קראתי את חוכמת הזכרון המעשי מאת ניצה אייל ויעל רייכנטל.
יותר ממחצית הספר היא הקדמה ורקע, חלקו הגדול במפתיע קשור לאיך תזונה ופעילות גופנית ואיך מתח ומצב נפשי משפיעים על הזכרון. אז זהו, שהבעייה היא שההסברים "למה ומדוע" מאד רדודים ומדודים (מציינים עובדה שכך הדבר ולא מתעמקים יותר מידי באופן הפגיעה ובנימוקים כיצד הגיעו למסקנות -- עבורי זה גרע מאמינות הספר שהוא בעיקרו "האמינו לנו! אנחנו יודעות!!" -- לא חשבו על הקוראים שירצו לקבל מראי מקום למאמרים ולספרים שבהם ניתן למצוא צידוקים וסימוכין והסברים לנאמר). אני לא חובב נימוקים בסגנון "מחקרים מראים". אני תמיד מוצא את עצמי שואל: אילו מחקרים? מתי וכיצד בוצעו? מה היה אופן הסקת המסקנות? אילו מחקרים אחרים קיימים בתחום ואילו דעות אחרות קיימות וכיצד הן מסברות? וכמובן, אני מאד מעוניין לקבל קישורים ומראי מקומות למקורות. אלה חסרים בספר הזה.
העצות הניתנות כדי לזכור שמות, מקומות, תאריכים, היכן שמנו דברים ומה צריך לעשות אכן שימושיות ויעילות אך כלל לא מקוריות וחדשניות. ניתן היה למצוא ולקרוא עליהן בשלל מקורות אחרים. אחד מהם הוא סוד הזכרון המצויין מאת ערן כץ.
גם השימוש החוזר על עצמו בספר שיש לאמן את הזכרון ולהתייחס לאימוני זכרון כמו אל חדר- הכושר היו קצת טרחניים בעיני. הייתי מצפה לקרוא ולמצוא בספר הזה התייחסות למחלוקת המדעית בכל הקשור ל"אימון" הזכרון והמח והקשר להאטת ההדרדרות במחלת אלצהיימר ושטיון, אבל כאן המחברות נוקטות בעמדה לא מתפשרת וחד משמעית שהעיסוק באימון הזכרון ובאימון המח בפתרון בעיות ובאחסון ובשליפה של מידע מסייעים בהאטת ההשפעה השלילית של שטיון ושל אלצהיימר. חבל שאין כל הסבר מדוע ומה הביסוס המדעי. חבל גם שאין אזכור למחלוקת המדעית בנושא.
באופן אישי, התאכזבתי מהספר. מאידך, אולי הסיבה היא שמה שקראתי כבר היה ידוע לי ולכן התפניתי בעיקר לבקר את "אופן ההגשה".
בסה"כ ספר טוב ומועיל ומשיג את מטרותיו.
יותר ממחצית הספר היא הקדמה ורקע, חלקו הגדול במפתיע קשור לאיך תזונה ופעילות גופנית ואיך מתח ומצב נפשי משפיעים על הזכרון. אז זהו, שהבעייה היא שההסברים "למה ומדוע" מאד רדודים ומדודים (מציינים עובדה שכך הדבר ולא מתעמקים יותר מידי באופן הפגיעה ובנימוקים כיצד הגיעו למסקנות -- עבורי זה גרע מאמינות הספר שהוא בעיקרו "האמינו לנו! אנחנו יודעות!!" -- לא חשבו על הקוראים שירצו לקבל מראי מקום למאמרים ולספרים שבהם ניתן למצוא צידוקים וסימוכין והסברים לנאמר). אני לא חובב נימוקים בסגנון "מחקרים מראים". אני תמיד מוצא את עצמי שואל: אילו מחקרים? מתי וכיצד בוצעו? מה היה אופן הסקת המסקנות? אילו מחקרים אחרים קיימים בתחום ואילו דעות אחרות קיימות וכיצד הן מסברות? וכמובן, אני מאד מעוניין לקבל קישורים ומראי מקומות למקורות. אלה חסרים בספר הזה.
העצות הניתנות כדי לזכור שמות, מקומות, תאריכים, היכן שמנו דברים ומה צריך לעשות אכן שימושיות ויעילות אך כלל לא מקוריות וחדשניות. ניתן היה למצוא ולקרוא עליהן בשלל מקורות אחרים. אחד מהם הוא סוד הזכרון המצויין מאת ערן כץ.
גם השימוש החוזר על עצמו בספר שיש לאמן את הזכרון ולהתייחס לאימוני זכרון כמו אל חדר- הכושר היו קצת טרחניים בעיני. הייתי מצפה לקרוא ולמצוא בספר הזה התייחסות למחלוקת המדעית בכל הקשור ל"אימון" הזכרון והמח והקשר להאטת ההדרדרות במחלת אלצהיימר ושטיון, אבל כאן המחברות נוקטות בעמדה לא מתפשרת וחד משמעית שהעיסוק באימון הזכרון ובאימון המח בפתרון בעיות ובאחסון ובשליפה של מידע מסייעים בהאטת ההשפעה השלילית של שטיון ושל אלצהיימר. חבל שאין כל הסבר מדוע ומה הביסוס המדעי. חבל גם שאין אזכור למחלוקת המדעית בנושא.
באופן אישי, התאכזבתי מהספר. מאידך, אולי הסיבה היא שמה שקראתי כבר היה ידוע לי ולכן התפניתי בעיקר לבקר את "אופן ההגשה".
בסה"כ ספר טוב ומועיל ומשיג את מטרותיו.
- הקדמה ורשימת קריאה של הספר מאתר hebspy
- חלקים מהספר מאתר hebspy
- מאמר של המחברות באתר מוטקה בנושאי הספר
- מאמר של המחברות באתר קופת חולים כללית
- גלית לוי בוואינט על הספר ועל ספרים נוספים בנושא
No comments:
Post a Comment