עמותת מופ"ת

למדתי על עמותת מופ"ת מתוך כיתות מופ"ת שמפעילים בחינוך העל יסודי בכפר יונה. מיכל ואני השתתפנו ביום השתלמות שלהם בשבוע שעבר. אני מצטער לומר שלא הבנתי במה השתלמנו ולא הבנתי מה השיטה ומה המטרות וכיצד ההשתלמות הזאת עוזרת להשיג מטרות אלה או להורות או להשתלם בשיטה כלשהי. הארגון היה חלש ולא רציני (בלבול במקום הכינוס, אי הכנה של מיקרופון, מקרן ועוד ועד המולה כשהמשתתפים הניחו שמחלקים להם לומדות לדוגמה בעוד שלא היתה שום כוונה שכזאת).

יצאתי מבולבל. לכאורה נראה שהכוונה היא לגבש צוותי הוראה מעולים להוראת מתמטיקה ומדעים ובפועל זה נראה כמו התארגנות שמנסה להיות ארגון עובדים ומתנהלת בהתאם. אני מקווה שיש לי תפיסה שגוייה של המציאות. עוד אנסה ללמוגד עוד על הנושא. הנה שאלה ששאלתי על העמותה בקומונה של מתמטיקה יסודית בתפוז.

יחס ופרופורציה מאת דוד בן-חיים * יפה קרת * בת-שבע אילני

קראתי את ספרם של דוד בן-חיים, יפה קרת ובת-שבע אילני, יחס ופרופורציה. קיוויתי ללמוד משהו חדש על האופן שבו יש ללמד את הנושא או על האופן שבו חומר הלימוד נתפס אצל תלמידים אבל זה לא קרה. למדתי הרבה יותר על הוראת הנושא הנושא מתוך קריאה ביקורתית והערת הערות על הספר החדש של מתמטיקה יסודית לכתות ד' בנושא השברים.

הרעיו ןהמרכזי בספר הוא ההבחנה בין Rate לבין Ratio לבין Scaling. אפילו לא השכילו המחברים להציע מונחים בעברית למונחים הללו. גם לא ראיתי הצעות לחלוקה שונה של ההבדלים (אף על פי שאני יכול לחשוב על כמה חלוקות אחרות).

להבנתי, הספר הזה ממחזר ולועס רעיונות נפוצים על יחס ועל פרופורציה. יש נסיון לארגן את הספר כספר לימוד למורים למתמטיקה ואולי הוא סביר ככזה. רוב הספר הוא דוגמאות להפעלות ולשאלות ויחידת לימוד.

באופן אישי התאכזבתי מהספר. לא משום שהוא אינו מספק את הסחורה, אלא משום שציפיתי ליותר תוכן, ליותר התבססות על חומר מדעי, על יותר נסיון אישי של הכותבים, בפרט נסיון מעשי בהוראת הנושאים למורים ובהוראת הנושאים לתלמידים ומסקנות. יש פה ושם התייחסויות לדברים הללו אבל ציפיתי ליותר. עוד ציפיתי להתייחסות על הקשרים והאופן שאלה יכולים להלמד ולהבנות אצל התלמידים בין הדברים המושגים הבאים:

• יחס
• מנה (המילה מנה כלל לא הופיעה בספר כולו, אם אינני טועה. איך?!)
• פרופורציה
• דמיון
• אחוזים
• שברים
• חילוק
• כפל
• שברים עשרוניים
• קו שבר
• הופכי
• חילוק כפעולה של כפל בהופכי

ועוד ועוד.

בקיצור, ציפיתי לטקסט מסודר ומאורגן מבחינה דידקטית ופדגוגית עם גיבוי של עבודות אקדמיות מסודרות ושל נסיון מהשטח (הן בהוראה למורים והן בהוראה לתלמידים) שיקשור בין כל המושגים הללו לבין עצמם ולבין מושגים אחרים ויציג גישות ורעיונות שונים (באופן מנומק ומוסבר) כיצד הדברים קשורים אלה לאלה ומה המשמעות של הוראה בסדר כזה או אחר או באמצעים כאלה ואחרים.

יש בספר מעט ממה שציפיתי אבל בהחלט לא ברמה ולא בהיקף שציפיתי לו.

כמה קישורים מהספר שייתכן שיימצאו שימושיים:

• אתר מכון מופ"ת
• מרכז ארצי למורי מתמטיקה בבתי הספר היסודיים
• קשר חם בטכניון

אני צודק -- אתה טועה מאת אדוארד דה-בונו

קראתי את ספרו של אדוארד דה-בונו, אני צודק -- אתה טועה. הספר לא קצר, אף על פי שיכול היה להכתב ביתר קיצור מבלי לאבד מידע, לטעמי. כרגיל מהספרים שקראתי של דה-בונו, הוא לא מצטנע ולא ממעט להגדיל במעשיו, בהמצאותיו ובבגילויים שלו. הוא מייחס לדברים שעולים בקנה אחד עם רעיונותיו טעם של הוכחה או של דברים שברורים מאליהם ואילו כל דבר שאינו עולה בקנה אחד עם רעיונותיו כשגוי והרסני (לרבות לוגיקה והגיון...).

שוב אני קורא על אותם הדברים ועל אותם הרעיונות שחזר עליהם לזרא בספריו על כובעי החשיבה ולמד את ילדך לחשוב. אין חדש תחת השמש.

חסר לי מאד התקפות או ההגנה על הרעיונות בלשון מדעית ומשכנעת יותר. השכנוע לכאורה הוא בנפנוף ידיים ואני לא מצליח להבין מה בדיוק נותן את התוקף לטענות כאלה ואחרות שמעלה דה-בונו.

אני מתפלא על ההשקעה הרבה שמשקיעים במכון ברנקו-וייס בתרגום ספריו של דה-בונו ובהוראת שיטותיו. ממה שאני קורא באינטרנט אז אין ממש בדיקות שמראות ששימוש בשיטותיו של דה-בונו מקדמות חשיבה ומקדמות הישגים בקרב תלמידים.

אולי החמצתי משהו?

הנושא העיקרי בספר הוא נושא הרשתות העצביות שמתארגנות מעצמן. קראתי על הנושא מתוך לימודיי לתואר שניף למשל, בספר Fundamentals of Neural Networks: Architectures, Algorithms And Applications מאת
Laurene V. Fausett. הוא טוען שהרעיון של המודל העצבי הוא שלו ושגם הרעיון של התארגנות עצמית הוא שלו. אינני יודע. לא מצאתי לכך סימוכין בספרות המדעית. מצחיק אותי גם שהוא טוען שהרעיון שלו נבדק בסימולצייה במחשב ונמצע עובד (היכן המאמרים המדעיים שמתארים את הסימולצייה? היכן התיאור של הניסויים? היכן תיאור מתודולוגיית הבדיקה? בקיצור... זה לא משכנע בכלל... -- וגם אם היה מנסה במחשב, מה זה מלמד או מוכיח בכלל על חשיבה של בני אדם?).

הקריאה בספר מייגעת בעיקר בגלל שאין נסיון רציני (אלא ילדותי בעיניי) לגבות את הטיעונים השונים וכמובן בגלל הכתיבה השחצנית. דה-בונו נתפס בעיניי כאגו-מניאק בלתי נלאה. האם אכן כך או שאינני מבין אותו ואת רעיונותיו?

אשמח לדיון בנושא.

הרעיונות העיקריים הם להבנתי:

• אדוארד דה-בונו איש אשכולות חשוב שמביא רעיונות הכרחיים לקדמת האנושות
• הגיון מים חייב להחליף הגיון סלע. לא רק הגיון של שחור ולבן אלא חשיבה במקביל ואי הסתמכות על הגיון. הרעיון הוא לעקוף מכשולים ולא להתעקש להחליט מי צודק בסכסוך לפי הגיון (אולי כל אחד לפי הגיונו צודק?) אלא למצוא פתרון עוקף.
• החשיבה החדשה חייבת להחליף את החשיבה הישנה. הוא צופה לעולם פיגור ולא קדמה אם לא יאומצו רעיונותיו ושיטותיו.
  

אני לא ממליץ על הספר... זה בזבוז זמן. אפשר ללמוד כמה דברים על סגנון החשיבה שלו ואופן ההתבטאות, אבל אני לא בטוח שאלה דברים ראויים לחיקוי או להפנמה. אבל... תמיד טוב לדעת עוד משהו... ובכך אסיים.