שמעתי על מאמר שפורסם ב-Science שעוסק בדיסקלקוליה. לצערי, אין גישה חופשית למאמר. מצאתי פודקאסט של Scientific American 60 second mind שבו מתמצתים בפשטות חלק מהדברים.
הנה הערך על דיסקלקוליה בויקיפדיה העברית. אפשר להוסיף למה שכתוב אנאלוגיה: דיסקלקוליה היא כמו עיוורון צבעים למספרים.
הטענה היא שדיסקלקוליה נפוצה כמו דיסלקציה. בין המסקנות, שהוראה מתאימה יכולה להביא לומדים שסובלים מדיסקלקוליה להתגבר על הלקויות ולהיות מסוגלים לעסוק במתמטיקה. אני יודע על תוכנית התערבות, העשרה אינסטרומנטלית, שיכולה לסייע על ידי תיקון פונקציות קוגניטיביות פגומות. אני סבור שהוראה שגויה של יסודות בחשבון עלולה להביא תלמידים שאין להם דיסקלקוליה להפגין עם השנים ביצועים שעשויים להעיד עליהם כאילו הם סובלים מדיסקלקוליה. תיקון מבני חשיבה שגויים אינה משימה קלה. מחברי המאמר טוענים שדיסקלקוליה הוזנחה יחסית לדיסלקציה אף על פי שהלקויות נפוצות כנראה במידה שווה. מעניין להבין שככל הנראה ניתן יהיה לאבחן דיסקלקוליה באמצעים נוירולוגיים באופן טוב יותר מאשר באמצעים התנהגותיים.
מרקוס דה-סוטו ואחד מכותבי המאמר בדיון רדיופוני ב-BBC על דיסקלקוליה. בפודקאסט, מסבירים מעט על דיסקלקוליה ועל ההשלכות שלה על תפקוד האדם בחברה. אחד ממחברי המאמר טוען שתרגול רב יותר נדרש ללוקים בדיסקלקוליה ושתוכנה מתאימה תסייע. אולי זה נכון, השאלה היא האם לא מוטב להתעמת עם הפונקציות הקוגניטיביות הפגומות ולנסות לתקנן והיכן שלא ניתן או עד שתתוקנה, לעקוף אותן.
בגארדיאן, יש רשימה קצרה על המאמר הזה גם כן. וגם רשימה על המאמר ב-ScienceDaily. ב-LD Blog, שעוסק בלקויות למידה יש גם רשימה בנושא.
הקישור למאמר המלא ב-Science:
No comments:
Post a Comment