בגיאולוגיה -- הנושא מרתק, אך המחברת התחמקה מלהסביר נושאים בסיסיים כמו איך מגיעים למסקנות על הרכב היסודות של כוכבים, של כוכבי לכת ואפילו של ליבת כדור הארץ? איך יודעים לומר מה הטמפרטורה בליבת כדור הארץ? דוקא יש הסברים סבירים על כיצד מדענים קובעים את גילם של סלעים וכיצד הם מגיעים למסקנות על הווצרותם של תוואי נוף שונים.

בפרק האחרון שדן באסטרופיסיקה, אני כבר השתעממתי מאוד. אין לי הרבה מה לומר מלבד שהחומר כבר לא משך ועייף אותי מרוב שהמחברת ניסתה להתחבב עלי הקורא.

הספר לא רע בכלל. טוב יעשה מי שישתמש בספר כמקפצה וכהקדמה לחקור ולהעמיק עוד בנושאים הללו.

ידע הוא כוח והשכלה מדעית היא אמצעי להשיג שליטה בחיים!

A view of Outbrain's algorithms' focus

There's a post at the Outbrain blog, What do readers really want?, which reasons why contextual relations among documents is not necessarily the most interesting content for readers when being recommended for additional content. Apparently, the related contextual related content is less appealying to readers than the behavioral related content.

* Popularity: recommending content that is trending up in popularity on the site
* Contextual: recommending content related to the page the person is currently on
* Behavioral: recommending content based on audience dynamics. For instance, finding content that people with similar reading habits have been consuming, that is not mainstream popular, and that the person has not read before
* Personal: recommending content within broad categories that the person frequents but not necessarily related to the page they are on at present

When evaluating success, we look at a couple of metrics.

1. How frequently do people click on links based on the algorithmic approach (CTR, or “click through rate”)
2. How many more pieces of content does the person consume on the site *after* clicking on the link (what we call PVAC, or “pageviews after the click”)

Check out that post: What do readers really want? by David Sasson.

החלטות מקבלים ולא לוקחים

הזדמן לי אתמול לצפות בכמה דקות בפרק בסדרה חיים אחרים בערוץ 2 ביחד עם אשתי. בסצינה שצפיתי בה היתה משפחה דתית לאומית בעת ארוחת ערב משפחתית. אחד הבנים הודיע על פרידה בין ארוסתו לבינו. היתה מהומה ואז האם הרגיעה ואמרה שיש לו סיבה טובה להחלטה שהוא לקח. זה צרם לי ביותר. בעברית מקבלים החלטות ולא לוקחים החלטות. נדמה לי שסגנון דיבור שכזה אינו אופייני למשפחה דתית לאומית למדנית כפי שהיא מוצגת בסדרה. לי זה צרם.

מצאתי קטע ביומן הרשת עלילות נויפלד בעיר הגדולה שבו הכותב גם מצר על "לקיחת החלטות" במקום על "קבלת החלטות" אפילו העירו לו כמה מהמגיבים שאפשר פשוט להחליט ואין צורך בפועל עזר.

נדמה לי שאני זוכר במעומעם רשימה על אותו העניין בדיוק בספרם של עמליה רוזנבלום וצבי טריגר, ללא מילים. אני צריך לנסות ולבדוק את זה.