קראתי בהנאה גמורה את ספרו מאיר העיניים של אריאל רובינשטיין, אגדות הכלכלה.
המחבר הוא חוקר ידוע בתחום תורת המשחקים וחתן פרס ישראל.
לספר יש אתר ובו פעילויות, שהמחבר ממליץ לבקר בו לפני הקריאה בספר, אף על פי שזה לא הכרחי.
הגישה של הספר מרעננת. זה ספר מבוא לכלכלה מתובל בסיפורים אישיים וחוט השני לדעתי בספר הוא שאנשים פשוטים בחכמת הרחוב שלהם משיגים תוצאות בד"כ טובות יותר מהתוצאות שמשיגים ע"י שימוש בפתרון אופטימום כזה או אחר לפי מודלים כלכליים ושימוש בתורת המשחקים. המחבר מבקש שנשים לב שמדובר במודלים שהם כמו אגדות, משל והפשטה ופישוט של המציאות אבל לא המציאות עצמה וישנם הבדלים רבים ומורכבים בין מה שהמודל מציג ומתאר בפשטותו לבין מה שהמציאות מגלמת.
המחבר מציג את גישתו לכלכלה ובעמוד 33 של הספר הוא מסביר, ואני מצטט: "אני מבקש להיות פרקליטה של גישה אחרת שאינה מעמידה את התכליתיות ואת המימוש המעשי של המודל לנגד עיניה. לפי גישה זו מודל כלכלי אינו שונה מהותית ממודל בלוגיקה. מודל בלוגיקה אינו ניבוי של האופן שבו בני האדם מסיקים שפסוק בשפה הטבעית הוא אמיתי או שקרי, הוא איננו המלצה לאדם החושב ואיננו מיועד לחנך אנשים "לחשוב נכון". בדומה לכך גם הכלכלה לומדת את "הלוגיקה של החיים" אבל איננה עוסקת בניבויים או בהמלצות...", והוא ממשיך וממשיך ומסכם: "ספר זה הוא פרי מחלוקת ביני לבין עצמי בנוגע לתיאוריה הכלכלית. מצד אחד אני נשבה בקסם המודלים הפורמליים: מתוך הסימנים הפורמליים צומחות אגדות מפורשות ובהירות ומהן כמעט יוצאים מים מן הסלע. מצד שני, אני עסוק בכפייתיות בהכחשת כל פירוש הגורס שמהמודלים הכלכליים עולה מסקנה בעלת ערך מציאותי. אני חש משיכה לכלכלה כענף של הפילוסופיה וכבית מדרש שבו מתקיים, או לפחות יכול להתקיים, שיח מושכל על ההסדרים החברתיים. אבל אני גם חש סלידה מהכלכלה כענף אקדמי הנוטה לשמרנות והמסייע לצד החזק בחברה לשמור על ההגמוניה שלו, ובכך משרת אנשים שהסימפתיה שלי אינה נתונה להם".
המחבר לא מסתפק בהבעת דעה על כלכלה והבאת דוגמאות רבות שמדגימות את גישתו (וגם סיפורים מעניינים) אלא גם מתייחס לאחד הכלים המשמשים בכלכלה, תורת המשחקים. בעמוד 109 הוא מציג את דעתו, ואני מצטט: "נדמה לי שבסך הכל תורת המשחקים מעודדת מצג שווא של שימושיות"... ואז מסביר בהמשך "תורת המשחקים אינה מנסה לתאר את המציאות או להיות נורמטיבית. תורת המשחקים חוקרת את הלוגיקה של חשיבה אסטרטגית. אבל כמו שלוגיקה אינה עושה אנשים דוברי אמת ואינה מסייעת לשופטים להגיע למשפט צדק, תורת המשחקים אינה מסייעת לשחקנים לשחק משחקים. אם לתורת המשחקים היבט מעשי, הרי הוא משתמע ממנה בעקיפין.", ומאוחר עוד יותר הוא אומר "ולמרות שאני מסויג מיכולת הניבוי של תורת המשחקים, אינני שולל קיומה של חוקיות בהתנהגות בני אדם בסיטואציות משחקיות. חוקיות זאת יכולה להחשף מתוך התבוננות בהתרחשויות בעולם או מתוצאות ניסוייות, אבל היא קשורה רק באופן רופף (אם בכלל) לניתוח התורת-משחקי."
בפרק שלוש אהבתי מאד את התרגיל שהמחבר עושה: מציג מבוא בקורס כלכלה בשני אופנים שונים אחד בסגנון "תורת הג'ונגל" שבה כל דאלים גבר והכח הוא המטבע השולט והשני הוא בסגנון המקובל בפקולטות לכלכלה ובבתי ספר למנהל עסקים. להבנתי, מדובר בשתי קיצוניויות והפשטות יתר. מצד הג'ונגל אפשר לחשוב שזה פישוט מה לסוג מסויים של כלכלה שבכל זאת מתנהלת בעולם, פשע מאורגן, ומצד שני כוכבי העשירים שמושכים בחוטים בעולם (מפעילים את הפוליטיקה בין אם אנו רואים זאת ובין אם לא...) ומנהלים אותו . אולי אני לא מפרש נכון... אולי אני כן... יפה בעיני מה שעשה המחבר במיוחד שהוא הראה את אותו הנושא מתוך נקודת המבט השונה באופן קיצוני בכל אחת מהגישות ולסירוגין. הנה הסיכום של אותו הפרק שמסביר למה הוא כיוון: "מטרתי העיקרית היתה לקדם ביקורת על הדרך שבה אנחנו מלמדים כלכלה באוניברסיטאות. לימודי הכלכלה המקובלים מתרכזים במודל השוק וכובשים בסערה את לבות הסטודנטים, לא בזכות אישוש אמפירי ולא בעקבות דיון נורמטיבי, שהרי אלה, בדרך כלל, אינם מתקיימים. סטודנטים לכלכלה מוקסמים מהאלגנטיות של מודל השוק, מפסקנותו ומיכולתו לספק ניבויים, נכונים או מוטעים. בפרק זה ניסיתי להדגיש את הקלות שבה ניתן להביא את הסטודנטים באמצעות כלים דומים ותוך שימוש בתכסיסים מליציים מקבילים, להתרשם משיטה כלכלית אחרת, שיטה שאינה חביבה גם עלי".
הספר מציג פרשנות אלטרנטיבית ולא פחות משכנעת, לטעמי לפחות, לכל מיני מהלכים שמנומקים בנימוקים כלכליים (למעשה או לכאורה) והוא מדגים בין השאר באמצעות מקצועות תיווך שונים. עוד דוגמה מעניינת היא נושא בעלות על קרקעות.
בכלל הספר רצוף בהקנטות של הקורא ועקיצות על כל מיני מוסכמויות שנראה שקל לנו לקבל ועדוד של הקורא לקרוא עליהם תיגר. זה מאד מוצא חן בעיני.
נהנתי מאד מהקריאה בספר וישנן לא מעט "הקנטות" כאלה שאני עדיין חושב עליהן. לא משנה אם אסכם ביני לבין עצמי אם אני מסכים עם השקפת העולם של המחבר או לא, בכל מקרה עצם העובדה שקריאה בספר כה קצר (כמאתיים עמודים) גורמת לי להרהר ולהפוך שוב ושוב בנושאים שוניים ומשונים שהוזכרו בו, כבר הופכת אותו למשמעותי מאד בעיני. אני מאד מברך ומעריך ספרים שגורמים לי לחשוב ולהרהר כך.
אני ממליץ מאד על הקריאה בספר.
המחבר הוא חוקר ידוע בתחום תורת המשחקים וחתן פרס ישראל.
לספר יש אתר ובו פעילויות, שהמחבר ממליץ לבקר בו לפני הקריאה בספר, אף על פי שזה לא הכרחי.
הגישה של הספר מרעננת. זה ספר מבוא לכלכלה מתובל בסיפורים אישיים וחוט השני לדעתי בספר הוא שאנשים פשוטים בחכמת הרחוב שלהם משיגים תוצאות בד"כ טובות יותר מהתוצאות שמשיגים ע"י שימוש בפתרון אופטימום כזה או אחר לפי מודלים כלכליים ושימוש בתורת המשחקים. המחבר מבקש שנשים לב שמדובר במודלים שהם כמו אגדות, משל והפשטה ופישוט של המציאות אבל לא המציאות עצמה וישנם הבדלים רבים ומורכבים בין מה שהמודל מציג ומתאר בפשטותו לבין מה שהמציאות מגלמת.
המחבר מציג את גישתו לכלכלה ובעמוד 33 של הספר הוא מסביר, ואני מצטט: "אני מבקש להיות פרקליטה של גישה אחרת שאינה מעמידה את התכליתיות ואת המימוש המעשי של המודל לנגד עיניה. לפי גישה זו מודל כלכלי אינו שונה מהותית ממודל בלוגיקה. מודל בלוגיקה אינו ניבוי של האופן שבו בני האדם מסיקים שפסוק בשפה הטבעית הוא אמיתי או שקרי, הוא איננו המלצה לאדם החושב ואיננו מיועד לחנך אנשים "לחשוב נכון". בדומה לכך גם הכלכלה לומדת את "הלוגיקה של החיים" אבל איננה עוסקת בניבויים או בהמלצות...", והוא ממשיך וממשיך ומסכם: "ספר זה הוא פרי מחלוקת ביני לבין עצמי בנוגע לתיאוריה הכלכלית. מצד אחד אני נשבה בקסם המודלים הפורמליים: מתוך הסימנים הפורמליים צומחות אגדות מפורשות ובהירות ומהן כמעט יוצאים מים מן הסלע. מצד שני, אני עסוק בכפייתיות בהכחשת כל פירוש הגורס שמהמודלים הכלכליים עולה מסקנה בעלת ערך מציאותי. אני חש משיכה לכלכלה כענף של הפילוסופיה וכבית מדרש שבו מתקיים, או לפחות יכול להתקיים, שיח מושכל על ההסדרים החברתיים. אבל אני גם חש סלידה מהכלכלה כענף אקדמי הנוטה לשמרנות והמסייע לצד החזק בחברה לשמור על ההגמוניה שלו, ובכך משרת אנשים שהסימפתיה שלי אינה נתונה להם".
המחבר לא מסתפק בהבעת דעה על כלכלה והבאת דוגמאות רבות שמדגימות את גישתו (וגם סיפורים מעניינים) אלא גם מתייחס לאחד הכלים המשמשים בכלכלה, תורת המשחקים. בעמוד 109 הוא מציג את דעתו, ואני מצטט: "נדמה לי שבסך הכל תורת המשחקים מעודדת מצג שווא של שימושיות"... ואז מסביר בהמשך "תורת המשחקים אינה מנסה לתאר את המציאות או להיות נורמטיבית. תורת המשחקים חוקרת את הלוגיקה של חשיבה אסטרטגית. אבל כמו שלוגיקה אינה עושה אנשים דוברי אמת ואינה מסייעת לשופטים להגיע למשפט צדק, תורת המשחקים אינה מסייעת לשחקנים לשחק משחקים. אם לתורת המשחקים היבט מעשי, הרי הוא משתמע ממנה בעקיפין.", ומאוחר עוד יותר הוא אומר "ולמרות שאני מסויג מיכולת הניבוי של תורת המשחקים, אינני שולל קיומה של חוקיות בהתנהגות בני אדם בסיטואציות משחקיות. חוקיות זאת יכולה להחשף מתוך התבוננות בהתרחשויות בעולם או מתוצאות ניסוייות, אבל היא קשורה רק באופן רופף (אם בכלל) לניתוח התורת-משחקי."
בפרק שלוש אהבתי מאד את התרגיל שהמחבר עושה: מציג מבוא בקורס כלכלה בשני אופנים שונים אחד בסגנון "תורת הג'ונגל" שבה כל דאלים גבר והכח הוא המטבע השולט והשני הוא בסגנון המקובל בפקולטות לכלכלה ובבתי ספר למנהל עסקים. להבנתי, מדובר בשתי קיצוניויות והפשטות יתר. מצד הג'ונגל אפשר לחשוב שזה פישוט מה לסוג מסויים של כלכלה שבכל זאת מתנהלת בעולם, פשע מאורגן, ומצד שני כוכבי העשירים שמושכים בחוטים בעולם (מפעילים את הפוליטיקה בין אם אנו רואים זאת ובין אם לא...) ומנהלים אותו . אולי אני לא מפרש נכון... אולי אני כן... יפה בעיני מה שעשה המחבר במיוחד שהוא הראה את אותו הנושא מתוך נקודת המבט השונה באופן קיצוני בכל אחת מהגישות ולסירוגין. הנה הסיכום של אותו הפרק שמסביר למה הוא כיוון: "מטרתי העיקרית היתה לקדם ביקורת על הדרך שבה אנחנו מלמדים כלכלה באוניברסיטאות. לימודי הכלכלה המקובלים מתרכזים במודל השוק וכובשים בסערה את לבות הסטודנטים, לא בזכות אישוש אמפירי ולא בעקבות דיון נורמטיבי, שהרי אלה, בדרך כלל, אינם מתקיימים. סטודנטים לכלכלה מוקסמים מהאלגנטיות של מודל השוק, מפסקנותו ומיכולתו לספק ניבויים, נכונים או מוטעים. בפרק זה ניסיתי להדגיש את הקלות שבה ניתן להביא את הסטודנטים באמצעות כלים דומים ותוך שימוש בתכסיסים מליציים מקבילים, להתרשם משיטה כלכלית אחרת, שיטה שאינה חביבה גם עלי".
הספר מציג פרשנות אלטרנטיבית ולא פחות משכנעת, לטעמי לפחות, לכל מיני מהלכים שמנומקים בנימוקים כלכליים (למעשה או לכאורה) והוא מדגים בין השאר באמצעות מקצועות תיווך שונים. עוד דוגמה מעניינת היא נושא בעלות על קרקעות.
בכלל הספר רצוף בהקנטות של הקורא ועקיצות על כל מיני מוסכמויות שנראה שקל לנו לקבל ועדוד של הקורא לקרוא עליהם תיגר. זה מאד מוצא חן בעיני.
נהנתי מאד מהקריאה בספר וישנן לא מעט "הקנטות" כאלה שאני עדיין חושב עליהן. לא משנה אם אסכם ביני לבין עצמי אם אני מסכים עם השקפת העולם של המחבר או לא, בכל מקרה עצם העובדה שקריאה בספר כה קצר (כמאתיים עמודים) גורמת לי להרהר ולהפוך שוב ושוב בנושאים שוניים ומשונים שהוזכרו בו, כבר הופכת אותו למשמעותי מאד בעיני. אני מאד מברך ומעריך ספרים שגורמים לי לחשוב ולהרהר כך.
אני ממליץ מאד על הקריאה בספר.
