אז מה בספר? לא אצטט מהכריכה האחורית וגם לא אחזור על מה שכתבו אחרים. הנה כמה קישורים על הספר:
הספר היה מעניין, ארוך ולא תמיד נהיר וקל לקריאה. נהנתי לקרוא על עתידים סבירים ועל עתידים פרועים לעולם ולישראל. ההנאה באה מכמה סיבות, גם משום שבין העתידים היו פה ושם כאלה שסברתי אותם בעצמי ובעיקר אלה שהפתיעו אותי כי לא העלתי על דעתי את האפשרויות. אין לי ספק שישנם עוד עתידים רבים ומגוונים שבהחלט יהיו סבירים גם הם ופרועים גם הם ואין לי כלים להעריך מי מהם סביר יותר ואפשרי יותר מהאחר. למחבר יש לטענתו כלים להעריך.
המחבר מציג מתודולוגיות שונות להסקת עתידים שונים ברמות כאלה ואחרות של וודאות. לצערי, עד כמה שהן מעניינות המשותף לכולן הוא שהן מסתמכות על תבניות שמזוהות בתהליכים שכבר קרו מתוך נתונים שנאספו. אני אינני סבור שהעבר בהכרח מעיד על העתיד. יחד עם זאת גם אינני שולל את האפשרות שיש בעבר מידע יקר ערך שיכול להגדיל את ההסתברות שניחושים לגבי עתידים כאלה ואחרים אכן יתרחשו. בקיצור -- אינני יודע.
מעניין מאוד היה לקרוא על הרעיונות לדלות מידע ממומחים והכלים והמתודולוגיות לניצול האינטליגנציה של ההמונים.
הצלחתי לגבש בעיני רוחי את הדמות של המחבר, דוד פסיג, מתוך סגנון הכתיבה והדעות שבין השורות בהחבא ובגלוי. מקריאה על אודותיו באינטרנט נראה לי שהרושם שהיה לי במהלך הקריאה היה קרוב מאוד.
יותר ויותר לקראת סופו של הספר נדמה היה לי שהמחבר מנסה לעשות נפשות למקצוע העתידנות ולצקת לתוכו חשיבות במיוחד לאור הרושם הלא רציני של המקצוע כפי שהוא נתפס בארץ. לפעמים אפילו היה נדמה לי שמחבר משתמש בספר בתור חלון ראווה למרכולתו המקצועית -- מעין כרטיס ביקור.
מעניין לקרוא על השקפתו של המחבר בנוגע למצב הנוכחי בישראל ולגבי דעותיו על העתידים הסבירים ועל העתידים הפרועים של ישראל שהוא מציג בספרו. בין אם יש מבין תחזיותיו מה שיתגשם ובין אם לא עצם המחשבה עליהם מעוררת אצלי את הצורך להרחיב ולהעמיק את המחשבות שלי בנוגע לעתידי, עתיד משפחתי וציפיותי מהעתיד.
יפה. זאת היתה קריאה מעוררת מחשבה.
