קראתי את ללמוד, לחשוב וללמוד לחשוב מאת ענת זוהר ולא ממש התרשמתי לטובה. הספר בעצמו יבש ומשעמם. זה מפתיע מאד בהתחשב בנושא שהוא מסקרן ביותר ושצופן בחובו עניין רב. הכתיבה הסמינריונית והיבושת כמו גם ההליכה סחור סחור במקום לגשת לעניין ולהסביר מה המצב כרגע מה הבעייה עם זה ומה היא מציעה לעשות ומדוע ההצעה שלה טובה יותר מצטטת זוהר את כל העולם ואת אחותו. לכאורה גם את הדברים שחשבתי שהיא תכתוב היא כתבה, אבל באריכות ובסרבול והם נחבאים בין עשרות ציטוטים והתייחסויות לעבודות אחרות. מייגע!
כתבתי אמש באישון לילה את הרשימה הזאת על אסטרטגיות מסדר גבוה, מסמך שראה אור בהוצאת האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים במשרד החינוך. המסמך הזה בפחות משליש ממספר העמודים מסכם יפה מאד את הנושא המובא בספרה זה של זוהר (זוהר עצמה קראה והעירה על המסמך הזה מתוקף תפקידה). לטעמי, אפשר היה גם את המסמך הזה לתמצת עוד הרבה ולקצר אותו.
הרעיון המרכזי הוא פיתוח החשיבה. ישנן מיומנויות מספר ונטיות מספר שפיתוחן והפעלתן בעת פתרון בעיות או ביצוע משימות אחרות מאפשרות להגיע לתובנות מקוריות ורבות יותר ולא רק אלה שבסגנון "פתרון בית הספר". הבעייתיות היא שרבים מתווכחים מהן המיומנויות הללו (יש גם הסכמה על חלק ניכר מהן, לא לדאוג!) וכיצד אכן ניתן לפתחן באופן יעיל בכיתות הלימוד ובעיקר כיצד ניתן למדוד ולהעריך את אותן שיטות לפיתוח החשיבה? לכל אלה אין ממש תשובות ברורות וכל הנושא עדיין נמצא במחקר וללא תוצאות חותכות (תלוי את מי שואלים, בעצם. אם תשאלו את מפתחי השיטות או את עדת מאמיניהם העוורים, אולי תקבלו תשובות שההוכחות חותכות. אם תשאלו אחרים, תגלו כי יש ספקות רבים מאד בנוגע לתוקף התוצאות ולאופן ההערכה והמדידה של הצלחת השיטות הללו).
כך או כך, הנושא ראוי וחשוב. אני מצר על האופן היבש והמשעמם שהנושא הוצג. אני מקווה שכותבים מיומנים ומעניינים יותר יכתבו ספרים ומאמרים על הנושא כדי שהקהל הרחב יוכל לקרוא עליו ויבין את החשיבות וגם צעדים אופרטיבים כדי לשפר את המצב הקיים.
כמה כתבות בזכותה של ענת זוהר בהארץ:
אריקה לנדאו בספרה האומץ להיות מוכשר כותבת על שפה וסגנון שמעידים על חשיבה ומעודדים חשיבה. היא מדברת על מונח בשם ספירלת השאלות. לענת זוהר יש "שפת חשיבה" (עליה ניתן לקרוא ביתר קלות יחסית במאמר על האסטרטגיות שקישרתי לעיל) שיש לה מן המשותף עם הרעיונות של לנדאו. התחברתי יותר לרעיונותיה של לנדאו וגם הבנתי יותר את ההסברים ואת הנימוקים שלה.
ריצ'ארד לאבוי בספרו פריצת דרך במוטיבציה מזכיר רבות את היתרונות הרבים של פרוייקט חקר לתלמידים. הוא מזכיר זאת בשני הקשרים שונים, הראשון כשהוא מדבר על דברים שמניעים תלמידים לחקור וללמוד והשני כשהוא מדבר על שיטות שונות להביא תלמידים עם קשיים שונים ללמוד ולהבין נושאים שונים ומשונים. אני מוצא קוים מקשרים רבים בין גישתו זו של לאבוי לגישה שמנסה לקדם זוהר בשיטות החקר שהיא מזכירה פה (וגם בפרסומים מאוחרים יותר שלה). שוב, לאבוי בכשרון רב מציג יפה את המקרים שבהם מתאים להציע פרוייקט לתלמיד, כיצד לעשות זאת וכיצד להנחותו ויודע להסביר מה המטרות שהוא מצפה להשיג ובאילו הקשרים. זוהר, בסרבול רב ובסגנונה הסמינריוני (עם ציטוטים עד זרא מה אחרים חושבים ומה אחרים אומרים וכה מעט מדוע היא חושבת ומה מנסיונה שלה היא בעצמה גורם לה להאמין בצדקת רעיונותיה) לא ממש משכנעת. צריך להיות קורא מאד מתמיד ומאד סבלני ולדעת לדלג על כל המסיחים בטקסטים שלה כדי שלא לאבד כמה מהרעיונות הכן מוצלחים שלה. לדעתי היא צריכה דוברות ו"פה" יותר קלים לקריאה ולעיכול.
גם דיוויד לואיס בספרו איך תעזור לילדך להצליח בבית הספר מביא רעיונות יפים מאד כיצד לתת לילדים כלים לארגון ולסדר וכיצד לשאול שאלות ולהבין מה שואלים וכיצד לקרוא ולהשתתף בדיון באופן ביקורתי וכיצד לדלות מידע וכיצד לבצע פרוייקט חקר ועוד ועוד. בין השורות נחבאים להם כל מיני כלים בסיסיים מאד ושיטות לשפר את אותן מיומנויות חשובות מאד שמפתחות את החשיבה ואת הלמידה. לואיס גם הוא כותב היטב ועושה את העבודה גם הוא טוב בהרבה מזוהר.
עם כל הביקורת שלי על סגנון הכתיבה, אין ספק שזוהר תוקפת את הנושא ביסודיות: היא פותחת בהגדרות ובמושגים, אח"כ בנסיון להסביר מדוע הנושא חשוב, ממשיכה בהצגת גישות ושיקולים בהוראת החשיבה ומשם מנסה לדון בהצעות ליישום הוראת חשיבה במערכת החינוך. משם היא ממשיכה בהצגת שתי תוכניות "קלאסיות" כדבריה ואחד שונה לפיתוח החשיבה ודנה בהבדלים ביניהם ובמה שחושבים על התכניות הללו בעולם ולסיכום מציגה תוכניות לדוגמה משלה עם כמה תובנות פה ושם. היא מקנחת בשאלה מה הלאה.
הנושא כאמור חשוב מאד. ההצגה לטעמי חלשה יבשה ומשעממת.
מעניין למצא באתר משרד החינוך את חזונה של זוהר בנושא ששמו "אופק פדגוגי". שם יש מצגות שמסכמות בקצרה בשקפים בודדים את הרעיון המרכזי של "משינון לחשיבה" או "משינון להבנה". (לא ממש הצלחתי להבין איך היא מתמודדת עם הבעייתיות הגדולה של בניית מבחנים טובים שאינם מוערכים באופן סובייקטיבי ומוטה מידיי מרוב שאלות פתוחות והיא לא נוגעת כלל בבעייתיות של נושא זמן הסדיקה של מבחנים שכאלה ושל עבודות שכאלה לנוכח המציאות העגומה של כשר המורים, לוח הזמנים שהם נתונים בהם וכמויות התלמידים בכתה שיש להם -- אולי את הבעיות המהותיות הללו היא משאירה לאחרים לפתור או שאולי היא חושבת שלא ישימו לב?!).
הנה מאמר של ענת זוהר בעצמה בבטאון הסתדרות המורים בה היא מנסה לתת גב לעמדותיה ולחזונה. לדעתי היא בעיקר מלמדת סנגוריה על עצמה ועל מה שעשתה עד כה. זה גם חשוב כנראה.
אני מוצא שהשנה בחוזר מנכל משרד החינוך יש התייחסות לאופק פדגוגי וללמוד לחשוב של ענת זוהר. אני מקווה שהנושא החשוב אכן ימצא ביטוח במערכת החינוך אך שלא יהפוך להיות פיל לבן או קליפה ללא תוכן. זה לא טריוויאלי לדעתי שלא ליפול למלכודת שבה מורים יעבירו חומר בנושא בלי להבינו באופן מעמיק בעצמם ובלי להאמין בחשיבות הנושא בעצמם ומבלי שלהם יהיו הכלים הנכונים והמפותחים לשפוט מה הם עושים, כיצד למדוד את עצמם ואת התקדמות תלמידיהם וכו'. אני מאד מקווה שהנושא יצליח. אני גם ספקן ביותר.
פה אני מוצא לנכון להזכיר את שיטת מתמטיקה יסודית שבאה ללמד מתמטיקה מהיסודות ומהבסיס את תלמידי בתי הספר היסודיים כשבין הרעיונות המרכזיים הוא לבוא וללמד בגישה שבאה מתוך עולם המושגים של הילד ומתוך כוונה שכל מה שנלמד יחווה בחושים ובאופן שמתאים ליום יום וכך גם ייעשה בו שימוש (ולא במנותק ובמופשט באופן שלא מתקשר לחיים האמיתיים של הילדים). אני חושב שיש בשיטת מתמטיקה יסודית ובאופן שבו ספרי המורה שלו נכתבים בישראל (ע"י תלמה גביש) וכן באופן שבו מדריכים את המורים שמלמדים לפי השיטה (השתתפתי בסדנאות למורים וראיתי וחוויתי בעצמי), יש את כל הדברים הטובים שמבקשת לקדם ענת זוהר. אני מקווה שהיא תמצא את הדרכים להסיר את המכשולים הרבים שנדמה לי שהפוליטיקות וכוחות ההון-שלטון במשרד החינוך שמים לפני "מתמטיקה יסודית" לטובת קידום שיטות מבית היוצר של מט"ח...
אני מקווה למצוא ספרים בהירים יותר בנושא בהמשך. אני סמוך ובטוח שאמצא את עצמי חוזר אל הספר הזה או אל גרסאות מאוחרות יותר שלו ומנסה לבדוק את מה שחשבתי שהבנתי ולראות אם אני מוצא תובנות חדשות בו.
לסיכום: חשוב אך משעמם טיכו! לא ממש מומלץ.
כתבתי אמש באישון לילה את הרשימה הזאת על אסטרטגיות מסדר גבוה, מסמך שראה אור בהוצאת האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים במשרד החינוך. המסמך הזה בפחות משליש ממספר העמודים מסכם יפה מאד את הנושא המובא בספרה זה של זוהר (זוהר עצמה קראה והעירה על המסמך הזה מתוקף תפקידה). לטעמי, אפשר היה גם את המסמך הזה לתמצת עוד הרבה ולקצר אותו.
הרעיון המרכזי הוא פיתוח החשיבה. ישנן מיומנויות מספר ונטיות מספר שפיתוחן והפעלתן בעת פתרון בעיות או ביצוע משימות אחרות מאפשרות להגיע לתובנות מקוריות ורבות יותר ולא רק אלה שבסגנון "פתרון בית הספר". הבעייתיות היא שרבים מתווכחים מהן המיומנויות הללו (יש גם הסכמה על חלק ניכר מהן, לא לדאוג!) וכיצד אכן ניתן לפתחן באופן יעיל בכיתות הלימוד ובעיקר כיצד ניתן למדוד ולהעריך את אותן שיטות לפיתוח החשיבה? לכל אלה אין ממש תשובות ברורות וכל הנושא עדיין נמצא במחקר וללא תוצאות חותכות (תלוי את מי שואלים, בעצם. אם תשאלו את מפתחי השיטות או את עדת מאמיניהם העוורים, אולי תקבלו תשובות שההוכחות חותכות. אם תשאלו אחרים, תגלו כי יש ספקות רבים מאד בנוגע לתוקף התוצאות ולאופן ההערכה והמדידה של הצלחת השיטות הללו).
כך או כך, הנושא ראוי וחשוב. אני מצר על האופן היבש והמשעמם שהנושא הוצג. אני מקווה שכותבים מיומנים ומעניינים יותר יכתבו ספרים ומאמרים על הנושא כדי שהקהל הרחב יוכל לקרוא עליו ויבין את החשיבות וגם צעדים אופרטיבים כדי לשפר את המצב הקיים.
כמה כתבות בזכותה של ענת זוהר בהארץ:
אריקה לנדאו בספרה האומץ להיות מוכשר כותבת על שפה וסגנון שמעידים על חשיבה ומעודדים חשיבה. היא מדברת על מונח בשם ספירלת השאלות. לענת זוהר יש "שפת חשיבה" (עליה ניתן לקרוא ביתר קלות יחסית במאמר על האסטרטגיות שקישרתי לעיל) שיש לה מן המשותף עם הרעיונות של לנדאו. התחברתי יותר לרעיונותיה של לנדאו וגם הבנתי יותר את ההסברים ואת הנימוקים שלה.
ריצ'ארד לאבוי בספרו פריצת דרך במוטיבציה מזכיר רבות את היתרונות הרבים של פרוייקט חקר לתלמידים. הוא מזכיר זאת בשני הקשרים שונים, הראשון כשהוא מדבר על דברים שמניעים תלמידים לחקור וללמוד והשני כשהוא מדבר על שיטות שונות להביא תלמידים עם קשיים שונים ללמוד ולהבין נושאים שונים ומשונים. אני מוצא קוים מקשרים רבים בין גישתו זו של לאבוי לגישה שמנסה לקדם זוהר בשיטות החקר שהיא מזכירה פה (וגם בפרסומים מאוחרים יותר שלה). שוב, לאבוי בכשרון רב מציג יפה את המקרים שבהם מתאים להציע פרוייקט לתלמיד, כיצד לעשות זאת וכיצד להנחותו ויודע להסביר מה המטרות שהוא מצפה להשיג ובאילו הקשרים. זוהר, בסרבול רב ובסגנונה הסמינריוני (עם ציטוטים עד זרא מה אחרים חושבים ומה אחרים אומרים וכה מעט מדוע היא חושבת ומה מנסיונה שלה היא בעצמה גורם לה להאמין בצדקת רעיונותיה) לא ממש משכנעת. צריך להיות קורא מאד מתמיד ומאד סבלני ולדעת לדלג על כל המסיחים בטקסטים שלה כדי שלא לאבד כמה מהרעיונות הכן מוצלחים שלה. לדעתי היא צריכה דוברות ו"פה" יותר קלים לקריאה ולעיכול.
גם דיוויד לואיס בספרו איך תעזור לילדך להצליח בבית הספר מביא רעיונות יפים מאד כיצד לתת לילדים כלים לארגון ולסדר וכיצד לשאול שאלות ולהבין מה שואלים וכיצד לקרוא ולהשתתף בדיון באופן ביקורתי וכיצד לדלות מידע וכיצד לבצע פרוייקט חקר ועוד ועוד. בין השורות נחבאים להם כל מיני כלים בסיסיים מאד ושיטות לשפר את אותן מיומנויות חשובות מאד שמפתחות את החשיבה ואת הלמידה. לואיס גם הוא כותב היטב ועושה את העבודה גם הוא טוב בהרבה מזוהר.
עם כל הביקורת שלי על סגנון הכתיבה, אין ספק שזוהר תוקפת את הנושא ביסודיות: היא פותחת בהגדרות ובמושגים, אח"כ בנסיון להסביר מדוע הנושא חשוב, ממשיכה בהצגת גישות ושיקולים בהוראת החשיבה ומשם מנסה לדון בהצעות ליישום הוראת חשיבה במערכת החינוך. משם היא ממשיכה בהצגת שתי תוכניות "קלאסיות" כדבריה ואחד שונה לפיתוח החשיבה ודנה בהבדלים ביניהם ובמה שחושבים על התכניות הללו בעולם ולסיכום מציגה תוכניות לדוגמה משלה עם כמה תובנות פה ושם. היא מקנחת בשאלה מה הלאה.
הנושא כאמור חשוב מאד. ההצגה לטעמי חלשה יבשה ומשעממת.
מעניין למצא באתר משרד החינוך את חזונה של זוהר בנושא ששמו "אופק פדגוגי". שם יש מצגות שמסכמות בקצרה בשקפים בודדים את הרעיון המרכזי של "משינון לחשיבה" או "משינון להבנה". (לא ממש הצלחתי להבין איך היא מתמודדת עם הבעייתיות הגדולה של בניית מבחנים טובים שאינם מוערכים באופן סובייקטיבי ומוטה מידיי מרוב שאלות פתוחות והיא לא נוגעת כלל בבעייתיות של נושא זמן הסדיקה של מבחנים שכאלה ושל עבודות שכאלה לנוכח המציאות העגומה של כשר המורים, לוח הזמנים שהם נתונים בהם וכמויות התלמידים בכתה שיש להם -- אולי את הבעיות המהותיות הללו היא משאירה לאחרים לפתור או שאולי היא חושבת שלא ישימו לב?!).
הנה מאמר של ענת זוהר בעצמה בבטאון הסתדרות המורים בה היא מנסה לתת גב לעמדותיה ולחזונה. לדעתי היא בעיקר מלמדת סנגוריה על עצמה ועל מה שעשתה עד כה. זה גם חשוב כנראה.
אני מוצא שהשנה בחוזר מנכל משרד החינוך יש התייחסות לאופק פדגוגי וללמוד לחשוב של ענת זוהר. אני מקווה שהנושא החשוב אכן ימצא ביטוח במערכת החינוך אך שלא יהפוך להיות פיל לבן או קליפה ללא תוכן. זה לא טריוויאלי לדעתי שלא ליפול למלכודת שבה מורים יעבירו חומר בנושא בלי להבינו באופן מעמיק בעצמם ובלי להאמין בחשיבות הנושא בעצמם ומבלי שלהם יהיו הכלים הנכונים והמפותחים לשפוט מה הם עושים, כיצד למדוד את עצמם ואת התקדמות תלמידיהם וכו'. אני מאד מקווה שהנושא יצליח. אני גם ספקן ביותר.
פה אני מוצא לנכון להזכיר את שיטת מתמטיקה יסודית שבאה ללמד מתמטיקה מהיסודות ומהבסיס את תלמידי בתי הספר היסודיים כשבין הרעיונות המרכזיים הוא לבוא וללמד בגישה שבאה מתוך עולם המושגים של הילד ומתוך כוונה שכל מה שנלמד יחווה בחושים ובאופן שמתאים ליום יום וכך גם ייעשה בו שימוש (ולא במנותק ובמופשט באופן שלא מתקשר לחיים האמיתיים של הילדים). אני חושב שיש בשיטת מתמטיקה יסודית ובאופן שבו ספרי המורה שלו נכתבים בישראל (ע"י תלמה גביש) וכן באופן שבו מדריכים את המורים שמלמדים לפי השיטה (השתתפתי בסדנאות למורים וראיתי וחוויתי בעצמי), יש את כל הדברים הטובים שמבקשת לקדם ענת זוהר. אני מקווה שהיא תמצא את הדרכים להסיר את המכשולים הרבים שנדמה לי שהפוליטיקות וכוחות ההון-שלטון במשרד החינוך שמים לפני "מתמטיקה יסודית" לטובת קידום שיטות מבית היוצר של מט"ח...
אני מקווה למצוא ספרים בהירים יותר בנושא בהמשך. אני סמוך ובטוח שאמצא את עצמי חוזר אל הספר הזה או אל גרסאות מאוחרות יותר שלו ומנסה לבדוק את מה שחשבתי שהבנתי ולראות אם אני מוצא תובנות חדשות בו.
לסיכום: חשוב אך משעמם טיכו! לא ממש מומלץ.
