Monday, February 22, 2010

איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר מאת פינקי פיינשטיין

בשיטוטיי בספרייה קראתי עוד ספר קצרצר, איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר מאת פינקי פיינשטיין.הספר חביב. מתרכז לדעתי הרבה בבעיות של הורים עם עצמם וההשלכות של אלה על ההתייחסות לילדים.
הרעיונות לא רעים וחלקם שניסיתי עוד לפני שידעתי על הספר (למשל לשבת עם הילדים ולצייר סתם דברים באופן חופשי) עובדים יפה.

בסוף הספר ישנן 12 המלצות:
המלצה 1 - יש לעודד את הילדים ליצירה ואף ליצור יחד עמם ככל היותר


ילדים זקוקים להכוונה ולמודל לחיקוי. יש לעודד אותם ליצור באופן פשוט – ממה שיש בבית, ולא בהכרח לשלוח אותם לחוגים בהם לא ברור מה באמת קורה. מומלץ שההורה גם ייצור יחד עם הילד באותם חמרים.



המלצה 2 - יש להרעיף עליהם שבחים רבים על כל פעולה יצירתית ויוזמה שלהם

הביטוי "כל הכבוד" וכל צורת התפעלות אחרת חיוניים והכרחיים על כל יזמה יצירתית וכל מעשה יצירה שהוא. אין קשר לדעתכם לגבי "היופי" של היצירה. הילד זקוק להתפעלות שלכם ובכמויות עצומות.



המלצה 3 - יש להימנע בכל מקרה מיסיון להבין או לשאול את הילד לגבי "מה הוא עשה". הורים רבים מנסים לברר מהר ומדיי את פשר היצירה של ילדם, מתוך רצון לגלות התעניינות. פעולה זו מעודדת ביקורת וחשיבה הגיונית ואלה מצמצמים מאד את החופש היצירתי ואת פיתוח ההמצאה. ילד שירצה לספר יעשה זאת מיזמתו. אחרת מומלץ להסתפק רק בהתפעלות.



המלצה 4 -הכרחי שכל הורה ישקיע אנרגיה בטיפוח עצמו ובאהבת עצמו כאדם וכהורה – הורה שאין בו שמחה והנאה מהחיים אינו יכול להעניק דבר לילדיו, שלא לדבר על תמיכה, פרגון ועידוד היצירתיות. לא כל שכן, הורה שאין בו אהבה עצמית מלמד את ילדיו שלא יאהבו את עצמם, גם כן, וזה יסרס את היצירתיות שלהם. הכרחי שהורה ייתן דעתו לנושא זה באופן מעמיק.



המלצה 5 -הכרחי שההורים יפגינו את אהבתם זה לזו אם במילים ואם במעשים. ילד מאושר הוא ילד שחש ש"הכל בסדר בממלכת ההורים". החוויה הזו, שההורים אוהבים ומעניקים זה לזה מעניקה לילד בטחון רב ותחושת אווירה נעימה בקרבו ובסביבתו, וכך הוא פנוי ליצירה בהנאה רבה.



המלצה 6 - יש להימנע ככל הניתן מהיסחפות לתוך רגשי אשם הוריים. הורה טוב הוא הורה שגם עושה טעויות. הורה טוב הוא הורה אנושי ולא "סופר הורה". היצירתיות הינה מרחב שמותר בה לטעות וכך גם ההורות. עודף רגשי אשם על מה שעשינו או לא עשינו מצמצם מאד את כל בני המשפחה.



המלצה 7 - יש לזכור שבגנים ובבתי ספר חסר מאד טיפוח היצירתיות ותחת זאת יש הקפדה יתרה על כללים נושנים של "לצייר בתוך הקווים" ו"לצייר יפה". ומסיבה זו יש להקדיש תשומת לב בבית לכללים אלה ולהעניק כל שניתן במסגרת הביתית בה יש לכם שליטה מלאה על מה שקורה.



המלצה 8 - כל ילד זקוק לזמן אישי עם כל אחד מההורים. הכוח היצירתי של הילד מונע מתחושת בטחון וממגע אישי עם הוריו. ילדים זקוקים לתשומת לב ממוקדת ואישית, גם אם היא לא מגיעה כל הזמן. גם אם יש מספר ילדים, כל אחד זקוק לזמן האישי עם כל אחד מההורים על מנת לפתח בטחון עצמי ביכולותיו ובביטוי רגשותיו.



המלצה 9 - יש להימנע מהתייעצות יתר עם הסביבה לגבי הדרך הנכונה לגידול הילדים. הורים, חברים, שכנים, לכולם יש עצות טובות ולכולם כוונות טובות. יחד עם זאת, ילדיכם זקוקים למקוריות שלכם וליצירתיות שלכם יותר מכל. התייעצות רבה מטשטשת את המיוחד שלכם, ההורים ומכאן גם את המיוחד שבילדיכם. הכרחי שהורה יסמוך על חושיו ושילמד בדרכו את הסגנון שלו.



המלצה 10 - יש להעניק לילדים גבולות ברורים של חוקי הבית ולהדגים שיש מחיר לחציית קוים אדומים. יצירתיות אינה חופש מוחלט ואינה כאוס. יצירה פורחת במקום בו הגבולות ברורים ויעילים. ילד זקוק לגבולות ולתחושה שקיימים חוקים וקוים אדומים שאין לחצות אותם. ללא אלה יגדל בבלבול ויתקשה לגלות את היצירתיות שלו.



המלצה 11 - יש לתת לילדים מדי פעם "לנצח" את ההורים בויכוח או בעימות. מדי פעם, ולא תמיד, כדאי שהילד יחוש שהצליח "לנצח את הגדולים". זה מעניק לו תחושת יכולת ואף תחושת אפשרות של מרד במוסכמות ובמערכת, ואלה מעצימים את היצירתיות שבו.



המלצה 12 - יש לשוב ולהדגיש ככל הניתן - הורה שאינו מטפח את עצמו, שלא אוהב את עצמו מספיק ושלא מעניק לעצמו את מתנות היצירתיות שלו, אין לו אפשרות ממשית להעניק את אלה לילדיו. אל תקריבו עצמכם למען תפקיד ההורות מכיוון שאף אחד לא ירוויח מכך. ילדיכם זקוקים לכם מיוחדים, מאושרים וצומחים ללא הרף. הם ילמדו מכם וינהגו באופן דומה.

 
נחמד.

איך לדבר כך שהמתבגרים יקשיבו ולהקשיב כך שהמתבגרים ידברו מאת אלן פייבר ואליין מייזליש

במהלך שיטוט בספרייה כדי להעביר בנועם שעתיים ראיתי על המדף שעליו מעמידים ספרים חדשים את ספרן החדש של אדל פייבר ואליין מייזליש, איך לדבר כך שהמתבגרים יקשיבו ולהקשיב כך שהמתבגרים ידברו, ומתוך חיבתי לספרים הקודמים שכתבו השתיים מייד לקחתי אותו וגמאתי אותו ועתה אני כותב עליו ממחשב בספרייה.
כתבתי על הורים משוחררים ילדים משוחררים וגם כתבתי על אחים ללא יריבות שניהם פרי עטן של המחברות.

כהרגלן, המחברות מספרות על תחושותיהן בעת העברת סדנאות, על לבטיהן לפני ואחרי כל מפגש בסדנה ובעיקר על התכנים שבסדנה -- מה מספרים הורים ומתארות מפרק לפרק את התהליך שעוברים ההורים. בכל פרק מתמודדים עם אוסף של מיומנויות בעניינים שונים ומחדדים מיומנויות שכבר הוזכרו קודם לכן. הספר קצרצר וקטנטן, קל לקריאה, זורם ומשעשע ומעורר הזדהות (לפחות למי שיש לו ילדים...). העלילונים (קומיקס) שמשולבים בספר לטובת דוגמאות של "במקום..." "עשה..." עוזרים להמחיש את הרעיונות ועוזרים לזכור את המקרים וכיצד לנהוג לטובת מי שמתכוון לנסות בעצמו.

לאחר קריאה אינטנסיבית של ספרים בפסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה התפתחותית והרבה מאוד על פסיכולוגיה של גיל ההתבגרות (הספרים של זיו וזיו בפסיכולוגיה חינוכית ושל סולברג בפסיכולוגיה התפתחותית, למשל, אבל קראתי עוד רבים אחרים) אני מוצא גם את ההצדקה ה-"מקצועית" מדוע הרעיונות טובים ומוצלחים ומדוע יש סיכוי טוב מאוד שיעבדו למי שיגלה עקביות וסמכותיות ואמונה במעשיו כהורה. הספרים של חיים עומר ושל חיים עמית גם הם מסייעים מאוד להבין מה הסיבות שאנו ההורים חשים בתסכולים ומה הגורמים האפשריים מאחורי מעשי הילדים ומהן האופנים שאפשר ושרצוי לנהוג וכיצד רצוי פחות לנהוג או אפילו ממה להמנע ומדוע.

הרעיון הכללי דומה בכל הספרים של השתיים אבל היישום דורש רגישות והבחנה בפרטים וגם לעיתים דורש אימון. הרעיון הוא להזדהות, לתת אפשרויות, להעביר מידע, לנקוט פעולה, להקשיב הקשבה פעילה וכו', כל אלה במקום לשפוט, להשפיל, לצעוק, להתעמת.... ועוד ועוד. קשה על רגל אחת לסכם -- הספר עצמו הוא סיכום לא רע בכלל.

בסוף כל פרק יש מעין סיכום קצרצר:
בסוף הפרק הראשון -- במקום לבטל את רגשות המתבגר ולתת עצות

  • לזהות מחשבות ורגשות

  • לאשר במלה או בקול

  • להעניק בדמיון את מה שאין אפשרות לתת במציאות

  • לקבל את הרגשות תוך שאנו מכוונים את ההתנהגות
בסוף הפרק השני -- כדי לגייס שיתוף פעולה של מתבגר -- במקום לצוות אפשר:
  • לתאר את הבעייה
  • לתאר את רגשותייך
  • למסור מידע
  • להציע ברירה
  • לומר במילים
  • לומר במילה
  • להצהיר על עריך או על ציפיותיך
  • לעשות את הבלתי צפוי
  • להעלות את הדברים על הכתב
בסוף הפרק השלישי -- חלופות לענישה
  • לבטא את הרגשות
  • לבטא את הציפיות
  • להציע ברירה
  • להראות כיצד לתקן את המעוות
  • לנקוט פעולה (תוך עזיבת החדר)
בסוף הפרק הרביעי -- לעבוד על זה יחדיו --
  • להזמין את המתבגר להעלות את נקודת מבטו
  • להצהיר על נקודת מבטך
  • להזמין את המתבגר לסיעור מוחות איתך
  • לרשום את כל הרעיונות, טפשיים או הגיוניים, מבלי להעריכם
  • לעבור על הרשימה ולהחליט אילו רעיונות רוצים ליישם וניתנים ליישום
בפרק החמישי, שהוא מאלף לדעתי, יש שאלות למתבגרים על נקודת מבטם על מצוקותיהם וכיצד לדעתם רואים אותם ההורים ועל היחסים עם ההורים -- התשובות בהחלט מאלפות ומעוררות מחשבה!

סרטון מעניין (לא קשור לספר אבל קשור למתבגרים) שגם הוא מעורר מחשבה מדבר על נקודת מבטם של חוקרי מוח על תופעות של גיל ההתבגרות ושופך אור ומסביר כמה מהדברים שאופייניים למתבגרים ועוזר להבין מדוע הם קורים ועם ההבנה הזאת גם קל יותר (לפחות לי) להתמודד. הנה הקישור לסרטון ב-pbs.

בפרק השישי:
  • במקום השפלות... להקשיב בניע-ראש, קול או מילה
  • במקום לזלזל במחשבות וברגשות... לבטא מחשבות ורגשות במילים
  • במקום לשלול משאלות... להעניק בדמיון את מה שאין יכולת לתת במציאות
בפרק השביעי:
  • במקום להאשים... לומר מה מרגישים ומה היינו רוצים
  • במקום לצאת במתקפת נגד... לומר מה מרגישים או לומר מה רוצים
  • כשמשבחים ילד אז במקום להעריך... לתאר מה מרגישים
  • כשמשבחים ילד אז במקום להעריך... לתאר מה רואים
  • אותו הדבר כשמתבגרים רוצים לשבח הורים אז במקום להעריך... לתאר מה רואים ומה מרגישים
בפרק השמיני -- התמודדות עם מין וסמים --
  • במקום שיחה גדולה אחת לחפש הזדמנויות לקיים שיחות קטנות
  • לתת דוגמה אישית
  • להעיר על דברים שרואים שאחרים עושים או שרואים שקורה באמצעי התקשורת
נהנתי מהקריאה בספר. מכריכה לכריכה לקח לי כשעה לקרוא בו. נחמד מאוד ולדעתי גם מועיל מאוד.