Thursday, February 18, 2010

החתול שאיננו שם מאת רון אהרוני

הפעם אני כותב על ספרו החדש של רון אהרוני, החתול שאיננו שם. אני נהנה לקרוא מאמרים וספרים שכתב רון אהרוני. אני גם נהנה מאוד ולמד רבות מעצותיו שהוא באדיבותו נותן לי כשאני פונה אליו להתייעץ בנושאים שקשורים במתמטיקה (לא כל מרצה מוצלח בטכניון מגלה אורך רוח, סבלנות וידענות כשסטודנטים לשעבר פונים אליו גם 10 שנים אחרי שלמדו אצלו...). כך שברגע שקראתי את העדכון מאתר טקסט על ספר חדש של רון אהרוני מיהרתי להשיגו. הפעם היה לי המזל למצוא עותק בספריית בית ברל ומיהרתי לשאול אותו (אני הקורא הראשון!! הידד!!). מנסיון הקריאה המהנה ברור לי שארכוש את הספר, כפי שרכשתי את ספריו האחריו של המחבר שראו אור בשנים האחרונות.
הספר הוא סוג של מבוא לפילוסופייה. יש בספראנקדוטות ופרטי טריוויה רבים על דמויות מעניינות מההסטורייה. המחבר שם לו למטרה בספר להסביר לקוראים מהי הפילוסופיה, כיצד מזהים בעייה פילוסופית וגולת הכותרת היא שלטענתו של המחבר בעיות פילוסופיות אינן אלא בעיות שמבוססות על הנחה שגוייה ומרגע שמזהים ומסלקים את הליקוי או שהבעייה עצמה נעלמת או שהיא הופכת לבעייה רגילה שאפשר בקלות לסווג אותה כבעייה בפסיכולוגייה, או בפיסיקה או במתמטיקה וכו' אך בהחלט היא חדלה להיות פילוסופית.

בתור קורא שבולע ספרים רבים בשבוע אני מתוודה שספרים על פילוסופיה מידי פעם מתגלגלים לרשימות הקריאה שלי וגם למדף הספרים שלי ומה שמשותף להם היא תחושה קשה שאינני ממש מבין על מה מדברים, מדוע זה מעניין והרצון שיש לי לשוב ולקרוא טקסטים על פילוסופייה אחרי כל קריאה שכזאת פוחת באופן משמעותי. הקריאה בספר הזה היתה שונה בהרבה. הרגשתי שלשם שינוי אני מבין את המוסבר. ייתכן שהסיבה היא חזרות אינסופיות על העקרונות ומעין הדרכה או הסבר ספיראלי. למעשה הספיראליות כאן ממש הגיעה לרמה כזאת שהיא הפכה להיות מעין לימוד-שינון עם וריאציות.

אני למד רבות מהספר (מה שכנראה אומר שלבושתי, כמה שקראתי על פילוסופייה כנראה שהבנתי מעט מאוד -- או שאולי כל הקריאה המטרימה שהיתה לי היא היא זאת שסייעה לי להפיק את המרגליות שבספר הזה... אינני יודע!) ומרגיש שאני קצת מבין יותר על התחום ועל הבעיות שבו ועל משמעותן. 

חשתי הקהלה כשלמדתי שאינני לבד כשחשבתי לעצמי פעמים רבות שאינני מבין על מה המהומה כשקראתי על בעיות "גדולות" או על בעיות "משמעותיות" בפילוסופייה. טרנספורמציית הניתוק (הנסיון להפריד בין מי שחוקר לבין מי שנחקר) שמציע המחבר היא כנראה משהו שאני עושה לעיתים מבלי אפילו להיות מודע לכך כאשר אני מרגיש שאני מתבלבל ושוקע ברקורסיה. זאת אסטרטגייה שיפה ונוחה לפתרון בעיות "סבוכות" באלגוריתמיקה ובבעיות חישוביות במערכות מבוזרות ומקבילות -- סוג של בעיות שיוצא לי לפגוש דיי הרבה בעבודתי -- טרנספורמצייה כזאת של "הפרדת רשויות" במקרים רבים מאוד מפשטת את המסובך ומעלימה קשיים רבים ולו רק משום שמתגלה כי המעגליות או הרקורסייה שמסבכת את הכול היא כשל תכנוני או תיאורי ומרגע שזה מסולק הבעייה הופכת טריוויאלית או שלובשת צורה של בעייה "רגילה" שלמי שמנוסה אין קושי רב להתאימה למחלקה מתאימה ולמצוא לה את הבעייה הגנרית שיש לה כמה וכמה "פתרונות ידועים ומוצלחים".

אני חושב שהספר הזה ראוי לקריאות נוספות. אתן למידע "להתיישב" כמה שבועות ואז אקרא שוב. אני סבור שאגיע לתובנות נוספות.


לסיכום, הספר מחכים ומעניין ומלמד מאוד וגם מובן וברור מאוד. לפחות כך בשבילי. נהנתי ואני ממליץ מאוד.

4 שעות עבודה בשבוע מאת טימותי פריס


קראתי את ספרו המתגרה ומעורר הסקרנות של טימותי פריס, 4 שעות עבודה בשבוע.
המחבר בעצמו הוא אדם מעניין ומסקרן. הוא משתלם, לומד ומתאמן ושולח ידו, לפי עדותו, בכל נושא ובכל תחום שמעניין אותו: ריקודים, אומנויות לחימה, שפות ועוד. זה כשלעצמו מעורר השראה וגורם לעניין כיצד הוא מוצא את המסגרות ואת הפנאי כדי לעסוק וכדי ללמוד וכדי להתאמן בכל הדברים הללו. פה קבור הכלב -- המחבר טוען שאם מוצאים מצד אחד את הדברים שבאמת רוצים לעשות בחיים ומצד אחר יודעים כיצד להביא את הפרנסה ואת ההשתכרות למצב שבו מתקיימים ומסתדרים גם עם כמות שעות עבודה זעומה (הכותרת מדברת על 4 שעות עבודה בשבוע -- אכן פרובוקטיבי).

הספר משמג במובן מסויים כספר הדרכה כיצד להיות אסרטיבים אגואיסטים וחסרי פניות בכל הקשור למה שרוצים להשיג בחיים. זה כיוון מצויין ובהחלט מתאים לאנשים שיש להם בעייה לומר "לא" או שבאופן די קבוע הם עושים או נמנעים מלעשות בגגל הטיעון ש-"לא נעים". עוד פן של הספר הוא פן של ספר הדרכה בניהול זמן כאשר המוקד הוא זיהוי זוללי זמן וחיסולם עד לזיכוך הזמן האפקטיבי המינימלי שמועיל (והוא כאמור מגיע לפי המחבר עד כדי 4 שעות עבודה בשבוע -- אשריי המאמין).

הסוד הגדול הוא להתנתק מתקשורת שרק מעמיסה מידע מיותר ומעסיקה אותנו בלעבוד כדי לעבוד תחת לעבוד כדי ליצור וגולת הכותרת היא עבודה נטו הרחק מעינו המתבוננת של המעסיק/המנהל.

הספר מבדח מאוד ומשעשע מאוד וגם מעניין מאוד.

הנסיון הטוב של המחבר עם שרותים כגון brickworkindia אינו משהו שאני יכול להעיד עליו באופן אישי שהצלחתי לשחזר בעצמי. הקצבתי לי כ-1000 דולר לטובת "שכר לימוד" כדי לתת לעובדי brickworkindia לעבוד בשבילי וכדי להבין כיצד אני יכול להעביר הלאה מטלות שייעשו בשבילי. עד כה אני בקשר איתם במשך כמעט חודש ימים ואינני שבע רצון מהתוצאות עד כה. אמצה את "שכר הלימוד" שהקצבתי לי עד תום לפני שאסיק מסקנות נחרצות. התרגיל כשלעצמו של לתת הנחיות, לבקר תוצרים ולהעסיק אנשים באופן וירטואלי באופן כזה היא מלמדת כלשעצמה.

אני מזדהה מאוד עם רבים מהרעיונות המועלים בספר ולמעשה מממש בעצמי חלק לא מבוטל מהם. כך אני מצליח לנצח על שלל תחביבים, לימודים ועיסוקים במקביל לעבודה תובענית במשרה מלאה, לימודים לתעודת הוראה, הוראת מתמטיקה בהתנדבות לתלמידי תיכון,  חיי משפחה מלאים ועוד עיסוקים שונים ומשונים שאין לי עניין להרחיב עליהם כרגע. אני יכול להעיד מעצמי שעבודה מהבית או עבודה שאינה נעשית ממקום העבודה בשבילי היא יותר יצרנית (יותר תפוקה, בפחות זמן) באופן משמעותי מעבודה שאני מבצע במקום העבודה. יש לי הסברים ונימוקים רבים לנושא ולי ולמנהל שלי יש הסטורייה ארוכה של מאבקים בנושא וחילוקי דעות בנושא.

נהנתי.