ציורים ועבודות של ניר

זה עתה חגגנו לניר יום הולדת שלישי והנה הוא הפקיד בידי כמה עבודות שלו "כדי שתקח לעבודה", כדבריו. כשאני נפוח מגאווה, עשיתי כמצוותו, והנה אני גם סרקתי את העבודות כדי להציגן ביומן הרשת שלי:

אפס בהתנהגות - ידיעות אחרונות -- עוד על יוזמת תנו למורים ללמד

כבר כתבתי ביומן הרשת שלי על עינת וילף ועל ספרה, בחזרה לאלף-בית, הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב), ועוד הזכרתי כתבה, גם כן בנושא אלימות ומערכת החינוך, פה, ועתה קיבלתי עוד קישור להמשך התעניינות התקשורת בנושאים שאותם מעלה וילף.

אני מביא את הקישור לכתבה כפי שהופיעה ב"שבעה ימים".

הכתבה והמכתב מדברים בעד עצמם. אין טעם לחזור על הניתוח של וילף למצב מערכת החינוך, לבעיות, ולפתרונות הרבים שהיא מציעה (ללא תוספת תקציב!), את כל זה אפשר לקרוא בספרה. את דעתי בנושא אפשר למצוא בסקירה שלי על אודות ספרה ביומן הרשת שלי.


ולהלן מכתבה של וילף לנמענים ברשימת התפוצה שלה על אודות כתבת התחקיר הזאת:

שלום חברים,

לפני שלושה שבועות התפרסמה במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות כתבת תחקיר גדולה מאת שחר גינוסר שעסקה בפער הבלתי-נסבל במערכת החינוך שבין הכוונות הטובות לבין המציאות בשטח. רבים מכם התגייסו לסייע לתחקיר ובזכותכם זכה הנושא לחשיפה וכיסוי מרשים. בשבוע שלאחר פרסום הכתבה זרמו תגובות רבות למערכת, עד כדי כך שידיעות אחרונות הקדיש לפרסום התגובות עמוד נפרד. מלבד תגובה אחת של המועצה לשלום הילד הצביעו כולם על כך שהתאורים בכתבה הם רק קצה הקרחון. יאיר לפיד אף הוא פעל בעקבות הכתבה והציג שיחה עם מורים ביומן שישי. לראשונה מזה זמן רב, התבקשו המורים עצמם להציג את הבעיות ולהציע פתרונות, ולא אנשים חיצוניים למערכת. זה כשלעצמו צעד בכיוון הנכון. לקח לי זמן להשיג את הכתבה בפורמט מלא וכעת הכתבה במלואה נמצאת באתר "לנו למורים ללמד" - www.letteachersteach.org.il אמנם תהליך השינוי איטי ומתסכל, אך אני מרגישה את תחילתו. יש הכרה רחבה יותר שבעיות האלימות, המשמעת, היעדר הסמכות והגיבוי אינן רק בעיות שוליות, אלא עומדות במוקד הבעייה במערכת החינוך, ושהיכולת ליישם את שלל הרעיונות היפים שיש לשיפור המערכת תלויה בראש וראשונה בכך שבבתי הספר אפשר יהיה קיומה של אווירת לימודים דבר המובן מאליו. שמתי לב בחודשים האחרונים שיותר ויותר מורים מוכיחים אומץ ומחליטים לשבור את קשר השתיקה ובכך לשים קץ לנורמה הפסולה שמורה המדווח על בעיות אלימות ומשמעת נתפס כמי שמפליל את עצמו כמורה גרוע, במקום כמי שמסייע להצלת המערכת. ממעט הדיווחים שמגיעים לעיתונות אני שמה לב גם שיותר ויותר בתי ספר מתעקשים על כך שלא יינתן לתלמיד או הורה בודד לחרב את אווירת הלימודים לשאר התלמידים. בינתיים, על רקע ניצנים ראשונים של שינוי - לפחות בשיח - נפגשתי עם שר החינוך ומנכ"ל המשרד ומצאתי אוזן קשבת לרעיונות המופיעים בספר "בחזרה לאלף-בית". עדכנתי אותם גם שמאז יציאת הספר לפני כשנה ובעקבות אינספור מפגשים עם מורים, מנהלים, הורים, חוקרים, תורמים ואנשי ארגוני המורים ומערכת החינוך הולכת ונבנית קואליציה רחבה של אנשים, קבוצות וארגונים התומכים במהלך רחב להצלת מערכת החינוך ברוח ההמלצות בספר. אני מחכה לראות מה יהיו הצעדים הבאים ואעדכן אתכם ובינתיים - אשמח לשמוע. ברכות חמות וחג שמח, עינת וילף.