לפיכך נתכנסנו מאת יוסי שריד

לפיכך נתכנסנו מאת יוסי שריד

לא נהנתי מהספר.

הסגנון מקורי מאד -- סיפור של תקופות בהסטוריה של מדינת ישראל, כל פרט מפי דמות שונה המספרת בגוף ראשון על חוויות אישיות שנותנות זויות מבט מקוריות על ההסטוריה הידועה יותר וזאת שידועה פחות.

למעשה, הרעיון הזה של סגנון כתיבה, הוא זה שמשך אותי לרכוש עותק של הספר ולקרוא בו.

אבל מה -- לא התחברתי. לא נהנתי לקרוא. הרגשתי שהכל מאולץ משהו. היו לי ציפיות שונות מהספר.

לא היה לי משעשע, ולא מפתיע ואפילו לא מעניין.

הנה קישור על הספר מאתר טקסט: http://www.text.org.il/index.php?book=08010412

מאד הזדהיתי עם הביקורת על הספר באתר גלובל רפורט: http://www.global-report.co.il/safrut/?l=he&a=244038

קראתי את הביקורת של אתי בן זיו ביומן הרשת שלה והתפלאתי, האם קראנו את אותו הספר?! אולי מה שקסם לה, לא דיבר אלי. אני זוכר את כל מה שהיא כתבה עליו ויחד עם זה לא ראיתי בזה משהו מיוחד. נדמה לי שהארועים המדוברים בספר ושהדמויות והנושאים שבין השורות מבקרים אותם ומנתחים אותם מנקודות מבט שונות מהמקובל, הם ארועים שלי באופן אישי, לפי השכלתי ולפי עברי וידיעותי, פשוט לא מדברים אלי ולא מהווים עבורי נושאים או אישים מכוננים או משפיעים או חשובים מעבר לערכם ולהערכתם "על הנייר" לפי ההסטוריה. אלי משום כך, לא השפיעה עלי הכתיבה של יוסי שריד, כי איך אוכל לראות את אותם האישים או הארועים בעין ביקורתית מנקודת מבט אישית ולהרגיש משהו סאטירי או ביקורתי או בכלל בעוד שממילא לא נראה לי שהיתה לי דעה נחרצת בעד או נגד אותם אישים או ארועים. אפילו הייתי אומר שהדעות שמובעות באופן ישיר או באופן מתחכם ונסתר בספר הם די לעוסות לדעתי.

לסיכום, לא נהנתי, והתאכזבתי.

אולי אשוב ואקרא שוב את הספר יום אחד, אם אהיה מאד משועמם ולא יהיה לי משהו מעניין יותר לקרוא או לעשות. אולי לא.