Wednesday, March 18, 2009

אלרגיה (סיפור ילדות) מאת יהונתן גפן


ספר קריאה נוסף שקניתי לאביב הוא אלרגיה (סיפור ילדות) מאת יהונתן גפן.
הסיפור מסופר מנקודת מבטה של ילדה, קרן שלה חברה טובה ורד שהוריה השאירו אותה אצל משפחתה של קרן ונסעו עם אחיה התינוק לארה"ב לטפל בדודה חולה. לאורך מאה עמודים קוראים את המחשבות של קרן על עצמה, על הוריה, על מה שהיא חושבת על חברתה ורד ועל הסתגלותה של קרן לארוח של ורד בביתה, בחדרה, ואח"כ להתמודדות עם זה שורד תעזוב עם הוריה ואחיה הקטן לארה"ב והיא לא תתראה איתה.
השפה יפה והכל מוסבר. ואהבתי מאד את התחכום שבמוטיבים שחוזרים על עצמם בספר (שהאמא מורה, ועל החיוך של אמא ועל איך שהחיוף משתנה לפי החלק ביום, וזה שאבא רופא, ועל הקמט במצח של אבא, ועל האלרגיה, ועוד ועוד...). זה נותן אחיזה ותחושת התפתחות.
אביב האזין בסקרנות והספר עורר בו מחשבות ושאלות וזה היה חשוב בעיני. אני מקווה שאביב לא רק יסתפק בהקראת הספר וגם ינסה בעצמו לקרוא בו. אני בכל אופן נהנתי מאד להקריא לו את הספר. גם סיון הצטרפה לשמוע ונהנתה מהסיפור.
מומלץ.

לוידע מאת יוקה פן לון


אביב בכתה ב' ואני מחפש עבורו ספרי קריאה שמצד אחד יאתגרו אותו ומאידך לא ייאשו אותו. חשוב לי שהסיפור יעניין אותו ויעורר אצלו מחשבות.


לוידע מאת יוקה פן לון הוא ספר חכם מאד. הוא היה מאד משעשע לאביב לקריאה וגם להאזנה בשעה שאני הקראתי לו. יש בו הרבה מחשבות פילוסופיות ושאלות על דברים שנראים לנו ברורים ומובנים מאליהם ואולי גם דברים שילדים בני שמונה, כמו אביב, כבר לא מרגישים בנח לשאול עליהם שאלות ולהטיל בהם ספק. אני אוהב מאד את האופן שבו מאתגרים את הקורא בהתמודדות עם התחלות של סיפורים שונים ואיך להתמודד במצבים לא ידועים. יש בסיפור הזה מה שזכור -לי משעורי ספרות בבית הספר בתור ארס-פואטיקה, ז"א שהסיפור מתייחס לעצמו ולא אולי במובן המקובל יותר שהמחבר מתייחס לעצמו ולאופן שבו הוא יוצר את יצירתו.
הספר לא ארוך מידי, כ-70 עמודים, מאוייר להפליא, מנוקד ולכן אינו מייאש.
הספר חכם מאד ומתוחכם וגם משעשע, מצחיק ומעניין ויש בו מן האתגר.
בקיצור, מה שחיפשתי בדיוק בספר קריאה בשביל אביב!
אני ממליץ!

ספרי הילדים של דב אלבוים




שני ספרי ילדים שכתב דב אלבוים, ומאוירים ע"י דיויד הול שקניתי לילדים בהזדמנויות שונות הם:




מצחיק שאת דב אלבוים אני מכיר מהטלוויזיה מתכניתו על פרשת השבוע, ובעיקר נחקק בזכרוני הארוח של אברום בורג בתכנית על קרע ספרו של בורג לנצח את היטלר. איכשהו כמה ימים אחר כך בחנות ספרים ראיתי שיש לאלבוים ספר ילדים וכשקראתי בו בחנות אהבתי מאד את הסגנון וקניתי לילדים. כשראיתי לפני מספר שבועות שיש לו ספר חדש קראתי גם אותו בחנות וקניתי אותו (אע"פ שהחלטתי שכנראה אקנה אותו עוד לפני שקראתי רק בגלל השילוב של המחבר והמאייר).



שני הספרים מומלצים מאד והילדים מאד נהנים לשמוע אותי מקריא אותם להם. השפה יפה, הסיפור חכם אבל לא מתחכם ולא מתחנחן. אני אוהב את זה. אני נהנה לקרוא בספרים האלה לילדים לא פחות מאשר הם נהנים להאזין לסיפור ולהביט באיורים.



מומלצים!





יעל דר על האריה הרעמתן והג'ירפה גם באתר הארץ.



חגי דגן ותמר שטרנפלד על זאביק התמנון והסוסון אפרים באתר הארץ.











[אני ממליץ מאד לקרוא קריאה שלמה ומלאה את ספרי הילדים לפני שאתם קונים להם בחנות. בספרים האלה קל מאד לקרוא מכריכה לכריכה בכמה דקות ולהתרשם אם הספר ימצא חן בעינינו בתוכן, בציורים וגם, ולא לזלזל בזה, בהנאה שבקריאה ממנו לילדים, שוב ושוב ושוב]

אמא שלי היא הכי... מאת אלינוער קלר


קניתי לילדים ספר ילדים של אלינוער קלר, עם איורים מקסימים ומבדחים של מישל קישקה, אמא שלי היא הכי... ואני נהנה לקרוא להם ממנו כבר כמה ימים מידי ערב... שוב ושוב...
הספר מציג בצורה שובת לב איך בנות מתייגות את האמהות שלהן ומשוות זו עם זו איזו אמא יש למי ואיזו תכונה שלילית מאפיינת אותה אבל בעצם כולן כולן חושבות שאמא שלהן היא הכי הכי...
ממש יפה וחכם גם הסיפור וגם האיורים.
[אני ממליץ מאד לקרוא קריאה שלמה ומלאה את ספרי הילדים לפני שאתם קונים להם בחנות. בספרים האלה קל מאד לקרוא מכריכה לכריכה בכמה דקות ולהתרשם אם הספר ימצא חן בעינינו בתוכן, בציורים וגם, ולא לזלזל בזה, בהנאה שבקריאה ממנו לילדים, שוב ושוב ושוב]

החתול שדפנה רוצה מאת אבירמה גולן


קניתי לילדים את ספרה של אבירמה גולן, החתול שדפנה רוצה, ונהנתי מאד מהקריאה בו וגם הם נהנו ממנו מאד.

השפה מעימה וקולחת, הציורים של רעיה קרס יפיפיים והדיאלוגים חביבים.

אהבתי את ה"כפר" שיש להם בבית, לא רק אמא ואבא ודפנה.

אהבתי גם שהילדה דעתנית אך מנומסת, אוהבת ויודעת לקבל אך יודעת לעמוד גם על דעתה.


נפלא!
[אני ממליץ מאד לקרוא קריאה שלמה ומלאה את ספרי הילדים לפני שאתם קונים להם בחנות. בספרים האלה קל מאד לקרוא מכריכה לכריכה בכמה דקות ולהתרשם אם הספר ימצא חן בעינינו בתוכן, בציורים וגם, ולא לזלזל בזה, בהנאה שבקריאה ממנו לילדים, שוב ושוב ושוב]

למה זה כל כך מסובך?! מאת דר' גורדון ניופלד ודר' גאבור מאטה


קראתי את ספרם המעניין של גורדון ניופלד וגאבור מאטה, למה זה מסובך כל כך?!, ונותרתי עם הרהורים רבים.




הספר הוא תרגום מאנגלית לספרו של גורדון ניופלד Hold on to your kids.


הרעיונות בספר מקוריים, מרחיקי לכת, לטעמי, ומפתיעים.




הנושא העיקרי הוא התכוונות לחברים. המחבר מסביר מה זה, הגורמים והתנאים להווצאות התכוונות לחברים ובעיקר מפליג ומדגים את ההשלכות של התכוונות לחברים. הוא מרחיק ואף מנסה להסביר נגעים בחברה גכון שימוש בסמים, אלימות והפקרות מינית בקרב ילדים ובני נוער כתוצר לוואי או תוצר מתבקש של התכוונות לחברים.




רק בחלקים האחרונים של הספר, הרביעי והחמישי מתחילים גם להגיע הסברים מה כן אפשר לעשות ומה כן טוב לעשות וזאת אחרי שמרבית הספר הרגשתי שאני שוקע בתוך מרה שחורה ופסימית של גורל רע ומר לילדי ולמשפחתי ולכל החברה שבה אני חי.




סגנון הכתיבה בספר משונה בעיני כי לכאורה ישנם שני מחברים אבל בפועל הספר כולו נכתב בגוף ראשון מפיו של גורדון ניופלד ועמיתו מוזכר מפעם לפעם אבל לא ממש רואים טקסט שנכתב ע"י מאטה או בשיתוף עמו. אולי כך במקור? אולי בתרגום יצא כך? אינני יודע.




ישנן שגיאות עריכה לא מעטות בדפוס שנסתרו קרוב לוודאי בעריכה. בעיקר אני מתכוון למספרים הקטנים שמשמשים למראי מקום ולהערות. וודאי אלה יתוקנו בהדפסות עתידיות של הספר, אם המו"ל ישקיע בכך מחשבה וכוונה.




לכאורה נראה שהמחבר (אני כותב המחבר ולא המחברים שכן כאמור, נראה לי שהספר כולו מפיו של גורדון ניופלד) מתנגד לחברים לילדים. לא כך היא. הוא מסביר מתי שהות עם חברים מיטיבה או לא מזיקה ומתי היא הרסנית. הוא מסביר איך הורים יכולים לטפח את התלות של ילדיהם בהם ולעודד התכוונות אליהם תחת התכוונות לחברים ואין לבלבל זאת עם חבלה בעצמאותם. הוא מרחיב על כך רבות בספר והדיון מעניין מאד.




המחבר מסביר ששעמום הוא תוצא של ריקנות ולא מחסור בפעילויות זמינות, בגירויים או בפעילויות חברתיות. "אילו באמת הבנו את שורשי השעמום, זה היה משמש לנו אות לכך שילדינו עדיין אינם מוכנים ליחסי-גומלין עם אחרים. ככל שהם נוטים יותר לשעמום, הם זקוקים לנו יותר וחלק רב יותר של האני שלהם צריך להתפתח. ככל שהם יותר משועממים, הם פחות מוכנים ליחסי-הגומלין עם החברים. לילד כזה, לא יחסי-הגומלין עם החברים הם הנושא שאנחנו צריכים להקל עליו, אלא ההיקשרויות עם מבוגרים או זמן לעצמו".




הספר נושק במקרים רבים בתופעות שמוזכרות ומטופלות גם בספריו של חיים עומר, למשל בספרו האחרון הסמכות החדשה. האפייון של הגורמים לבעיות לא נושקים תמיד וכן גם לא הפתרונות. יחד עם זה מצאתי שיש דמיון רב בין מה שמציע חיים עומר לבין מה שמציע גורדון ניופלד, אולי ההבדלים הם בעיקר ברבדים השונים ובהגדרה של הסיבה והמסובב. חיים עומר גם מציע שיטה מובנית להתמודדות עם אלימות ילדים (מה שמכנה גורדון ניופלד בתור התוצאות של התכוונות לילדים). המשותף העיקרי לדעתי בין שתי הגישות הללו הוא שהמפתח הוא ביצירת קשר מחדש בין ההורים לבין הילדים, קשר שיש להשקיע בו ולבסס אותו.








הספר מעניין, ולא פשוט לקריאה (מייגע, אולי זה שם תואר מתאים...) אבל מאתגר וקורא תיגר על הנחות רבות שיש לי ואני חובב ספרים כאלה שגורמים לי להרהר מחדש ולסקור מחדש את מערכת ההבנות שלי ואת הערכים שלי ועל מה אני מבסס את ההשקפות וההחלטות שלי.




.


דברים שרציתי לגעת מאת גילי פליסקין


קראתי את ספרה של גילי פליסקין, דברים שרציתי לגעת, על אוננות נשים או איך שהיא מכנה את זה מיניות עצמית של נשים.




באתר טקסט מובא המבוא לספר שמסביר יפה על מה הספר ומדוע סגנונו כפי שהוא, מה מטרותיו ומה לא בין מטרותיו.


דפנה לוי על הספר ועל המחברת באתר עשרים פלוס.

המחברת אומרת שהיא כתבה את הספר שהיא היתה רוצה לקרוא בנושא.

בספר יש סקירה של דעות קדומות, דעות "מדעיות" (לכאורה ולמעשה), איך החברה רואה את זה, בתלות בחברה, איך נשים מאוננות (אין פה סקירה מקיפה ומלאה, ככל הנראה, אבל יש פירוט).


הסגנון של הכתיבה מעניין מאד: הכותבת משלבת בין אמירותיה שלה, בין ציטוטים מפי נשים מראיונות שקיימה עמן בנוגע לאוננות לבין ציטוטים מתוף ספרות עברית להדרכה מינית (רובה ככולה מתורגמת) שבה דנים(בין השאר) באוננות בכלל ובאוננות נשים בפרט. הכותבת טוענת במבוא שהיא חשבה על הספר הזה כמו ספר-קלטת שחלקו מוקלט וחלקו כתוב ולי נראה שהאופן המתאים יותר אולי מספר הוא דווקא לא ספר קלטת אלא במקביל לספר להפיק סרט תיעודי שבו יישמע קולה, נשמע את קולן של המרואיינות, ונראה את העמודים מתוך הספרות המדוברת (ואולי גם ראיונות עם אנשים מקצוע שונים).


לי כגבר הנושא מסקרן מאד וטוב שיש ספר שדן בנושא בפתיחות. כגבר שוב הציקה לי הפנייה לקוראים בתור "קוראת" או "קוראות". המחברת מתייחסת לעניין די בתחילת הספר למשל בעמוד 19:




הסיבה שהפנייה היא לקוראת בלשון נקבה לא נועדה לבטל את
האפשרות שגברים יקראו את הספר. אני אשמח מאוד אם גברים ייחשפו למה שכתוב בו, ולכך
אתייחס בהמשך. אבל לצד העובדה שאני רוצה להזמין גם גברים לקרוא, אני רוצה לתת מקום
לעובדה שהספר הזה, שמוקדש כולו לחוויות של נשים, נכתב ע"י אשה, מורכב מקולותיהן של
נשים, ומכוון (בעיקר) לנשים.

למדתי לא מעט דברים וקיבלתי אפשרות לראות את הנושא מבעד לעיניים של בנות המין השני. בשבילי זה היה מסקרן מאד.
אולי עוד משהו על סגנון הכתיבה: לא מצאתי שום התנשאות או חנפנות או ציניות שמאפיינים את סגנון הכתיבה בעיתוני נשים ובספרות שקהל הייעד שלה נשים (אני מתנצל מראש על ההכללה, אבל זאת דעתי, מה לעשות!) "מודרניות". זה מאד יפה בעיני.
למחברת הספר יש גם אתר בנושא: http://www.onenut.co.il. האתר עצמו לא מעניין לטעמי כמו הספר, אבל אני סבור שזה משום שאני בהחלט לא קהל היעד המיועד שלו.
זה בהחלט ספר לנשים (ולבנות) אבל גם לגברים (ולבנים) לא יזיק לקרוא ולדעת.




סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות, אחותי

הורים יקרים,
יום א – מפגשון הבוקר: קיבלנו בשמחה את פני החברים שהיו חולים עוד מהשבוע שעבר, ושמחתי לראות שהקבוצה חוזרת לגודלה המקורי!
אתמול שיניתי את האותיות על גבי לוח השמות, והבוקר נתתי לילדים לנחש מהו הסדר החדש לפיו ידביקו את שמם. להזכירכם: עד כה הדביקו לפי האות הראשונה בשמם.
מהבוקר ההמולה היתה גדולה, ואף אחד לא הצליח לנחש לאן נעלמו האותיות שהיו שם עד כה, ומה עושים עם האותיות האחרות שהופיעו. הפצרתי בילדים להשתמש לא רק בחוש הראיה כדי להבין מה קרה, אלא להפעיל גם את הראש, כשפתאום קם איתי דבי, ואמר בקול רם וברור שהאותיות הן האותיות האחרונות בשמות הילדים! כל כך התרגשתי מהגילוי המדוייק, שחיבקתי אותו ונישקתי אותו עד לסכנת חנק ... (אל תדאגי, אמא גלית, לילד שלום!)
נזכרנו מה משמעות האות האחרונה, הסופית בכל שם, ואף עברנו ילד ילד וביררנו ביחד מהי האות האחרונה בשמו. כמובן היו ילדים שזכרו ושאף עזרו לחבריהם לראות את האות האחרונה שלהם, והיו שנזקקו לעזרה. זה בסדר גמור.
בסוף עברנו ללוח, והזמנתי לפי סדר האותיות התלויות את הילדים לבוא ולהדביק את שמם.
המשכנו עם עדכון התאריך העברי, בדקנו את מצב מזג האויר ובחרנו תורני בוקר.
לאחר מכן העפנו מבט ללוח התוכן, וראינו שתוכנו הקשור לחג פורים נעלם, ובמקומו הופיעו דברים אחרים.
הילדים מייד כמובן ניחשו שהנושא הבא הוא חג הפסח, אבל יותר הסבתי את תשומת ליבם לכיתוב:
"פסח" ו"אביב". לאחר שהסברתי להם מה כתוב במילים שהדבקתי למעלה, הילדים התעקשו שאוסיף מילה נוספת: "ניסן", שכן זהו החודש העברי שבו חל חג הפסח... הילדים שמחו שעשיתי זאת, אבל הצבתי בפניהם אתגר גדול – לזכור את כל המילים הללו, ובהמשך לשחק בכל השלוש במשחק האותיות! הילדים הגיבו בהתלהבות גדולה, והודיעו לי שאין בכלל שום בעיה!
המשפט החדש שהנהגתי לכבוד הנושא החדש (ועל פי המילים שעל הלוח) הוא:
"אביב הגיע פסח בא בחודש ניסן".
לאחר מכן קראנו על חוויות הילדים מטיולי השבת שלהם:
עדן טיילה בצפון עם משפחתה, וביקרה בכנסיית הבשורה בנצרת http://www.mapa.co.il/ng/buildrecord_LP3.asp?id=6157
,בחרמון ובבניאס http://www.parks.org.il/BuildaGate5/general2/data_card.php?Cat=~30~~389895429%20
עדן גם הביאה תמונות יפות מאוד מהטיול, והנחנו אותן על השטיח, והילדים יכלו לבוא ולהתבונן כמו בתערוכה.
ערן סיפר על ביקור במדעטק בחיפה, מה שאיפשר לנו להזכר היכן נמצאת חיפה במפה ("האגודל של המדינה"), ולספר בעיקר על תערוכת הדינוזאורים המרשימה שראה שם. http://www.madatech.org.il/Pages/Index.aspx
עידו ספר על ביקור בבסיס פלמחים, ובעיקר על המזל"טים שראה שם. כמו כן הוא ספר על ביקור בפארק בהרצליה (ליד קניון שבעת הכוכבים), שיש בו מגלשות גבוהות מאוד וחבלי טיפוס. נשמע כיף!
אוריה סיפרה על סוף השבוע שבילתה בים המלח, וזה השתלב מצויין עם ספור התורה שלמדנו בשבוע שעבר: "סדום ועמורה ומעשה אשת לוט". (היא רק הצטערה שלא ראתה בדרך את נציב המלח ...)
http://www.deadsea.co.il/index.php?page_id=1&lang_action=change_lang&to_lang=he&submit=%F9%F0%E4
גם אוריה הביאה שפע תמונות ועלונים, שהונחו על השטיח כתערוכה, והילדים באו לצפות ולהנות מהנופים היפים, מתמונות האנשים המרוחים בבוץ ים המלח ומשלל תמונות בעלי החיים שראו נחל דוד:
http://www.trekker.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%92%D7%93%D7%99/
מפגש הבוקר: סיפרתי לילדים שהבאתי ספר חדש, אבל לא הראיתי להם אותו. ראשית סיפרתי להם את שמו, ואז ביקשתי מהם שינסו לנחש מה הוא אומר, ועל מה יכול להיות הספור.
שם הספור: "החור הכחול" מאת סמדר שמשון.
לילדים היו רעיונות נפלאים ומקוריים מאוד, שהעידו על מחשבה ומאמץ. לצערי אינני זוכרת בפרוטרוט מי אמר מה, אבל מה שזכרתי לקשר לשמו של הילד שאמר – תראו בהמשך.
# הילדים אמרו שהחור נמצא באדמה, ושהוא מלא במים (שהם כחולים).
# היו שאמרו שהחור נמצא במדרכה או בכביש, ושהוא התמלא במי גשמים.
# צינור מלא מים + החור נמצא בתוך הים הכחול (איתי סספורטס).
# חור בחולצה כחולה (איתי דבי)
# חור במכנסיים כחולים (ערן)
# הדר אמרה דבר מעניין: היא אמרה שהחור נמצא בשמים הכחולים, אבל לא ידעה להסביר בדיוק מהו בעצם החור שנמצא שם. אז באה לעזרתה מעין גולדבורט, ואמרה שלדעתה החור הוא החור שדרכו מציץ אלוהים כשהוא מסתכל למטה עלינו ...
# שוהם לא הסכים איתן כל כך, וטען בכלל שאלוהים מציץ עלינו דרך חור בשבאדמה, אבל שכח להתייחס לצבעו הכחול. (אבל אהבתי מאוד את הדיון המקורי והמעניין).
# יעלי אמרה שלחיפושית יש חור כחול, ועדן פירטה את דבריה של יעלי, והסבירה שהחיפושית פשוט קיבלה מכה עגולה בצבע כחול ...

כפי שאתם רואים היה מעניין מאוד, ובסופו של דבר קראתי לילדים את הספור שסיפר על יום מעונן, שדרך מסיכת העננים נראה מקטע קטן מאוד של שמים כחולים, שהרגיז מאוד את העננים, שהשתדלו מאוד לסוגרו.
כל הספור מספר על מה שקרה בסופו של דבר, והילדים אהבו מאוד את הספור!
זמן חצר ויצירה: שיחקנו בתוך הגן, ולפני ארוחת הצהרים ערכנו דיון נוסף על הספור שהילדים אהבו "החור הכחול", על מנת לחדד את עלילתו ולהסביר שוב את תוכנו במקביל לתמונות הספור, והילדים ביקשו שאקרא אותו שוב, הבטחה שמקווה לקיים כבר מחר במהלך היום.
בהמשך שוחחנו על סימני האביב, ואמרתי שיש לאביב סימן הכר שזהה למעשה לסתיו. הפניתי את השאלה לילדים, כשפתאום קפץ גיא רוזן ואמר בדיוק את המילה שחיפשתי: "הפכפך"! כל הכבוד. שוחחנו על שפע הפריחה והחרקים שבכל מקום, והזמנתי אותם לצאת החוצה ולראות את השדות הפורחים ממש ליד ביתם.
מפגש הצהרים: הורדנו ביחד את שלוש המילים שעל גבי לוח הנושא, והכרנו אותן: כמה אותיות בכל מילה, מהן האותיות הראשונות, האמצעיות והאחרונות בכל מילה. האם ישנן אותיות שנמצאות ביותר ממילה אחת וכו'.
בסופו של דבר אף התחלתי לבלבל את סדר האותיות בכל מילה בנפרד בצורה מאוד עדינה ומינימלית לנגד עיני הילדים וביחד סידרנו מחדש את המילים. פגשנו שוב באות "י" שנותנת כוח לאותיות שונות ומעניקה להן את הצליל אִי.
מעין לוינטל היה הכוכב של המפגש, כשבאמת היה קשוב לכל מה שנאמר, והצליח ראשון להשלים כל דבר ולענות על כל שאלה. כל הכבוד!

יום ב – מפגשון הבוקר: אוריינות שמות הילדים לפי האות האחרונה, בדקנו מי נמצא ומי חסר, וגם חישבנו כמה ילדים בגן. בחרנו תורני בוקר, בדקנו את מצב מזג האויר ועדכנו את לוח מזג האויר.
דבר נוסף שהתחלתי לעשות מידי בוקר הוא לתת בכל פעם לילד אחר את המפתח לדלת החצר, ולאפשר לו לפתוח את הדלת בעצמו בעזרת המפתח. הילדים שמחים לקראת האתגר, וכמובן מתרגלים את הפעולה החשובה הזו של סיבוב מפתח.
לליב הראתה לנו עוגיות שהביאה לחלק לילדים, והחלטנו ביחד שנעשה לילדים חידון, ולאחר ארוחת הצהרים הם יטעמו את העוגיות וינסו לנחש מהו המרכיב העיקרי בעוגיות!
מפגש הבוקר: התחלתי את המפגש עם מפת המדינה, כשאנו נזכרים היכן נמצאת מצרים, המדינה הגובלת איתנו בדרום, ושבה מתרחש הרי בעצם ספור החג. זה הוביל לדיון מעניין לגבי המדינות הגובלות איתנו, האם כדאי לנסוע לבקר בהן או לא – ומדוע, ובעקבות שאלות מקסימות של הילדים כיצד אפשר לעבור ממדינה למדינה, הראיתי להם את תעודת הזהות שלי, והסברתי שזוהי תעודה שכל אזרח ישראלי חייב לשאת איתו בתוך הארץ. הראיתי להם ממה היא מורכבת ומה צריך להיות כתוב בה (וכן ראינו שיש בה תמונה, והסברתי להם את החשיבות של המצאות תמונה בתוך התעודה המזהה).
לאחר מכן הסברתי שכדי לצאת מהארץ לכל מדינה צריך תעודה שהיא דומה מאוד במרכיבים שלה – אבל כתובה באנגלית שזו שפה המובנת בכל העולם: הדרכון. שוחחנו איך אפשר לצאת מהארץ ואיך חוזרים אליה, אילו משרדים צריך לעבור כדי לעשות זאת, ומדוע תמיד צריך לחזור במועד שצויין בכרטיס הטיסה. בקיצור – הילדים עזרו לי להרחיב בצורה מעניינת מאוד את הנושא שרציתי להעביר, ואני מצדיעה לסקרנות הנהדרת שלהם!
כשהדיון הנפלא הסתיים התחלתי לספר להם את ספור חג הפסח: התחלנו ממשפחתם של יוכבד ועמרם, הוריהם של מרים, אהרון והתינוק (שבהמשך ייקרא משה), וסיימנו ביציאת מצרים והמעבר הפלאי בים סוף.
בדרך שוחחנו בהרחבה על 10 המכות שאלוהים נתן על מצרים, והדגשתי כי המכות הונחתו אך ורק על המצרים, ושהיהודים לא נפגעו כלל. פירשנו ביחד את משמעותה של כל מכה ומכה, והוספתי לכך כרטיסים שמתארים את המכות שאליהם צורפו כרטיסים עם שמות המכות. כל כרטיס עם תמונה הותאם לכרטיס עם שם המכה אותה הוא מתאר באמצעות מדבקה בצבע זהה. בהתחלה הילדים יוכלו להתאים את השם לתמונה בעזרת המדבקה, אבל בהמשך יהיו כאלה שיצליחו להתאים את התמונה לשם באמצעות הכיתוב הזהה ב- 2 הכרטיסיות (שמות המכות מופיעים גם בתמונה וגם בכרטיס הכתוב).
המפגש הסתיים בשיחה על האביב שמתחיל להראות סימניו, ושמסמל את בואו של חג הפסח. מהם סימניו? מה אפשר לראות מסביב?
זמן חצר ויצירה: הכנו תמונת אביב שמתארת את מזג האויר ההפכפך ואת שפע הפרחים והחרקים.
מפגש הצהרים: שרנו 2 שירים: "שמחה רבה אביב הגיע פסח בא", שהצחיק מאוד את הילדים בשל הקצב המהיר שבו. תרגלנו מוטוריקה גסה באמצעותו, וכן תזמון ויכולת לעקוב אחרי הקצב המהיר עם התנועות.
השיר השני היה ללא מנגינה ושאותו שרתי לילדים: דימיינו שאנו בשדה פרחים פורח ומלא חרקים נהדרים שמסמלים את האביב, וטיילנו בו תוך שירת השיר ועשיית התנועות. הילדים היו חופשיים בבחירת התנועות המתארות "פרחים" ו"ציפורים", וניצלו זאת כדי להיות יצירתיים מאוד. שם השיר: "נצא ילדים לשדות". בסיום השיר דימיינו שאנו מריחים את "הפרחים" שב"שדה" ...
את המפגש סיימנו בקריאת ספור אחד מתוך קובץ סיפורים נחמד שהביא עידו, בשם: "פשוט בלי אלימות" מאת דליה קורח שגב.

יום ג – מפגשון הבוקר: בדקנו מי נמצא בגן ומי חסר – וכמה חסרים (היו שחישבו ללא האצבעות!).
בחרנו תורני בוקר, בדקנו את מצב מזג האויר ועדכנו את לוח מזג האויר.
אגב – מידי יום (כידוע לכם) הילדים חותמים בכניסה לגן את שמם. השיפור ביכולת כתיבתם וביכולת להתאים את גודל הריבוע לגודל האותיות פשוט מדהים! הילדים שיפרו מאוד את יכולותיהם, ואני מפצירה בהורים שעדיין רושמים בשם ילדיהם את שמם – שלא יעשו זאת! תנו לילדים לכתוב לבד – גם אם זה נראה כמו קישקוש. הקישקוש הזה מעצמו מסתדר, והם ילמדו לכתוב לאט לאט את שמם. אנו מתרגלים זאת בגן, והילדים חשופים כל הזמן לצורת האותיות של שמם. תנו להם קרדיט, ולא תתאכזבו!
בהמשך שוחחנו על 10 המכות, והילדים דיקלמו את 10 המכות במקביל לשלטים שהכנתי עוד אתמול.
החזרתיות מסייעת להם להכיר ולזכור את שמות 10 המכות, ולאחר שהם מכירים את הרצף בעל פה, הם מתפנים לשים לב לצורת האותיות ולמילים המסמלות את שמות המכות.
בסוף המפגשון קראנו סיפור נוסף מספרו של עידו, "פשוט בלי אלימות" מאת דליה קרח שגב, וכן קראנו שוב את "החור הכחול" מאת סמדר שמשון, שהתחבב מאוד על הילדים.
מפגש הבוקר: הנחתי על הרצפה 4 שלטים: "אני אוהב מצה בלי כלום", "אני בכלל לא אוהב מצב", "אני אוהב מצה עם שוקולד", "אני אוהב מצה עם גבינה". כל שלט לווה כמובן בתמונות הממחישות את הכתוב, וגם הראיתי לילדים קודם לכן את השלטים.
כשהילדים סיימו את ארוחת הבוקר, הם בחרו היכן להניח את שמם: מתחת לאיזה כיתוב המתאר את מה שהם אוהבים.
צריך באמת לספר לכם איפה רוב רובם של הילדים הניחו את שמם? ... כמובן מתחת למצה עם השוקולד!
שוחחנו על כל צורת אכילת מצה, וסיפרתי לילדים שמי שלא אוהב כלל מצה – אפשר לאכול לחמניות העשויות מקמח מצה, שהן כשרות לפסח! אפילו החלטנו להכינן בגן כדי לראות כמה כיף להכינם וכמה טעימות הן! (בשבוע הבא או בזה שאחריו).
עשינו חידון על סוגי מאכלים שונים: מה כשר ומה חמץ, והסברנו וביארנו כל מאכל. הזכרנו סוגי פירות וירקות שונים וכן מיני מאפה, ובדקנו מדוע הם כשרים לפסח או חמץ. לאחר שסיימנו הילדים הוזמנו להדביק על גבי לוח השמות את שמם מתחת לאות המציינת את האות האחרונה בשמם לפי שיר צבעי הבגדים שמזמן לא שרנו.
המשכנו עם שירי פסח והאביב שהכרנו אתמול: "שמחה רבה" + "נצא ילדים לשדות", וכן שרנו את "איך יודעים שבא אביב". ניצלנו את ההזדמנות לדון שוב בסימני האביב. בדקנו בהזדמנות זו את האותיות המרכיבות את המילה "אביב", וכך הילדים תרגלו את צורת האותיות הללו, וכן נזכרו איך נראית המילה.
בסיום המפגש ספרו שחר ואוריה על טיול נהדר אתמול ברכבת עם אמותיהם ואחיהם הקטנים (נסעו ברכבת לסגולה, פ"ת), וכן קראתי לילדים ספור שהביא מעין לוינטל: "לשקר אין רגלים" מאת הסופרת ענת אומנסקי.
זמן חצר ויצירה: הילדים המשיכו וסיימו להכין את "תמונות האביב" שלהם. הקירות מקושטים ויפיפיים – ואתם מוזמנים לראות את היצירות ולהתפעל מהילדים הכישרוניים!
מפגש הצהרים: שרנו שירים חדשים:
"עבדים היינו", "שמחה רבה" בגרסה דרום אמריקאית מקפיצה וכייפית ו"בפסח נשחק באגוזים". בשני השירים האחרונים השתמשנו בבקבוקוני הגשם, כשבגרסה הדרום אמריקאית המטרה היתה להכניס את הגוף לקצב. השתמשנו באותן התנועות שלמדנו אתמול, אבל עם הבקבוקונים. היה מהנה מאוד, והילדים כצפוי ביקשו לשמוע אותו שוב.
לאחר מכן דימיינו שהבקבוקונים הם אגוזים, כלומר המשחק של חג הפסח.
לימדתי את הילדים 2 סוגי משחקי אגוזים לפסח, ואז שרנו את השיר המקסים, שעזר לנו לתרגל שמירה על קצב, וכמובן להניע את הגוף.
בשיר "עבדים היינו" לימדתי את הילדים תנועות שאמורות להמחיש בצורה מוחשית מאוד את העבודה הפיזית הקשה שחוו העבדים היהודיים במצרים: השיר לווה בהקשה עם כפות הידיים על הרצפה בישיבה, לאחר מכן על הברכיים ובסוף למעלה מעל הראש. כך ברצף במשך כל השיר. הזהרתי את הילדים מראש מפני המאמץ הצפוי להם, וחלק הצליחו להחזיק מעמד עד הסוף ולחלק היה קשה.
אין ספק שהיתרון בשיר זה הוא כפול: ראשית – התרגול הגופני שאנו מקפידים עליו כל יום, ושנית – ההבנה על כמה היה באמת קשה להיות עבדים.

יום ד – חופשה
יום ה – חופשה

הורי השבת ביום שישי יהיו: אריאל ורוני.