ישראלית שפה יפה מאת גלעד צוקרמן

קראתי את ספרו של הבלשן גלעד צוקרמן ישראלית שפה יפה בהוצאת עם עובד.

הספר בעיקר בלבל אותי.
חשבתי שיש לי רקע לא רע בכלל בבלשנות כדי להצליח ולגמוע ספר כזה ולהבינו. כנראה שטעיתי.
המסקנה העיקרית שלי מהספר הוא שהמחבר מתעקש מאד להראות כמה היידיש משפיעה על ה"ישראלית". עוד הוא גורס שעברית וישראלית לא אחת הן, ושישראלית אינה המשך של עברית אלא שפה אחרת. אני אפילו יכול לקבל את התיזה הזאת. אני רק לא בטוח למה זה כ"כ משנה...

יש פה ושם אנקדוטות ודוגמאות משפות אחרות והשפעתן על ה"ישראלית" (הצחיקה אותי הדוגמה מנאומו של בגין בו הוא מתלהב ורועם איך עולם ומלואו מזיין את נאצר ואז שואל בפאתוס "ומי מזיין את ממשלת ישראל"?. הכוונה כמובן בזיון במובן חימוש ולא במובן הגס המקובל היום...).
הספר היה ערב רב מאד של מושגים ומונחים מהבלשנות, לטעמי, ללא סדר ברור ומובן. לא ברור ומובן עבורי, כמובן. אני כאמור לא בעל רקע טוב ומוצק דיו בבלשנות כפי שכנראה חשבתי. אני לא הצלחתי להבין איך המסקנה של המחבר הולכת ונבנית. אולי בקריאות הבאות שלי את הספר. אולי.

כן הבנתי:

• היידיש השפיעה מאד על השפה הישראלית (מה שאני ורבים מכנים עברית מודרנית)
• ההשפעה של היידיש אינה רק בהשאלת מילים אלא בהשאלת מבנים בשפה (הדוגמה החוזרת רבות בספר "מה נשמע?") ולא ארחיב עם דוגמות, אלה קיימות בשפע בספר.
• היה נתק של אלפי שנים בשימוש בעברית ולא היתה המשכיות של כתיבה, שיחה ובכלל יצירה בשפה. מבחינה זאת, עברית היא מיוחדת מאד.
• לישראלית אין הורה או מקור אחד באילן היוחסין של השפות אלא כמה. השתיים העיקריות, אם הבנתי נכון, הן עברית ויידיש.
• המחבר דוחה טענה שישראלית היא שפה סלאווית או יידיש שעברה רק-לקסיפיקציה (מילון, או אוצר מילים בעברית על בסיס תחבירי ודקדוקי של שפה סלאווית או של היידיש).
  
• עברית אינה שפת אם, היידיש היתה שפת אם של רובם של מחיי השפה העברית ומה שדוברים בישראל זאת שפת אם "ישראלית" ואין בה נכון או לא נכון, כי הדוברים קובעים את התחביר וכל נסיון להצמיד את הישראלית לחוקים תחביריים ולדקדוק של עברית הם בגדר אילוץ.
• מעניינת הטענה כי עברית בארץ נלמדת כאילו כשפת אם כשהיא למעשה שפה זרה ראשונה שנלמדת (הישראלית היא שפת האם). המחבר קושר כשלונות במבחנים בהבנת הנקרא בדיוק בעניין זה (רעיון מקורי, לטעמי, אם כי לא מבוסס דיו, שכן, גם הטקסטים שבהם עושים שימוש במבחנים בהבעה ובהבנת הנקרא הם לכאורה בישראית...) -- בכך ששפת האם של התלמידים היא ישראלית בעוד שהם לומדים בבית הספר עברית מודרנית ובשעורי תנ"ך לומדים עברית מקראית (ואם יש שעורי משנה או גמרה אז עברית משנאית...)

לא הבנתי את הדיון שסבב סביב דוגמות של השאלת מילים משפות אחרות לתוך בניין פיעל והתפעל. המחבר מצטרף ומרחיב את דעתה של אותי בת אל שאין מדובר בשורשים עבריים. אולם אני מצטרף כאן דווקא לדעתו של הפרופסור עוזי אורנן (וראו את ספרו המצויין המילה האחרונה -- ראו חלק א' של ראיון עם עוזי אורנן על הספר. הנה חלק ב' של הראיון עם עוזי אורנן.) שמציג מנגנון יצירת מילים בעברית ע"י סחיטת שורש ממילים לועזיות ומאותו רגע הפיכתו למילה עברית לכל דבר. אני רוצה לומר כי מרגע "סחיטת השורש" המילה הופכת להיות עברית לכל דבר וניתן לגזור ולהטות אותה כרצוננו לפי הכללים של עברית. לא ראיתי התייחסות לעמדותיו של אורנן כלל בספרו של צוקרמן ואני תוהה מדוע. הדיון היה וודאי מעניין מאד לו היה נוכח בספר.

עוד נושא שקיוויתי שיהיה מטופל בספר הוא מעמדה של ה' הידיעה. יש מאמר של המנחה שלי למאסר, ד"ר שולי וינטנר, בנושא, ובו הוא דן המעמדה של ה' הידיעה כצורן (האם זאת מילית המציינת מילה נפרדת או שמא מדובר בצורן נטייה?). צוקרמן לא דן בנושא כלל, אף על פי שהוא מקדיש לא מעט מקום ומילים לדיון במיליות שימוש אחרות, לרבות אותיות בכל"ם.

בקיצור, יצאתי מבולבל מהבליל הגדול של מושגים לשוניים ומונחים מתחום הבלשנות.

הסיכום שלי: למה זה בדיוק חשוב איך קוראים לשפה? עברית, עברית מודרנית, עברית ישראלית או ישראלית?! המסקנה העיקרית שיצאתי ממנה עם חומר למחשבה היא שעברית מודרנית, או ישראלית, לא מבוססת בעיקרה על עברית אלא על עברית ועל יידיש כתורמות עיקריות, או בשני הורים באילן היוחסין של הזפות לשפה המודרנית שאנו מכנים היום עברית וצוקרמן מכנה ישראלית. אולי בכל זאת כן הבנתי?

התיאוריה של המחבר מעניינת, מסקרנת ומעוררת מחשבה ודיון.

הנה כמה קישורים לביקורות ודעות על הספר:

• האתר של גלעד צוקרמן על הספר (יש שם גם מראי מקום על מאמרים וביקורות על הספר בעיתונות בארץ ובעולם, בעברית, סליחה, בישראלית, ובשפות אחרות).
• ראיון עם גלעד צוקרמן אצל לונדון וקירשנבאום בערוץ 10 (נענע 10).
  
• חגי חיטרון בהארץ
• נועם אורדן בהארץ
• עמרי הרצוג בהארץ
• רוביק רוזנטל (בין השאר על הספר) ב-nrg
• גלעד צוקרמן ב-nrg עונה לביקורת של רוביק רוזנטל על ספרו
• יוסי שריד בהארץ.
  
• גלעד צוקרמן (זה המחבר של הספר בעצמו) ב-nrg. זה מאמר מ-2005, לא על הספר כלל (כי זה יצא ב-2008) אבל יש הרבה במאמר הזה שכתוב כמעט מילה במילה בספר. ז"א אפשר ללמוד על התפתחויות הרעיונות של צוקרמן מהמאמר הזה ולקבל טעימה, לפחות בכל הקשור ליידיש.

מומלץ? רק למי שיש לו עניין בשפה עברית ורקע לשוני/בלשני איתן. בעקרון, הייתי מציע לרוב, לקרוא את המאמרים על הספר ואת מאמריו בעיתונות היומית של צוקרמן, שכן הם יותר נגישים (אם כי לא מפורטים דיים כמו שהם מפורטים בספרו).