הנה קישור לכתוב על הכריכה האחורית של הספר, לטובת מי שלא יודע על מה אני כותב כאן.את הספר קניתי מתוך סקרנות עצומה על הנושא עצמו של אתאיזם וכן לאור הביקורות על הספר.
הספר ארוך ומייגע ברובו, לטעמי, אבל יש שכר למתמידים ומידי כמה עמודים הייתי מרותק לכמה פסקאות. המגמה של דוקינס לנמק ולצטט עד זרא היתה קצת מעייפת עבורי אולם באופן זה לא היה לי ספק מתי הבנתי את כוונתו ומתי לא הבנתי אותה.
בסה"כ הספר לא חידש לי יותר מידי לגבי השקפתי את הדת ואת האלוהים. זה כנראה סימן טוב, כי ככל הנראה גיבשתי דיעה די מוצקה ומסודרת ולא מצאתי בספר עניינים שזעזעו אותי לראשונה או הפתיעו אותי.
מה שהספר חידש גם חידש זה את הדיון הציבורי בנושא ואת הגישה המתוארת כלפי אתאיסטים. עוד נהנתי לקרוא על הנושא בהיבט היסטורי (אם כי מגמתי מאד) שהראה פעם אחר פעם שדמויות בולטות בהסטוריה של האומנות והמדע ואף מנהיגים שונים כנראה הציגו זיקה כזאת או אחרת לדת ולו כדי לקבל מימון, לזכות בחסות, לקבל הכרה או בכלל להשאר בחיים.
בסה"כ קריאה לא קלה אך מחכימה מאד. אספתי לי רשימת קריאה להמשך מתוך הביבליוגרפיה הפזורה בספר, שאת חלקה יש לציין לזכות המתרגמת כנראה.
מחשבה שעלתה בי עם קריאת הספר ובפרט הפרקים שעסקו בטענתו שהדת אינה שואבת את עקרונות המוסר מתוך התנ"ך, או כתובים אחרים היתה שרעיונות דומים להפליא קראתי בספרו של אברום בורג "לנצח את היטלר" (גם על ספר זה כתבתי כאן בעבר). מדובר בשני נושאים בעייתיים:
1. האכזריות והזוועות שמתוארות בתנ"ך למעשים נכונים שתחת ציווי אלוהים לא היו מחזיקות מים היום בבחינת מעשים מוסריים אצל אדם מודרני ותרבותי (דתי או לא דתי).
2. עקרונות המוסר והציוויים לטובת שמירה על זולת, רכושו, כבודו וחייו הם מופנים כלפי בני אותה הדת וממש לא כלפי שאר העולם.
בעוד שבורג קורא להתנתק מרעיונות ומציוויים שלא מוסריים היום על פי תפיסתינו דוקינס מציין זאת בתור טיעון כבד משקל מדוע אין זה נכון לטעון שהדת שואבת את המוסר מהתנ"ך וכשהיא עושה זאת היא אינה עושה זאת בעקביות ובוחרת (כמו מי שאינו דתי) מי מהעקרונות יתקבל כלשונו ומי לאחר עיבוד ופרשנויות.
