חוקרים בפסיכולוגיה ובמדעי ההתנהגות מאוניברסיטת סטנפורד מצאו, לפי הפרסום שלהם לעיתונות, כי בקרב תלמידי כיתות ב' ו-ג' שמאובחנים כסובלים מחרדת מתמטיקה ישנה פעילות מוגברת באיזורים במוח שקשורים בפחד. הכוונה היא שעבורם התגובה במוח זהה לזו שתהיה להם לו יפגשו בחיה מאיימת עבורם, כמו למשל, נחש. במקביל לעלייה בפעילות ב-"איזורי הפחד" נצפתה ירידה בפעילות ב"איזורים שמשוייכים לפתרון בעיות". במחקר השתתפו 46 תלמידים שלהם חרדת מתמטיקה ברמות שונות אך רמת משכל זהה וביצועים זהים בזכרון, במתמטיקה, בקריאה ובהתמודדות באופן כללי עם חרדה.
חרדת מתמטיקה מאופיינת בעקה (סטרס) ובחרדה כאשר נדרשים להתמודד עם בעיה חשבונית. החוקרים צפו בשינויים בפעילות המוחית בעזרת דימות תהודה מגנטית פונקציונלי (fMRI). הפעילות המוגברת בעת פתרון הבעיות המתמטיות בקרב הסובלים מחרדת מתמטיקה היתה באמיגדלה ובהיפוקמפוס אשר מזוהים עם פחד ועם יצירת זכרון. התופעה של חרדת מתמטיקה לא נחקרה מספיק ועד כה נבדקו רק היבטים התנהגותיים שלה וזה מחקר ראשון שמנסה להתמודד עם ההשפעה הפיזיולוגית במוח.
אף על פי שגם מי שיכול לבצע מטלות מתמטיות בהצלחה או שנחשב ל-"טוב" במתמטיקה עשוי לסבול מחרדת מתמטיקה המציאות היא שמי שסובל מחרדת מתמטיקה גם נמנע ככל יכולתו מעיסוק מתקדם כלשהו במתמטיקה מה שמשאיר אותם גם חסרי ידע והופך את התהליך למעגל קסמים: החרדה מונעת התעסקות וסיכוי להבין, וחוסר הידע וההבנה תורמים לחרדה וכך הלאה.
אני משער שאם כבר מגיל הגן מלמדים ילדים שפה מדוייקת, הבחנה בדקויות, מושגים, יחסים ומלמדים אותם עם השנים מתמטיקה באופן מסודר לפי עקרונות שהוכיחו ומוסיפים להוכיח את עצמם (למשל קראו כאן, כאן וגם כאן): קוראים לדברים בשמם, מראים את הקשר לידוע כבר, מראים שימושים במתמטיקה ובחיים, מסבירים ומבינים, עובדים באופן מדורג ומתקדמים רק אחרי שמבססים את השלב הקודים -- אזי תלמידים לא יסבלו מחרדת מתמטיקה.
הנה קישור לאתר קבוצת המחקר, שם אגב, מחפשים תלמידים נוספים למחקרי ההמשך. והנה קישור לפרסום המחקר ותוצאותיו:
