Sunday, January 18, 2009

חוכמת הזכרון המעשי מאת ניצה אייל ויעל רייכנטל

קראתי את חוכמת הזכרון המעשי מאת ניצה אייל ויעל רייכנטל.

יותר ממחצית הספר היא הקדמה ורקע, חלקו הגדול במפתיע קשור לאיך תזונה ופעילות גופנית ואיך מתח ומצב נפשי משפיעים על הזכרון. אז זהו, שהבעייה היא שההסברים "למה ומדוע" מאד רדודים ומדודים (מציינים עובדה שכך הדבר ולא מתעמקים יותר מידי באופן הפגיעה ובנימוקים כיצד הגיעו למסקנות -- עבורי זה גרע מאמינות הספר שהוא בעיקרו "האמינו לנו! אנחנו יודעות!!" -- לא חשבו על הקוראים שירצו לקבל מראי מקום למאמרים ולספרים שבהם ניתן למצוא צידוקים וסימוכין והסברים לנאמר). אני לא חובב נימוקים בסגנון "מחקרים מראים". אני תמיד מוצא את עצמי שואל: אילו מחקרים? מתי וכיצד בוצעו? מה היה אופן הסקת המסקנות? אילו מחקרים אחרים קיימים בתחום ואילו דעות אחרות קיימות וכיצד הן מסברות? וכמובן, אני מאד מעוניין לקבל קישורים ומראי מקומות למקורות. אלה חסרים בספר הזה.
העצות הניתנות כדי לזכור שמות, מקומות, תאריכים, היכן שמנו דברים ומה צריך לעשות אכן שימושיות ויעילות אך כלל לא מקוריות וחדשניות. ניתן היה למצוא ולקרוא עליהן בשלל מקורות אחרים. אחד מהם הוא סוד הזכרון המצויין מאת ערן כץ.
גם השימוש החוזר על עצמו בספר שיש לאמן את הזכרון ולהתייחס לאימוני זכרון כמו אל חדר- הכושר היו קצת טרחניים בעיני. הייתי מצפה לקרוא ולמצוא בספר הזה התייחסות למחלוקת המדעית בכל הקשור ל"אימון" הזכרון והמח והקשר להאטת ההדרדרות במחלת אלצהיימר ושטיון, אבל כאן המחברות נוקטות בעמדה לא מתפשרת וחד משמעית שהעיסוק באימון הזכרון ובאימון המח בפתרון בעיות ובאחסון ובשליפה של מידע מסייעים בהאטת ההשפעה השלילית של שטיון ושל אלצהיימר. חבל שאין כל הסבר מדוע ומה הביסוס המדעי. חבל גם שאין אזכור למחלוקת המדעית בנושא.

באופן אישי, התאכזבתי מהספר. מאידך, אולי הסיבה היא שמה שקראתי כבר היה ידוע לי ולכן התפניתי בעיקר לבקר את "אופן ההגשה".

בסה"כ ספר טוב ומועיל ומשיג את מטרותיו.


למה גברים אוהבים ביצ'יות? מאת שרי ארגוב


קראתי את למה גברים אוהבים ביצ'יות? מאת שרי ארגוב.

נתחיל מהעובדה שאני לא כלול בקהל היעד של הספר הזה.
כנראה שעובדה זאת מסבירה לפחות חלק מכך שלא ממש התלהבתי מהספר.
בספר יש עיצות רבות ושלל מצבים והתנהגות תורמת וכזאת שלא תורמת שיועילו מאד לבחורות שמחפשות בן זוג רציני ומחפשות איך להבחין האם בן זוג יכול להיות כזה ואיך להתנהג כדי להרחיק כאלה שהם לא רציניים ולא פוטנציאל לקשר בונה ואיך לקרב לעומת זאת כאלה שמסתמנים שהם כן פוטנציאל לקשר בונה.
לא אהבתי את הכאילו עברית במשלב גבוהה שמעורבבת ב-היבריש או בעברית בסגנון "לאשה" או "מעריב לנוער" -- אבל משום ששרי ארגוב היא בסה"כ אמריקאית, זה נסלח ומובן, לטעמי.

אני חושב שמעבר לקהל היעד המובהק של הספר: בחורות במחפשות בן זוג, הייתי ממליץ על הספר להורים לבחורה שמחפשת בן זוג -- הספר מצייד את הקוראים בשלל מצבים שונים ולמצבים אלה נקודות מבט לפי התנהגות של "נחמדונת" לעומת ההתנהגות של ה"ביצ'ית".