קראתי את הספר אינטליגנציות מרובות בכתה מאת תומס ארמסטרונג. מדובר בתרגום בהוצאת ברנקו וייס לספר באנגלית שהשנה ראה אור בהוצאה שלישית.
הספר דן בעקרונות תיאוריית האינטליגנציות המרובות של הווארד גרדנר ורובו ככולו של הספר משמש, כשמו, כמדריך יישומי של התיאוריות על אינטליגנציות מרובות בלמידה, בהוראה, בכתה, בבתי הספר ובקהילה.
אין ברצוני לסכם את האינטליגציות השונות ולפרט את העקרונות, כי ישנם טקסטים רבים בנושא.
מעניין אותי שלכל סוג של אינטליגנציה יש בתחומים שהיא משוייכת אליהם כללים ותחביר ושפה ולא מצאתי התייחסות מבחינת חקר המוח, מהבטים מעשיים ומהבטים פסיכולוגיים כיצד זה יוצאים מנקודת ההנחה שהכללים והתחביר של השפות השונות אינו דורש יכולות מסויימות מהאדם. את זה ראיתי דווקא אצל מל לוין בספרו כל ילד חושב אחרת. הרי בשפה טבעית יש תחביר ויש לשפה כללים (משכל לשוני). לשפות מחשב יש תחביר ולשפות השונות מהסוגים השונים יש כללים כמו גם במתמטיקה (משכל מתמטי לוגי). כך גם במוסיקה, ליצירות מוסיקליות יש תחביר וישנם כללים (משכל מוסיקלי). במחול, בספורט בפנטומימה ובשאר אומנויות ומקצועות הגוף ישנם כללים ולכתב ברייל יש גם תחביר (משכל קינסטתי). מעצבים ואדריכלים עושים שימוש בשפות לתאור מרחבי ולתאור עיצובים שלהן כללים ותחביר (משכל מרחבי). לא מצאתי את המקבילים למשכל בין אישי ולמשכל תוך אישי אך סבורני שאמצא גם לאלה מקבילים. מציק לי שאין דיון בנושא.
הבנתי מהכתוב שהמחבר מוצא עיסוק בדת כמאפיין תוך אישי (ולא בין אישי). אין הסבר או דיון בנושא. לטעמי זה לרוב עיסוק שאדם עושה כדי להשתייך לקבוצה ולחברה ולקהילה הרבה יותר מאשר לצורך עצמו. דיון בנושא היה מעניין אבל לא היה חלק מהטקסט הזה.
בעמוד 11 ו-12 מפורטות אינטליגנציות נוספות שהן מועמדות להצטרף לשבע האינטליגנציות המקוריות. המחבר הקדים להן מבחן שיש לעבור אותו כדי להחשב חלק מהאינטליגנציות בתיאוריה הזאת. מעניין שבאתר הבית של הווארד גרדנר יש הודעה על פרסום שבו הוא דן בחמש סוגים של מוח/הכרה/שכל/משכל (mind )שהוא סבור שיהיו מנת חלקם של מנהיגים בעתיד.
הקשר בין סגנונות למידה לבין התאורייה של אינטליגנציות מרובות לא חמק גם מהמחבר והוא מתייחס לנושא אם כי לא בהרחבה. לדבריו "סגנון למידה של אדם הוא האינטליגנציה בפעולה. במילים אחרות, סגנונות למידה הם ביטויים מעשיים של האינטליגנציות כפי שהן פועלות בהקשרי למידה טבעיים". הטענה היא שכל אחד לפי המאפיינים הבולטים בפרופיל האינטליגנציות שלו ייטה להשתמש בשיטות למידה שנשענות על אינטליגנציות שבולטות לטובה אצלו ויימעט להשתמש באלה שנשענות על אינטליגנציות שאינן בולטות בהכרח לטובה אצלו.
מעניין ללמוד כי לדעתו של המחבר ניתן בהחלט להביא כל אדם לשימוש ממצה באינטליגנציות השונות והוא מביא לדוגמה את שיטת סוזוקי להוראת המוסיקה שעושים בה חייל בלימודי מוזיקה והתוצאות מרשימות גם בקרב אנשים שאינם בהכרח בולטים בצד המוסיקלי בפרופיל האינטליגנציות שלהם (הכיצד זה, לא ברור ולא הוסבר). אני משער שהכוונה היא שניתן להביא לשליטה סבירה ואפילו טובה בכלי נגינה גם תלמידים שאינם מצטיינים בשמיעה מוסיקלית ואין להם נטייה לשירה, להלחנה או לשמיעה אבסולוטית או לזכרון מוסיקלי. חבל שהנושא לא הורחב ולא הוסבר כראוי. בשבילי כל הטיעון הזה היה בנוי בספר על כרעי תרנגולת. המחבר עוד טוען כי המבנה המונח ביסוד התיאוריה שונה בסוגו מזה שביסוד מרבית תיאוריות סגנונות הלמידה הנוכחיות (ואין הסבר או פירוט). בעמוד 23 המחבר טוען ש-"תיאוריית האינטליגנציות המרובות מציעה מודל התפתחות אישית היכול לסייע למחנכים להבין כיצד סגנון הלמידה (פרופיל האינטליגנציות) שלהם עצמם משפיע על סגנון ההוראה שלהם בכתה."
בכל פרק בספר יש תרגילים סיכום מעניינים שבוודאי מסייעים להבין את רוח הדברים ולקבל תחושה אישית מתוך ביקורת והתנסות מה דעתו של הקורא ושל המתנסה בעניין שעמד על הפרק באותו הפרק.
עיקרו של הספר הוא במודעות, לדעתי, ובהבאת אלטרנטיבות לשיטות הוראה ולשיטת הערכה ולאופן שבו שופטים לומדים באשר הם. אני חושב שנקודות המבט החלופיות בהחלט חשובות והן ראויות לדיון ולתשומת לב. לכל הפחות הן יכולות לגוון ולעורר יותר סקרנות ועניין בקרב הלומדים אם ייעשה בהן שימוש מעשי בדרכי הוראה ובסביבות לימודים.
בעמוד 27 מביא המחבר טבלה שמתייחסת שוב לסגנונות למידה כאשר הוא מציע נקודת מבט שבה ילדים אשר חזקים בתחומים שונים (והוא מפרט: מבחינה לשונית, מבחינה לוגית-מתמטית, מרחבית, גופנית תנועתית, מוסיקלית, בין אישית, תוך אישית) כיצד הם חושבים, מה הם אוהבים יותר לעשות ולפיכך כיצד ראוי יותר לכוון את סגנון הלמידה שלהם.
בעמוד 28 ישנה טענה מעניינת שאומרת שיש להתבונן בהתנהגויות שאינן כשורה של ילדים כדי לקבל רמזים על סוגים של אינטליגנציה שבולטים אצלם. למשל, תלמיד חזק מבחינה לשונית ידבר ללא רשות, תלמיד בעל נטייה גופנית תנועתית ינוע על מקומו בחוסר מנוחה וכך הלאה. לדעתי, זה אולי מסיבות אחרות, אולי משום קושי או לקות של אותו הילד בתחום שבו עוסקים כרגע בכתה או משום האופן שבו עוסקים באותו הנושא בכתה והדיבור או התנועה הם סוג של מפלט (או של קריאה לעזרה) מהתמודדות עם קושי או עם מכשול או עם לקות.
הפרקים 4-5 שימושיים מאוד למי שמעוניין לנסות את כוחו בהוראה באופן שיעלה על נס את התיאורייה וינסה לגשת לתלמידים באמצעות המחשה והסבר של נושא הלימוד תוך כדי הנגשתו לפי הסוגים השונים של האינטליגנציות. יש דוגמאות והצעות והן אכן מעניינות. ככל שקראתי כך נמצאתי יותר ויותר בתחושה שהעבודה שנדרשת והידע וההשכלה והיכולת שנדרשים ממורה כדי להפיק שיעור אחד, ובוודאי הוראת מקצוע למשל שנת לימודים היא אדירה. הדרישות עצומות ואינני יודע מיהו המורה שיכול לעמוד לבדו בכך. אולי כאשר יש קהילה שלמה ומערכת שלמה שמגוייסת לעניין אז ניתן לעשות זאת מבלי להעמיד את הכול על כתפיו של המורה.
הקריאה בספר עוררה אצלי מחשבות רבות והביאה אותי להיות מודע לנושאים רבים שהמעטתי בעיסוק בהם. ישנם גם דרכי הוראה שמוצעות שעוררו בי השראה ונתנו לי רעיונות שונים ומגוונים משלי להוראה ואני מתעתד לנסותם בעצמי בקרוב בכתה.
ספר מעניין בהחלט. אחד הטובים לטעמי מאלה שקראתי בהוצאה של מכון ברנקו וייס (אלה של אדוארדו דה בונו מאכזבים ביותר והם אינם ברמה הולמת לטעמי -- ראו למשל למד את ילדך לחשוב ו-ששה כובעי חשיבה).
הספר שימש לי לקריאה קלה, חביבה ומעוררת מחשבה.
הספר דן בעקרונות תיאוריית האינטליגנציות המרובות של הווארד גרדנר ורובו ככולו של הספר משמש, כשמו, כמדריך יישומי של התיאוריות על אינטליגנציות מרובות בלמידה, בהוראה, בכתה, בבתי הספר ובקהילה.
אין ברצוני לסכם את האינטליגציות השונות ולפרט את העקרונות, כי ישנם טקסטים רבים בנושא.
מעניין אותי שלכל סוג של אינטליגנציה יש בתחומים שהיא משוייכת אליהם כללים ותחביר ושפה ולא מצאתי התייחסות מבחינת חקר המוח, מהבטים מעשיים ומהבטים פסיכולוגיים כיצד זה יוצאים מנקודת ההנחה שהכללים והתחביר של השפות השונות אינו דורש יכולות מסויימות מהאדם. את זה ראיתי דווקא אצל מל לוין בספרו כל ילד חושב אחרת. הרי בשפה טבעית יש תחביר ויש לשפה כללים (משכל לשוני). לשפות מחשב יש תחביר ולשפות השונות מהסוגים השונים יש כללים כמו גם במתמטיקה (משכל מתמטי לוגי). כך גם במוסיקה, ליצירות מוסיקליות יש תחביר וישנם כללים (משכל מוסיקלי). במחול, בספורט בפנטומימה ובשאר אומנויות ומקצועות הגוף ישנם כללים ולכתב ברייל יש גם תחביר (משכל קינסטתי). מעצבים ואדריכלים עושים שימוש בשפות לתאור מרחבי ולתאור עיצובים שלהן כללים ותחביר (משכל מרחבי). לא מצאתי את המקבילים למשכל בין אישי ולמשכל תוך אישי אך סבורני שאמצא גם לאלה מקבילים. מציק לי שאין דיון בנושא.
הבנתי מהכתוב שהמחבר מוצא עיסוק בדת כמאפיין תוך אישי (ולא בין אישי). אין הסבר או דיון בנושא. לטעמי זה לרוב עיסוק שאדם עושה כדי להשתייך לקבוצה ולחברה ולקהילה הרבה יותר מאשר לצורך עצמו. דיון בנושא היה מעניין אבל לא היה חלק מהטקסט הזה.
בעמוד 11 ו-12 מפורטות אינטליגנציות נוספות שהן מועמדות להצטרף לשבע האינטליגנציות המקוריות. המחבר הקדים להן מבחן שיש לעבור אותו כדי להחשב חלק מהאינטליגנציות בתיאוריה הזאת. מעניין שבאתר הבית של הווארד גרדנר יש הודעה על פרסום שבו הוא דן בחמש סוגים של מוח/הכרה/שכל/משכל (mind )שהוא סבור שיהיו מנת חלקם של מנהיגים בעתיד.
הקשר בין סגנונות למידה לבין התאורייה של אינטליגנציות מרובות לא חמק גם מהמחבר והוא מתייחס לנושא אם כי לא בהרחבה. לדבריו "סגנון למידה של אדם הוא האינטליגנציה בפעולה. במילים אחרות, סגנונות למידה הם ביטויים מעשיים של האינטליגנציות כפי שהן פועלות בהקשרי למידה טבעיים". הטענה היא שכל אחד לפי המאפיינים הבולטים בפרופיל האינטליגנציות שלו ייטה להשתמש בשיטות למידה שנשענות על אינטליגנציות שבולטות לטובה אצלו ויימעט להשתמש באלה שנשענות על אינטליגנציות שאינן בולטות בהכרח לטובה אצלו.
מעניין ללמוד כי לדעתו של המחבר ניתן בהחלט להביא כל אדם לשימוש ממצה באינטליגנציות השונות והוא מביא לדוגמה את שיטת סוזוקי להוראת המוסיקה שעושים בה חייל בלימודי מוזיקה והתוצאות מרשימות גם בקרב אנשים שאינם בהכרח בולטים בצד המוסיקלי בפרופיל האינטליגנציות שלהם (הכיצד זה, לא ברור ולא הוסבר). אני משער שהכוונה היא שניתן להביא לשליטה סבירה ואפילו טובה בכלי נגינה גם תלמידים שאינם מצטיינים בשמיעה מוסיקלית ואין להם נטייה לשירה, להלחנה או לשמיעה אבסולוטית או לזכרון מוסיקלי. חבל שהנושא לא הורחב ולא הוסבר כראוי. בשבילי כל הטיעון הזה היה בנוי בספר על כרעי תרנגולת. המחבר עוד טוען כי המבנה המונח ביסוד התיאוריה שונה בסוגו מזה שביסוד מרבית תיאוריות סגנונות הלמידה הנוכחיות (ואין הסבר או פירוט). בעמוד 23 המחבר טוען ש-"תיאוריית האינטליגנציות המרובות מציעה מודל התפתחות אישית היכול לסייע למחנכים להבין כיצד סגנון הלמידה (פרופיל האינטליגנציות) שלהם עצמם משפיע על סגנון ההוראה שלהם בכתה."
בכל פרק בספר יש תרגילים סיכום מעניינים שבוודאי מסייעים להבין את רוח הדברים ולקבל תחושה אישית מתוך ביקורת והתנסות מה דעתו של הקורא ושל המתנסה בעניין שעמד על הפרק באותו הפרק.
עיקרו של הספר הוא במודעות, לדעתי, ובהבאת אלטרנטיבות לשיטות הוראה ולשיטת הערכה ולאופן שבו שופטים לומדים באשר הם. אני חושב שנקודות המבט החלופיות בהחלט חשובות והן ראויות לדיון ולתשומת לב. לכל הפחות הן יכולות לגוון ולעורר יותר סקרנות ועניין בקרב הלומדים אם ייעשה בהן שימוש מעשי בדרכי הוראה ובסביבות לימודים.
בעמוד 27 מביא המחבר טבלה שמתייחסת שוב לסגנונות למידה כאשר הוא מציע נקודת מבט שבה ילדים אשר חזקים בתחומים שונים (והוא מפרט: מבחינה לשונית, מבחינה לוגית-מתמטית, מרחבית, גופנית תנועתית, מוסיקלית, בין אישית, תוך אישית) כיצד הם חושבים, מה הם אוהבים יותר לעשות ולפיכך כיצד ראוי יותר לכוון את סגנון הלמידה שלהם.
בעמוד 28 ישנה טענה מעניינת שאומרת שיש להתבונן בהתנהגויות שאינן כשורה של ילדים כדי לקבל רמזים על סוגים של אינטליגנציה שבולטים אצלם. למשל, תלמיד חזק מבחינה לשונית ידבר ללא רשות, תלמיד בעל נטייה גופנית תנועתית ינוע על מקומו בחוסר מנוחה וכך הלאה. לדעתי, זה אולי מסיבות אחרות, אולי משום קושי או לקות של אותו הילד בתחום שבו עוסקים כרגע בכתה או משום האופן שבו עוסקים באותו הנושא בכתה והדיבור או התנועה הם סוג של מפלט (או של קריאה לעזרה) מהתמודדות עם קושי או עם מכשול או עם לקות.
הפרקים 4-5 שימושיים מאוד למי שמעוניין לנסות את כוחו בהוראה באופן שיעלה על נס את התיאורייה וינסה לגשת לתלמידים באמצעות המחשה והסבר של נושא הלימוד תוך כדי הנגשתו לפי הסוגים השונים של האינטליגנציות. יש דוגמאות והצעות והן אכן מעניינות. ככל שקראתי כך נמצאתי יותר ויותר בתחושה שהעבודה שנדרשת והידע וההשכלה והיכולת שנדרשים ממורה כדי להפיק שיעור אחד, ובוודאי הוראת מקצוע למשל שנת לימודים היא אדירה. הדרישות עצומות ואינני יודע מיהו המורה שיכול לעמוד לבדו בכך. אולי כאשר יש קהילה שלמה ומערכת שלמה שמגוייסת לעניין אז ניתן לעשות זאת מבלי להעמיד את הכול על כתפיו של המורה.
הקריאה בספר עוררה אצלי מחשבות רבות והביאה אותי להיות מודע לנושאים רבים שהמעטתי בעיסוק בהם. ישנם גם דרכי הוראה שמוצעות שעוררו בי השראה ונתנו לי רעיונות שונים ומגוונים משלי להוראה ואני מתעתד לנסותם בעצמי בקרוב בכתה.
ספר מעניין בהחלט. אחד הטובים לטעמי מאלה שקראתי בהוצאה של מכון ברנקו וייס (אלה של אדוארדו דה בונו מאכזבים ביותר והם אינם ברמה הולמת לטעמי -- ראו למשל למד את ילדך לחשוב ו-ששה כובעי חשיבה).
הספר שימש לי לקריאה קלה, חביבה ומעוררת מחשבה.
