קראתי את ספרו של אדוארד דה בונו, ששה כובעי חשיבה.הספר קצר: כ-200 עמודים.
הרעיון הוא לשחק בחשיבה כדי לחשוב באופן מודע עד כדי כך שהחשיבה תהפוך לטבע שני. השיטה המוצעת היא להתמודד עם בעיות ועם רעיונות ע"י הפרדת העיסוק בבעייה כשמתמקדים בחשיבה מסוגים שונים ומוגדרים:
- עובדות והגיון, ללא רגשות, ללא דעות, ללא פרשנויות
- דעות רגשות ופרשנויות, ללא התעסקות בהכרח עם עובדות ועם הגיון: לא חייב להיות הסבר מאחורי הרעיון
- מבט פסימי ושלילי: מהדוע הפתרון לא יעבוד, מדוע הפתרון אינו טוב, מה לא יצליח...
- מבט אופטימי וחיובי: להתבונן על המקרים החיוביים ביותר, על התרחישים המוצלחים ביותר, מדוע הרעיון טוב ומוצלח...
- מבט יצירתי: לנסות לשאול שאלות מוזרות, לחשוב באופן מעניין ולא שגרתי, לא לעצור רעיונות בגלל מגבלות כאלה ואחרות
- שילוב וניהול של אופני החשיבה
- לבן
- אדום
- שחור
- צהוב
- ירוק
- כחול
אז כיצד עובדת השיטה המוצעת? מעמידים פנים שיש לנו כובעים בצבעים הללו ובעת מחשבה או בעת דיון חובשים ופושטים ומחליפים בין הכובעים. המחבר מציע להפיץ את השיטה ואת ספרו כדי שהטרמינולוגיה תהיה יותר שגורה בפי הציבור מה שיקל על התקשורת ועל ביצוע יעיל וטוב של השיטה כאשר מספר המשתתפים גדול מאחד.
הספר חביב. שטחי מעט לטעמי, אבל מסביר יפה את הרעיון ואת השיטה ואת היתרונות שייתכן וגלומים בביצועה.
אני סבור שאדם שישר עם עצמו ומסוגל בעת מחשבה על בעיה ועל פתרונות אפשריים לבעייה, בין עם עצמו לבדו ובין עם בקבוצה -- טוב יעשה אם ידע להפריד בין ראיה אופטימית לבין פסימית לבין דעות ורגשות לבין עובדות יבשות וקרות וישכיל מידי פעם להתפרע עם המחשבה ולהציע רעיונות מטורפים ולו כדי לשקול אותם וכך הלאה. יש בזה המון במשותף עם השיטה שמציע דה בונו -- ויתכן שהגדולה בשיטתו היא בכך שהיא מנסה לתת כלים להפוך אופן מחשבה לכזה שנותן ביטוי ל"צבעים" רבים ולפיכך כנראה יגיע לפתרונות, ליותר פתרונות ואולי ליותר פתרונות מתאימים.
על אודות הספר באנגלית באתר אמאזון. (ועוד קישור לאמאזון לגבי אותו הספר, עם מעט מהפרטים שונים... כנראה מהדורה אחרת).
על אודות ששה כובעי החשיבה באתר ויקיפדיה באנגלית.
ישנה התלהבות מסויימת בקורסי ניהול וארגון ושל אימון לעשות שימוש בטכניקה המוצעת בספר כאילו יש בה משהו מוכח או קדוש או יסודי. זה מעט מוגזם בעיני. בתור קריאה קלילה ומחשבה והרהור תוך כדי ולאחר הקריאה אני חושב שאפשר לקלוט את הרעיון בקלות רבה (אם כי אני סבור שדי בהבנתו בקיצור ואין צורך בהכרח בקריאה מלאה של הספר כולו אלא אם מנסים להשתכנע ע"י דוגמאות או להיות מואכלים בכפית צעד אחרי צעד...).
בסדר. לא יותר.
