מצאתי בספרייה הציבורית את הספר טיורינג, פילוסוף לפי טבעו, מאת אנדרו הודג'ס, בהוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד/ספרי עליית הגג בסדרת הפילוסופים הגדולים. מלא ציפייה התחלתי לקרוא בספרון (ספרון קטנטן בן כ-90 עמודים).
לצערי, הספר יבש ועבש, לטעמי. הכל מתומצת מידי, והשפה החלטית ופסקנית לגבי מה טיורינג חשב ומה הוא רצה ולמה הוא התכוון... אני מעדיף שיניחו לפני את העובדות ויתנו לי להסיק לבד, או שיציעו דעה אבל לא שיציגו אותה בפסקנות כאילו זאת האמת ואין בלתה. כך אני קיבלתי את סגנון הכתיבה ולא נהנתי ממנו כלל.
עוד לגבי הסגנון -- יותר מידי "בית ספר", כוונתי היא שוב לפסקנות בדעה אבל לא רק. מה שעוד נותן תחושה שזה לעוס ומצופה מהקורא שיהנהן וישנן כל מיני שמות של גישות כאלה ואחרות (ללא מראי מקום, וללא פירוט) עם שמות בומבסטיים ואזכורים של אישים שונים תוך כדי שימוש במילות תאור (כגון "דגול") בשעה שאחרים (שלטעמי הם "דגולים" לא פחות) מוזכרים כלאחר יד, למשל גדל וצ'רץ'.
לא נהנתי... מעט החכמתי... התרעמתי לאורך כל משך הקריאה. למזלי, הספרון קצר וסיימתי במהירות.
טוב... נעבור הלאה לספר הבא.
לצערי, הספר יבש ועבש, לטעמי. הכל מתומצת מידי, והשפה החלטית ופסקנית לגבי מה טיורינג חשב ומה הוא רצה ולמה הוא התכוון... אני מעדיף שיניחו לפני את העובדות ויתנו לי להסיק לבד, או שיציעו דעה אבל לא שיציגו אותה בפסקנות כאילו זאת האמת ואין בלתה. כך אני קיבלתי את סגנון הכתיבה ולא נהנתי ממנו כלל.
עוד לגבי הסגנון -- יותר מידי "בית ספר", כוונתי היא שוב לפסקנות בדעה אבל לא רק. מה שעוד נותן תחושה שזה לעוס ומצופה מהקורא שיהנהן וישנן כל מיני שמות של גישות כאלה ואחרות (ללא מראי מקום, וללא פירוט) עם שמות בומבסטיים ואזכורים של אישים שונים תוך כדי שימוש במילות תאור (כגון "דגול") בשעה שאחרים (שלטעמי הם "דגולים" לא פחות) מוזכרים כלאחר יד, למשל גדל וצ'רץ'.
לא נהנתי... מעט החכמתי... התרעמתי לאורך כל משך הקריאה. למזלי, הספרון קצר וסיימתי במהירות.
טוב... נעבור הלאה לספר הבא.
