התרשמות ראשונית ממתמטיקה יסודית לגיל הרך. זה קישור להודעה שכתבתי הבוקר בפורום חינוך מתימטי בתפוז.
הנה ההועדה כלשונה:
שלום רב,
לאור חומר רב שקראתי באתרי אינטרנט, מאמרים (רבים מהם מאתר העמותה שחבריה מפעילים את הפורום כאן), ספרים (אני ממליץ בחום על הספר המצויין שליש לחלק לרבע של מירה עופרן) ועוד דיונים (בפורום כאן, ובמקומות אחרים) ולאחר שיחה מועילה שהיתה לי עם פרופסור רון אהרוני רכשתי את החוברות והספרים למורה של מתמטיקה יסודית. לעת עתה ההתנסות היחידה שיש לי בצורה שיטתית היא עם בתי, סיון, בת ארבע.
אצלנו בבית אנו ההורים מקפידים מאד לכנות עצמים בשמם, להקפיד על שימוש בפעלים נכונים (לא כל דבר "עושים" או "שמים"... יש גם ללבוש ולגרוב ולחבוש...), וכן להציע לילדים הגדרות למושגים (קטן, גדול, השוואה, וכו' ולפי אילו תכונות...). כשהגיעו החוברות והתחלתי לקרוא את ההנחיות למורים ולהורים אורו פני.
בתי, סיון, מתקנאת באחיה הגדול (עכשיו בכתה ב') שמקבל שעורי בית ולאור זאת גם תשומת לב בנושא ועוד מקבל מטלות קריאה והיא החלה לבקש בעצמה לקבל "שעורים". לא התעצלתי, הכנתי לה שולחן עבודה והצגתי בפניה את החוברות החדשות. לאחר ערב שלם שבו שיחקנו בהשוואה עצמים (מה גדול? מה קטן? לפי מה? מה שווה? מי שונה? מי יוצא דופן ולפי מה? ועוד ועוד), במנייה (הגענו עד ארבעים והתעייפנו) דרשה הקטנה בתוקף: ועכשיו, שיעורים!
טוב, התיישבנו ליד השולחן עם כלי כתיבה והסברתי לה את המטלות. היא גמעה עמוד אחר אחרי השני ונאלצתי לעצור אותה לאחר עשרה עמודים. "די!" אמרתי, נמשיך ביום אחר. לא רציתי שהיא תמצה את ההנאה וההתלהבות ושתוותר לנו התלהבות גם בהמשך. אביב, אחיה הגדול ,בכתה ב', שראה את החוברות דרש לדעת איך זה שהוא לא קיבל חוברות. הראיתי לו שיש גם עבורו (קניתי את כל החומר מגיל גן ועד סוף כתה ג'). אמרתי, נעבוד בהן רק את תרצה, וכשתרצה. מדובר בהנאה ולא בחובה, שיעורים אתה כבר מקבל בבית הספר. הוא עיין בחוברות והתרצה.
הבוקר הקניט אותה אחיה הגדול על השיעורים ה"קלים" שלה (נו, הוא בכתה ב' והיא בטרום חובה...) והחל מנסה לבדוק את גבולות הידע שלה בתרגילי חיבור וחיסור עד עשר (הוא היה רחמן, למרות הכל...). ההפתעה היתה גמורה: בלי למצמץ היא ירתה תשובות בבטחון וכל השתוממות של אחיה ומלמול "כן, זה נכון", הגביהה אותה מרוב גאווה בעוד סנטימטר (לפחות!). לסיום ניסה אחיה להפילה בפח: "יש לי חמישה תפוחים וילד אחד לקח שניים וילד שני לקח שלושה, כמה תפוחים נשארו לי?" והקטנה ענתה "כלום!" והוא קפץ בנצחון: "לא מדוייק! התשובה היא אפס! כלום זה לא מספר ואפס הוא מספר!".
התמוגגתי!! גם מהתשובה של סיון וגם ואולי בעיקר מהתגובה של אביב. שתי התשובות העידו על הבנה. סיון הצליחה להמחיש לעצמה ללא אצבעות וללא מראה התפוחים את התרגיל ולענות נכון ואביב המציא תרגילים ועמד על הדיוק בהגדרה. הילדים מבינים! זאת תחושה מאד מרוממת עבורי כאב, וודאי להם כילדים שהם חשים בטחון שהם רוכשים ידע ומיומנות ושולטים בידע הזה, תחת שהוא יפחיד אותם ויגרום להם לומר "אני לא חזק בחשבון" או "חשבון זה לא מקצוע שאני טוב בו".
כנראה שגם אביב, אחיה הגדול של סיון קלט ממנו כמה דברים (למדתי את המאמרים של חברי העמותה ואת ספרה של מירה עופרן בזמן שהמתנתי לו לסיום החוגים ובדרך הביתה ברגל סיפרתי לו מה למדתי בקצרה). אני ממש נרגש.
זה עובד, וזה מתאים, גם לגיל, גם לארגון הידע, גם לשימוש.
אז תודה רבה לכם על ההשקעה בכתיבת המאמרים ובתרגום החוברות. אני מקווה שההתלהבות של הילדים בבית תמשיך. וגם אם לא, אני לומר בשקידה את ההסברים שלכם על איך ללמד ללמוד מתמטיקה, ומשתדל להכניס ידע בילדים שלי "בדלת האחורית" ז"א, במשחקים, בעת הנסיעה ברכב, כשאני עונה לשאלות בנושאים שונים: "המללה, דיוק בהגדרות, דוגמאות, פריטת בעיה קשה לבעיות קלות יותר, גם פתרון תרגיל וגם המצאת תרגיל..." כל אלה ועוד הפכו להיות עקרונות חשובים אצלי כשאני מתלבט כיצד ללמד או להסביר לילדים דבר חדש.
ועוד משהו, זה קל מאד להבין (לנו ההורים), וקל מאד להסביר (כי זה מסודר).
תודה רבה ושוב תודה.
הנה ההועדה כלשונה:
שלום רב,
לאור חומר רב שקראתי באתרי אינטרנט, מאמרים (רבים מהם מאתר העמותה שחבריה מפעילים את הפורום כאן), ספרים (אני ממליץ בחום על הספר המצויין שליש לחלק לרבע של מירה עופרן) ועוד דיונים (בפורום כאן, ובמקומות אחרים) ולאחר שיחה מועילה שהיתה לי עם פרופסור רון אהרוני רכשתי את החוברות והספרים למורה של מתמטיקה יסודית. לעת עתה ההתנסות היחידה שיש לי בצורה שיטתית היא עם בתי, סיון, בת ארבע.
אצלנו בבית אנו ההורים מקפידים מאד לכנות עצמים בשמם, להקפיד על שימוש בפעלים נכונים (לא כל דבר "עושים" או "שמים"... יש גם ללבוש ולגרוב ולחבוש...), וכן להציע לילדים הגדרות למושגים (קטן, גדול, השוואה, וכו' ולפי אילו תכונות...). כשהגיעו החוברות והתחלתי לקרוא את ההנחיות למורים ולהורים אורו פני.
בתי, סיון, מתקנאת באחיה הגדול (עכשיו בכתה ב') שמקבל שעורי בית ולאור זאת גם תשומת לב בנושא ועוד מקבל מטלות קריאה והיא החלה לבקש בעצמה לקבל "שעורים". לא התעצלתי, הכנתי לה שולחן עבודה והצגתי בפניה את החוברות החדשות. לאחר ערב שלם שבו שיחקנו בהשוואה עצמים (מה גדול? מה קטן? לפי מה? מה שווה? מי שונה? מי יוצא דופן ולפי מה? ועוד ועוד), במנייה (הגענו עד ארבעים והתעייפנו) דרשה הקטנה בתוקף: ועכשיו, שיעורים!
טוב, התיישבנו ליד השולחן עם כלי כתיבה והסברתי לה את המטלות. היא גמעה עמוד אחר אחרי השני ונאלצתי לעצור אותה לאחר עשרה עמודים. "די!" אמרתי, נמשיך ביום אחר. לא רציתי שהיא תמצה את ההנאה וההתלהבות ושתוותר לנו התלהבות גם בהמשך. אביב, אחיה הגדול ,בכתה ב', שראה את החוברות דרש לדעת איך זה שהוא לא קיבל חוברות. הראיתי לו שיש גם עבורו (קניתי את כל החומר מגיל גן ועד סוף כתה ג'). אמרתי, נעבוד בהן רק את תרצה, וכשתרצה. מדובר בהנאה ולא בחובה, שיעורים אתה כבר מקבל בבית הספר. הוא עיין בחוברות והתרצה.
הבוקר הקניט אותה אחיה הגדול על השיעורים ה"קלים" שלה (נו, הוא בכתה ב' והיא בטרום חובה...) והחל מנסה לבדוק את גבולות הידע שלה בתרגילי חיבור וחיסור עד עשר (הוא היה רחמן, למרות הכל...). ההפתעה היתה גמורה: בלי למצמץ היא ירתה תשובות בבטחון וכל השתוממות של אחיה ומלמול "כן, זה נכון", הגביהה אותה מרוב גאווה בעוד סנטימטר (לפחות!). לסיום ניסה אחיה להפילה בפח: "יש לי חמישה תפוחים וילד אחד לקח שניים וילד שני לקח שלושה, כמה תפוחים נשארו לי?" והקטנה ענתה "כלום!" והוא קפץ בנצחון: "לא מדוייק! התשובה היא אפס! כלום זה לא מספר ואפס הוא מספר!".
התמוגגתי!! גם מהתשובה של סיון וגם ואולי בעיקר מהתגובה של אביב. שתי התשובות העידו על הבנה. סיון הצליחה להמחיש לעצמה ללא אצבעות וללא מראה התפוחים את התרגיל ולענות נכון ואביב המציא תרגילים ועמד על הדיוק בהגדרה. הילדים מבינים! זאת תחושה מאד מרוממת עבורי כאב, וודאי להם כילדים שהם חשים בטחון שהם רוכשים ידע ומיומנות ושולטים בידע הזה, תחת שהוא יפחיד אותם ויגרום להם לומר "אני לא חזק בחשבון" או "חשבון זה לא מקצוע שאני טוב בו".
כנראה שגם אביב, אחיה הגדול של סיון קלט ממנו כמה דברים (למדתי את המאמרים של חברי העמותה ואת ספרה של מירה עופרן בזמן שהמתנתי לו לסיום החוגים ובדרך הביתה ברגל סיפרתי לו מה למדתי בקצרה). אני ממש נרגש.
זה עובד, וזה מתאים, גם לגיל, גם לארגון הידע, גם לשימוש.
אז תודה רבה לכם על ההשקעה בכתיבת המאמרים ובתרגום החוברות. אני מקווה שההתלהבות של הילדים בבית תמשיך. וגם אם לא, אני לומר בשקידה את ההסברים שלכם על איך ללמד ללמוד מתמטיקה, ומשתדל להכניס ידע בילדים שלי "בדלת האחורית" ז"א, במשחקים, בעת הנסיעה ברכב, כשאני עונה לשאלות בנושאים שונים: "המללה, דיוק בהגדרות, דוגמאות, פריטת בעיה קשה לבעיות קלות יותר, גם פתרון תרגיל וגם המצאת תרגיל..." כל אלה ועוד הפכו להיות עקרונות חשובים אצלי כשאני מתלבט כיצד ללמד או להסביר לילדים דבר חדש.
ועוד משהו, זה קל מאד להבין (לנו ההורים), וקל מאד להסביר (כי זה מסודר).
תודה רבה ושוב תודה.
No comments:
Post a Comment