ריפוי או פיתוי מאת סיימונג סינג ואדזארד ארנסט

קראתי את הספר, ריפוי או פיתוי, מאת סיימונג סינג ואדזארד ארנסט. הבחירה בספר היתה קלה: גם מדובר בספר עיון בהוצאת ידיעות ספרים וספרי עליית הגג, גם אחד המחברים הוא סיימון סינג וגם הנושא שבו עוסק הספר: מהי רפואה אלטרנטיבית, מה משמעות הטיפולים והרפואות השונות שמוצעים במסגרת הרפואה האלטרנטיבית ומהו הידע המדעי הבדוק שיש על אלה וכתוצאה מכך מה ידוע בתור משהו שעובד ומה אינו עובד ומה אפילו מזיק!

אביה שטויה על הספר בהארץ
שאול אדר על הספר בהארץ
הימור מסוכן ב-nrg
עידן ויסמן בנוריתה
דודי גולדמן ב-ynet




מהכריכה האחורית:

סוף-סוף, הנה הספר שמספק בחינה מדוקדקת, ללא משוא פנים, של יותר משלושים מדרכי הטיפול האלטרנטיביות הנפוצות - אקופונקטורה, הומאופתיה, ארומתרפיה, רפלקסולוגיה, כירופרקטיקה, צמחי מרפא ועוד. והמסקנות חותכות. בין אם אתם מאמינים אדוקים, ספקנים או סתם מבולבלים, ריפוי או פיתוי? מספק את גזר הדין בנחישות מדעית צלולה וחותכת.מחברי הספר הזה לקחו על עצמם לגלות את האמת מאחורי התכשירים, השיקויים, המחטים, המגנטים, העיסויים ושאר סוגי הטיפולים החורגים מעבר לתחומי הרפואה הקונוונציונלית, ואשר השימוש בהם רק הולך וגובר.
אנחנו רוצים לדעת:מה עובד ומה לא?אילו טיפולים עלולים להזיק לנו?איזה סודות מסתירים מאיתנו ואיזה שקרים מספרים לנו?על מי אפשר לסמוך ומי פשוט גוזל את הכסף שלנו?האם "תרופות סבתא" עובדות?
על שאלות אלו ועוד עונה הספר ריפוי או פיתוי?, המעמיד במבחן הוגן ומדויק את הרפואה האלטרנטיבית.
אדזארד ארנסט, הפרופסור הראשון בעולם לרפואה משלימה, הקדיש שנים רבות למחקר ולאנליזה של ראיות בעד ונגד שיטות ריפוי אלטרנטיביות.סיימון סינג הוא סופר מדע פופולרי נערץ, מחברם של רבי-מכר כמו המשפט האחרון של פרמה ועוד. יחדיו הם הצוות המושלם למשימה החשובה שלקחו על עצמם: חשיפת האמת מאחורי הרפואה האלטרנטיבית.
"רציונלי ללא מורא". - The Times
"בטון שקט ונוקב...הם משמידים את היומרות של שיטות רבות". - The Guardian

בספר יש מספר פרקים:
1. איך אנחנו קובעים מהי האמת? -- השיטה המדעית וכיצד עורכים ניסויים בעלי משמעות ברפואה
2. האמת על אקופונקטורה -- זה לא יותר טוב מאינבו (פלצבו) -- מלבד, אולי, להקהלה כאבים ובחילות
3. האמת על הומאופתיה -- זה לא עובד -- לא טוב יותר מאינבו ומדובר בתשלום יקר לתוצר שאינו מכיל ולו מולקולה אחת מהחומר שממנו הפיקו את ה-"תרופה". גם אין שחר לקשר שבין החומר שממנו מופק התכשיר לבין הבעיה שמנסים לפתור. גם כל מטפל יציע כנראה תכשיר אחר. איך שלא מסתכלים על זה זה לא עובד. ראו סרטון אוסטרלי שבו מובעת עמדה נחרצת כנגד הומיאופתיה ומדוע: http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=3bYAgR71NBY#at=599.
4. האמת על כירופרקטיקה -- זה לא רק שלא עובד זה גם עלול להזיק ביותר. יש אולי יתרון בבעיות שלד אך כנראה שאין השיטה עדיפה על כל עיסוי אחר ובוודאי שלא עדיפה על פיזיותרפיה.
5. האמת על צמחי מרפא -- פרק מאלף ומחכים (גם הקודמים כך -- אבל פה למדתי דברים שלא ידעתי קודם)
6. האם האמת חשובה?
7. נספח: מדריך מהיר לטיפולים אלטרנטיביים -- (רובם ככולם לא עובדים!!) כמו למשל, שיאצו, פלדנקרייז...

בספר מביאים זיקוק ותמצות המסקנות וביאור ופשרנות ברורה, חדה וחד משמעית בנושא בסקירת מחקרים, מסקנותיהם, שיטות המחקר ודיונים בציבור ובאקדמיה. מרתק!

אני חושב שזה ספר שחשוב מאוד שהציבור יקרא -- ומי שלא חובב קריאה -- שיסתפקו בסיכום המסקנות שבסוף כל פרק וברשימה שבנספח -- זה ממש יכול להציל חיים וברור שזה יחסוך להרבה מאוד אנשים כסף רב שאותו יוציאו על טיפולים שאינם מועילים (ואולי אפילו מזיקים).

כדאי מאוד להשקיע כמה דקות בקריאת הפרק הראשון (מאתר ההוצאה לאור) ולהבין במה מדובר. מומלץ ביותר!

כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן מאת רוברט פולגרום

קראתי את הספר,כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן, מאת רוברט פולגרום.

הספר צד את עיני בין ערימות הספרים בבאלאגן שיש בחנות ספרים בכפר במושב בני ציון. התפלאתי לראות ספר עם כותרת שכזאת בהוצאת מטר, הסתקרנתי עוד לאחר שקראתי את הכתוב על הכריכה האחורית ומשום שבקנייה של 7 ספרים ב-100 ש"ח אין הרבה סיכונים, לקחתי אותו.

מהכריכה האחורית:

לפני חמש-עשרה שנה פרסם רוברט פולגום אני מאמין פשוט, שהפך לרב-מכר בינלאומי, עם מכירות של יותר משבעה מיליוני עותקים, וכיכב במקום הראשון ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס - כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן. בשנים שעברו מאז שהספר ראה אור בראשונה, היה לו זמן להרהר, להעריך ולשקול מחדש את רעיונותיו.

פולגום כתב לספר הקדמה חדשה והעשיר אותו בעשרים וחמישה קטעים חדשים לגמרי, שנותנים משנה תוקף לחוכמת החיים שלו, הפשוטה אך רבת-המשמעות: רוב הדברים הבסיסיים ביותר בחיים טומנים בחובם את ההזדמנויות החשובות ביותר.

פולגום מחבר אותנו בספרו להרהורים על החיים, המוות, האהבה, הכאב, החדווה, הצער... והשניצל סטייק הטוב ביותר בעולם. בסיפור על הגרעין הקטן שילד מנביט בצלוחית מדובר בעצם היותנו בני-אלמוות ועל שבריריותם של החיים... עכבישה שלוכדת בקוריה (ומאבדת) אישה מבוגרת בבוקר יפה אחד מלמדת אותנו איך לשרוד אחרי אסון... סיפור האהבה של ז'אן פרנסואה פילאטרה והכדור הפורח שלו מזכיר לנו לגלות אומץ ולא לפחד "לעוף"... וממשחק "מחבואים" אפשר ללמוד על טבעו של אלוהים.

כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן מלא וגדוש בתובנות מאירות עיניים על החיים ובמשמעות המצויה בפרטים הקטנים. אולי דווקא בעולם המטורף שבו אנו חיים, סיפורים אלה יהדהדו אפילו עמוק יותר - כאשר תגלו כיצד אפשר למצוא תובנות אוניברסליות באירועים פשוטים.

זה נראה כספר שכתב אותו אדם נאיבי, אבל יש בתיאורים ובמסקנות ראייה מפוכחת של החיים וזיקוק של סצנות שלמות לכדי מושג יחיד. ההפשטה או אולי דווקא פישוט היתר קוסמים לפעמים ונראים לפעמים טרחניים.

הספר חביב ולא מזיק ויפה כדי להעביר שעה-שעתיים בעצלתיים בקריאה של קיטש (או דווקא של חוכמה חיים -- תלוי בהשקפה, תלוי בנושא ותלוי במצב הרוח ובהלך הרוח באותו הרגע).

כמה עיצות מכולת:

• לחלוק הכל
• לשחק הוגן
• לא להכות אנשים
• להחזיר דברים חזרה למקום בו מצאת אותם
• לנקות את הלכלוך שלך
• לא לקחת דברים שאינם שלך
• תאמר שאתה מצטער כשפגעת במישהו.
• רחץ את ידיך לפני שאתה אוכל
• הורד מים באסלה
• עוגיות חמות וחלב קר טובים בשבילך
• חייה חיים מאוזנים - למד מעט ושתה מעט וצייר וצבע ושיר ורקוד, שחק ועבוד כל יום
• תפוס תנומה כל אחר צהריים
• כשאתה יוצא לעולם, הזהר מהתנועה, החזק ידיים והשאר יחד.
• היה מודע לפלא הבריאה.
• דגי זהב, אוגרים ועכברים לבנים כולם ימותו מתי שהו. כך גם אנו.
• זכור את אחת המילים הראשונות שלמדת, מילה חשובה: התבונן...
• כל מה שאתה צריך לדעת נמצא שם היכן שהוא.

הקריאה בספר הזה הזכירה לי שלושה ספרים שדווקא שונים מאוד מהספר הזה וגם אלה מאלה:

• תאמינו לי, מאת דני סנדרסון -- ספר מצחיק ביותר -- ספר על פילוסופיית החיים של המחבר שבעצם היא רצף של בדיחות מצחיקות מאוד
• יונתן ליוונגסטון השחף, מאת ריצ'ארד באך -- ספר על שחף שמתמסר לנפלאות התעופה משל לחיים
• ההרצאה האחרונה, מאת רנדי פאוש -- סיפור מרגש של פרופסור שמגלה שהוא ימות בקרוב ואיך הוא מתכנן להעביר את ימיו האחרונים בהכנת משנתו לחיים ובתיעודה לטובת חינוך ילדיו

נחמד מאוד. היופי של מציאת משהו מעניין או עמוק (או שסתם נשמע עמוק אבל אינו ממש עמוק יותר מהרבה דברים אחרים שאפשר היה לומר באותו המעמד, או סתם פשוט לשתוק...) מעניינים של יום-יום הוא יופי דומה לזה שאנו מוצאים בצילום טוב שתופס משהו יום-יומי אבל מזווית צילום או מנקודת מבט מקורית ולא יום-יומית.

שפת הגוף למורים

את הספר, שפת הגוף למורים, מאת שון נייל וכריס קסוול קניתי וקראתי מתוך מטרה להבין עד כמה נושא התקשורת שאינה מילולית נחקר ועד כמה הוא אכן מייצג ועובד בפועל בהקשר של מורה בכתה. כמו דברים רבים אחרים בחינוך נדמה לי שגם כאן רוב המסקנות מבוססות על סיפורים אנקדוטליים ולא על מחקרים מדעיים מסודרים.

מהכריכה האחורית:

כיצד אוכל להגביר את סמכותי בכיתה?כיצד אוכל לדעת כשתלמידי קוראים עלי תיגר? מיומנויות בלתי-מילוליות הינן בעלות ערך רב למורים בהעברת מסרים לתלמידיהם ובהבנת המסרים שהתלמידים מעבירים אליהם. כאן, חוקר מתחום החינוך ומורה בבית הספר מאחדים כוחות כדי להראות, במיוחד למורים צעירים, כיצד להשתמש בצורה יעילה במחוות, בתנוחות, בהבעות פנים ובטון הקול בכדי לכונן מערכת יחסים טובה עם הכיתה אותה הם מלמדים. כל פרק מלווה באיורים ברורים המתארים תלמידים ומורים במצבים כיתתיים נפוצים. אל האיורים הללו מתלווים תרגילים שמטרתם לשפר את יכולתו של המורה החדש להתבונן הן במה שתלמידיו עושים והן בהתנהגותו שלו. האיורים המלווים תרגילים אלה ניתנים לצילום והעתקה. בסוף הספר מוצעים פתרונות לבעיות העולות. הפרק האחרון, המופנה לאנשי מקצוע מתחום ההוראה האחראיים להתפתחותם המקצועית של עמיתיהם, מספק הצעות לקורסים בני חצי יום ויום שלם.

יחד עם זאת מנסיוני בהרצאות (בתור מרצה וכחלק מקהל) ובהוראה אני מוצא שחלק לא מבוטל ומשמעותי מאוד מהרעיונות ומההצעות שיש בספר אכן עולים בקנה אחד עם המציאות. הייתי חש הרבה יותר נינוח בעת הקריאה לו הייתי משתכנע שאכן המסקנות והעיצות הם פרי של ניסויים מבוקרים שבוצעו במתודולוגיות מחקר ראויות, אך במקרים שבדקתי די ברור שלא כך ויש בעייתיות באופן קבלת התוצאות. מעניין עוד שהרעיונות מקובלים ומצוטטים בהרחבה. לא מצאתי ביקורת, ואשמח מאוד לקרוא ביקורות של עמיתים על הרעיונות שמוצעים בספר ועל המחקרים (או המחקרים לכאורה) שעליהם מבוססות המסקנות.

בסך הכול, הספר מעניין ומציע הצעות שקל ליישם ולבדוק את תקפותן. כנראה שמורה שבקיא בחומר הלימוד ובעל השכלה רחבה וידע כללי רב ושיש בו אהבת המקצוע ואהבת ההוראה יצליח לא רע להסתדר גם ללא הספר הזה -- כנראה ששפת הגוף של מי שאכן בטוח בעצמו מדברת בעד עצמה טוב משפת הגוף של מי שמעמיד פנים שהוא נינוח ובטוח בעצמו... -- חסרה היתה לי מאוד התייחסות במסגרת תרבותית לנושאים -- הרי סביר שמה שפועל בסטטוס מסויים בכתה מסויימת מרקע מסויים בפרבר אמיד בארה"ב אינו בהכרח פועל, וכנראה פועל אחרת בכתה ממוצעת בישראל או בכתה ביפן או בכתה בהודו.

הספר הזה מוצלח לאין שיעור מספר אחר מאותו התחום, כיצד לקרוא אנשים, מאת ליליאן גלס, שממנו לא נהניתי ושאותו לא אהבתי ואני מפרט בפוסט נפרד מדוע. האיורים שבספר מסייעים מאוד להבין למה מתכוון המחבר כאשר הוא מציג מבעי פנים, תנועות  או מצגי גוף כאלה ואחרים. ספר חביב וכנראה שאינו מזיק.

אין שניים דומים מאת ג'ודית ריץ' האריס

קראתי את ספרה של ג'ודית ריץ' האריס, אין שניים דומים.

ביקורת על הספר בפורום ספרים בתפוז ובאתר נוריתה.
עמיה ליבליך על הספר בהארץ.

מהכריכה האחורית:

מה גורם לבני אדם להיות שונים זה מזה באישיותם ובהתנהגותם? על כך מבקשת ג'ודית ריץ' האריס, מחברת רב המכר מיתוס גידול הילדים, בספרה השני. בהשראת שרלוק הולמס ובלשים ספרותיים אחרים, היא פותחת בחיפוש אחר החשוד: הגורם"מלבד הגנים" שבגינו תאומים זהים, שגדלו בבית אחד, שונים זה מזה לא פחות משני בני אדם זרים. אם תגלה אותו, תגלה מה גורם להבדל בין כל שני בני אדם.כמו כל בלש ראוי לשמו, האריס בודקת תחילה את כל החשודים המובנים מאליהם ומגלה שאינם אלא חשודי שווא. לאחר שהיא פוסלת אותם, היא ניגשת להציג את פתרונה שלה לתעלומה. על יסוד ממצאי הגנטיקה התנהגותית והפסיכולוגיה האבולוציונית והחברתית, ובמסגרת התיאוריה המודולרית של הנפש, היא מציגה תיאוריה החדשה ומקורית על התפתחות האישיות האינדיבידואלית. שלוש מערכות נפרדות, לדבריה, מעצבות את האישיות: מערכת היחסים, מערכת החִברות ומערכת המעמד. ומערכות אלה, ופעולות הגומלין ביניהן, הן המפתח לפתרון תעלומת התאומים הזהים.
לא צריך להסכים עם ריץ' האריס בכול כדי ליהנות מן הספר מטלטל המחשבה הזה, המאלץ את הקורא לחשוב מחדש על אמיתות מקובלות ולאמץ נקודות מבט חדשות. ריץ' האריס, שאת כתיבתה המשעשעת והשנונה ואת חשיבתה הרעננה מכיר הקורא הישראלי מספרהּ הראשון, מרחיבה בספר הזה את היריעה, ועל יסוד ניתוח נתונים קפדני ושפע של מחקרים מתחומים רבים ושונים מציעה מבט חדש ומפתיע על התפתחות האישיות האינדיבידואלית.

המחברת כותבת על מה שמאפיין את השוני שבין האנשים להבדיל מהדומה בין אנשים, שלטענתה הוא מה שבד"כ חוקרים ומדברים עליו. המחברת מספרת שהיא נדחתה על ידי הממסד האקדמי והיא בהחלט "נכנסת חזק" בשורה ארוכה של חוקרים ותוקפת את שיטות המחקר שלהם ואת המסקנות שלהם. היא כחוקרת עצמאית מתייחסת לעבודתה כאל עבודת בלשות והיא גם מתאמצת מאוד לשוות לספרה מסגרת כמו של סיפור בלשי (לא באופן מוצלח כל כך לטעמי). הטיעונים המקוריים שלה מעניינים ובפרט אלה שתוקפים מסקנות מעבודות מחקר מקובלות. הספר מנער ושופך אור על נושאים שנראה שנלעסו היטב והמחברת מראה שלמעשה ידוע מעט מאוד ושרבות מהמסקנות אינן מבוססות ובחלק מהמקרים אינן נכונות. היא מציעה תיאוריה משל עצמה.

השיטה החביבה על המחברת היא גנטיקה התנהגותית. גנטיקה התנהגותית הוא תחום מחקר שבו מנסים לזהות את הבסיס הגנטי להתנהגות. על מנת להבדיל גנטיקה מגורמים סביבתיים חוקרים אנשים בעלי גנים זהים שנמצאים בסביבות שונות, כמו למשל, תאומים זהים אשר גדלו בנפרד בסביבות שונות; אפשרות אחרת היא לחקור אנשים בעלי גנים שונים שגדלים בסביבות זהות, כמו למשל, אחים מאומצים (לא מאותם ההורים) שגדלים ביחד תחת אותה קורת גג ובאותם התנאים.

מסתבר שתאומים זהים אינם מציגים התנהגות דומה יותר כאשר הם גדלים יחדיו לעומת המקרים שבהם הם גדלים בנפרד ושאחים מאומצים באותו האופן אינם מתנהגים שונה יותר זה מזה כאשר הם גדלים תחת קורת גג אחת או בנפרד. המחברת טוענת שהאווירה בבית, סגנון ההורות, לכידות ביחסים בין ההורים ושאר משתנים סביבתיים הם בניגוד למקובל אינם המסבירים ביותר. היא טוענת שלמשתנים הללו אין בהכרח השפעה שונה בהתאם לגנים שמביאים עמם הילדים. אז, רגע, אם ההורים אינם משפיעים באופן מכריע בעיצוב התנהגות ילדיהם אזי מה כן? האם חוסר השפעה זאת מצדיק התנהגות הורית שאינה הולמת או שהיא פחות מסורה או שהיא פחות משקיעה כי זה "ממילא אינו משנה"?

המחברת טוענת שהחברה שבה חיים משפיעה הרבה יותר מאשר ההורים עצמם. לדוגמה הורים בעלי מבטא שמגדלים ילדים בסביבה נטולת מבטא לא יביאו את הילדים לדבר גם כן במבטא. חברת הילדים והתרבות של החברה שבה גדלים הן משפיעות בהרבה ובאופן ניכר לעומת ההשפעה של ההורים. למחברת יש נימוקים אבולוציונים כדי לתמוך בטענותיה.

מתוך הטיעונים האבולוציוניים שלה המחברת בונה תיאוריה של אישיות שמבוססת על שלוש מערכות שונות במוחותינו:

• מערכת חברתית שסופגת שפה, מנהגים ומיומנויות אשר מובילה אותנו להיות דומים יותר אלה לאלה.
• מערכת יחסים אשר מבחינה בין אנשים כך שנוכל להתמודד בכל מפגש עם אדם באופן הולם לפי ההקשר המתבקש.
• מערכת המעמד, או הסטטוס.

מערכת הסטטוס מנסה ליישב ולאזן ולכייל בין שתי המערכות האחרות כדי להתאים את היחיד לקבוצה שבה הוא פועל. מערכת היחסים משמשת להבנה כיצד להסתדר עם הזולת הבודד בכל מקרה ומקרה בעוד שהמערכת החברתית משמשת לקונפורמיות ברמת הקבוצה. חוט השני ברעיונותיה של המחברת הוא להסתכל כיצד אנשים שונים ולא כיצד הם דומים.

חלק ניכר מהספר עוסק בהצבעה על שיטות מחקר שאינן נאותות, תוך הסברת הבעייתיות והצגת השיטה הראויה ועל מסקנות שגויות ועל שימוש בשמועות תחת בדיקה -- כל אלה מעשי ידיהם של חוקרים מהוללים מהאקדמיה.

כאמור, רעיונותיהמעניינים, אלה שהצגתי ועוד אחרים שלא הצגתי. אולי מה שהיה לי הכי קשה בעת הקריאה בספר הוא סגנון הכתיבה האישי והנקמני של המחברת שלא פסחה על אף אבן והפכה כל אחת כדי לסגור חשבון עם יריב מהאקדמיה כזה או אחר... -- לטעמי זה מוריד מהספר ולא מוסיף לו.  הספר שווה קריאה ואת המאמץ (הניכר, לטעמי) בהבנת הרעיונות והדוגמאות ולמרות הארס שנוטף בין השורות מתוך יריבויותיה של המחברת עם המחקר הממוסד שאינו בדעתה.

פרפטום מובילה מאת רן לוי

ביום שלפני ניתוח שעברתי בכתף קראתי בעת הבדיקות וההמתנות את ספרו של רן לוי, פרפטום מובילה. על המונח הזה שמעתי לראשונה והבנתי מפיו של המורה האגדי שלי לפיסיקה בבית הספר התיכון שבו למדתי, מיכאל גוץ. מאז, השתמשתי באמות המידה שלימד אותנו כדי לבחון רעיונות שונים שעליהם שמעתי ולסווגם כ-פרפטום מובילה או משהו אחר. על רן לוי ועל הספר שלו שמעתי מהפודקאסט המעולה שלו שמופץ תחת השם עושים הסטוריה עם רן לוי.

קראתי בספר על ההגדרות ועל אמות המידה לזיהוי פרפטום מובילה ועל כמה מקרים מההסטוריה של מכונות פרפטום מובילה שונות ומשונות ועל האנשים ועל ההקשרים החברתיים והכלכליים בתקופות ההן. אני חובב של הסטוריה של מדע ואוהב את השילוב של מדע והסטוריה במיוחד כאשר הטקסט זורם ובהיר וכאשר הסיפורים מעניינים. המחבר גם לא נרתע מלהזכיר ולעסוק בקצרה בנושא של היתוך קר בצורה קלה וברורה.

ספר חביב ביותר, קל לקריאה ומעניין. אפשר עדיין להשיג עותקים שלו בזיל הזיל בחנות ספרים בכפר במושב בני ציון, לדעתי, אבל לחובבי הפודקאסט של רן אולי יקסום הרעיון לרכוש את הספר בתור דרך לתמוך בתוכנית באמצעות האתר של רן לוי.

יקי מנשנפרוינד בעיתון הארץ על הספר.
רן לוי על ספרו ב-ynet ו-באתר הידען.

מהכריכה האחורית:

צמד המילים "פרפטום מובילה" הסעיר במשך מאות שנים את דמיונם של מליונים. כיום ידוע כי בניית "פרפטום מובילה" - מכונת נצח הפועלת מעצמה, ללא אנרגיה חיצונית כלשהי - היא בלתי אפשרית, אך במשך מאות שנים, ניסו ממציאים רבים לבנות מכונה שכזו. ניסו, וכמעט הצליחו עם - גלגל שמסתובב במשך חודשים ומהירותו לא מואטת לרגע -  מנוע שמקור האנרגיה שלו הוא מי ברז רגילים -  אוטובוס שמסוגל לנסוע מקליפורניה ועד למדשאות הבית הלבן ללא צורך בתדלוק -  מטוס שמנועו זקוק לטעינה מחודשת רק אחת לאלפיים שעות טיסה מעשי השרלטנות נחשפו בזה אחר זה. הממציאים, שנהנו מתמיכה כספית של אצילים, נסיכים ובעלי הון (מהמאה ה-17 ועד המאה העשרים), איבדו את מעמדם וכספם כשמעשי הרמאות נחשפו.

הגלגל שהסתובב מעצמו הופעל על ידי המשרתת בחדר הסמוך, מנוע המים הופעל בעזרת דוושה מנפחת אוויר ובמטוס הפלאי הוחבאה סוללה זעירה...

רן לוי, מנהדס במקצועו, מתחקה בספרו אחר ההיסטוריה המקסימה, המטורפת והמגוחכת של ה"פרפטום מובילה", מצייר את דמויותיהן של הנפשות הפועלות ומספק הסברים פשוטים לעקרונות המדעיים שבבסיס המכונות הללו, שלנצח לא יעבדו לנצח.

פרפטום מובילה, על פיזיקה, מכונות נצח, שרלטנים ומה שבינהם, מאת רן לוי בהוצאת ספרית מעריב, עריכה: שרית זיו, עיצוב עטיפה: עדה ורדי, 259 עמודים.

אני נהנתי מהקריאה הקלילה ומעת לעת צחקתי מהאנקדוטות המשעשעות. עוד דבר שהפך את הקריאה בספר למהנה בשבילי היא שהקריאה בספר הדהדה במוחי בקולו הערב של רן שלו אני מאזין בקביעות. אני ממליץ על הספר ושוב, גם על הפודקאסט עושים הסטוריה של רן לוי.

איש ליד מכונה מאת סטף ורטהיימר

קראתי את ספרו האוטוביוגרפי של סטף ורטהיימר, איש ליד מכונה.

במשך שנים רבות שמעתי על סטף ורטהיימר ועל פועלו ושמחתי על הספר כי רציתי לקרוא ממקור ראשון את קורותיו ואת דעותיו ואת השקפותיו. הספר מספק את הסחורה. אני חושב שהספר הזה הוא משלים טוב ומפכח לספר אחר על הצלחה ישראלית, מדינת הסטארטאפ, מאת דן סינור ושאול זינגר. גם לטובת איזון וגם לטובת פן אחד של הצלחה כלכלית שאינו דווקא תעשיית ייצוא אלא תעשיית ייצוא ההייטק.

ביקורת ודיון מעניינים על הספר בתפוז.

שולמית קיסרי ב-News1.

מהכריכה האחורית:

זהו סיפור על חלום שהפך לחזון שהפך למציאות.סטף ורטהימר נולד לפני 84 שנה בגרמניה, ובגיל 11 נאלץ להימלט עם משפחתו מאימת הנאצים. בתל אביב עף מבית הספר לאחר שהחטיף אגרוף למורה, והחל לעבוד בחנות אופטיקה בתיקון משקפיים. כלוחם בפלמ"ח החל את דרכו בתעשיית הנשק, אבל אחרי מלחמת השחרור הבין שעתיד הציונות אינו טמון רק בצבא חזק אלא גם בתעשייה לייצוא. הוא בחר במתכת. בנהרייה, במרפסת המטבח של הצריף הרעוע בו גר עם משפחתו, על מחרטה שכורה אחת, החל חזונו להתגשם.
"ישקר", המפעל שהקים סטף ורטהימר לקול צחוקם של חבריו מהפלמ"ח, הפך לסיפור ההצלחה התעשייתי הגדול במדינה. כש- 80 אחוז ממנו נמכרו לאיל ההשקעות האמריקני וורן באפט, תמורת ארבעה מיליארד דולר, איש כבר לא צחק. אבל "ישקר" הוא רק חלק מחזונו של סטף ורטהימר, ששלובים בו חינוך מקצועי לעבודה, יישוב הגליל, עצמאות מוחלטת מתלות במדינה ובבירוקרטיה, ועידוד היזמות התעשייתית. הוא באמת מאמין שהשלום יגיע על כנפי העבודה והשגשוג שתביא התעשייה לכל עמי האזור.
סטף ורטהימר, חתן פרס ישראל, כבר הוכיח פעם אחר פעם שהחלומות שלו מתגשמים. כך היא ב"ישקר", בכפר ורדים, בגני התעשייה בגליל ובנגב, ובבתי הספר המקצועיים שפתח. בזכות חלומותיו, על גבעה אחת בתפן שוכנת היום אימפריה שאחראית לעשרה אחוזים מהייצוא של ישראל. אבל סטף גם נוכח, פעם אחר פעם, שלמרות זאת איש בצמרת המדינה אינו ממהר להסיק את המסקנות. לכן זה גם סיפורו המתסכל של האיש שכולם מכבדים, אפילו מעריצים, אבל רק מעטים מדי מקשיבים לו באמת.
איש ליד מכונה, האוטוביוגרפיה של סטף ורטהימר, איננו רק סיפור חיים מרתק וסוחף של אדם שהצליח להגשים חלום. הוא גם שיר הלל לאדם העובד, קינה על האפשרויות שהוחמצו והילדים שעזבו אותנו לחו"ל, ותוכנית פעולה מעשית, כמעט מתבקשת, להחזרתו של המפעל הציוני לפסי היצירה והעבודה, לאיחויים של כל השסעים בחרה הישראלית, ולשיקומו של האזור כולו. המוזר, במקרה של סטף ורטהימר, הוא שלכל המילים הגבוהות הללו יש קבלות בשטח.

סיפור חייו של סטף ורטהיימר מעניין מאוד. ההתחלה היא בסיפור על העיירה שבה גדל עם משפחתו, אופי החיים שם, והמעבר משם בעקבות התחזקות הנאציזם. למדתי שסטף ורטהיימר נשר בארץ מבית הספר ופנה בעצמו לעבוד כשולייה ומתוך התנסות ומיומנות ורצון עז ללימוד עצמי וקריאה מתמדת למד והתפתח לאיש מקצוע מצויין ביותר מתחום אחד. למדתי עוד שהוא היה טייס. הסתקרנתי במיוחד וקראתי בעניין רב את החוט המקשר להשקפתו הכלכלית והחינוכית. דיי השתכנעתי בצדקת דבריו. אינני בטוח שהאופן שבו סטף ורטהיימר רואה את הדברים היא האמת היחידה ושפתרונו הוא היחידי אך אני סבור שרעיונותיו מעשיים ומוצדקים מבחינה חברתית וכלכלית. כמובן הוא הוכיח במעשים שוב ושוב את ההתכנות של רעיונותיו ושל חלומותיו ואת התוצאות החיוביות שלהן מבחינה חברתית וכלכלית. אפשר לסכם את ההשקפה הכלכלית של סטף ורטהיימר: תמיכה במדיניות רווחה מודרנית, שקולה, פקחית ומעשית, שפירושה חינוך ותשתיות תחת נדבות. אומר סטף ורטהיימר במאמר במעריב מתאריך 1 ביוני 2007 לאחר חתימת ההסכם עם וורן באפט: "שום דבר פועלי לא זר לי. שום דבר בורגני לא באמת מקודש בעיני." 

המחבר מאמין בחינוך לעשייה ולעמל, בחינוך ליצרנות, בחינוך מעשי במקביל לתיאוריה ועם דגש על תעשייה ורואה בחניכה אישית של מתלמדים וביוזמה אישית של מתלמדים כמפתח להצלחה בלימודים ובהבאתם לכדי תוצאה מעשית שיש בה תועלת כלכלית ללומד בפרט ולחברה בכלל. תעשיית ייצוא ויצרנות כמטרה וחינוך מעשי (שאינו עומד בסתירה לחינוך אקדמי) כיצרן עתודות עובדים מיומנים -- אלה הם המפתח להצלחה כלכלית ולשגשוג חברתי לאומי. הוא מאמין שלעובדים צריכים להיות מקומות עבודה יפים ומודרניים ומגורים נוחים ומלבלבים והדגים את הפוטנציאל שגלום ברעיונותיו בגני התעשייה ובגנים ובמוזיאונים הפתוחים שלו וביישוב כפר ורדים.

קראתי את הספר כולו ביום שבו עברתי ניתוח בכתף, ליתר דיוק, בלילה, כי מרוב כאבים היה זה לילה חסר שינה ומנוח. האיש מרתק ודוגמה מצויינת לביצועיסט. שווה קריאה!