הרהורים על ספרים קריאה והקניית אהבת הקריאה לילדים

אני זוכר את עצמי כחובב קריאה מאד ומעולם.
בחדר שבו גדלתי כפעוט, כילד וכנער היתה ספרייה ענקית ובה ספרים עבי כרס של הורי וכמה מדפים עם הספרים שרכשו עבורי ועבור אחותי במשך השנים. את הורי אני זוכר מידי יום יושבים לפעמים דקות מספר ולפעמים שעות רבות מול פרסומי מאמרים וספרים כשהם קוראים.
ספר גם היה סוג של מתנה שתמיד התקבלה בהתלהבות ובברכה.

עבורי, אחת ההתגלויות הגדולות כנער מתחנך הגיעה ממורה (במובן המקורי של המילה, של דמות ידענית, דמות סמכותית, דמות שיוצרת שינוי ומציתה את הדמיון -- דמות חינוכית! ולא באסוציאציה המקובלת היום של אדם כבוי, חסר אונים, חסר כבוד שמאמן את התלמידים בכתה, בין הפרעת משמעת אחת לאחרת, לשנן להאמין לכל כתורה מיסיני ולקדש את ההצלחה במבחן כאילו אין מדד להשכלה בלתו!). המורה המדוברת, שמה צילה כהן. מורה לגיאוגרפיה בחטיבת הביניים בן-גוריון בפ"ת. היא זכורה לי כאדם קשוח ותובעני. אבל אני זוכר אותה בראש ובראשונה ובעיקר כדמות הראשונה שממנה הבנתי שיש דבר כזה "קריאה ביקורתית" ו-"חשיבה ביקורתית", ושלא כל דבר שמורה אומר הוא בהכרח נכון והשיא, מבחינתי היתה ההתגלות ש"אין דבר שתרצו לדעת שלא תוכלו ללמוד עליו בספרים", וש-"גם המורים שלכם לא המציאו שומדבר והם רק מלמדים אתכם דברים שכתובים בספרים".

בזכות אותה מורה גיליתי שספרות ושירה הם לא הדבר היחידי שאפשר לקרוא (מלבד אנציקלופדיות ומילונים שאותם פגשתי בעיקר לצרכי שעורי הבית). מצאתי את עצמי נודד בספריות ממדפי הספורת והמדע הבדיוני, הרומנים ושאר הפרוזה אל מדפי ספרי העיון והלימוד ובעצם התחלתי פרק חדש בחיי שאני מאד נהנה ממנו והוא לימוד עצמאי, אוטודידקטיות.

בשעורים בכתה הייתי לומד להכיר מונחים או שומע דעות ובשעות הפנאי שלי הייתי מוצא עצמי בספריות ובחנויות ספרים מחפש אחד הרחבות והסברים.

השיא הבא היה מבחינתי עם תחילת הלימודים שלי בטכניון. בסיור שערכו לנו בין הבניינים גיליתי שלכל פקולטה יש ספרייה משלה והגישה חפשית לכל הסטודנטים. עוד גיליתי את ספריית הטכניון. הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים. אני מנחש שהייתי בין הבודדים שהגיעו למקסימום מספר הספרים שיכלו לשאול מספריות הטכניון. לא רק זאת אלא שהייתי מחליף שם ספרים בתדירות גבוהה מאד. עוד הייתי מנצל את אשראי ההשאלה של מיכל (לימים אשתי) ושל חברים נוספים שלי כדי לאזן את הצורך שלי להשיג ספרים שיועילו לי להבין את נושאי הלימוד ויחד עם זאת להשיג ספרים שאוכל לעין וללמוד מהם. אני גם מהמר שאני בין הבודדים שבכל קורס באמת קראו את רשימת הקריאה לקורס ועוד חיפשו מקורות נוספים.

אותו סיפור היה לי בלימודים לתואר שני אלא שאז השתכללתי. כבר עם סיום הלימודים לתואר ראשון הגעתי במידה רבה לעצמאות כלכלית. אבי נתן לי עיצה יקרה מפז לקראת סיום הלימודים -- מצא לך כתבי עת מדעיים בתחומי העניין של והמקצוע ועשה לך מנהג לקרוא בהם באופן קבוע. כך התחלתי לקרוא מאמרים שפורסמו ב- IEEE, ACM, ACL ואחרים, אבל אז גם גיליתי את אמאזון ואת הפוטנציאל למצוא ספרים שאזדקק להם בלימודים וגם לידע כללי שלי בנושאי עניין שלי, והתחלתי לקנות מידי פעם ספרים ולבנות לי ספרייה משלי. התפשטות חנויות הספרים המקוונות והקלות היחסית היום לאתר ספרים במנועי חיפוש רק תרמו להוסיפו לקצב הגעת הספרים הביתה. אני באמת קורא את כל הספרים הללו. חלקם זוכים לעיון חוזר ונשנה.

ההתלהבות שלי מקריאה לא פסקה ואני מנסה להדביק את הילדים שלי בהתלהבות הזאת.

גם אותי הילדים ראו מאז שנולדו כל הזמן עם ספרים ומאמרים -- כל הזמן קורא.

גם הילדים שלי משחקים בחדר משחקים שחלק ניכר ממנו הוא ספרייה המכילה ספרים שלהם וספרים בשבילם. ליד חדר השינה שלהם יש ספרייה גדולה אחרת עמוסה בספרים שלי (ועוד כמה ספריות שמפוזרות בבית). אז גם הם נחשפים לספרים.

מהיום שנולדו הילדים שלי זוכים להקראת סיפורים מידי יום ולא רק ממני ומאשתי, גם הסבים והסבתות משתפים פעולה.

על שאלות רבות שהילדים שואלים אותי ואינני יודע לענות כראוי אני מסביר שאחפש תשובה בספרים (וגם באינטרנט) ואחזור אליהם עם תשובה לעניין.

בני הבכור, אביב סיים זה עתה את כתה א' שם החל ללמוד קריאה. לשמחתי, אני מוצא אותו מתעניין בדברים רבים ואני לא מסרב לעולם לבקשות שלו לרכוש עבורו ספרים. מהחביבים עליו הם מגדירי בעלי חיים וצמחים, וספרים שמסבירים תופעות ומדע.

אני גם לעולם לא מסרב לקרוא לילדים, לא משנה כמה עסוק אני ברגע הבקשה.

הילדים מנויים בספריה המקומית ואנו מקפידים לבקר שם תדיר. למעשה, אחד הבילויים שלי עם הילדים הוא ביקור בספרייה. ביקור טיפוסי הוא בן שעה עד שעתיים ובו הילדים בוחרים ספרים ואני קורא להם בספרים בזה אחר זה עד שנגמר לנו הזמן. אז הילדים בוחרים להם ספרים לקחת הביתה
(יש לנו מנויים שמאפשרים לקחת חמישה ספרים לכל מנוי, זה המקסימום שהספרייה מתירה). אנו מחליפים בדלפק והולכים.

לשמחתי הרבה, אביב החל לגלות ברגעים של חסד רצון לקרוא לאחותו הקטנה ולאחיו הקטן ספרים שזמינים בבית. זה ממלא אותי באושר רב. לצערי, רגעי החסד הללו נדירים. יחד עם זאת אני אופטימי ומקווה שרגעים כאלה ירבו.

לסיום, אחתום בקישור למאמר קצר שכתבה ביומן הרשת שלה ורד שלאוזר אידה, שמציגה עצמה כמומחית לעידוד אהבת הקריאה, יועצת ומכשירה מנחי קבוצות.

איך מגדלים ילדים שאוהבים לקרוא?

אי שיתוף בידע בין אנשים

ראיתי שגר קצר בנושא אי שיתוף ידע בין אנשים ביומן הרשת של יגאל חמיש.
הוא כותב על סיבות של אנשים שלא לשתף ידע.
הוא מכוון למאמר בנושא של גארפילד סטן.
ואפילו הגבתי אי שם בין זרם המגיבים

התופעה של שיתוף ידע ועזרה במידע שהיתה מאד נפוצה בזמן הלימודים האקדמיים נראה שלא קיימת במידה מספקת אם בכלל בתעשייה

בעוד ששמעתי על הצהרות הנהלה על חשיבות התיעוד ושיתוף ידע למעשה היא לא מתגמלת ואף מענישה מי שפועל לטובת הנושאים הללו:

תיעוד ממצה אינו נלקח כמעט אף פעם בלוחות הזמנים ואינו מהווה חלק הכרחי לסיום משימה

מי שהתעכב בביצוע משימתו לטובת כתיבת תיעוד, הרחבתו ותיקון הבדלים ושינויים מפעמים קודמות לא זוכה לגיבוי או להסדרת תחזוקת התיעוד כחלק מהמשימות

נושא אחזור הידע בארגון לא מקודם לא ע"י מחלקת מערכות המידע ולא ע"י ההנהלה ובקשות של צרכני המידע לע נענות ברצינות ולא מטופלות

היוזמות היחידות של נגישות למידע ושל תיעוד מוצלח או של אחזור טוב של מידע שלי יצא לראות במקומות העבודה שבהם עבדתי היה פרי יוזמה עצמאית של עובדים שבוצעה כמעט תמיד על חשבון זמנם הפרטי

ללא מילים: התרבות הישראלית בראי השפה

את הספר קניתי בגחמה של רגע בשעה שהייתי בבולמוס בחירת ספרים באתר של צומת ספרים כדי להרוות את צמא הקריאה הבלתי נלאה שלי.

אמנם באתר החנות הכתוב על הספר היה תמציתי למדי ויחד עם זאת די היה בו כדי לסקרן אותי.

אתמול התחלתי לעיין בספר ולקרוא בו בשקדנות.

אפילו למקרא המבוא לבדו כבר נשביתי בספר וסקרנותי עוד התעצמה.

הנה קישור לשגר יפה ומעניין כביקורת על הספר

והנה קישור למאמרו של דן לחמן שכתב אף הוא על הספר

וכמובן, הצגת הספר והמבוא באתר טקסט.


עוד בשעה שקראתי במבוא הצטערתי מאד שהמחברים לא ידעו על קיומו של מרכז הידע לעבוד העברית.
כאחד שנזקק בעצמו לקורפורה בעברית ,ונדרש לבדיקות סטטיסטיות על הטקסטים עמלתי רבות על יצירת כלים לאיסוף לניקוי ולנתוח טקסטים בעברית. זה גם היה חלק מתפקידי כמהנדס מרכז הידע לעבוד העברית וגם חלק מעבודת המחקר שלי לתואר שני. רוב הקשיים ככולם שהועלו במבוא ע"י המחברים הם קשיים שמשותפים לכל מי שרוצה לבצע ניתוחים סטטיסטיים ואחרים על טקסטים בעברית באמצעות מחשב. לחלק לא מבוטל מהקשיים החל מזמינות טקסטים לאורך שנים וכלה בניתוחים סטטיסטיים קיימים ובכלים לניתוחים לשוניים יש מענה באתר מרכז הידע לעבוד העברית.
לא נותר לי אלא לפנות למחברים ולספר להם על המשאבים הללו ולהציע את עזרתי אם יחפצו בה לעבודת המשך.

הספר עצמו מומלץ מאד ומחכים מאד.הרעיון לספר, בלשנות תרבותית, או היבטים תרבותיים של השפה, או כיצד השפה משפיעה על התרבות וכיצד התרבות משפיעה על השפה, יפה ומאד מרענן.

הכתיבה רגישה מאד לענייני מגדר (אני חושב שאפילו קראתי בקורות של אחרים שהרגישו גם הם בזאת). לפעמים הרגישות הזאת בשבילי היתה מוגזמת על גבול הפאראנויה.

הכתיבה מפתיעה בכך שכל ערך מקבל שני מאמרים, אחד של צבי טריגר ואחד של עמליה רוזנבלום. מה שנחמד הוא שכך ברור מי אמר מה ומה דעתו של מי. מאידך חבל שלא הואחד הטקסט למשהו רציף. אם כבר לכתוב במעין דו שיח היה נחמד אם באמת היה דו שיח של תגובה בין המאמרים ולא רק שני מאמרים עצמאיים שכל המשותף להם הוא המילה עליה מדובר. בכלל הייתי לוקח את זה צעד נוסף מרחיק לכת עוד יותר והייתי משתף כותב או כותבת מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית לכתוב מנקודת המבט הזאת שלדעתי היתה מאד מגוונת את ההתייחסות ומוסיפה עוד מימד של עומק. יחד עם זאת, הכותבים מראש הצהירו שהם מבטאים את דעותיהם. ההתייחסות של הכותבים בתור מי שחזרו מניו יורק לארץ לאמריקניזציה של השפה היתה מפתיעה גם היא.

כחובב שפה וכקורא מילונים אני שמח מאד על התוספת הזאת לספרייה שלי.

העותק שבידי סבל מדפוס לא איכותי ומלכלוך שדבק עוד בשלב הדפוס ע"י מכונת הדפוס עצמה, כאילו מריחות דיו או פיח. מעניין אם זה מאפיין את כל העותקים או רק את זה שלי...

אני משתעשע ברעיון אולי להתחיל במדור בסגנון דומה ביומן הרשת שלי כאן. נראה אם יהיה לי פנאי ואם יהיה לי משהו מקורי ומעניין לומר על מילים בעברית.