התייחסות משרד החינוך לאלימות כלפי מורים

קיבלתי מעינת וילף קישור למאמר שלה שבו היא מתייחסת למקרה אלימות כלפי מורה ובהתייחסות של משרד החינוך למקרה ועל ההשלכות של התייחסות זאת לפי הבנתה. אני חושב שחשוב לקרוא את המאמר ולשקול את הטיעונים ואת המסקנות שלה. 

על עינת וילף וספרה בחזרה לאלף בית כתבתי לפני מספר חודשים.

והנה המאמר כפי שקיבלתי אותו ממנה וכפי שהופיע באתר nrg:

ד''ר עינת וילף | 10/3/2009 16:23

לפני מספר ימים התוודענו לכך שתלמיד שטרק דלת באלימות והביא לקטיעת אצבעה של מורה לאחר שנדרש לצאת מן הכיתה, הוחזר לבית הספר, בניגוד להחלטת ההנהלה ובניגוד לרצון המורים. למרות שהתלמיד נהג באלימות לאורך כל הדרך, ראו פקידים במשרד החינוך צורך מיוחד להגן עליו ועל עתידו. אך בשם "ההגנה על עתידו" של התלמיד האלים, הם תרמו תרומה נוספת להפקרת בתי הספר לאלימות מתמשכת.

דווקא אלה האמונים לכאורה על מערכת החינוך בישראל, החליטו להסכין עם אלימות ולהפוך על פיה החלטה של הנהלת בית הספר להרחיק את התלמיד. לא ברור מדוע הגיעו אנשי משרד החינוך למסקנה שהדרך היחידה להגן על התלמיד היא דווקא בהחזרתו ללימודים בבית הספר בו הוא נהג באלימות, ובחרו במקום לגבות את ההחלטה האמיצה של הנהלת בית הספר לחתור תחתיה ולפעול בניגוד לרצון המורים.

למי שבוחר להתעלם מהמצב הכולל במערכת החינוך, קל לראות כאן מקרה פרטי בין תלמיד למורה שבו די בהבעת סליחה וחרטה - גם אם אמינותה אפסית - כדי לסיים את המקרה. אך אין המדובר במקרה פרטי ולא לחינם מסתובבים פרטי המקרה ברשת מלווים בהבעות זעם מצד מורים. זהו מקרה מבחן שהשתקתו וסיומו יבטיחו הדרדרות נוספת ומסוכנת של המערכת, וקריסה של מה שנותר עוד ממעמד המורה.

מקרה זה מדגים שוב את האופן בו כוונותיהם הטובות של קובעי מדיניות במערכת החינוך מביאות את החינוך בישראל היישר לגיהנום. מורים בכל הארץ הצופים בטיפול השערורייתי במקרה על-ידי פקידים תועים ממשרד החינוך - שאין ספק שהם משוכנעים שכוונתם טובה - יסיקו מכך כמה מסקנות ברורות:

1) למורה כדאי לוותר מראש על כל נסיון להרחיק תלמידים מן הכיתה - גם אם התנהגותם האלימה מונעת משאר התלמידים בכיתה ללמוד ומן המורה לבצע את תפקידו - כי הדבר עלול להסתיים במאבק אלים שסופו מי ישורנו;

2) מורה שימצא את עצמו חשוף לאלימות מצד תלמידים - ומקרה זה רחוק מלהיות ייחודי ובודד - לא יזכה לגיבוי וימצא עצמו מופקר;

3) אין טעם לנסות להיאבק באלימות, כי די בכמה דמעות תנין מצד תלמיד שפתאום נזכר לדאוג לעתידו, כדי שהחלטה שהתקבלה בנחישות ראויה על-ידי מנהלת ומורים המבינים את הסכנה הטמונה באלימות והמכירים בכך שיש להם אחריות להבטיח סביבת לימודים בטוחה למורים ולתלמידים, תמחק על-ידי פקידים שאינם נדרשים לעמוד מול תלמידים דקה אחת מיומם.
תלבושת אחידה - כיסוי דל למשמעת אמיתית
לא רק מורים יסיקו כך - גם כל מי ששוקל להיות מורה ועכשיו שוקל זאת שוב מחדש, וכל מי ששוקל לעזוב את המערכת והתלבט. במקום לדאוג ל"עתידו" של התלמיד האלים, יש לדאוג לעתיד החינוך בישראל, לעתידם של יותר ממיליון תלמידים ולעתידם של מורים הנדרשים היום לתפקד בתנאיי הפקרות בלתי אפשריים. אסור לעבור על המקרה הזה בשתיקה ולהשלים עם ההדרדרות המתמשכת.

למורים ולמנהלים - וגם לפקידי משרד החינוך - יש אחריות לרוב המכריע של התלמידים שהם אינם אלימים ומבקשים ללמוד. כדי למלא את תפקידם ואת אחריותם, המורים צריכים להיות מסוגלים להבהיר לתלמידים את המסר הפשוט ש"בכיתה לומדים, ואם לא לומדים, אז לא בכיתה".

מערכת שמשדרת את המסר שאין להרחיק תלמיד מכיתה בכל מקרה ובכל מצב, מנציחה את המצב הקיים שבו מאפשרים לתלמידים בודדים ואלימים למנוע לימודים מהרוב המכריע. יש לגבות את המורים במאבקם למען סביבת לימודים בטוחה. אם משרד החינוך נכשל בהבנת המצב, ארגון המורים העל-יסודיים - שהצהיר על כוונתו להיאבק על מעמד המורה והביע את זעמו על ההחלטה - צריך להשבית את בית הספר עד שמשרד החינוך יחזור בו מן ההחלטה השערורייתית. אם ארגון המורים לא יעשה זאת, על הרשות המקומית והורי בית הספר לעשות זאת. ואם המורים רואים שאף אחד מהגורמים האלה לא קם כדי להפסיק את הטירוף, עליהם לומר בצורה חד משמעית "אנחנו לא יכולים".

מורי בית הספר - כולם כאחד וכחומה בצורה - צריכים להודיע שהם אינם יכולים להמשיך וללמד תלמיד שנהג באלימות כלפי מורה. גם אם פקידי משרד החינוך מתעקשים להחזיר את התלמיד לבית הספר, אי אפשר להכריח את מורי בית הספר ללמד אותו אם הם אינם רוצים בכך. על המורים לסרב ללמד את התלמיד, להמנע מלבחון אותו, לא לתת לו ציונים, לא לבדוק את בחינותיו, לא להגיש אותו לבגרות ופשוט לנהוג כאילו הוא אינו תלמיד בבית ספרם. אם קובעי המדיניות אינם מבינים את חומרת החלטתם, על המורים להבהיר זאת.

בקרוב ייכנס למשרד החינוך שר חדש. אם ברצונו לעצור את הדרדרות המערכת ולהבטיח שמורים במדינת ישראל יוכלו להכנס לכיתות וללמד, אם ברצונו להבטיח שכל הרעיונות לרפורמות לא יתנפצו על קרקע המציאות בבתי הספר, ואם ברצונו להבטיח שהמורים בהווה ובעתיד יוכלו למלא את התפקיד שאליו הם יועדו - עליו לפעול מיד להשבת הסמכות לידי המורים - ולא באמצעים חיצוניים כגון עמידה בכיתה ותלבושת אחידה שהם פעמים רבות כיסוי דל - אלא בכך שמורים יקבלו גיבוי מלא וחד משמעי למאבק באלימות.

ד"ר עינת וילף היא מחברת הספר "בחזרה לאלף-בית: הדרך להצלת החינוך בישראל" ומיוזמי ההתארגנות "תנו למורים ללמד"