בשבת בבוקר, אחרי קימה, רחצה, התלבשות וארוחות בוקר (ליתר דיוק, תוך כדי כל אלה) הכנתי צידה (כמה קופסאות פלסטיק ובהן ירקות חתוכים לרצועות: מלפפונים, זגזרים וגמבות בצבעים שונים + עגבניות פרוסות, קופסה ובה חתיכות של תפוחים אדומים וירוקים ושל אגסים, וכריכים עם סוגים שונים של נקניקים וכמובן כמה בקבוקי מים) ויצאנו לפגוש את אחותי, רות (הגננת רות למי שזוכר) ובני משפחתה לטיול בשמורת הטבע ברמת הנדיב. הפעם בשביל שונה מזה שטיילנו בו בשבוע שעבר עם משפחתה של גיסתי, אירית.
השמורה יפייפיה. הכל פורח בפרחי אביב וראינו פרחים וחרקים רבים וגם מידי פעם דורס כזה או אחר. הילדים נהנו לשמוע הסברים על שמות הצמחים והחרקים והעברנו כשעה או שעתיים בהליכה ברגל בשביל כשחצי מהזמן השקענו בהליכה בכיוון אחר והמחצית השנייה בחזרה (לא היינו בטוחים שהמסלול מעגלי ולא ידענו כמה נרחיק לפני שהילדים יתעייפו.
הנה הילדים בתמונה קבוצתית לאחר שנעתרו להפצרותי הרבות לצלם אותם ביחד. מימין לשמאל: יובל (בישיבה), נועה, סיון, ניר (יושב) ואביב:
נועה ויובלי:
למה צילמתי תמונה אחת לאורך והשנייה לרוחב? ככה למדתי מצלם מוכשר וידוע מאד שאני מנסה ללמוד ממנו, Bryan Peterson. יש לו, אגב, כמה ספרי צילום מוצלחים ביותר שאני מאד ממליץ עליהם. הוא טוען שהתשובה המתאימה לשאלה "מתי לצלם תמונה במאונך?" היא "מייד לאחר הצילום של התמונה במאוזן". כמה נסיונות של צילום בשיטת paning בהשראת ספרו Understanding shutter speed בהמשך.
ניר בהפוגה במסלול:
והנה ניר זועף כשהוא החליט להראות מי מחליט על קצב ההליכה ועל כיוון ההליכה:
והנה סדרת תמונות "אקשן" מנדנדת האנקונדה שיש במגרש המשחקים ליד מגרש החנייה שחנינו בו ברמת הנדיב. אביב, סיון ונועה הפליאו באומץ ליבם:
אביב אח"כ נח על ערסל בסמוך ועד מהרה הצטרפתי אליו וגם סיון וככה נערמנו לנו על הערסך וזללנו פירות.
אחרי משחקים רבים שמנו פעמינו בחזרה, ובחרתי לנסוע דרך בניימינה ופרדס חנה ואז לפנות מזרחה לכיוון כביש 6 ובדרך אחרי שהתפעלנו מהיופי בבניימינה ובפרדס חנה ראינו במרכז הקניות של גן שמואל שיש יריד אומנות. פנינו, חנינו, וביריד אביב סיון וניר צבעו עבודות נגרות בעץ שהכין נגר מקומי ובינתיים במשמרות מיכל ואני סיירנו בין דוכני האומנים והתפעלנו מהיצירות שעמדו למכירה. קנינו לסיון עבודה יפה מעץ עם דמויות שלושה מלאכים שהיא החליטה שהם היא אביב וניר.
הנה הילדים ביצירה:
מגן שמואל נסענו למסעדת קם סון האהובה עלינו. שם זללנו המון.
משם קנינו תותים מחקלאי בהוד השרון ברחוב סוקולוב.
ומשם הביתה.
בבית אביב ואני התארגנו, אני נעלתי את נעלי הספורט החדשות שלי ואביב חבש קסדה ורכב על אופניו ואני לידו בריצה קלה. ככה הקפנו את כפר יונה ופיצינו מעט על כמויות האוכל האדירות שזללנו במסעדה.
בבית צפינו יחד כל המשפחה בהשרדות איי הפנינה. ומשם... למיטה לישון: עייפים ומרוצים.
הילדים סיכמו את היום "כיף כמו יומולדת" או אפילו "יותר כיף מיומולדת".
השמורה יפייפיה. הכל פורח בפרחי אביב וראינו פרחים וחרקים רבים וגם מידי פעם דורס כזה או אחר. הילדים נהנו לשמוע הסברים על שמות הצמחים והחרקים והעברנו כשעה או שעתיים בהליכה ברגל בשביל כשחצי מהזמן השקענו בהליכה בכיוון אחר והמחצית השנייה בחזרה (לא היינו בטוחים שהמסלול מעגלי ולא ידענו כמה נרחיק לפני שהילדים יתעייפו.
הנה הילדים בתמונה קבוצתית לאחר שנעתרו להפצרותי הרבות לצלם אותם ביחד. מימין לשמאל: יובל (בישיבה), נועה, סיון, ניר (יושב) ואביב:
נועה ויובלי:
למה צילמתי תמונה אחת לאורך והשנייה לרוחב? ככה למדתי מצלם מוכשר וידוע מאד שאני מנסה ללמוד ממנו, Bryan Peterson. יש לו, אגב, כמה ספרי צילום מוצלחים ביותר שאני מאד ממליץ עליהם. הוא טוען שהתשובה המתאימה לשאלה "מתי לצלם תמונה במאונך?" היא "מייד לאחר הצילום של התמונה במאוזן". כמה נסיונות של צילום בשיטת paning בהשראת ספרו Understanding shutter speed בהמשך.
ניר בהפוגה במסלול:
והנה ניר זועף כשהוא החליט להראות מי מחליט על קצב ההליכה ועל כיוון ההליכה:
והנה סדרת תמונות "אקשן" מנדנדת האנקונדה שיש במגרש המשחקים ליד מגרש החנייה שחנינו בו ברמת הנדיב. אביב, סיון ונועה הפליאו באומץ ליבם:
אביב אח"כ נח על ערסל בסמוך ועד מהרה הצטרפתי אליו וגם סיון וככה נערמנו לנו על הערסך וזללנו פירות.
אחרי משחקים רבים שמנו פעמינו בחזרה, ובחרתי לנסוע דרך בניימינה ופרדס חנה ואז לפנות מזרחה לכיוון כביש 6 ובדרך אחרי שהתפעלנו מהיופי בבניימינה ובפרדס חנה ראינו במרכז הקניות של גן שמואל שיש יריד אומנות. פנינו, חנינו, וביריד אביב סיון וניר צבעו עבודות נגרות בעץ שהכין נגר מקומי ובינתיים במשמרות מיכל ואני סיירנו בין דוכני האומנים והתפעלנו מהיצירות שעמדו למכירה. קנינו לסיון עבודה יפה מעץ עם דמויות שלושה מלאכים שהיא החליטה שהם היא אביב וניר.
הנה הילדים ביצירה:
מגן שמואל נסענו למסעדת קם סון האהובה עלינו. שם זללנו המון.
משם קנינו תותים מחקלאי בהוד השרון ברחוב סוקולוב.
ומשם הביתה.
בבית אביב ואני התארגנו, אני נעלתי את נעלי הספורט החדשות שלי ואביב חבש קסדה ורכב על אופניו ואני לידו בריצה קלה. ככה הקפנו את כפר יונה ופיצינו מעט על כמויות האוכל האדירות שזללנו במסעדה.
בבית צפינו יחד כל המשפחה בהשרדות איי הפנינה. ומשם... למיטה לישון: עייפים ומרוצים.
הילדים סיכמו את היום "כיף כמו יומולדת" או אפילו "יותר כיף מיומולדת".
No comments:
Post a Comment