אביב, סיון וניר בקיסריה

הורים משוחררים ילדים משוחררים מאת אדל פייבר ואליין מייזליש

הורים משוחררים ילדים משוחררים מאת אדל פייבר ואליין מייזליש

על הספר מהכריכה האחורית:

ספר נוסף מפרי עטן של מחברות רבי-המכר הבינלאומיים "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו", "אחים ללא יריבות", ו"איך לדבר כך שהילדים ילמדו". אדל פייבר ואליין מייזליש מספרות כיצד השפיעו עליהן עקרונותיו של פסיכולוג הילדים הנודע ד"ר חיים גינות ושימשו להן השראה לשיטות שלהן לגידול ילדים, שהוכתרו בהצלחה רבה והן מיושמות כיום בסדנאות הורים בעולם כולו. פייבר ומייזליש חולקות עם הקורא את ניסיונות ההורות שלהן ושל אחרים, והן מעלות עדויות מרגשות ומשכנעות על גישה זו, אשר הוכח שבכוחה להפיק את המיטב מהילדים ומההורים כאחד. גלו איך מצב-הרוח בביתכם יכול להשתנות אם תגיבו כך: על רגשות - "השריטה כואבת" (במקום) "תפסיק לבכות, זו רק שריטה". על "תאונות" - "החלב נשפך. אנחנו צריכים מטלית רצפה". (במקום) "תראי מה עשית!" על התנהגות - "לא כותבים על קירות, לשם כך יש נייר". (במקום) "ילד רע! מעכשיו לא תקבל יותר צבעים." המחברות מתארות גם את אין-ספור הדרכים שבהן בכוחן של מילים לחזק הערכה-עצמית, לעורר בטחון-עצמי ולעודד רגשי אחריות.

זהו ספרן הרביעי של הצמד פייבר ומייזליש שאני קורא. רק לאחרונה כתבתי על ספר אחר שלהן שקראתי' "אחים ללא יריבות".

כרגיל, מדובר בספר שמיועד להורים ודן ביחסים שביניהם לבין ילדיהם. הספר מציג שורה של מיומנויות ומתאר בדוגמאות רבות מצבים בהם הם נאותים לשימוש. מה שמשותף לכל המיומנויות הוא שהן קשורות לגישתו של ההורה, לשפה ולמעשים שלו בדיבורו עם הילדים ועל הילדים. הפר לא מסתפק בהצגת פתרונות קסם אלא דן (בספר הזה אני חושב שהרבה יותר מהקודמים) בבעיות ביישום הרעיונות ובמצבים שונים ודן בהבדלים בין ילדים, בין משפחות ובין מצבים וההשפעות של הבדלים אלה על ההצלחה.

אני חושב שהספר הזה הוא המוצלח ביותר מבין הארבעה. אני לא בטוח שהוא בראש טבלת הלהיטים של השתיים אבל לטעמי הוא הטוב מביניהם. גם האיזון שהוא מציג, גם בקשת הרחבה של הנושאים שבדיון גם בהצגת הדוגמאות ע"י עלילון (קומיקס), כמו בספרים של "איך לדבר..." ו"איך ללמד...", ובעיקר בעקרונות חשובים שנהנתי להזכר בהם. חלק מהרעיונות, בעיקר אלה שמובאים לקראת סוף הספר מזכירים לי רעיונות שקראתי עליהם ולמדתי עליהם בספרים הורים כמנהיגים מאת חיים עמית ו-המאבק באלימות ילדים מאת חיים עומר. ברור לי שפייבר ומייזליש כתבו על הדברים לפני עמית ולפני עומר. הן גם לא צוללות לתחומים שעמית ועומר צוללים לתוכם, אבל ראיתי את עיקרי הרעיונות שאותם ראיתי בספרים של עמית ושל עומר גם אצל פייבר ומייזליש.

אז מה בקצרה הרעיונות?

• לתאר ולא לבקר
• לקצר ולא להאריך
• חיזוק חיובי שווה הרבה הרבה יותר מביקורת
• לתאר מעשה ותוצאה ולא אישיות ולא אופי
• לתאר תוצאות רצויות במקום תלונות על בעיות
  
• לשתף את הילדים ברגשות שלנו כתוצאה ממעשיהם
• לפעול ולא להיות קורבן
• הגישה שלנו והדברים שלנו כמעצבי אישיות לילדינו (וגם מה לא לומר לילדים וגם על קיבוע ילד בתפקיד)
• רווחת ההורה היא מפתח לתקינות יחסים עם הילדים. הורה מותש, מובס ומקריב לא לאורך זמן יצליח לקיים יחסים טובים ומועילים עם ילדיו ולא ישרד להם מסרים מועילים לעיצוב עצמאותם ואישיותם
• לתת לילדים תפקידים ואחריות

ועוד ועוד. ויש עוד. עוד הרבה.

תוך כדי הכתיבה של עיקרי הדברים שאני זוכר אני גם שם לב ומבחין שהרעיונות רובם או כולם מופיעים גם בשלושת הספרים האחרים שלהן, אלא שהדגשים על עקרונות כאלה ואחרים הוא שונה, רמת הפירוט שונה וגם אופן הצגת הדברים והדוגמאות שונים.

מההתנסות האישית שלי, יש הרבה מאד ברעיונות ובמיומנויות המוצעות בספר הזה שהועילו לי מאד בתקשורת עם הילדים. השאלה הגדולה היא איך לשמור על המודעות שנרכשת בזמן קריאת הספר לאורך זמן ולהצליח להתמיד עם המעשים והדיבורים. פתרון אחד שאני חושב עליו הוא לחזור מידי פעם ולקרוא שוב בספרים האלה.

לגבי סגנון הכתיבה, הוא קולח וקל מאד לטעמי. וזה דבר טוב. אין כבדות ואין שעמום. לגבי כהורה הנושאים המועלים בספר רובם ככולם גרמו לי להזדהות ולהבנה. מצאתי את עצמי מדמיין איך אני הייתי מגיב במצבים כאלה ואיך הייתי רוצה להגיב. זה תרגיל טוב ומועיל. הפריעו לי מקרים נדירים (ספרתי שניים או שלושה מקרים) של שגיאות תחביר בתרגום, כמו התייחסות לגרביים בנקבה במקום בזכר. אבל זאת קטנוניות מצידי. איך בכך כדי להוריד מרמתו הגבוהה של הספר ושל התרגום. ואני בטוח שעבור המתרגמים השגיאות שעליהן אני מדבר הן בגדר טעות סופרים מתקבלת שקל לתקן בהוצאות ובהדפסות עתידיות של הספר.

אני ממליץ מאד על הספר הזה. אני חושב שהוא חשוב ומועיל.