קראתי את הספר מדינת הסטארט-אפ מאת דן סינור ושאול זינגר בעקבות דיון שנערך בחברת אאוטבריין ב-TechTalk שבו הצגתי את הסיפור שהיה בכותרות לאחרונה: תוכנית הלימודים לחטיבת הביניים, ההתנגדויות ומכתב המתמטיקאים (שעליהן כבר כתבתי רשימות ביומן הרשת שלי פה ו-פה ובעיקר הרשימה על האופנות בחינוך פה -- את המצגת אקשר ברשימה נפרדת בעתיד) -- והראיתי מגמות של אופנות בחינוך: כיצד מתחילות כיצד נכשלות וכיצד העניין הזה מתאים לדגם. בשיחה שלי הטפתי לשיטתיות ולסדר, להליכה מהמוחשי אל המופשט ולא ההפך, ועל המללה והמשגה. -- קיבלתי שאלות כיצד זה שישראל היא החדשנית ביותר והיצירתית ביותר, כפי שמציג הספר Startup Nation (שהספר מדינת הסטארט-אפ הוא תרגום שלו לעברית, שראה אור זה עתה בהוצאת מטר), ומתאפיינת באלתור ולא בשיטתיות ובסדר צריכה בכלל הוראה לפי הכללים שהצגתי ומדוע בכלל יש בעיה -- אם כבר שילמדו יצירתיות ומנהיגות ולא שיטתיות וסדר והמללה -- הרי זה מה שיש לסינגפורים והם לא מתקרבים בכלל לישראל במחקר ובפיתוח, באקדמיה, בטכנולוגיה וביזמות. תשובתי הייתה שאלתור נובע מהכרח ומצורך, יצירתיות אינה משהו שמחנכים אליו: יצירתיות היא חריגה מהקו הכללי. כדי לחרוג ממנו צריך לדעת אותו. פירוש הדבר: צריך ללמד את הבסיס ולהדגיש את התהליך החשיבתי. כמו שצייר יכול להיות יצירתי רק אם יידע כיצד להשתמש בצבע. קודם צריך להקנות את הכלים הבסיסיים. בעיקרון, יצירתיות היא תכונה אישית. אי אפשר להקנות יצירתיות, אפשר לעורר ענין, אפשר ללמד יסודות, אפשר לגרות את הדמיון באמצעים שונים, אבל ללמד יצירתיות זה כמו ללמד מישהו איך לשנות את ה-DNA שלו. מורה טוב שיודע להיות מעניין ולהאיר את המשמעויות של החומר המתמטי, יכול לעורר עניין ולעורר את אלה שהם יצירתיים להוציא אל הפועל את תכונתם זו. ה"מרובעים" ילמדו יסודות ויקנו כלים לפתרונות ויצליחו (לפעמים אפילו יצליחו מאוד) , אבל לא ימציאו שום דבר ולא יהיו יצירתיים. ה"יצירתיים" יקנו את הכלים וימריאו איתם גבוה. לחנך ליצירתיות זו שטות מוחלטת. זה דבר והיפוכו. חינוך הוא הכנסה למסגרת, יצירתיות היא פריצת המסגרת. הדבר היחידי שחשוב לעשות והוא אינו פשוט, כי המורה עצמו צריך להיות יצירתי , זה לדעת להגיב נכון כאשר נחשפת היצירתיות בעת הלימוד ולעודד את הלומד להמשיך בדרכו בנוסף לרכישת הכלים הסטנדרטיים. המורה הוותיקה תלמה גביש אומרת : "התבוננות על בעיה מזוויות שונות אינה חשיבה יצירתית. פגשתי בוגרים רבים של הקורסים ליצירתיות וראיתי איך הם מרבעים את היצירתיות והופכים אותה לשטנץ , שלא פעם גורם להם שהם יוצאים מהפוקוס של הבעיות שעליהם לעסוק בהן.עד שלא פגשתי זאת אישית לא חשבתי שיש בקורסים האלה משום נזק לחלק ניכר מהמשתתפים בהם. היה עלי לעמול די קשה כדי להחזיר את המיקוד לאותם ילדים. רק לאחר שהצלחתי בכך ניתן היה לבנות חשיבה מסודרת. חלק מהחברה האלה הגיע לרמה מסוימת של יצירתיות ורובם נשארו מרובעים, למרות היותם מוכשרים מאוד. יצירתיות היא תכונת אופי. כל מה שאפשר לעשות למענה זה לא לעצור אותה כשהיא מתגלה."אחרי קריאה יסודית בספר אני יכול לומר, מתיאורי הדמויות היזמיות שמוצגות לתפארת שמדובר באנשים למדנים, סקרנים חקרנים ויוזמים -- ברוב המוחלט של הדברים מדובר באנשים מלומדים מאוד מחינוך קפדני, מסודר ומאורגן. זה ממש חוסר הבנה להסיק מהקריאה בספר שהאלתור וחוסר הלימוד וחוסר הארגון וחוסר הבסיס האיתן הוא מאושיות ההצלחה הישראלית.
אחרי ההקדמה הארוכה הזאת שהספר הוא המניע לו -- ארחיב על הספר עצמו:
הספר מהווה שיר הלל למדינת ישראל, לרוח היזמית, ליצירתיות, לאלתור -- הספר מציג צדדים חיוביים רבים מאוד בישראל -- צדדים שלא מוכרים ולא מסוקרים בהרחבה וגם בד"כ ידועים פחות מהתדמית המקובלת של ישראל בעולם. מבחינה זו, הספר הזה עושה שירות טוב מאוד ליחסי הציבור של ישראל בעולם בכלל ובפני יזמים, משקיעים, תעשייניים ומפתחים בעולם בפרט.
הספר מנסה להסביר כיצד בישראל שיש לה את כל הסיבות להיות חור נידח, נכשל ונחשל בעולם -- בניגוד לכל הציפיות -- מצליחה לפתח יותר חברות הזנק ויותר הנפקות בנאסד"ק ממדינות אירופה, יפן קוריאה וכו' -- איך יש צמיחה כלכלית ושגשוג חרף העדר אוצרות טבע ושוק קרוב ונגיש -- איך התפוקה גבוהה למרות שהמדינה באופן תדיר תחת איומים ובמלחמות.
ההסברים שמוסקים מהספר הם שמדובר בכמה סיבות:
* אין ברירה
* עלייה רבה
* רצון להטיל ספק ולהבין לעומק ולא בהכרח לקבל מוסכמות -- לכאורה מוצג יסוד העניין בתלמוד (לא הבנתי איך התלמוד שאינו נלמד כלל ואינו נפוץ בציבור היזמי בארץ הגיע לכך -- זה גם אינו מוסבר -- לכאורה, זה משהו "תרבותי")
* אלתור
* אי רשמיות
* הצבא מציב לצעירים אחריות אדירה שאין לה אח ורע בעולם ודורש ביצועים טובים בתנאי אי וודאות גבוהים
* השקעות אדירות בתשתיות במחקר ובפיתוח
הניתוח לגורמים המשוערים הללו -- אינו מעמיק ואינו מסודר. כישראלי זה טופח על השכם ומחמיא ומהנה לקרוא את הדברים -- באמת מגיע לנו הישראלים לקרוא גם דברים טובים על עצמינו -- אבל בעיניים נכוחות אני מביט ואני רואה שהאנשים שמוצגים בספר הם לא הכלל בארץ אלא היוצאים מהכלל -- אין מדובר בבטלנים או בחצופים -- מדובר באנשים חרוצים, נמרצים, מונעים מתוך רצון ליצור ולהצליח, אנשים למדנים עם השכלה טובה ומבוססת: מתוך הבנה וידיעה של הבסיס בצורה מסודרת -- אפשר לבטא יצירתיות ולפרוץ מסגרות ולעשות דברים באופן שאינו שגרתי.
יש אי דיוק או אי הבנה מסויים בספר בהצגת שיגור הספוטניק לחלל כנקודת מפנה שהביאה לפריצה בהשקעה וביצרנות טכנולוגית אמריקנית. מצד אחד זה אכן היה סטירת לחי לאמריקנים ואכן הביא אותם להשקיע משאבים רבים בחינוך ובטכנולוגיה -- יחד עם זאת זה גם הביא את האמריקנים לקיצורי דרך ולהטלת מומים רבים בחינוך ובחינוך הטכנולוגי -- על זה משלמים האמריקנים עד היום -- לא לחינם חלו (ועדיין חלות) מלחמות מתמטיקה בארה"ב -- השיטות לקיצורי דרך שהחלו בהם בשנות השישים בארה"ב נכשלו כשלון חרוץ באופן מוחלט -- אופנות חדשות בחינוך מאז שבות ומתפוצצות בפרצוף -- עדיין לא ברור מתי יגיעו למסקנה שצריך לחזור לאל"ף בי"ת וללמד מתמטיקה ומדעים באופן מסודר, שיטתי כפי שמצליח במקומות אחרים בעולם ומוכיח את עצמו. [ראו למשל מאמר קצר של רון אהרוני בגלילאו בנושא]
הספר נחמד מאוד -- תובנות רבות ומסקנות רבות אין כאן -- אבל הצגת הדברים כך לפחות יכולה לעורר את הדיון.
- ביקורת על הספר באתר אנשי הספר
- דן בביוף על הספר באתר ההוצאה לאור מטר
- יהודה קונפורטס
- גיא גרימלנד בדה-מרקר
- חמי פרס בגלובס
מהכריכה האחורית:
מדינת הסטארט-אפ |
