שאלתי את הספר בעיולוגיה מאת קן וטנאבה מהספרייה. מהכריכה האחורית נראה שמדובר בספר קצרצר ולעניין שנותן כלים בצורה בהירה ונגישה כיצד להפוך לפותר בעיות. קהל היעד הוא בראש ובראשונה ילדים. אני מסופק אם ילדים בבית ספר או בחטיבת ביניים יכולים אפילו לצלוח את מחסום השפה והניסוח של הספר לא כל שכן תלמידי ישראל שלוקים מאוד בהבנה של יחסים ושל אחוזים ובשימוש בתרשימים -- הכותב מניח ששימוש באחוזים או בהסתברות או באומדן הם כלים בסיסיים ונגישים ושימושיים (והוא צודק -- זה מה שצריך לקרות וזה גם המצב במדינות שמלמדות מתמטיקה כראוי) אך למצער תלמידי ישראל חסרים באלה. מכאן מתקבל שהתלמידים שמסוגלים לקרוא ולהבין את הטקסט הם ככל הנראה דווקא אלה שזקוקים לו פחות מכול.
טוב יעשו הורים שיקראו את הטקסט ויתווכו אותו לילדיהם וילוו אותם בקריאה ובהבנה וביישום של הכתוב. לא טוב אם הורים יסתפקו בנתינת הספר לילדים ויאחלו להם בהצלחה בהמשך דרכם. לדעתי, ספורים הילדים שיקראו את הספר בעצמם וגם יצליחו להפיק ממנו תועלת באופן עצמאי, אם בכלל יבינו את המלל במתובל במילים לועזיות ובמושגים שאינם מוסברים ואינם מובנים לילדים ולבני נוער בישראל.
בעיולוגיה
פתרונות מעשיים לבעיות מהחיים
מאת: קן וטנאבה
איך אתם מתמודדים עם הבעיות האמיתיות בחייכם?
בעיולוגיה החל את דרכו כספר לימוד שנועד להקנות לתלמידים ביפן כישורי חשיבה בסיסיים. אבל השיטות לפתרון בעיות שבספר היו כה אפקטיביות, עד שהספר הפך במהרה לרב מכר ענקי למבוגרים ביפן, ולאחר מכן בארצות הברית ובעולם כולו.
הכלים המוצגים בספר שאובים מניסיונו של הכותב כיועץ בכיר בחברת הייעוץ הבינלאומית "מקינזי", אבל ממש לא צריך תואר שני במנהל עסקים כדי ללמוד אותם. הספר ילמד אתכם דרכים פשוטות ויעילות לשיפור ההתמודדות עם בעיות ולמציאת פתרונות מוצלחים, וכל זאת תוך שימוש בדוגמאות משעשעות, בתרשימים שימושיים ובאיורים מאירי עיניים.
בעיולוגיה פשוט כל כך, עד שאפילו תלמידים בחטיבת הביניים יוכלו להבין אותו. והוא מתוחכם כל כך, עד שאפילו מנהלים בכירים יוכלו ליישם את שיטותיו כדי לפתור את בעיותיהם המורכבות ביותר. דרך החשיבה המכוונת לפתרון בעיות שמציג הספר המצוין הזה תעזור לכל אחד לשלוט בחייו טוב יותר, ואפילו... לשנות את העולם!
"בעיולוגיה מלמד אותנו לזהות את הרכיבים המשותפים לכל הבעיות שאנחנו נדרשים לפתור מדי יום ומלמד אותנו לחשוב ביסודיות. הוא מציע עצות ותחבולות לכל גיל. אני רוצה להציע הצעה נוספת: אם קשה לכם לבחור בין שתי אפשרויות, הטילו מטבע, ובעודו באוויר חשבו על איזה צד אתם רוצים שייפול. והרי לכם התשובה שחיפשתם."
- דן אריאלי, מחבר רב המכר לא רציונלי ולא במקרה
"הספר הזה הכעיס אותי. הוא הכעיס אותי כי המדינה הזאת מלאה אנשים שכדאי להם לקרוא אותו, שחייבים לקרוא אותו, שיֵצאו נשכרים מאוד אם יקראו אותו. אבל הם לא יקראו אותו. במקום לקרוא אותו הם יצפו בתוכנית ריאליטי בטלוויזיה. אם כולם יקבלו החלטות כמו קן וטנאבה, העולם יהיה מקום טוב יותר."
- סת' גודין, מחבר רב המכר לוותר או להסתער
המבוא עוזר לילדים ולמבוגרים לקבל רעיון למה מתכוון המחבר כשהוא כותב "פותרי בעיות" וכיצד ניתן להבחין במי שאינו פותר בעיות. אח"כ במספר קטן של פרקים המחבר מתאר מצב בו על ילד או על חבורת ילדים לפתור בעיה וכיצד ניתן לגשת לבעיה, לנסח אותה, לתאר אותה ואת האפשרויות לפתרון בעזרת תרשימים, כיצד להעריך ולשער ועוד. הכלים טובים ויפים. לדעתי, אין הם סגולה להצלחה בפתרון בעיות וישנם יסודות רבים שעל התלמיד לאחוז בהם ולשלוט בהם טרם יוכל להבין ולהשתמש בכתוב בספר.
אני חושב שהספר הוא ניסיון יפה וטוב. לא מזיק לקרוא ולנסות. לא ברור לי עד כמה תועלת הוא יביא לתלמידים שינסו להשתמש בו. אבל בסך הכול גם אם יקבלו מעט וישתמשו במעט, דיינו. אני חושב שתלמידים שלמדו באופן מסודר העשרה אינסטרומנטלית מקבלים כלים ומבני חשיבה ונמצאים במקום טוב לפתור בעיות באופן עצמאי, שיטתי ומוצלח. לצערי, זה לא מה שתופס בארץ. זה גם לא מה שמוכר הספר.
אני חושב שדווקא הורים שיקראו את הספר יוכלו להיעזר ברעיונות ובהצעות לשימושם האישי בפתרון בעיות ואז גם אולי יוכלו להסביר חלק מהם (עם או ללא הספר) לילדיהם. בכלל, אני חושב שהניסוח מתאים יותר למבוגרים (ולדעתי השפה מכוונת להורים בעוד שהדוגמאות מכוונות לילדים).
אייזק ניוטון נולד בבית חווה בכפר נידח באנגליה, בשנת 1642. תינוק לא רצוי לאמו ובן לאיכר נבער מדעת שלא ידע קרוא וכתוב, שנפטר לפני הולדת בנו. העולם סביבו היה אפוף בערות, תעלומה וכישוף.ובלב החשיכה הזאת, ניוטון פתח לרווחה דלת שהוליכה ליקום חדש, קבוע במקום וזמן מוחלטים, ניתנים למדידה וכפופים לחוק הטבע. הוא הגדיר מושגים כ"מסה", "כבידה", "מהירות", שהיו מאז למונחי יסוד של המדע.שמו של ניוטון נותר עד היום סמל לשיטה ולסדר בעולם, ומה שגילה, הוא עדיין תמצית הידע שלנו, האינטואיטיבי כביכול, על היקום. ואולם, האיש שחשף, יותר מכל אדם אחר לפניו או אחריו, את לב הדעת האנושית, האדריכל הראשי של העולם המודרני, היה אדם בודד, מר-נפש ומהיר חמה, שמעולם לא התקרב לאישה. תורתו של אריסטו, גילוייו של גליליאו והפילוסופיה של דקארט שימשו לו השראה, אבל הוא רב בגסות עם אישים דגולים שנקלעו על דרכו. ניוטון, אשר הראה כיצד ניתן לנבא את מסלולם של גרמי השמים וכך קבע את מקומנו ביקום, היה גם דתי אדוק, אלכימאי בסתר ולא ויתר על משיכתו למיסטיקה. הוא עטף את עבודתו במעטה של סודיות והתנודד לפחות פעם אחת על סף השיגעון. ניוטון זכה לתהילה עוד בימיו. כאשר נפטר בלונדון בגיל 84, בשנת 1727, כיבדה אותו אנגליה בהלוויה ממלכתית. זו הייתה הפעם הראשונה שהממלכה הבריטית העניקה כבוד כזה לנתין שלה בעבור הישגיו בתחום הרוח. על המצבה שהוקמה לזכרו חרוטה כתובת בלטינית המהללת את עוצמת רוחו האלוהית כמעט, ואת העקרונות שניסח, ומכתירה אותו כגולת כותרת דגולה למין האנושי. אנו הטמענו את התורה הניוטונית, והיא משמשת בסיס לתפיסתנו את היקום עד עצם היום הזה. ואולם, ניוטון עצמו, שביקש להשליט שיטה וסדר בעולם, היה אדם מיסטי, מסתורי, קדחתני ונסער. הוא היה, יותר מכל אדם אחר, לא ניוטונאי. ג'יימס גליק, עיתונאי וסופר המדע מהמפורסמים בימינו. מחבר הספר כאוס והביוגרפיה של ריצ'רד פיינמן. כתב מדעי של הניו-יורק טיימס. הביוגרפיה שכתב על ניוטון מסתמכת בין השאר על תעודות ומסמכים היסטוריים ועל למידה מעמיקה של התקופה. הוא עוקב בדקדקנות אחר פרטי חייו והגותו של ניוטון, ומתאר אותם כסיפור מרתק.
נושא הספר מעניין אותי מאוד. חיפשתי לקרוא על האדם, על התקופה ועל התהליכים של היצירה של התיאוריות. למדתי מהספר רבות ובאתי כל סיפוקי בכמה מובנים. יחד עם זה הניסוח טרחני והתרגום (שכנראה נאמן למקור) מייגע. למעשה השפה מייגעת. יש כאילו ניסיון ליצור הילה בתיאורים במקום לכתוב לקורא בגובה העיניים. אין צורך בשפה נמוכה אך אין גם צורך בהתפלפלות. הכתיבה משעממת -- לולא היה לי עניין רב בנושא ובאיש וודאי הייתי זונח את הקריאה כבר אחרי פרק או שניים ולכל היותר ממשיך לרפרף.
מעניין היה לי לקרוא את הכתוב לאור מה שקראתי בספרו הקצר והקולע והמחכים של זאב בכלר, תולדות המחשבה המדעית. פרק ח' מעניין. עוד ספרון של האוניברסיטה המשודרת שהכתוב בו השלים לי את מה שקראתי בספר הזה הוא מבוא לתולדות המתמטיקה (חלק ב') מאת שבתאי אונגרו. גם נקודת מבט מעניינת מספרו של פאלק, היקום על חולצת טריקו.
על האישיות של ניוטון למדתי שמצד אחד לא שש לפרסם ומצד אחר נלחם בעוז עם אחרים על מי גילה מה ומי טען מה ומי הוכיח מה.
בעמוד 64 מוזכר כבדרך אגב מושג חשוב "למטה" וגם "למעלה" ולהתייחסות אליהם -- למטה זה לכיוון הכבידה ולמעלה זה בכיוון ההפוך לכבידה. זה משהו שלא מלמדים במפורש ילדים בבית הספר. נדמה לי שמושגים כמו למעלה ולמטה מוצגים לפי דוגמה ואין דיון מעמיק בהם כדי לשרש בעיות חשיבה שקשורות בכך.
למדתי מהספר שסיפור התפוח הוא למעשה אגדה ואין אמת בכך. מעניין לקרוא את הדיון בנושא.
בעמודים 76-77 כשקראתי כיצד הוק תיעד את קורותיו (עד כדי כמה חתיכות של קקי יצאו לו...) חשבתי על טוויטר ועל פייסבוק ועל בלוגים ואפילו נזכרתי בכרזה שהסתובבה ברשתות החברתיות.
הספר שופך אור על דמות חשובה ומעניינת. כמה מריבות על החדו"א (מול ליבניץ) על אופטיקה, על כבידה... דברים רבים ניסח ותיאר. חלק לא מבוטל מההצגה המודרנית של הרעיונות של ניוטון מנוסחים דווקא ללא שימוש באינסוף כגודל מתימטי -- דיון מרתק ומעמיק בנושא זה, שנדמה לי שהוזכר באופן חפיפניקי למדיי בספר הזה אפשר למצוא בצורה קריאה ומרתקת, לפחות לחובבי מתמטיקה, בספרו של ארנון אברון, משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה בהוצאה האוניברסיטה המשודרת. הדיון שם בבעיות של החדו"א ובדוגמאות מתוך תורת ניוטון והזכרת התקופה משלימים דיי הרבה על הכתוב בספר הזה של גליק.
בסה"כ נושא מעניין, שפה טרחנית ופומפוזית לפעמים. הייתי שמח על פירוט והעמקה של עקרונות ושל מושגי יסוד או לפחות על סקירה היסטורית מסודרת יותר. קראתי ספרים טובים יותר על היסטוריה של המדע. זה לא רע אבל לא מצטיין.
עולם של היום השיטות של אתמול פשוט אינן פועלות עוד. עתה בא המאמן ויועץ הניהול הוותיק דייוויד אלן וחולק עם הקורא הישראלי את שיטותיו פורצות הדרך לתפקוד נטול־לחץ, לאחר שהציג אותן בפני עשרות אלפי לקוחות ברחבי ארצות הברית.
ההנחות של אלן פשוטות: היצרנות (פרודוקטיביות) שלנו עומדת ביחס ישר ליכולת שלנו להירגע. רק כשמוחותינו נקיים ומחשבותינו מאורגנות, אנחנו יכולים להיות יעילים ולהוציא לחופשי את הפוטנציאל היצירתי שלנו. מהנחות אלה נגזרת שיטת העבודה החדשנית של לגרום לדברים לקרות (GTD - Getting Things Done), המלמדת אתכם איך להגביר את הקצב בלי להתיש את עצמכם, ובכוחה להפוך על פיה את הדרך שבה אתם עובדים וחיים. לִמדו איך:
* ליישם את חוק "עשה את זה, האצל את זה, דחה את זה, זרוק את זה" כדי לרוקן את שולחן העבודה שלכם.
* להעריך מחדש מטרות ולהישאר ממוקדים במצבים משתנים.
* לתכנן פרויקטים ולשחרר פרויקטים תקועים.
* להתגבר על תחושות של בלבול, חרדה והצפה.
* לחוש בנוח עם מה שאינכם עושים.
מאז צאתו תורגם לגרום לדברים לקרות (GTD) ליותר מעשרים שפות, והביא להופעתה של תרבות חדשה של ניהול זמן ועבודה. הסודות הקטנים והגדולים של שיטת GTDיסייעו לכם לא רק להיות יעילים ויצירתיים יותר, אלא גם לחיות יותר.
דייוויד אלן הוא יועץ ניהול ומאמן מנהלים, הנמנה עם ההוגים המשפיעים ביותר בעולם בתחום הניהול. הוא נשיא חברת דייוויד אלן (The David Allen Company), משמש יועץ מוביל בארגונים כמו הבנק העולמי, קרן פורד, ל"ל בּין, ניו יורק לַייף וחיל הים של ארצות הברית, ומנחה סדנאות ליחידים ולארגונים.
הוא חי באוֹהאי, קליפורניה.
לכאורה אין מדובר בעוד ספר לניהול זמן. בספר מתוארת שיטה וגם מתואר הלך רוח שיישומם, לדבריו של המחבר, יביאו ליצרנות מוגברת ולניצול נכון של משאבים ושל זמן ובעיקר יפנו את הראש ממחשבות על מטלות שטרם נעשו.
כמה מהרעיונות שמצאו חן בעיני:
להכניס את כל הדברים שצריכים להתבצע, ללא תלות בזמן הביצוע או בהיקף המעשה, לתוך מערכת לוגית ואמינה מחוץ לראש והרחק מהמחשבות.
לא לכתוב ביומן דבר מלבד דברים שחייבים להיעשות ביום ובשעה שנקבעו להם. כל מטלה אחרת שצריכה להיעשות מקומה בערימת המטלות שיש לעשות ולא ביומן.
לא לתת לדברים לנקר בראש. כל דבר מה שאינו גמור או שנדרש לעשייה יש להכניסו למערכת אמינה שמצויה מחוץ לראש ושאליה פונים כאשר מתכננים מה לעשות בהמשך או כשמחפשים את המטלה הבאה לביצוע.
יש לדאוג לתזכורות לפעולות שהחלטנו שיש לבצע. התזכורות צריכות להיות זמינות במערכת הלוגית שבה אנו מנהלים את המשימות שלנו.
אין די ברשימת מטלות. כל מטלה צריכה שיתלווה אליה קריטריון סיום: מה צריך לקרות כדי שנוכל לסמן שהמשימה בוצעה? בנוסף יש לרשום מה הפעולה הבאה שיש לבצע כדי לקדם את המצב. בכל שלב של התקדמות יש לנסח את השלב הבא שצריך להתבצע -- כך כשמתפנה זמן או כשנקרית ההזדמנות מיד ברור מה יש לעשות.
להבהיר במדויק מהי התוצאה הרצויה -> להחליט מהי הפעולה הממשית הבאה -> לייצר תזכורת לתוצאה ולפעולה הדרושה במערכת שבוטחים בה.
חמישה שלבים לשליטה בתזרים העבודה:
איסוף דברים שדורשים תשומת לב
הגדרה הדברים ומה צריך לעשות לגביהם
ארגון התוצאות, שאותן אנו...
סוקרים כחלופות שמתוכן אנו בוחרים את מה שאנחנו...
עושים
חומר שאין צורך בו או תזכורות שפג תוקפן -- לזרוק! שלא יתפוס מקום ומשאבים ושלא יבלבל
לעשות שלבים ומטלות שאורכים פחות משתי דקות כאשר סורקים את ה"דלי" ואת כל השאר לזרוק, להאציל או לדחות
מטלות גדולות לחלק למטלות קטנות עם קריטריון סיום ועם צעדים מוגדרים לפעולה או לפחות את השלב הבא -- לפעמים יש גם להגדיר קריטריון הצלחה
כל מטלה שדורשת יותר משלב ביצוע אחד היא פרויקט
פרויקט לא עושים -- מה שעושים זה לבצע שלבים בפרויקט
ביומן לרשום רק את אלה:
פעולות לשעה ספציפית
פעולות ליום ספציפי
מידע ליום ספציפי
אין תועלת ברשימת מטלות יומיות -- הרבה משתנה ומה שלא מספיקים דורש זמן מאמץ ומשאבים להעתקה לימים אחרים ומשבש גם תוכניות של ימים אחרים -- העניין לא מוכיח את עצמו. ביומן רק הדברים שציינו -- כל השאר לדלי.
לקבוע מועדים מוגדרים לסריקה שבועית של הדלי -- מה שאפשר לבצע בשתי דקות או פחות לעשות ואת השאר למיין: לזריקה, להאצלה או לדחייה -- זה זמן טוב גם להגדיר את השלב הבא במטלות שבוצעו.
לחשוב על התוצאה ולדמיין אותה וכשמתחיל גל רעיונות לרשום ולארגן אותם כדי להוציאם מהמחשבה אל כלי הארגון
לא מזיק לשאול "למה?" על מטרות -- בשביל מה עושים את זה -- אולי בכלל אין בזה צורך או שהתועלת מועטה או שהיא מוטלת בספק
סיעור מוחות מועיל -- לפעמים אפילו עם עצמינו
מרחב העבודה צריך להיות פנוי ויעיל ודברים שמשתמשים בהם לעיתים קרובות צריכים להיות נגישים ונוחים כדי שלא להתעצל ולהשיגם ולדחות דברים
הספר עוסק באיך לחשוב על הדברים, איך לארגן, איך לזכור, בעזרת מה, ומתמקד לא רק במטלות של עבודה או של בית אלא במכלול. יש עצות והצעות אפילו ברמת הכלים לארגון והאופנים לבצע קטגוריזציה.
חסר היה לי בספר משהו שאולי הוא מובן מאליו: הארגון הוא אמצעי ולא המטרה -- מי שמוצא את עצמו בסופו של דבר חי את התהליך הזה שמתואר אבל לא הופך להיות יצרני אז משהו לא בסדר... -- המטרה היא להיות יצרני ולבצע דברים ולהביאם למצב מוגמר ולא לנייד רשימות ומילים ממקום למקום.
ספר חביב -- לא מזיק -- כמה רעיונות מוצלחים -- כוונה טובה. מעניין ומשעשע ולפעמים גם מועיל לקרוא את הרשימה בכלכליסט: המדריך השלם לחיית המשרד המודרנית.
בפודקאסט באנגלית של ליאו לפורט השתתף דיוויד אלן ובו דובר רבות על השיטה שלו
