Saturday, December 5, 2009

האם אלוהים הוא מתמטיקאי? מאת מריו ליביו

רכשתי לפני חודשים רבים ספרים של מריו ליביו, שפת הסימטריה וחיתוך הזהב. את שפת הסימטרייה התחלתי לקרוא והקריאה היתה לא קלה לי (הנושא מושך ומעניין אותי במיוחד אבל משהו בהגשת ובסגנון הכתיבה היבש משהו והתאור החלקי מדי של נושאים מתמטיים האט את קצב קריאתי והקשה עלי את הקריאה עד למצב שבו אני חוזר וקורא מידי פעם בספר אך אינני מצליח לצלוח אותו ברציפות). את חיתוך הזהב טרם התחלתי לקרוא. והנה על מדפי הספרים ראיתי ספר חדש של מריו ליביו, האם אלוהים הוא מתמטיקאי?, וניגשתי לעיין בכתוב על הכריכה האחורית ואח"כ בתוכן העניינים וגמרתי אומר שאת הספר הזה אני קונה וקורא והפעם לא אתקע בקריאה. הנה הכתוב על הכריכה האחורית:



האם אלוהים הוא מתימטיקאי? מציג את התעלומה שעמה התלבטו אחדים מהמוחות המקוריים ביותר במהלך הדורות - מדוע יש למתימטיקה עוצמה כה רבה? מימי קדם ועד להווה, מדענים ופילוסופים השתוממו על יכולתו של תחום כה מופשט, לכאורה, להסביר את העולם הטבעי באורח כה מושלם.
יתר־על־כן, פעמים רבות מציגה המתימטיקה ניבויים - על חלקיקים תת־אטומיים, למשל, או על תופעות אחרות שלא היו ידועות בשעתן - שהתגלו כאמיתיים בבוא העת.
האם המתימטיקה היא פרי ההמצאה או פרי התגלית? אם המתימטיקה היא "פרי המחשבה האנושית שאינו תלוי בהתנסות", כפי שטען איינשטיין, כיצד יש ביכולתה לתאר ואפילו לנבא את העולם הסובב אותנו ברמה כה גבוהה של דיוק?


רבים מבין המתימטיקאים עצמם נוהגים לומר שאין לעבודתם כל השלכה מעשית. המתימטיקאי הבריטי ג"ה הארדי הרחיק לכת כשתיאר כך את עבודתו: "לשום תגלית מתגליותַי אין שמץ של תועלת לטובת העולם." טעות הייתה בידו. חוק הארדי־ויינברג מספק לגנטיקאים כלי לניבוי הדרך שבה עוברים גנים מדור לדור, ועבודתו של הארדי על תורת המספרים מצאה יישומים בלתי־צפויים בפיתוח צפנים.

המסע והדיון בשאלות המרכזיות, האם המתמטיקה היא משהו שהאדם מגלה והיא תמיד קיימת בין אם האדם עושה בה שימוש או מודע לה ובין אם אינו מודע לה, או אולי המתמטיקה היא פרי המצאה והיא קיימת כי האדם המציא אותה? הדיון בשאלה הזאת מביא לעיסוק בהסטוריה של המתמטיקה ושל המדע, יחסים בין מתמטיקאים וגילויים מדעיים ומשחק פינג פונג מחוכם של המחבר שיכול לגרום לקורא להאמין בכל רגע כי הנה התשובה היא כך ומייד עמוד או שניים אח"כ שהתשובה היא אחרת וכך שוב ושוב וחוזר חלילה עד שהמחבר מגלה כי הוא עצמו בכלל חושב שהמתמטיקה היא גם המצאה וגם תגלית ושההמצאה מביאה לגילויים והגילויים מביאים להמצאה וחוזר חלילה.

חושבני שנהנתי מאוד מהקריאה לאחר שקראתי כבר רבות על ההסטוריה של המתמטיקה ולאור ההשכלה המתמטית שלי. ספר של פרופסור אחר מהטכניון (ליביו לימד פיסיקה בטכניון שנים רבות והוא זכור לי לטובה מקלטות הווידאו של הרצאותיו), רון אהרוני שכתב ספר שגם הוא סוקר את ההסטוריה של המתמטיקה בנגיעות קלות אך מבעד לעדשות שמנסות להראות מה המשותף למתמטיקה לשירה וליופי בספרו "מתמטיקה שירה ויופי" -- ספרו של אהרוני זורם יותר ונהיר יותר לקריאה, לטעמי.

עינב שיף, ואללה, מדווחת על הרצאות של מריו ליביו באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב בשבועות הקרובים:

הסופר והפרופסור מריו ליביו יגיע לביקור בישראל בשבוע הבא. הסופר העומד מאחורי רבי המכר "חיתוך הזהב" ו"שפת הסימטריה" מגיע לרגל השקת ספרו החדש, "האם אלוהים הוא מתמטיקאי?". ליביו יקיים מפגש עם הקהל הרחב ב-6 בדצמבר באוניברסיטה העברית וב-17 בדצמבר ירצה גם באוניברסיטת תל אביב.

ליביו, יליד 1945, עובד כיום כאסטרופיזיקאי במכון "האבל" למדעי טלסקופ החלל. ספריו של ליביו עוסקים בקשר שבין מדעים שונים ליישומיהם בחיים באופן הנושק לפילוסופי. ספרו החדש מתמקד בתחום המתמטיקה והיכולת שלו להסביר תופעות שונות בעולם הטבעי ואף יכולתה של המתמטיקה לנבא תופעות.



הספר מחכים ומעניין.


מן העולם השלישי לראשון -- פרקים מן הסיפור הסינגפורי מאת לי קואן יו

קיבלתי המלצה חמה ממורתי, תלמה גביש, לקרוא את ספרו של לי קואן יו, "אבי האומה הסינגפורית" ומי שהיה במשך מספר עשורים ראש ממשלה נבחר ולאחר מכן אסטרטג עליון של סינגפור והוביל אותה בהנהגתו ממציאות של מדינת עולם שלישי למציאות של מדינת עולם ראשון. תרגום של פרקים מספר זכרונותיו לעברית נקרא "מן העולם השלישי לראשון".

את הספר אפשר למצוא ב-google books ולקרוא בו.

 הספר בעברית, פרקים מהספר המקורי, ראה אור ב-2004 בהוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר. התרגום מאנגלית של מיכל גולן.

על הספר באנגלית, From Third World to First : The Singapore Story: 1965-2000, אפשר לקרוא באתר אמאזון שם יש גם ביקורות קוראים.

הספר מציג דוגמה ומופת של משרת ציבור ושל מנהיג. נקיון הכפיים נר לרגליו. הרפורמות הכבירות שהוביל בדיור, באבטלה, בכלכלה, בתחבורה, בחינוך, בנקיון, באיכות הסביבה ועוד ועוד -- כל אלה הצעידו עיר-מדינה (מבנה מדיני שלא ידוע כסלע יציב ממילא לפי ההסטוריה של העולם) ממציאות של קולוניה בריטית דרך מציאות של סרח לא רצוי במלאזיה (החל מ-1963) ומציאות של בידוד ועצמאות ללא משאבים לאחר פרידה ממלאזיה ב-1965, אל מציאות של מדינה מודרנית מובילה ויעילה.

ביקורת ניכרת הושמעה על אופן ההנהגה של לי קואן יו ושל אלה שהובילו את סינגפור אחריו בעיקר לאור השוני בהתייחסות לחירויות הפרט. לי קואן יו מאמין שרק אומה עשירה ומבוססת כמו אמריקה יכולה להתנהל בשיטה שבה במהירות רבה משתנה המדיניות עם חילופים מהירים של שחקנים ראשיים. לכאורה החילופים התכופים מביאים רעיונות רעננים ופועלים כמנגנון שטיפה למניעת התאבנות של אליטה שלטת. לי קואן יו גורס כי מודל כזה ימיט חורבן על מדינות כמו סינגפור לו היה מיושם שם (כפי שנסיונות לכפות דמוקרטיה עם שוק חופשי על עמים רבים בעשורים האחרונים הביאו לכשלים ולכשלונות רבים לדבריו, והוא מביא כדוגמאות את רואנדה, את הפיליפיניפ ודוגמאות אחרות. לי קואן יו טוען שבעוד חירויות הפרט הם ערך עליון בדמוקרטיות כגון ארה"ב בסינגפור החברה היא קונפוציאנית המעמידה את טובת הקהילה מעל לטובת הפרט. לפיכך האחריות הראשונה במעלה של מנהיג היא רווחת העם. זהו שוני מהותי. חברות קונפוציאניות מאמינות שהיחיד מתקיים בהקשר של המשפחה, המשפחה המורחבת, החברים והחברה בכללותה, והממשלה אינה יכולה ואינה צריכה לקחת על עצמה את תפקיד המשפחה. במערב מאמינים רבים כי הממשלה מסוגלת למלא את המחוייבות המשפחתית כאשר זו כושלת, כמו במקרה של אימהות חד-הוריות. בעוד שבחברות קונפוציאניות נרתעים מגישה כזאת. סינגפור נשענת על כוחה והשפעתה של המשפחה כדי לשמור על הסדר החברתי ולקיים תרבות של חסכנות, עבודה קשה, כיבוד הורים ומבוגרים והערכה להשכלה וללימודים. ערכים אלה מבטיחים אומה יצרנית ומסייעים לצמיחה כלכלית.

האמנו בסוציאליזם, בחלוקה שווה. אחר כך למדנו שמוטיבציה אישית ותגמול אישי הכרחיים לקיומה של כלכלה מניבה. ואולם מאחר שבני האדם אינם שווים ביכולותיהם ובכישוריהם, הרי שאם רק כוחות השוק יקבעו את רמת הביצוע ואת גובה התגמול יהיו בחברה קומץ מצליחנים גדולים, הרבה מצליחים בינוניים והרבה מאד מפסידנים. התפלגות כזאת תעורר מתחים חברתיים מפני שתחושת הצדק של החברה תיפגע.

קצבאות הסעד חתרו תחת ההתגייסות העצמית. אנשים פטרו עצמם מעבודה למען רווחת משפחתם. קבלת נדבות נעשתה לדרך חיים. ההידרדרות הייתה בלתי נמנעת ככל שירדו המוטיבציה והיצרנות. אנשים איבדו את הדחף להישגים מכיוון ששילמו יותר מדי מסים. הם נעשו תלויים במדינה לסיפוק צורכיהם הבסיסיים.

... מיסדנו מנגנון של עזרה אך כזה שרק מי שאין לו ברירה יבקש אותה ממנו...
לי קואן יו מכיר בכך שאחד הגורמים להצחה הגדולה היתה הצוות שעבד לצידו -- הוא הצליח לאסוף צוות מוכשר, נקי כפיים, נאמן ומקצועי. זה אכן אחד מהתכונות החשובות למנהל מצליח -- לאסוף ולהוביל צוות מוכשר ומוצלח.

הספר פורש דמות של מנהיג מלא איכויות ותכונות שהייתי מייחל למצוא במנהיגים של מדינת ישראל.

הספר הוא ראשי פרקים של אסטרטג מדיני שניהל רפורמות אדירות בעם רווי קבוצות אתניות שונות ותרבויות שונות, דל במשאבים והביא את המדינה לעליונות בחינוך, בכלכלה באיכות הסביבה, בנקיון כפיים ובתחומים רבים ונוספים. הספר הוא לא רק פרקים ביוגרפיים שקוראים אותם בתור הסטוריה או כפרקים במדעי המדינה של מדינה אחרת אלא, לדעתי, ממש ספר ניהול שמסביר כיצד ראוי לנהל מדינה.

הספר מאיר עיניים ובקוראי בו לא הפסקתי לקוות שיימצאו המנהיגים בשיעור קומה כזה שיובילו את ישראל כמשרתי ציבור ולא כחולבי הציבור ולא כמנצלי ציבור. מנהיגים ועובדי ציבור צריכים להבין שתפקידם לשרת את האזרחים ולא ההפך הוא הנכון.

על הספר:
הספר מומלץ ביותר!

תמונות מהמסיבה של איילה בקימבה