זוגיות והורות מאת אהוד גלבוע

קראתי את ספרו של אהוד גלבוע, זוגיות והורות. מדובר בספר עיון בפסיכולוגיה שכשמו כן הוא, עוסק בזוגיות ובהורות.

על הכריכה האחורית כתוב:

כיצד צריכים שני אנשים שהיו זרים זה לזה עד לא מזמן לנהל את צעדיהם הראשונים כדי שאהבתם תתחזק ותתפתח ולא תישחק עם השנים?
היכן מתחילות הטעויות של הגבר או של האישה? כיצד נוצרים הסכסוכים ומאבקי הכוח הפוגעים ברצון ובתשוקה של בני הזוג להיות ביחד וליהנות זה מזה?

אהוד גלבוע, פסיכולוג קליני בכיר, מייעץ לזוגות ועוקב אחר התפתחות הזוגיות מראשיתה ועד מיסודה בנישואים ובהקמת משפחה. מתוך ניסיונו העשיר ורב-השנים בליווי תהליכים זוגיים רגשיים חשובים ניסח גלבוע את "עקרון הדומיננטיות המתחלפת":
בני זוג מקיימים ביניהם דיאלוג קבוע, המשתנה ומתפתח כל העת, ובו מתגלה היכולת של כל אחד מהם לקבל אחריות על עצמו, על בן זוגו ועל הילדים. בטנגו הדינמי הזה מתגלה מידת ההשפעה של כל אחד מבני הזוג זה על זה ועל האווירה שתשרור ביניהם בתחילת הקשר הזוגי ולאחר שיביאו לעולם את פירות אהבתם – הילדים.

בספר זוגיות והורות נבחנות הטעויות הרווחות שעושים גברים ונשים כבני זוג וכהורים, המביאות אותם – את ראשי המשפחה, המנהלים את המערכת החשובה ביותר בחייהם – לקבל החלטות שגויות ולאבד את האמון בעצמם ובבני זוגם. הספר מציע גישה מקורית ואמצעי התמודדות יעילים לבני זוג ולהורים המבקשים להעצים ולחזק את רגשותיהם, לאהוב זה את זה ולהעניק מאהבתם לילדיהם.

רעיון מרכזי בספר הוא נושא הדומיננטיות. מהי דומיננטיות בין בני זוג, כיצד היא באה לידי ביטוי, מהן תבניות נפוצות בדומיננטיות בין בני זוג במשך הזמן שבו מכירים ובמשך הקשר, איך הריון, לידה וגידול ילדים משפיע על הדומיננטיות ועל השלכות על הקשר. המחבר נותן סימנים ודוגמאות לתובנות שהוא מציע. ואכן כותרת המשנה של הספר היא "עקרון הדומיננטיות המתחלפת".

בפרק הראשון (אפשר לקרוא חלק קצר ממנו באתר ההוצאה לאור) שואל ועונה המחבר "מי קובע בזוגיות, בהורות ובמשפחה".

"אחד הגורמים היוצרים חיבור בין שני אנשים הוא מידת ההשפעה של כל אחד מבני הזוג על הזוגיות. פעמים רבות, בזכות השפעה זו, מתחזק הקשר ומתפתח לאהבה שמובילה להחלטה משותפת לבניית זוגיות ומשפחה. ההשפעה האישית וההדדית בין בני זוג ידועה לרובנו. רבים מגדירים הרגשה זו כאהבה."

המחבר מחדד ומדגיש את מרכזיותה של הדומיננטיות:

"תבנית יחסים [...] של צד דומיננטי יותר בזוגיות, מתפתחת ולעתים משתנה כאשר בני הזוג הופכים להורים. אז מתברר שההשפעה הדומיננטית במערכת היחסים היא מורכבת יותר: מי מההורים מנהל, קובע לילדים, מעצב את אישיותם ומי ההורה הפחות משפיע בחיי המשפחה - בהורות, בחינוך, בהווי המשפחתי ובחיי החברה. התשובה איננה חד משמעית בשום מקרה. לעתים הורה אחד דומיננטי בשעות מסוימות, והשני - בשעות אחרות. לעתים הורה אחד דומיננטי בזמן חירום, ואילו השני - בזמן רגיעה. לפעמים הדומיננטיות נחלקת בין ההורים לפי תחומים והעדפות, הנובעים מבחירה אישית, או לפי תפיסת התפקידים בחיי המשפחה. אך בדרך כלל הדומיננטיות ההורית מושפעת מהדומיננטיות הזוגית."

בפרק השני המחבר עוסק בהצגה של שלושה דגמים לזוגיות ולהורות: דגם שיוויוני, דגם אי-שיוויוני ודגם מלכותי.

על הדגם השיוויוני:

"במצבים רבים קיים השיוויון בזוגיות רק על הנייר, תוך התעלמות מהיבטים רבים של חוסר שיוויון בין בני הזוג. [...] לעתים האהבה מעוורת אותם -- וכך כל הפערים וההבדלים מטואטאים מתחת לשטיח ולזמן מסוים ומוגבל חווים בני הזוג רגשות של שיוויון מתעתע. ואולם כאשר הם מתחילים לבחון את הקשר ביניהם, וכאשר לחצי החיים מתחילים להשפיע, מתברר שבפועל אין ביניהם יחסי שיוויון."

עקרון השיוויון בזוגיות מבוסס על כך ש-

"כל החלטה בתוך הזוגיות ולאחר מכן בתוך המשפחה מתקבלת בהסכמה של בני הזוג. כאשר אין הסכמה ראשונית ומתברר שיש חילוקי דעות -- בני הזוג יודעים מראש שהם יכולים לשכנע אחד את השני עד שיגיעו להסכמה מלאה. "

יש כמה דרכים שבאמצעותם מנהלים בני זוג שיוויוניים את זוגיותם ואת הורותם, לכל דרך יש קושי משלה:

1. שכנוע

2. הסכמה

3. פשרה

בעיות נוספות בדגם השיוויוני:

1. קושי בקבלת החלטה משותפת

2. החלטות שמתקבלות בידי אחד מבני הזוג

3. התגבשות של אחריות על החלטות שנוגעות לזוגיות או לילדים

4. בניית התמחויות אצל כל אחד מבני הזוג (ההורים)

ערכים של שיוויון התפתחו בחברה הכללית ונוצרת ציפייה לקיימם גם בתוך החיים הזוגיים והמשפחתיים. כל קביעת עדיפות והיררכיה עשויה להתפרש כביטול עקרון השיוויון. מרוב רצון לשיוויון והמנעות מהחלטה עבור הזולת ועבור הילדים הדברים מגיעים לידי כך שלהורים יש קושי להחליט עבור הילדים, מה שפוגע בסמכותם ההורית. על כך כבר נכתב בהרחבה בספרים של

חיים עומר, למשל בספר הסמכות החדשה.

בדגם השיוויוני יש קושי רב לקבל החלטות, משום שמדובר בשניים, והדבר אינו ישים כשמדובר בהחלטה דמוקרטית. המחבר דן בבעיות שונות שקשוריות ביישומים של הגדם השיוויוני. מעניין העיסוק בלקיחת אחריות וההשלכות על לקיחת אחריות במשפחות שמתנהלות על פי הדגם השיוויוני. המחבר מצביע על הפסד בכל מקרה -- במקרה של תוצאות שליליות לא ברור מי האחראי ומי הביא לתוצאות השליליות שכן לכאורה האחריות משותפת והניהול משותף -- הקושי נובע מכך שאין מוביל ואין אחראי שעומד בראש (לא חייב להיות דומיננטי יחיד לכל דבר ועניין, זה יכול להשתנות בין נושאים ובין זמנים ובין מקרים) -- אין ניווט ברור ואין מי שנושא באחריות. כאשר הילדים נוטלים את האחריות הם עלולים להרגיש אשמה על החלטות שהתקבלו. במצב שבו ההורים אינם יודעים כיצד לפעול וחשים תסכול משום שלא פעלו באחריות ולא גיבו זה את זה יכול להוביל את הילד להרגיש שלא בצדק שהבעיות נגרמו בגלל התנהגותו ואולי דווקא בגלל יתר כישוריו. התסכולים במשפחה רבים כי מתברר שכל החלטה היא פשרה שמביאה לתסכול, לוויתורים כואבים, לכעס לזעם ולמרירות אצל רוב חברי המשפחה -- חמור מכך עלולות להווצר קואליציות שיוצרות אצל חלק מבני המשפחה בדידות וחולשה.

בהצגת הדגם האי-שיוויוני בניהול זוגיות ומשפחה טוען המחבר שאין ניגוד בין קיומו של מודל אי שיוויוני לניהול לבין קיום חברה דמוקרטית. אי שיוויון מתבטא בניהול של הגבר או של האשה או של הילדים על המשפחה ויש מקרים שנציגי החברה מנהלים את המשפחה (עובדים סוציאלים, למשל).

הדגם הניהול המלכותי של זוגיות ומשפחה מבוסס על חוסר שיוויוניות בין הזוג המנהל את הממלכה לבין הנתינים. תפקיד ההורים לנהל, לדאוג לטובת כל חברי המשפחה, להקשיב לצורכי הילדים ולדאוג לרווחתם.

תפקיד הילדים לקבל את סמכות המבוגרים ולעשות כדברי ההורים, להתפתח תוך ניווט בין צרכים נפשיים לערכים ולנורמות שמצופים מהם ולהעלות הצעות טובות לרעיונות כיצד להיטיב את חיי המשפחה. גם דגם זה אינו נעדר בעיות: כיצד הגבר והאשה מנהלים יחדיו את המשפחה כאשר הגבר נעדר שעות רבות מן הבית לפרנסת המשפחה? כיצד מאפשרים לילדים להתנסות בניהול ראשוני של עצמם ושל אחיהם במשפחה? המחבר עוד מרחיב רבות על הדגם המלכותי שבו הוא מצדד בשאר הפרקים.

הפרק השלישי עוסק באמון. המחבר מבסס את ניתוחיו ביחסים מתוך הנחה של צרכים שקשורים במתן זרע, בפורקן מיני ובגידול ילדים. למשל, תפיסה גברית שדומיננטיות נשית מרמזת על רצון בת הזוג לקבל זרע מגבר אחר. עיקרו של הפרק דן בהתהוות הקשר בין בני זוג וביסוס הקשר על אמון.

נושאו של הפרק הרביעי הוא חיזוק הזוגיות. ההשפעה של הריון ולידה על קשר בין בני הזוג, על הצרכים המשתנים בנתינה ובקבלה של תמיכה ושל אהבה מבני הזוג ולמשפחה -- ההשפעה של חלוקת תפקידים במשפחה על חיזוק או על החלשת הקשר.

דיון מעניין הוא ביכולת לתפקד גם לבד ולאורך זמן וההשלכות השונות מכך על הקשר. האם עצמאות של אחד מבני הזוג מקשה על ההתנהלות הזוגית? מה קורה לבני זוג שקשר ביניהם וילדים גורמים להם לחוש שמשתמשות להם התוכניות או עתידם המקצועי או אורח החיים שהתרגלו אליו? מה המשמעות? מה עושים? מה קורה כאשר מתוך ההכרה שעם הזוגיות יש לכל אחד מבני הזוג עבודה, ותחומי אחריות שבין אם מבחירה ובין אם מכורח בבעלותו -- יש להקפיד על חיזוק ההתמחות בתחומים אלה אך להכיר שבראש סדר העדיפויות היא הזוגיות. לא לשכוח, עם זאת שחשוב שכל אחד מבני הזוג יהיה מוכן לקחת על עצמו את ניהול הזוגיות ולהיות מנוהל על ידי השני בעת הצורך מבלי שהדבר יוביל לפיצול תחומי האחריות בין השניים אלא יוסיף לבנות את התלות החיובית המעשירה.

בפרק החמישי שבו מרחיב המחבר על עקרון הדומיננטיות המתחלפת מסביר איך עושים את כל הדברים בעת ובעונה אחת.

יש דיון כיצד השלבים השונים ביחסים בין בני זוג ואח"כ במשפחה עם ילדים מצריכים דומיננטיות של אחד מבני הזוג -- ושלפי התקופה או העניין יש לגבר או לאשה מקום להיות מוביל ולבן הזוג השני תפקיד חשוב להיות תומך ומובל. דיון מעניין הוא בוויתורים וכיצד הם מועילים ומתי הם הרסניים וכיצד.

בפרק השישי עוסק המחבר בסמכות הורית ובאחריות ההורים במשפחה.

הפרק השביעי עוסק בחלוקת התפקידים במשפחה ובזוגיות מתוך הסתכלות דרך טעויות ושגיאות. יש לא מעט קביעות נחרצות של המחבר בפרק זה על "נפשה של האשה" ועל "דרכו של הגבר". בכתבה על הספר שמשולבת בראיון עם המחבר מבקרת בחריפות (אם כי לא תמיד הגונה, כי הציטוטים מגמתיים בכתבה ולא ניתנים בהקשר המלא ולכן יוצרים רושם שגוי, לדעתי) סמדר הירש ב-nrg את הגישה של המחבר שהאשר דומיננטית בחלקים מוגדרים ברצף הקשר:

"האישה דומיננטית בשלב החיזור, בשלב ההיריון והלידה, ועד גיל שלושה חודשים של התינוק - בכל פעם שילד חדש נוסף למשפחה. אלה התקופות בעצם, שבמהלכן האישה צריכה לנהל את הבית"

פרק שמונה עוסק בתהליכי קבלת החלטות בזוגיות ובהורות. מהם הקשיים בקבלת החלטות ומהן הדרכים החדשות שבאמצעותן ניתן לקבל החלטות שיקדמו אותנו באופן אישי, זוגי, הורי ומשפחתי? דוגמאות עדכניות נשמעות מאוד רלוונטיות. למשל, מה חושבת האשה שנשארת בבית עם הילדים במקום או במקביל לעבודה כאשר האב נעדר עד לשעות מאוחרות בגלל פרנסה -- איך היא מגיבה ואיך מגיב הבעל כאשר הוא מקדים ומגלה עויינות. מדוע זה קורה? איך מסבירים? איך פותרים את זה? כיצד הסתגלות של בני הזוג למצבים שונים תורמת לקשר ומתי וכיצד היא הורסת?

פרק 9 עוסק בילדים בגילאים השונים וגם בגיל ההתבגרות ובעיקר בנושא הכעס ובתוצאות חמורות של התנתקות.

נדמה לי שהפרקים 10-13 חוזרים שוב על הרעיונות המרכזיים אך הפעם בשיטתיות ובמוחשיות לפי השלבים של הקשר עם חלוף הזמן: שינויים בזוגיות (פרק 10), ראשיתה של ההתפתחות וההורות (פרק 11), תהליכים בהורות והבשלה (פרק 12), זוגיות בוגרת עם עזיבת הילדים (פרק 13). פרק 13 גם מסתיים בטבלה שבה מציג המחבר כיצד הוא רואה את חילופי הדומיננטיות בין בני הזוג כתבנית וכמתכון לבסיס נכון ומצליח.

שני הפרקים האחרונים: משפחה בצמיחה (פרק 14) וסוד האהבה (פרק 15) מסכמים בעיות ידועות בזוגיות ובמשפחה -- גורמים להם -- פתרונות והשלכות, כאשר חוט השני הוא כיצד לגרום לזוגיות ולחיים במשפחה להצליח. אין לטעות -- בספר יש גם דיון ברמזים ובסימנים שמהם ניתן להסיק שהגיע הזמן להפסיק קשר זוגי, גם במשפחה. דיון קצר ושטחי בנושא אפשר לקרוא בכתבה ב-ifeel שבה גם מראיינים את המחבר.

הספר מעניין מאוד ויחד עם זה לא ממש זורם לקריאה. חלק מהרעיונות מוצגים בבלבול וחלקם חדים כתער. חלק חוזרים ונטחנים שוב ושוב עד לזרא וחלק מוזכרים בחטף ואין בהם העמקה.

אולי התועלת המרובה ביותר של הספר לדעתי היא במודעות לנקודת המבט הזאת -- זה מאפשר להרהר פנימה ולנסות ולהבין כמה מהמוזכר בספר חופף לאופן שבו אנו תופסים את הזוגיות ואת חיי המשפחה שלנו, עד כמה יש דמיון למה שקורה בפועל ומה אנחנו עושים עם התובנות שלנו.

קניתי אותו במחיר מצחיק במבצע של סטימצקי שנדד בין מקומות שונים בארץ. גם במחירו המלא של הספר הוא שווה רכישה וקריאה, קל וחומר בעבור 25 ש"ח.